לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת ר. אייזנברג) אשר ניתנה ביום 20.4.2017 בת.א. 28513-06-16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לקבלת ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית עד לאחר שיתאפשר לה לעיין בתיק החקירה הפלילי אשר נפתח בעקבות מות המנוחה, הוא האירוע הביטוחי בעטיו הוגשה התביעה קמא.

בית המשפט קמא ציין בהחלטתו את הכלל לפיו הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של ההליך האזרחי והוסיף וציין כי זולת טענה כללית לחשדות לכאוריים אשר יכול ויאיינו את החבות הביטוחית, לא הוצג נימוק של ממש שיש בו כדי להצדיק את עיכוב ההליך. לפיכך, נדחתה הבקשה.

המבקשת עותרת לקבלת רשות ערעור על החלטה זו.

המשיבים טוענים כי עסקינן בהחלטה הנכנסת לגדרו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: "הצו") ועל כן לא תינתן בה רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בתיק בית משפט קמא, אני מוצאת לדחות את בקשת רשות הערעור.

הבקשה אשר הונחה בפני בית המשפט קמא הייתה להארכת המועד להגשת תצהירים וזו הבקשה אשר נדחתה. בקשה זו חוסה במסגרת סעיף 1(1) לצו הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים...".

בית המשפט קמא התייחס, אמנם, בהחלטתו לשאלת עיכוב ההליך, אך דומה שעשה זאת מאחר שמתוך משמעות דחיית מועד הגשת התצהירים, נגזר מיניה וביה עיכוב ההליך. יודגש, בפני בית המשפט קמא לא הוגשה בקשה לעיכוב ההליך, אלא בקשה להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית בלבד. משעה שהבקשה היתה להארכת מועד– אין על ההחלטה קמא זכות ערעור.

(ראו רע"א 10083/09‏ ‏ דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (9.8.2010), וראו, במובחן, דבריו של כב' הנשיא גרוניס ברע"א 7471/09 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע (20.10.09).

מעבר לצורך, אומר, כי ממילא לא ניתן לראות בהחלטה קמא משום פגיעה במבקשת, שהרי התיק קמא מצוי בראשיתו, קדם המשפט הבא קבוע לחודש אוקטובר 2017 וממילא, יכול שתסתיים חקירת המשטרה עד אז והמבקשת תוכל לעשות שימוש, כפי שגם הבהירו המשיבים כי יסכימו, בכל תיק החקירה.

הבקשה נדחית, אם כן.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים הבקשה בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשע"ז, 20 יוני 2017, בהעדר הצדדים.