עסקינן בתביעה לפיצוי התובעת , חברה להשכרת רכב , בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלותה , בתאונה אשר התרחשה בתאריך 9/10/2015 , ושלטענת התובעת , אירוע הנזק התרחש באשמו של הנתבע מס' 2 שהיה הנהג ברכב הפוגע , כפי שיתואר בהמשך.

התביעה נגד הנתבע מס' 1 , הבעלים של הרכב בו נהג הנתבע מס' 2 , נמחקה מחוסר מעש , על פי החלטה מיום10/1/2019 , ובעניין זה אתייחס בהמשך פסק הדין.

רכב התובעת הינו מדגם קאיה מספר רישוי 6790631( להלן: רכב התובעת).

רכב הנתבע , משאית מס' רישוי 3761756(להלן: רכב הנתבע).

נסיבות קרות התאונה , כפי המפורט בסעיף 5 לכתב התביעה הם כדלהלן:

" בתאריך 9/10/2015 עת חנה רכב התובעת , רכב הנתבעים חנה לידו, כאשר יצא מהחנייה ופגע בו"( הציטוט מהמקור בכתב התביעה- ג.ב.).

אין בכתב התביעה פירוט עובדתי , מעבר למצוטט לעיל , באשר לנסיבות קרות התאונה , ויתר סעיפי כתב התביעה , הם הנוסח "הסטנדרטי" של כתבי טענות מסוג זה , של הרשלנות המיוחסת לנתבע מס'2 .

על פי חוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה , הנזק שנגרם לרכב התובעת היה במגן הקדמי , פנס ערפל קדמי שמאלי , גריל מרכזי תחתון , וקליפסים לפגוש הקדמי.

לכתב התביעה צורף "דוח תאונה" אשר הוגש אליה ע''י שוכרת הרכב , מעסיקתו של הנהג ברכב התובעת , שם מתואר אירוע התאונה כדלהלן:

" תוך כדי יציאה מהחניה מצד ימין של המשאית ככל הנראה הוא לא הבחין בי ופגע ברכבי עם חלקו הקדמי ימני...."

בחלק המיועד לתיאור הנזק באותו מסמך צויינו הדברים הבאים:

" פגוש קדמי שמאל מכה , פגוש קדמי ימין שפשוף"

הנתבע מס' 2 , בהגנתו , טען לנסיבות אחרות להתרחשות התאונה , וכך מצויין בסעיף 13 לכתב ההגנה:

" ביום 9/10/2015 בשעות הבוקר , במסגרת עבודת הנתבע כנהג רכב הובלות , הנתבע החנה את המשאית ...בחניון חברת מילניום בקרית אתא , והמתין לתורו להעמסה.

בזמן שהמשאית הייתה בעצירה מוחלטת , נהג רכב ...(רכב התובעת – ג.ב.) שחנה ליד המשאית , החל בנסיעה ותוך כדי יציאתו ממצב חניה , התנגש במשאית......."

בדיון שהתקיים לפניי היום , העידו שני הנהגים המעורבים בתאונה , ולא הובאו עדים נוספים.

מהעדויות עולה כי התאונה דנן ארעה בחצר של מפעל בשם "מילניום" שם מאוכסנים קונטיינרים , כאשר משאיות מגיעות לשטח העסק הנ''ל , כפי שהנתבע מס' 2 עשה , להעמסת קונטיינר על המשאית ונסיעה להובלת הקונטיינר ליעדו.

לפי הנתבע , משאית האמורה להעמיס קונטיינר מגיעה לשטח העסק , ממתינה עד אשר יתפנה מנוף לצורך העמסת הקונטיינר על המשאית , המשאית , משמגיע המנוף , מתקדמת לכיוון הקונטיינר שהיא אמורה להעמיס , הקונטיינר מועלה על המשאית והמשאית ממשיכה בדרכה.

