הנתבעת שכנגד 1: לימור דגול

מבוא

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד בסדר דין מהיר.
2. שתי התביעות הן כספיות, בגין נזקי רכוש של שני רכבים, בעקבות תאונה מיום 9.1.17, בצומת הרחובות מוטה גור ואלי ויזל בראשון לציון.
3. התובעת בתביעה העיקרית, שהיא גם הנתבעת 2 בתביעה שכנגד (להלן: "התובעת"), היא חברת ליסינג, בעלת רכב מ.ר. 52-541-30 (להלן: "רכב התובעת").
4. נהגת רכב התובעת, גב' לימור דגול, היא הנתבעת שכנגד 1 (להלן: "נהגת רכב התובעת").
5. הנתבעת 1 בתביעה העיקרית, שהיא גם התובעת בתביעה שכנגד (להלן: "הנתבעת"), הייתה בעלת רכב מ.ר. 56-691-51 (להלן: "רכב הנתבעת") ונהגה בו במועד התאונה.
6. הנתבעת 2 בתביעה העיקרית היא חברת הביטוח שביטחה את הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתאונה (להלן: "שומרה").
7. התביעה העיקרית הינה על סכום של 23,261 ₪. התביעה שכנגד הינה על סכום של 18,091 ₪. הסכומים הנתבעים הם שווי עלויות תיקון הנזקים של כל אחד מהרכבים המעורבים בתאונה, כפי שהוערכו על ידי השמאים מטעם כל אחד מהצדדים, וכן החזר בגין שכ"ט השמאים.

כללי

1. בדיון שהתקיים בפניי, נשמעו עדויות שתי הנהגות המעורבות בתאונה והוגשו ראיות.
2. בתום הדיון, הסמיכו שני הצדדים את בית המשפט להכריע בתובענה לפי סמכותו בסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 ולאחר סיכומים קצרים בעל-פה של כל אחד מהם, ניתנה החלטה לפיה פסק הדין יישלח.
3. לאחר הדיון, הגיש ב"כ הנתבעות לנט תמונה מאתר גוגל מפות, אשר אותרה על ידו במהלך הדיון והוצגה לנתבעת בחקירתה, בה נראה הצומת בו אירעה התאונה.
4. עם זאת, עוד באותו יום ולפני שניתן פסק הדין, הודיעה התובעת כי היא מתנגדת להגשת התמונה הנ"ל כראיה והיא חוזרת בה מהסכמתה למתן פסק דין על דרך הפשרה ולפיכך היא מבקשת להגיש סיכומים בכתב.
5. מאחר והודעת התובעת הוגשה זמן קצר ביותר לאחר תום הדיון, לא סברתי כי יהיה נכון לכפות עליה הסכמה ממנה חזרה, מה גם שלהסכמת הצדדים לא ניתן תוקף של החלטה. לפיכך, נקבע מועד להגשת סיכומים קצרים בכתב.

טענות הצדדים

1. אין מחלוקת כי התרחשה התאונה. כל אחת מהנהגות המעורבות טוענת כי היא נכנסה לצומת במופע אור ירוק ואילו הנהגת השנייה נכנסה לצומת במופע אור אדום.
2. נהגת רכב התובעת טוענת כי עמדה בצומת באור אדום, בנתיב המאפשר נסיעה ישר בלבד, וכאשר התחלף הרמזור לירוק, החלה בנסיעה. לפתע, התנגשה בה הנתבעת משמאל. באותו רגע, הרימה עיניה אל הרמזור וראתה כי הוא ירוק. נהגת רכב התובעת פונתה מרכבה לבית חולים באמצעות אמבולנס. בעלה הגיע למקום מאוחר יותר וצילם את הזירה. לטענת נהגת רכב התובעת, הנתבעת הגיע לצומת תוך פנייה שמאלה במופע אור אדום, שכן אולי התבלבלה ונהגה על פי מופע האור הירוק שהופיע לנהגים בכיוונה הממשיכים ישר.
3. לעומת זאת, הנתבעת טוענת כי הגיעה בנסיעה איטית אל הצומת, בשמאלי מבין שני נתיבים המאפשרים פנייה שמאלה. מרחוק היא הבחינה ברמזור שהיה אדום והתחלף לירוק. על כן, היא ביצעה את הפנייה אך לפתע התנגשה ברכב התובעת. לטענתה, היא ראתה את רכב התובעת מגיע מולה אך לא הספיקה למנוע את התאונה. ברכבה היו שני ילדיה הקטנים. לדבריה, מאחר והרכבים חסמו את הצומת, היא השלימה את הפנייה ועצרה בצד הדרך, יצאה מרכבה אך לא הספיקה לראות את נהגת רכב התובעת, אשר פונתה במהירות מהמקום. לפיכך, היא חזרה לרכבה, הסיעה את ילדיה הקטנים לביתה הקרוב למקום ולאחר מכן, שבה לזירת התאונה, בה פגשה בבעלה של נהגת רכב התובעת.

