לפני תובענה כספית להשבת הסך של 413,062 ש"ח ששילמה התובעת לנתבעת 1, תחת מחאה.

1. התובעת עוסקת ביזמות וביצוע עבודות קבלניות. הנתבעת 1 היא תאגיד המים והביוב של העיר עכו, והנתבעת 2 היא הרשות המקומית המחזיקה בבעלות בנתבעת 1.

2. ביום 20.1.10 זכתה התובעת במכרז שפורסם ע"י רשות מקרקעי ישראל (אז: מינהל מקרקעי ישראל, להלן – "רמ"י") לחכירת מתחם א לבנייה למגורים משולב עם מסחרי בשכונת הכרם ב בעכו (נספח 4 לתצהיר עד התובעת).

ביום 2.5.10 נחתם בין התובעת לרמ"י חוזה חכירה (נספח 5 לתצהיר עד התובעת), וכן נחתם בין התובעת לחברה לפיתוח תשתיות בע"מ (להלן – "חפ"ת") חוזה לביצוע תשתיות ציבוריות (נספח 2 לתצהיר עד התובעת).

3. בהתאם להתחייבות הנתבעת 2 מיום 9.1.06 (נספח 3 לתצהיר עד התובעת; להלן – "המסמך מיום 9.1.06"), אישרה הנתבעת 2 כי -

לטענת התובעת, חרף התחייבות הנתבעת 2 בהתאם למסמך מיום 9.1.06, ביום 28.1.15 דרשה ממנה הנתבעת 1 לשלם 'דמי הקמה' לפי כללי תאגידי מים וביוב (דמי הקמה למערכות מים ולמערכות ביוב), התשע"ה-2015 (להלן – "כללי דמי הקמה" או "הכללים") בסכום של 407,396.85 ש"ח (נספח 7 לתצהיר עד התובעת).

התובעת חלקה על החיוב, וטענה כי כבר שילמה עבור תשתיות מים וביוב לרמ"י ובסכום של כ-9 מ' ש"ח (ת/1), ולפיכך לסברתה בהתאם להוראות כלל 11 לכללי דמי הקמה היא פטורה מכל תשלום נוסף, אך הנתבעת 1 עמדה על התשלום.

הואיל והתשלום היווה אחד התנאים לקבלת היתר בנייה, וכדי שלא לעכב את הפרויקט, שילמה התובעת ביום 8.1.16, ותחת מחאה, את הסך של 407,396.85 ש"ח הנ"ל (נספח 16 לתצהיר עד התובעת).

4. במענה לפניות התובעת בדרישה לביטול החיוב והשבת הכספים, ביום 10.3.16 שלחה רשות המים לנתבעת 1 מכתב המתייחס לאופן שבו יש לחשב את החיוב המוטל על התובעת (נספח 24 לתצהיר עד התובעת), אף נרשם בו כי "החישוב של דמי ההקמה שניתן לגבות בגין מ"ר בנוי הינו לפי התחשיב שמוצג בסימולטור לחישוב דמי הקמה להסכמי פיתוח המופיע באתר רשות המים".

5. בהתאם להנחיות רשות המים, ערכה הנתבעת 1 חישוב בסימולטור, ונמצא כי התובעת אינה זכאית לכל הנחה ("% הנחה בדמי הקמה במתחם שבהסכם הפיתוח – 0.0%"; נספח 3 לתצהיר מר ראיד קבלאן, מהנדס הנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית, להלן – "מהנדס הנתבעת 1"; וראו גם עדותו בעניין זה בעמ' 18 ש' 1-9).

6. התובעת ממאנת לקבל את תשובת הנתבעת 1 או את עמדת רשות המים, ומכאן התביעה.

הדרישה לחיוב הנתבעת 2 בהחזר התשלום מקורה בהתחייבות לכאורה מיום 9.1.06, אשר לסברתה של התובעת – הופרה בידי נתבעת זו.

אומר כבר, כי משלא שולמו כספים לנתבעת 2, אין בעובדה כי היא בעלת מניות בנתבעת 1 (ועל כן אישיות משפטית נפרדת ממנה) כדי לחייבה בתשלום כלשהו, וככל שהיו מגיעים לתובעת כספים ששולמו על ידה ביתר – היה הגורם אשר קיבל את הכספים צריך להשיבם.

7. ההליך

7.1 ביום 21.5.17 הוגשה התביעה דנן, וביום 15.10.17 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעות.

