מבוא

1. בקשה שכותרתה "בקשה לצו עשה, סעד זמני דחוף במעמד צד 1".
2. על פי המפורט בבקשה, לפני כשנה הורה משרד החקלאות למשיב לגרור את רכבו של המבקש בחסות המשטרה. כעבור מספר ימים קיבל המבקש אישור לשחרר את הרכב, ואולם המשיב דרש סכום של 5,500 ₪ בגין גרירת הרכב מאזור רמלה לגבעת המטוס בירושלים. המשיב לא הסכים לשחרר את הרכב בסכום אחר, למרות שהמבקש הסביר לו כי אין באפשרותו לשלם את הסכום. כעבור מספר ימים הגיע המבקש לחניון ושחרר את הרכב באופן עצמאי. לפני כשבוע נגרר רכבו לחניון פעם נוספת, והמבקש נדרש לשלם סכום של כ- 8,000 ₪ לשם שחרור הרכב, סכום הכולל גם את תשלום החוב מהשנה שעבר.
3. לטענת המבקש, הסכום הנדרש עולה לעין שיעור על הסכום שגובים מכוני גרירה פרטיים בגין גרירת רכב. על יסוד מחירונים שצירף טען המבקש שמחיר הגרירה הסביר נע בין 300-500 ₪, ועל כן עתר להורות על שחרור הרכב תמורת סכום סביר.
4. המבקש הוסיף ופירט כי אמו חולת סרטן ועוברת טיפולים, וכי יש לשחרר את הרכב על מנת שיהיה באפשרותו לסייע לה בהסעות.
5. במהלך הדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים הוסיף המבקש כי לפני כשנה עבר עבירה מסוימת, ועל כן נגרר רכבו. אף שבגרירה קודמת של רכבו התבקש לשלם 2,000 ₪ בלבד במזומן, בגרירה שהייתה לפני כשנה נדרש לשלם כ- 5,500 ₪ כתנאי לשחרור רכבו. לאחר שלא הצליח לשכנע את המשיב לשחרר את רכבו, וכיון שהיה עליו לסייע לאמו, פנה למשטרה וטען כי הסכום הנדרש מופרך, ואולם המשטרה הפנתה אותו לבית המשפט. באותה עת לא היה לו כסף לתשלום אגרה, ועל כן נאלץ לקחת את הרכב מהמגרש באופן עצמאי. בעקבות זאת הגיש המשיב תלונה נגדו למשטרה, על גניבת רכב, ואולם לאחר חקירה שוחרר המבקש ממעצרו. לאחרונה ביצע עבירה נוספת ורכבו נגרר פעם נוספת. לאחר קבלת אישור לשחרור הרכב נדרש על ידי המשיב לשלם סכום של 9,000 ₪, אשר הופחת בעקבות משא ומתן לסכום של 8,000 ₪. עוד נאמר לו שככל שלא ישלם את הסכום יועמד הרכב למכירה בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית הסכום.
6. לטענת המבקש, מדובר בסכום מופרך. עוד טען כי הוא חושד לקיומה של "קומבינה" בין משרד החקלאות לבין המשיב, וכי משטרת ישראל נותנת יד לכך, ובכך נוצרת שותפות בכספים הנגבים.
7. נציג המשיב ביאר במהלך הדיון כי לפני כשנה נתפס המבקש על ידי משרד החקלאות כשהוא מבריח ביצים. נציגי המשיב הגיעו לשטח על פי הזמנת משרד החקלאות, ואולם המבקש פעל להכשיל את הגרירה והכניס את הרכב לנקודה בשטח שלא אפשרה גרירה, ועל כן היה צורך לבצע חילוץ של הרכב לפני גרירתו. לאחר ביצוע החילוץ והגרירה הובא הרכב למגרש. לאחר שהמבקש קיבל אישור לשחרור הרכב הוא הגיע למגרש, וקיבל את החשבון, תוך פירוט ההוצאות, כגון גרירת לילה. נציג המשיב ביאר כי התעריף כולל תעריף מיוחד לגרירת לילה וגרירת שבת. כאשר הוגש לו החשבון החל המבקש להתפרע ולקלל, איים שהוא ישרוף את המקום. כאשר התרה בו המשיב שהמשטרה תוזעק למקום, עזב המבקש את המגרש והודיע כי יחזור עם הרכב. לאחר תקופת מה נגנב הרכב מהמגרש. נציג המשיב התקשר למבקש לאחר שחשד בו שגנב את הרכב, ואולם המבקש נמנע מלהשיב להתקשרויותיו. משעלה בידי המשיב ליצור עם המבקש קשר, איים המבקש לתבוע את המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות גניבת הרכב. בעקבות הדברים האמורים בדק הנציג את מצלמות האבטחה וגילה כי המבקש הוא שגנב את הרכב בעזרת חברו, תוך כדי גרימת נזק לשער. נציג המשיב התריע בפני המבקש שיש לו ראיות על הגניבה, וככל שלא ישלם את חובו תוגש תלונה למשטרה. המבקש איים על הנציג שישרוף אותו, שאביו עו"ד, וכן הלאה, וסירב לשלם את חובו. בעקבות האירוע נפתחה חקירת משטרה. לאחר תקופה ממושכת שבה עלה בידי המבקש להתחמק מהחקירה, הוא אותר לאחרונה.
8. ביום 9.5.17 נתפס המבקש פעם נוספת במחסום א-זעים, כשהוא מנסה להבריח ביצים. כאשר הגיע הנהג מטעם המשיב למקום כדי לגרור את הרכב, סירב המבקש למסור את המפתח וסירב לצאת מהרכב, שהיה עמוס בביצים המסוכנות למאכל אדם. רק בסיוע כוח מג"ב המוצב במחסום הוצא המבקש בכוח מהרכב. בשלב זה מסר המבקש את הקוד להפעלת הרכב, מתוך חשש שללא הקוד עלות הגרירה תהיה גבוהה יותר. כעבור מספר ימים קיבל המבקש אישור לשחרור הרכב, ואולם המשיב התנה את שחרור הרכב בתשלום כלל ההוצאות שהיו לו, לרבות ההוצאות באירוע הקודם. במהלך הדיון פורטו ההוצאות, אשר כללו את הוצאות הגרירה ואחסנה כאחד, בהתאם לתעריפים המאושרים על ידי משרד החקלאות, ובהתאם לתעריפי האחסון הנהוגים במגרש לאחר אישור השחרור, שהם תעריפים גבוהים יותר.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שיש לדחות את הבקשה. השיקול הראשון שיש לשקול בענייננו הינו שיקול שביושר, היינו, האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין. ההלכה בעניין זה סוכמה על ידי א' גורן בספרו כדלקמן-