דיון והכרעה

1. גרסאות שתי הנהגות המעורבות בתאונה סותרות זו את זו, ואולם גרסת הנתבעת הייתה אמינה יותר מגרסת נהגת רכב התובעת.
2. נהגת רכב התובעת העידה כי היא עצרה בצומת ברמזור אדום ולאחר שהתחלף לירוק, החלה בנסיעה לתוך הצומת.
3. עם זאת, הן בטופס ההודעה שכתבה הנהגת לתובעת יום לאחר התאונה, הן בהודעתה במשטרה שישה-עשר יום לאחר התאונה, כל שטענה הוא כי עברה את הצומת בירוק, מבלי לציין כי עמדה תחילה בצומת ברמזור אדום.
4. בחקירתה הנגדית נשאלה נהגת רכב התובעת אם היא ערה לכך שישנה סתירה בין עדותה הראשית לבין טופס ההודעה והעדות במשטרה. לאחר עיון קצר בלבד בטפסים שהוצגו לה, השיבה נהגת רכב התובעת כי אכן יש סתירה (עמ' 2 שו' 22 לפרוטוקול מיום 3.2.19), הנוגעת לתיאור תחילת נסיעתה ("היה ירוק. נסיעה"- שם שו' 25). ניכר היה מתשובתה כי היא אינה ספונטנית, שכן נהגת רכב התובעת לא עיינה עיון מעמיק בטפסים שהוצגו לה, הגם שאלו נערכו כשנתיים עובר למועד מתן עדותה.
5. בהמשך נשאלה נהגת רכב התובעת פעמיים אם היא אכן נכנסה לצומת לאחר שקודם עמדה בו, ותשובותיה לא היו עקביות. פעם השיבה כי היא אינה זוכרת (עמ' 3 שו' 15), ופעם השיבה כי אם עמדה, היה זה לזמן קצר (עמ' 3 שו' 28).
6. למרות הסתירות האמורות, טענה נהגת רכב התובעת כי אין כל סתירה (עמ' 3 שו' 7).
7. לא ניתן היה, אפוא, לקבל גרסה אחת שלמה וקוהרנטית מנהגת רכב התובעת באשר לנסיבות שקדמו לרגע התאונה.
8. בסתירות אלו יש כדי להשפיע גם על מהימנות טענת נהגת רכב התובעת, לפיה מיד לאחר הפגיעה הרימה עיניה וראתה כי הרמזור בכיוונה ירוק. אם היא לא זכרה את צבע הרמזור עובר לתאונה, תמוה כיצד זכרה את צבע הרמזור דווקא מיד לאחר התאונה. נהגת רכב התובעת העידה על עצמה כי הייתה מבוהלת (עמ' 3 שו' 16) וכי הרגישה שהיא לא מצליחה לנשום ולכן פונתה באמבולנס (עמ' 2 שו' 11). קשה, על כן, לקבל כי דעתה הייתה נתונה במצב זה לבחינת צבע הרמזור. לכך יש להוסיף, כי בעוד שבעדותה חזרה נהגת רכב התובעת מספר פעמים על טענתה שהבחינה באור הירוק לאחר התאונה, אין לכך זכר בטופס ההודעה שכתבה או בהודעה שנתנה במשטרה, אשר נעשו בסמוך לתאונה.
9. נהגת רכב התובעת גם לא הציגה מטעמה תמונות של זירת תאונה. זאת, למרות שמדבריה ומעדות הנתבעת עלה כי בעלה של נהגת רכב התובעת הגיע אל זירת התאונה וצילם בה תמונות. מתמונות המקום ניתן היה ללמוד על מיקום התאונה בתוך הצומת, למשל על פי שברי זכוכית על הכביש. יתכן אף כי ניתן היה ללמוד מהתמונות על סדר מופע הרמזורים, שהינו חשוב בתאונות מהסוג דנן. באי הגשת התמונות, אשר אין מחלוקת כי צולמו, יש כדי לפעול לחובת הצד שהיו ברשותו ונמנע מהגשתן, דהיינו התובעת.
10. עוד לחובת נהגת רכב התובעת, תשובותיה כי אינה זוכרת אם היו סביבה רכבים נוספים וכי ראתה את רכב הנתבעת לראשונה רק ברגע הפגיעה ולא קודם לכן, דבר שהיה אפשרי אם אכן הייתה עומדת ברמזור אדום כפי שטענה.
11. עדות הנתבעת, לעומת זאת, הייתה מהימנה וללא סתירות.
12. טענת הנתבעת כי ראתה את הרמזור מתחלף מאדום לירוק כאשר התקרבה באיטיות לצומת מתיישבת עם נסיעה רצופה של נהגת רכב התובעת אל תוך הצומת, בסוף האור הירוק שהיה בכיוונה ותוך "גניבתו" אף לאחר סיומו.
13. במענה לשאלה אם יכול להיות שהרמזור היה אדום בכיוונה, השיבה הנתבעת נחרצות- "הרמזור שלי היה ירוק לחלוטין. אין ספק. ממש לא. אני יודעת שיש שני רמזורים ואנשים מתבלבלים, לא הייתה לי סיבה..." (עמ' 8 שו' 1).
14. טענת הנתבעת כי התאונה התרחשה "ממש איך שהתחלתי לפנות" (עמ' 4 שו' 19) מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבים, כפי שנראו בתמונות שהוצגו לבית המשפט:

ברכב הנתבעת- הפגיעה היא בפינה השמאלית קדמית של הרכב, לרבות שבר בפנס קדמי שמאלי וקימוט מכסה המנוע לכיוון ימין.

ברכב התובעת- הפגיעה אף היא בפינה קדמית שמאלית, לרבות שבר בטמבון הקדמי, אך נוטה יותר לאזור הגלגל השמאלי קדמי, ושריטה לאורך דלת הנהג.

1. העובדה כי הנתבעת נפגעה בצידה השמאלי דווקא, בזמן שפנתה שמאלה לצומת, מעידה כי התאונה התרחשה ממש עם תחילת הפנייה, כפי שטענה, עוד לפני שפינתו הימנית של רכבה נכנסה לצומת, שאם לא כן, המוקד שהיה ניתן לצפות שייפגע מרכב המגיע מימינו- הוא בצד ימני.
2. בהתאם, פגיעת רכב התובעת היא בצידו השמאלי, המעיד על פגיעתו לאחר שהיה "עמוק" יותר בתוך הצומת לעומת רכב הנתבעת, שהגיע לצומת אחריו.
3. לסיכום, לאור עדותה הנהירה והקוהרנטית של הנתבעת, המתיישבת עם מוקדי הנזק, ולאור הסתירות בעדות נהגת רכב התובעת כמתואר לעיל, אני מעדיפה את עדות הנתבעת על עדות נהגת רכב התובעת וקובעת כי נהגת רכב התובעת נכנסה לצומת בנסיעה שוטפת, לאחר שהרמזור בכיוונה כבר הפך לאדום, ואילו הנתבעת רק החלה בפנייה שמאלה בצומת, לאחר שמופע הרמזור התחלף לירוק, ואז התרחשה התאונה.