7.2 ביום 22.2.18 התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה טען ב"כ התובעת, בין היתר, כי התובעת אינה מבינה למה נדרשה לשלם, עבור מה ואיך בוצע החישוב (עמ' 1 ש' 19-20), אף רו"ח התובעת ומנהל הכספים בה, מר שלמה מור (להלן – "עד התובעת"), טען כי התובעת שילמה 9 מ' ש"ח עבור תשתיות, אך אינה יודעת כיצד התשלום מתחלק בין הרכיבים השונים (עמ' 2 ש' 7-8).

הואיל ובישיבת קדם המשפט הסתבר כי טיעוני התובעת בכתב התביעה אינם ממוקדים וברורים, אף לתובעת דרוש מידע נוסף מאת רמ"י ביחס לתשלומים שביצעה עבור תשתיות, בהחלטה שניתנה בסיום הדיון הוריתי לצדדים להגיש טיעון משלים אשר יהווה חלק בלתי נפרד מכתבי הטענות.

7.3 ביום 21.5.18 ניתן על ידי צו המופנה לרמ"י למסור לתובעת את המידע הדרוש לה לצורך הגשת הטיעון.

מכתב מרמ"י הוגש לתיק ביום 28.8.18 ונרשם בו, כי –

"3. בהתאם לבדיקה במערכות הממוחשבות של הרשות ועם גורמים מקצועיים מטעם הרשות עולה, כי הסכום שנקבע כהוצאות פיתוח מבוסס על אמדן הנדסי שנערך בתחילת הפרויקט (בשנת 2002), להלן "תקציב הפרויקט" ואשר כלל את המטלות השונות הנדרשות לביצוען של התשתיות הציבוריות בכל שטח התכנית.

...

6. הואיל ותקציב הפרויקט לא כלל ביצוע של קו ביוב מאסף ומתקנים אחרים שהינם תשתיות כלל עירוניות, הקשורות להולכת הביוב אל מתקני הטיפול בשפכים ולא כלל תשתיות על למים (כגון בריכות איגום עירוניות וכד'), והואיל ותשתית [כך במקור – ר.ב.] אלה היו באחריות הביצוע של הרשות המקומית, נקבע כי לצורך השתתפות מגרשי הפרויקט בתשתיות העל הנ"ל, ישלם כל יזם ישירות לעירייה סך השווה להיטל ביב מאסף, היטל מתקנים אחרים, וסך השווה ל-65% מהיטל המים (אגרת הנחת צינורות מים).

7. על מנת להבהיר את חוב היזם לביצוע התשלום הנוסף הנ"ל לעירייה, צורף למכרז מכתב התחייבות העירייה המפרט את ההיטלים החלקיים שיידרש היזם לשלם לעירייה (היטל ביב מאסף, היטל מתקנים אחרים ו-65% מהיטל המים), במסגרת הוצאת היתר הבניה, ואת התחייבות העירייה לפטור מלא של היטל סלילת כבישים ומדרכות, היטל ניקוז ותיעול והיטל מכון טיפול בשפכים (מט"שים). מכתב התחייבות העירייה צורף כאמור לחובת המכרז כנספח יא' והיווה חלק מתנאי המכרז"

(ההדגשות שלי – ר.ב.; להלן – "מכתב רמ"י מיום 28.8.18").

7.4 טיעון משלים מטעם התובעת הוגש ביום 14.10.18 וטיעון משלים מטעם הנתבעת הוגש ביום 23.12.18.

7.5 ביום 24.3.19 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת, במסגרתה ניתנה לצדדים ארכה להשלמת הליכים מקדמיים.

7.6 ביום 7.7.19 הוריתי על הגשת ראיות הצדדים.

ביום 1.12.19 הוגש תצהירו של עד התובעת, וביום 29.6.20 הוגשו תצהיריהם של מהנדס הנתבעת 1 וכן של הגב' שגית בן גוזי, מנהלת אגף נכסים והכנסות בנתבעת 2.

7.7 ביום 12.11.20 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת, במסגרתה נתתי הצעתי לצדדים לסיום ההליך.

ביום 27.11.20 הודיעה התובעת כי היא מבקשת להמשיך ולנהל את התביעה, אף ביקשה לזמן עדים מטעמה, וניתנה לה ארכה לצורך זה.

ביום 6.12.20 ביקשה התובעת לזמן כעדים מטעמה את מר דוד פרידמן, מהנדס בחפ"ת אשר ערך אמדן עלויות שצורף כחלק מנספח 27 לתצהיר עד התובעת, וכן את ד"ר מיכל סופר אשר שימשה כמהנדסת הנתבעת 2 בתקופה הרלוונטית.