באותו מועד בו ארעה התאונה, הנהג ברכב התובע , שהינו טכנאי קירור , הגיע לשטחי העסק "מילניום" לצורך עבודתו , ורכבו חנה באותו שטח בו היו הקונטיינרים והמשאיות האמורות להעמיס את הקונטיינרים , ובכללם הנתבע מס' 2.

שני הנהגים העידו לפניי , תיארו , כל אחד בתורו , את אופן קרות התאונה , הדגימו זאת בעזרת אמצעי המחשה , וכן ציור על גבי צילום של אותה חצר / חניון שם התרחשה התאונה.

כמו כן , הוצגו לעיוני תמונות נזק של רכב התובעת .

הבעייתיות במקרה דנן נעוצה בכך שמה שיש לפניי זה גירסת הנהג ברכב התובעת אל מול גירסת הנתבע מס' 2 , כאשר קיים השוני בגירסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה כפי שתואר בכתב התביעה , אל מול דברי הנהג ברכב התובעת , וכן תיאור התאונה בטופס ההודעה על התאונה ,שנמסר לתובעת.

אין מדובר בניואנסים , אלא בתיאור שונה של נסיבות קרות התאונה , ואף אם אצא מנקודת המוצא שהנהג ברכב התובעת נתקל בקשיים להתבטא בצורה רהוטה בשפה העברית , עדיין , עסקינן בתיאור שונה של נסיבות קרות האירוע.

הנהג ברכב התובעת נתן הסברים לתיאור השונה של נסיבות קרות התאונה וכן של מוקדי הנזק ברכב התובעת , אך עד כמה שניתן להאמין לדברי הנהג , עדיין קיימות גרסאות שונות , בין אם לגבי נסיבות קרות התאונה ובין אם לעניין הנזק , הבדלים אלו בגירסאות , לא קיבלו הסבר המניח את הדעת בצורה מספקת , ועת מדובר בעדות של עד יחיד , הבדלים אלו מקבלים משנה חשיבות.

נקודה נוספת חשובה לענייננו היא מה שמסר הנהג ברכב התובעת בעת חקירתו , והיא שבשטח החניון בו התרחשה התאונה , מוצבות מצלמות בקרה , ולו היו ממצאי מצלמות הבקרה מוגשות כראיה בתיק , יתכן והיה בכך כדי להבהיר את התמונה באשר לנסיבות קרות התאונה , אך משנמנעה התובעת מלהגיש ראיה רלוונטית זו , הרי שבנסיבות אלו , חלה החזקה בדבר הימנעות צד לדיון מלהביא ראיה רלוונטית , שלו הייתה מוגשת , היא הייתה פועלת לרעתו של אותו בעל דין.

בנוסף , עיינתי בתמונות הנזק של רכב התובעת , עסקינן ברכב קאיה קטן מול משאית שהייתה מעורבת בתאונה , ובחינת צורת ומיקום הנזקים , איננה תומכת בגירסת הנהג ברכב התובעת , ונדמה שלו אכן המשאית , תוך כדי נסיעה , פגעה ברכב התובעת , הנזק היה אמור להיות גדול בהרבה מהנזק שנגרם בפועל.

לעומת הנהג ברכב התובעת , הנתבע מס' 2 העיד אודות נסיבות קרות התאונה , גירסתו נותרה כשהייתה , כפי הגירסה שהועלתה בכתב ההגנה , הנתבע ציין כי הוא היה בעצירה מוחלטת , ממתין להגעת המנוף על מנת להעמיס את הקונטיינר על המשאית ולנסוע לדרכו , כי אז הוא חש את המכה , עת פגע רכב התובעת במשאית .

גירסת הנתבע נותרה איתנה ולא היה בחקירה הנגדית כדי לערער את אמינותו , או להטיל ספק כלשהו באשר לנכונות הגירסה שהוא מסר באשר לנסיבות קרות התאונה.