תמונת הצומת

1. לא נתתי משקל לתמונת הצומת מתוך אתר גוגל מפות שהוגשה על ידי ב"כ הנתבעות לאחר שהסתיים הדיון.
2. ב"כ התובעת לא התנגדה במהלך הדיון להצגת התמונה מתוך מכשירו הנייד של ב"כ הנתבעות ולשאלות שנשאלה הנתבעת על התמונה. ב"כ התובעת עצמה הפנתה לתמונה מהטלפון הנייד שלה כדי לרענן את זיכרון נהגת רכב התובעת. כמו כן, גם לא הביעה התנגדות להודעת ב"כ הנתבעות בסיום הדיון כי יגיש את התמונה בנט. אני מתירה, על כן, את עצם ההגשה של התמונה, אף שב"כ התובעת שינתה דעתה לאחר שהתמונה הוגשה והודיעה על התנגדותה.
3. על אף האמור, במקרה דנן, לא ניתן לתת לתמונה משקל כלשהו כדי לתמוך בגרסת הנתבעת.
4. בשונה ממקרים בהם מיועדת תמונה מזירת התאונה להמחיש את מראה המקום, מספר הנתיבים או הסימונים על הכביש, במקרה דנן מבקשות הנתבעות לסמוך על מופע הרמזורים המוצג בתמונה. צודקת התובעת בטענתה כי לא ניתן לדעת מתי צולמה התמונה. כך גם לא הוכח כי מופע הרמזורים שבתמונה הוא שהיה במועד התאונה. אף אחד מהצדדים לא הגיש תכנית רמזורים רלוונטית, אשר באמצעותה ניתן יהיה לקשור בין התמונה לבין מופע הרמזורים ביום התאונה. הנתבעת אף לא הייתה יכולה לזהות באופן מוחלט את הצומת מן התמונה ותשובותיה בקשר לכך היו מהוססות ביותר ולא ניתן להסתמך עליהן.
5. לאור האמור, לא ניתן כל משקל לתמונה לצורך הכרעה במחלוקת ביחס לחבות. די היה בממצאים שעלו מעדויות הנהגות ותמונות מוקדי הנזק, כפי שתוארו לעיל.

אחריות

1. משנקבע כי נהגת רכב התובעת הגיעה לצומת בנסיעה רצופה ונכנסה לצומת לאחר שהרמזור בכיוונה הפך לאדום, הרי שהאחריות העיקרית לתאונה חלה עליה.
2. עם זאת, על הנתבעת חלה החובה להיכנס לצומת לאחר שהאטה ובדקה כי היא פנויה. הנתבעת בכנותה, העידה כי ראתה את התובעת מגיעה לכיוונה. לפיכך, כניסתה לצומת הייתה צריכה להתבצע במשנה זהירות. לו הייתה הנתבעת ערה לתנועה המגיעה מימינה מבעוד מועד, היה בכוחה, גם אם לא למנוע את התאונה לחלוטין, אזי לכל הפחות לצמצם את נזקיה.
3. לאור האמור, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות בין הנהגות המעורבות בתאונה, באופן בו תישא נהגת רכב התובעת באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% והנתבעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%.

נזק

1. שני הצדדים הגישו חוות דעת שמאים מטעמם, כל צד לתמיכה בתביעתו הוא.
2. לא הוגשו חוות דעת נגדיות ולא נשמעה מחלוקת ביחס לגובה הנזקים הנטענים.
3. מכאן, שסכומי התביעה והתביעה שכנגד לא נסתרו.

סוף דבר

1. לאור התוצאה אליה הגעתי ביחס לחבות, אני קובעת כדלקמן:
2. התביעה העיקרית מתקבלת בשיעור של 20%.

בהתאם לחלוקה האמורה, תשלם הנתבעת 2 (הכשרה) לתובעת (קשר רנט א קאר בע"מ), באמצעות באת כחה, את הסכומים הבאים:

1. סכום של 4,652 ₪ (20% מסכום התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;
2. החזר אגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;
3. שכר עדות נהגת רכב התובעת (הגב' לימור דגול), כפי שנפסק בדיון מיום 21.2.19, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל;
4. שכ"ט עו"ד בסכום של 1,800 ₪ (כולל מע"מ).
5. התביעה שכנגד מתקבלת בשיעור של 80%.

הנתבעת שכנגד 2 (קשר רנט א קאר בע"מ) תשלם לתובעת שכנגד (הגב' טל מור מזל), באמצעות בא כחה, את הסכומים הבאים:

1. סכום של 14,472 ₪ (80% מסכום התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;
2. החזר אגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;
3. שכר עדות הנתבעת (הגב' מור טל) כפי שנפסק בדיון מיום 21.2.19, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל;
4. שכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪ (כולל מע"מ). יצויין כי מצאתי לנכון לחייב בשכ"ט גבוה מהתעריף המקובל, בשל העובדה כי באי כח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה בתום הדיון ובשל דרישת התובעת, נאלצו התובעות שכנגד (והנתבעות בתביעה העיקרית) לשוב ולהגיש סיכומים בכתב.
5. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"א אדר ב' תשע"ט, 28 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.