לאחר מתן אפשרות לנתבעות להגיש הסתייגותן למבוקש, ומשלא הוגש דבר, קבעתי ביום 17.12.20 את התיק לשמיעה, אף קצבתי זמנים לחקירת המצהירים והעדים הנוספים שזימונם התבקש בידי התובעת.

7.8 ביום 30.5.21 נשמעו לפניי עד התובעת, מר דוד פרידמן, מהנדס הנתבעת 2 והגב' בן גוזי.

ד"ר סופר לא התייצבה והתובעת לא ביקשה ביחס אליה דבר.

בסיום הדיון הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.

7.9 ביום 17.6.21 הגישה התובעת בקשה לצירוף ראיה נוספת, אשר גם צורפה לבקשה.

לאחר קבלת עמדתן של הנתבעות, אשר התנגדו למבוקש, ומאחר וסברתי כי המסמך שצירופו מבוקש אינו מלמד את שהתובעת מבקשת ללמד ואינו מהווה פגיעה בזכויות דיוניות של הנתבעות, התרתי את הצירוף (מוצג ת/1 מטעם התובעת).

7.10 סיכומי התובעת הוגשו ביום 14.9.12, וסיכומיהן המתוקנים של הנתבעות הוגשו ביום 27.12.21.

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהשלמות שהוגשו, קראתי את הראיות ושמעתי את העדים, אף עיינתי בסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, ודינה דחייה. אסביר טעמיי.

9. כללי דמי הקמה

9.1 כלל 6 לכללים קובע את תעריפי דמי ההקמה.

כלל 2 לכללים קובע כי 'דמי הקמה חלקיים לביוב' יהוו 53% מדמי ההקמה לפי סע' 6, וכי 'דמי הקמה חלקיים למים' יהוו 47% מדמי ההקמה לפי סע' 6 (וראו גם דברי ב"כ הנתבעות בישיבת קדם המשפט מיום 22.2.18 בעמ' 1 ש' 9).

9.2 כלל 3(ב) לכללים קובע כי "דמי הקמה יוטלו לגבי בנייה לפי שטח הבנייה, ובלבד שלא שולם בשלה תשלום קודם".

כלל 11(א)(1) לכללים קובע כי "שולם לגבי בנייה בנכס תשלום קודם, לא ייכלל שטח אותה בנייה בחישוב השטח שלפיו יחושב סכום דמי ההקמה".

כלל 11(ד)(2) לכללים קובע כי "רואים את כל אלה כבנייה ששולם בעדה תשלום קודם: כל בנייה אחרת שהוכח כי שולם לגבי תשלום קודם".

9.3 כלל 2 לכללים קובע כי 'תשלום קודם' הוא "תשלום של דמי הקמה, דמי הקמה חלקיים לביוב, דמי הקמה חלקיים למים, היטל ביוב, היטל הנחת צינורות, דמי השתתפות בהתקנת מערכת ביוב או מערכת מים או דמי פיתוח ששולם בשל נכס לחברה או לרשות המקומית בטרם הטילה החברה על בעל הנכס חובה לשלם דמי הקמה לפי כללים אלה".

מובהר, כי המונח 'חברה' בכללים מתייחס לתאגיד מים וביוב, ובנסיבות העניין שלפניי - לנתבעת 1, וזאת בהתאם להגדרה בסע' 2 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן – "החוק").

במקרה דנן, ועובר לדרישת הנתבעת 1 לתשלום הסך של 407,000 ש"ח, לא שילמה התובעת דמי הקמה, דמי הקמה חלקיים (ביוב או מים), היטל ביוב וכו', כאשר לטענת התובעת התשלום בסך של כ-9 מ' ש"ח לרמ"י מהווה דמי פיתוח, אשר חלקם הינו עבור תשתיות מים וביוב והינו, לסברת התובעת, 'תשלום קודם' בהתאם לכללים.

9.4 כלל 2 לכללים מגדיר 'דמי פיתוח' כ"תשלומים ששולמו בשל נכס למינהל מקרקעי ישראל או לרשות מקרקעי ישראל או למי מטעמם למימון עלות ההקמה של מערכת מים או מערכת ביוב, ובלבד שמינהל מקרקעי ישראל או רשות מקרקעי ישראל אישרו את סכומם" (ההדגשה אינה במקור).