במצב בו עסקינן בגירסה אל מול גירסה , כאשר קיימות גירסאות שונות מצד התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה , כפי שפירטתי לעיל , אל מול גירסת הנתבע , שעדותו הייתה שוטפת נהירה וברורה ,ושלא נסתרה , הרי שלא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח , ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי התאונה ארעה באשמו , או בשל רשלנותו של הנתבע מס'2 ומכאן , שדין התביעה דחייה , וכך אני מורה.

לפני שאסיים אתייחס לבקשת התובעת לביטול ההחלטה בדבר מחיקת התביעה נגד הנתבע מס' 1 , החלטה מיום10/1/2019:

התביעה דנן הוגשה תחילה בבית משפט השלום בירושלים בתאריך 21/5/2017 , והועברה לבית המשפט כאן , משהעלה ב''כ הנתבע מס' 2טענה של חוסר סמכות מקומית של בית המשפט במחוז ירושלים לדון בתביעה, ומאחר והסמכות לדון בתביעה , כאמור , הינה של בתי משפט השלום במחוז חיפה.

ההחלטה על העברת הדיון לבית המשפט במחוז חיפה ניתנה בתאריך 20/7/2017 , והחלטת כב' הנשיא סלאמה מיום 24/7/2017 , נקבע כי התיק יידון בבית משפט השלום בחיפה.

התיק הובא אליי לקביעת מועד לדיון בתאריך 27/12/2018 ולאחר עיון בכתבי הטענות , התברר כי עד לאותו מועד , ועל אף הזמן הרב שחלף מאז הגשת התביעה , והעברת הדיון למחוז חיפה , לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע מס' 1 , ולא נתבקש נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

בהחלטה מיום 27/12/2018 , נדרש ב''כ התובעת להמציא לתיק בית המשפט אישור מסירה המעיד על מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי הנתבע מס' 1 , שאם לא כן , יתפרש הדבר כחוסר מעש , על כל המשתמע מכך.

אותה החלטה נצפתה ע''י ב''כ התובעת במערכת נט המשפט , אך הוא לא פעל בהתאם לאמור בה , ולא הוגשה כל בקשה או הודעה בעניין זה , תוך פרק הזמן שקבעתי בהחלטתי מיום 27/12/2018 , ועל כן , בתאריך 10/1/2019 הוריתי על מחיקת התביעה נגד הנתבע מס' 1 מחוסר מעש.

גם החלטה זו נצפתה ע''י ב''כ התובעת במערכת נט המשפט אך לא הוגשה כל הודעה או בקשה בנדון.

היום , בפתח הדיון בתיק , ביקש ב''כ התובעת לבטל את החלטת המחיקה של התביעה נגד הנתבע מס' 1 , הציג לעיון בית המשפט אישור מסירה הנושא תאריך 6/7/2017 , וביקש כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה נגד אותו נתבע.

לא היה בבקשת ב''כ התובעת כל הסבר שהוא מדוע לא פעלה התובעת , קודם לכן , לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 28/12/2018 ,מדוע עד היום לא התבקש מתן פסק דין בהעדר הגנה נגד אותו נתבע , ואין בפיו הסבר לעיתוי העלאת בקשתו הנוכחית , שלושה חודשים לאחר מתן ההחלטה בדבר מחיקת כתב התביעה נגד הנתבע מס' 1 , ועוד במעמד הדיון.

ההחלטה בדבר מחיקת התביעה נגד הנתבע מס' 1 הפכה לחלוטה זה מכבר , ואין כל בסיס שבדין לבקשה לביטול אותה החלטה ומתן פסק דין בהעדר , בעיתוי שהיא הועלתה ובאופן בו היא הועלתה.

הוסף לכך את העובדה שהתביעה לגופה נדחתה ,אזי אין כל מקום לביטול אותה החלטה בעניינו של הנתבע מס' 1.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע מס' 2 , משנדחתה התביעה ,כאמור , בגין שכר טירחת עורך דין , בשיעור 2,500 ש''ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן , הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק , מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.