"בדונו בסעד זמני מכהן בית המשפט כבית- משפט של יושר. על כן עליו לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו, אם בא התובע לבית-המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט... על הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול-דעתו של בית המשפט, במיוחד, כשקיימת אפשרות כי הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד צד אחד"

1. בנסיבות ענייננו אינני רואה כל הצדקה למתן סעד שביושר. לא זו בלבד שהמבקש נמנע מלפרט בפני בית המשפט את הנסיבות המדויקות של תפיסת הרכב, בעקבות ביצוע עבירות לכאורה, הוא נמנע מלפרט את המכשולים שהציב בפני המשיב בשני האירועים, אשר חייבו מאמצים מוגברים לשם ביצוע הגרירה והוצאות מיוחדות. למותר לציין שהמבקש נמנע מלפרט את העובדה שבאירוע הקודם הוא הצליח להתחמק מתשלום ההוצאות באמצעות גניבת הרכב, אף נמנע מלגלות לבית המשפט את האיומים למכביר שהשמיע כלפי המשיב ואת הנזקים שגרם לו במהלך הגניבה.
2. מעבר לחובת הגילוי שהופרה, כלל הנסיבות כפי שתוארו, אינן מצדיקות מתן סעד שביושר. הצו המתבקש הוא פגיעה כלכלית במערכת המסייעת לאכיפת החוק ושלום הציבור, ותוצאת ההיעתרות לבקשה משמעותה הטלת העלויות שנגרמו מביצוע לכאורה של עבירות פליליות על כלל הציבור. מטעמים שביושר אין אפוא מקום להיעתר לבקשה.
3. שיקול נוסף שאותו שוקל בית המשפט הוא קיומן של 'ראיות לכאורה' ושל 'עילת תביעה', המצדיקים מתן סעד זמני; ו'מאזן הנוחות', הבוחן מהו הנזק אשר ייגרם למבקש ככל שלא יינתן הצו, לעומת הנזק אשר ייגרם למשיב ככל שהצו יינתן; והאם הבקשה מוגשת בתום לב, והסעד אינו פוגע בנסיבות העניין במידה העולה על הנדרש. כפי שנפסק, תנאי למתן סעד זמני הינו בראש ובראשונה קיומה של עילת תביעה, וכן קיומן של ראיות מהימנות לכאורה התומכות בקיומה של עילת התביעה. בשלב בירורו של הסעד הזמני, די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה.
4. בענייננו לא השתכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה התומכות בקיומה של עילת תביעה. המבקש העלה בענייננו טענות חמורות בדבר 'קומבינה' או מרמה בין המדינה לבו המשיב, טענות שהנטל להוכחתן הוא נטל כבד, ואולם לא הוצגה כל ראיה לכאורה להוכחת טענות כבדות משקל אלו, זולת טענות בעלמא שאין להן כל בסיס. אמנם הוצגו תעריפי גרירה נמוכים יותר מאלו שהתבקשו על ידי המשיב, ואולם אין כל ביטחון שבית המשפט ימצא לבכר אותן על פני ההוצאות שגובה המשיב. כך למשל מדובר בתעריפים שאינם מביאים בחשבון את הצורך להתגבר על התנגדות לגרירה, הצורך לסיוע ולהוצאות שמירה מוגברות, וכיוצ"ב. למותר לציין כי המבקש לא התייחס להוצאות האחסנה של הרכב, שהן כשלעצמן הוצאות בלתי מבוטלות. לא הוצגה ראיה לכאורה לכך שההוצאות שנדרשו אינן סבירות.
5. אשר למאזן הנוחות, נוכח זכות העכבון המוקנית למשיב, ובשים לב להסברים שניתנו על ידו, הן באשר להיקף ההוצאות שהיו לו, הן באשר לתעריף המוסכם, נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיב. אמנם המבקש זקוק לרכב לצרכי עבודתו, יחד עם זאת לא מדובר באירוע חד פעמי, למשיב היו הוצאות בפועל, ואין מקום להשית את ההוצאות על הציבור שעה שהגרירה נועדה מלכתחילה לשמור על הסדר הציבורי. זאת ועוד, הסעד המתבקש הינו צו עשה, אשר יינתן במקרים חריגים בלבד, ולא מצאתי שאלו מתקיימים בענייננו.
6. אשר על כן מצאתי שיש לדחות את התביעה. הרכב ישוחרר בכפוף להוצאות הנדרשות על ידי המשיב.
7. המבקש ישלם למשיב את הוצאותיו בגין הליך זה בסכום של 3,500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים. ככל שלא ישלמם במועד האמור יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ז, 24 מאי 2017, בהעדר הצדדים.