נוכח מכתב רמ"י מיום 28.8.18 והדברים הברורים הרשומים בו כמובא לעיל, לא יכול להיות חולק כי רמ"י לא אישרה שהתובעת שילמה דמי פיתוח בפרויקט.

לא ברור מדוע התובעת ממשיכה וטוענת כי מכתב רמ"י הנ"ל 'אינו ברור'; המכתב ברור ביותר, אך אינו תומך בטענותיה של התובעת כי ביצעה תשלומים שיש להפחית מהחיוב הנוכחי.

9.5 כלל 9 לכללי דמי הקמה מטיל על בעל נכס חובה לשלם דמי הקמה, כאשר ס"ק ה קובע, כי חרף חובת התשלום האמורה –

"חברה שהתקשרה עם גורם מפתח של מתחם פיתוח בהסכם שאישר הממונה ולפיו ההקמה של מערכת המים ומערכת הביוב בתוך מתחם הפיתוח... תתבצע באמצעות הגורם המפתח... תפחית מכלל דמי ההקמה שבהם יחויבו בעלי הנכסים במתחם הפיתוח... את ערך עבודות ההקמה שיבוצעו באמצעות הגורם המפתח".

אלא שלא נטען כלל כי הנתבעת 1 ('חברה' כמשמעותה בחוק ובכללים) התקשרה עם גורם מפתח או כי הסכם כאמור אושר בידי הממונה (מי שמונה לפי סע' 110 לחוק להיות ממונה על ענייני חברות לשירותי מים וביוב – כמוגדר בסע' 2 לחוק) או כי גורם מפתח פעל עבור הנתבעת 1 להקמת מערכת מים וביוב במתחם הפיתוח, ממילא לא הוכח דבר זה, בפרט כי הנתבעת 1 הבהירה, לא אחת בכתבי הטענות הרבים שהוגשו, כי לא הייתה התקשרות כזו.

ההסכם שנחתם בין התובעת לחפ"ת (נספח 2 לתצהיר עד התובעת) אינו הסכם כהגדרתו בכללים, מהטעם שהתובעת אינה 'חברה' כהגדרת המונח בחוק ובכללים.

על כן אין העובדה כי נרשם בהסכם שחתמה התובעת עם חפ"ת כי האחרונה תבצע עבודות מים וביוב בפרויקט, כדי להוכיח שהתובעת שילמה על כך 'תשלום קודם' והיא זכאית לפטור מדמי הקמה או להפחתה בהם.

מכאן, שהתובעת אינה זכאית לכל הפחתה עפ"י כלל 9.

9.6 כלל 27 לכללים עניינו הוראות מעבר, אך גם הוראת ס"ק ה שלו, אליו מפנה התובעת בטיעוניה, עניינו הסכם בין חברה, קרי: הנתבעת 1, לגורם מפתח.

על כן, כל האמור לעיל בנוגע להעדר תחולת פטור או הנחה בנסיבות העניין, נכון אף לצרכי הוראה זו.

10. בהחלטה שניתנה על ידי בסיום ישיבת קדם המשפט הראשונה בהליך ביום 22.2.18 איפשרתי לתובעת להגיש טיעון משלים תוך הפנייה להוראות חוק ספציפיות המקנות לה לטעמה פטור מהתשלום שבוצע על ידה.

לא מצאתי בטיעון שהוגש כל הפנייה להוראת חוק מחייבת, ממנה ניתן ללמוד על פטור כאמור, אף מניתוח של הכללים כמובא לעיל עולה שהתובעת אינה זכאית לכל פטור כאמור, ועל כן גם אינה זכאית להשבת הכספים ששילמה.

11. מעדותו של מר פרידמן, מהנדס חפ"ת, לא ניתן לטעמי ללמוד דבר באשר להסכמים שנחתמו ביחס לביצוע עבודות פיתוח או תשלומים שבוצעו עבור עבודות אלה; בכל הכבוד, אין די בזיכרונו של העד ביחס לעבודות בפועל שביצעה חפ"ת בשטח, כדי ללמד על מקור התשלום עבור עבודות אלה בכלל או על העובדה כי התובעת דווקא שילמה עבורן בפרט.

12. להוכחת התביעה היה על התובעת להציג ראיות בכתב לחוזים ותשלומים שבוצעו, והיא לא עשתה כן, ומכתב רמ"י מיום 28.8.18 מוכיח את ההפך מטענות התובעת בעניין זה.

יתרה על כן, מכתב רמ"י הנ"ל מסביר את המסמך מיום 9.1.06 ואת הטעמים בעטיו בחלק מהרכיבים המפורטים בו ניתן פטור מלא, באחד מהרכיבים – פטור חלקי, ובחלק – חיוב מלא; טענות התובעת בכתב התביעה כי המסמך מיום 9.1.06 מהווה התחייבות של הנתבעת 2 לפטור מוחלט מאגרות והיטלים אינו תואם את לשונו הברורה של המסמך, שהובא לעיל.

13. מוצג ת/1

13.1 כאמור לעיל, ולאחר סיום שמיעת הראיות, ביקשה התובעת לצרף קבלה על תשלום הסך של כ-9 מ' ש"ח שביצעה התובעת לרמ"י ביום 13.4.10 (ת/1).

13.2 חרף האופן שבו הוגש המסמך (אין להציג ראיה מאוחרת בטרם ניתן היתר לכך) או השלב הדיוני בו הוצג (לאחר סיום הבאת הראיות בידי שני הצדדים), לא סברתי שיש בהגשתו כדי לפגוע בזכויותיהן הדיוניות של הנתבעות והתרתי את הצירוף.

לאחר ששבתי ועיינתי במסמך, אני סבורה כי מוצג ת/1 מוכיח שלא שולמו בידי התובעת 9 מ' ש"ח לתשתיות, וזאת בניגוד לטענות התובעת בהקשר זה.

13.3 במוצג ת/1 ניתן לראות כי סך של כמעט 5 מ' ש"ח שולמו עבור דמי היוון, אשר אין בינם לבין תשתיות בכלל ותשתיות מים וביוב בפרט – דבר.

בנוסף, במסמך נרשם כי שולם ע"י התובעת סך של כ-73,000 ש"ח עבור 'פתוח באתר ח. מנהלות' – רישום שאינו מלמד דבר, בוודאי שאין בו כדי ללמד על תשלומי מים או ביוב היכולים להוות 'תשלום קודם' בהתאם לכללי דמי הקמה.

14. הסימולטור

14.1 התובעת פנתה לרשות המים לבדיקת התחשיב שערכה הנתבעת 1, ורשות המים השיבה כיצד יש לבצע את החישוב, תוך הפנייה לסימולטור.

14.2 טענות התובעת נגד הסימולטור הינן טענות בעלמא, משלא הובא בידי התובעת כל תחשיב נגדי אף לא נטען על ידה כי הנתונים שהוזנו בידי הנתבעת 1 לסימולטור, ובהתאם להנחיות רשות המים, אינם נתונים נכונים. כן לא הובאה כל ראיה מטעם התובעת לכך שפעולת הסימולטור מנוגדת לדין.

14.3 בהקשר זה אומר, כי איני מקבלת את טענות הנתבעות בדבר העדר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בהחלטות רשות המים, באשר התובעת אינה תוקפת את החלטת הרשות תקיפה ישירה ובמסגרת טענותיה היא מבצעת תקיפה עקיפה של החיוב, עניין אשר מצוי בסמכותו של בית המשפט, נוכח סכום החיוב.

עם זאת, התובעת לא הציגה טיעון או תחשיב שיש בהם כדי להבהיר עמדתה בדבר פטור מתשלום, או פגם שנפל בהחלטת רשות המים או טעות – חישובית או משפטית – שנפלה בחיוב שנערך בידי הנתבעת 1, ועל כן לא ניתן לקבל את תביעתה.

15. תחשיב לפי דין קודם

15.1 הן בסע' 47 להשלמת הטיעון מטעם הנתבעות מיום 23.12.18 והן בסע' 28 לתצהיר מהנדס הנתבעת 1 הדגימו הנתבעות, הרבה מעל לנדרש, מדוע החיוב הנוכחי, בהתאם לכללים החדשים, עדיף על החיוב עפ"י המצב הקודם, טרם כניסתם של כללי דמי ההקמה לתוקף.

15.2 מהתחשיב, עליו לא חלקה התובעת, עולה כי בטרם נכנסו הכללים לתוקף הייתה התובעת מחויבת עפ"י הוראות חוק העזר בסכום העולה על 180,000 ש"ח לעומת החיוב בפועל, ובהתאם לכללים.

בנסיבות אלה, לא ברור על מה מלינה התובעת.

16. התוצאה

אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

בשים לב לסכום התביעה ולתוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט בא-כוחן בסך של 25,000 ש"ח.

הסכום ישולם עד ליום 15.3.22, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.

ניתן היום, ח' שבט תשפ"ב, 10 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.