לפני בקשה למתן פטור מצירוף חוות דעת מומחה לתביעה שהוגשה על ידי המבקש, ובקשה כי בית המשפט יורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום ה- א.א.ג. לבחינת נכות המבקש. בנוסף, מבקש התובע להשית את שכר המומחה על הנתבעת. לטענת המבקש, הוא נפגע ברגל ובאף בעקבות תאונת עבודה שהתרחשה עת עבד אצל המשיבה.

רקע וטענות הצדדים

1. המבקש הגיש תביעה נזיקית לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו במסגרת תאונת עבודה ביום 1.12.16, עת הועסק אצל הנתבעת. נטען כי במהלך ביצוע עבודת שיפוצים נתקל בשקית פסולת בניין שהייתה במקום ונפל קדימה. עוד נטען כי בעקבות התאונה התובע סובל מחבלות באף, מקשיי נשימה, כאבי ראש תכופים וכאבים ברגלו. בתביעתו עותר התובע לפיצויים בין היתר בגין ראשי נזק של הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות טיפול וכאב וסבל.

התביעה הוגשה בעילות של רשלנות והפרה חובה חקוקה. בין היתר, נטען כי יש להטיל אחריות על הנתבעת אשר לא נקטה אמצעי בטיחות וזהירות מספקים למניעת פגיעת עובדים במקום ולא דאגת להסרת מכשולים, וכן לא הדריכה את העובדים לביצוע עבודה בטוחה.

1. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 69(ב)(ב) . נכות זו כוללת הפרעה ניכרת, חסימה מוחלטת חד צדדית קבועה בנשימה דרך האף כתוצאה משינויים בחלל האף.
2. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה מכל וכל את קרות אירוע, את האחריות, את הקש"ס ואת הנזק. ובכל מקרה טענה כי יש להשית אשם תורם מלא על התובע.
3. לכתב תביעתו המתוקן צירף התובע חוות דעת רפואית בתחום האורתופדי. חוות הדעת מומנה ע"י הסיוע המשפטי. לפי חוות הדעת נקבעו לתובע 10% נכות צמיתה בגין מגבלת תנועת הצוואר בצורה קלה וכן 10% נכות בגין כאבים כרוניים בפנים ובצוואר וכאבים עצביים קורנים ליד שמאל בנוכחות ירידה בתחושה ביד שמאל ופתיה צוארית.
4. בבקשה זו עותר התובע לפטור מהגשת חוות דעת רפואית בתחום האף אוגן גרון, בשל מצב כלכלי בהיותו מוכר כבעל נכות כללית והוכרז כפושט רגל. כן עותר למנות מומחה מטעם בית המשפט ולהשית את שכ"ט מומחה בית המשפט על המשיבה. לחלופין, עותר בהסכמת המשיב להורות כי קביעת הועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 14.12.16 תהיה הקביעה הרפואית המחייבת בתיק.

התובע טוען כי הוא רווק המתקיים מקצבת נכות כללית חודשית בסך של 2,600 ש"ח ומסיוע חודשי ממשרד השיכון והבינוי בסך 770 ש"ח. לבקשתו צירף התובע תצהיר תומך ותדפיסי חשבון בנק. עוד טוען המבקש כי הוא מיוצג בהליך ע"י הסיוע המשפטי והוכרז כפושט רגל בהחלטה מיום 24.1.17 (צירף החלטה). לטענתו אין לו הכנסות ממקור אחר.

לעמדתו, הגשת חוות דעת רפואית ע"י כל אחד מהצדדים ובסופה מינוי מומחה מטעם בית המשפט עלולה לסרבל את ההליך ולגרום לעינוי הדין. עוד לטענתו, מימון חוות דעת רפואית אינה אפשרית מבחינתו לאחר שהחוות דעת בתחום האורתופדי כבר מומנה ע"י הסיוע המשפטי. לטענתו, יש באי קבלת בקשתו כדי למנוע ממנו את זכותו לקבלת פיצוי מהמשיבה ובכך תצא המשיבה בבחינת "חוטא יוצא נשכר". לטענתו סיכוי התביעה טובים. לטענתו המסמכים הרפואיים שצורפו וקביעת המל"ל מהווים ראשית ראיה ביחס למצבו הרפואי.

1. הנתבעת טענה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, מתן פטור מהגשת חוות דעת יינתנו במצבים מיוחדים בלבד שאינם מתקיימים במקרה הנדון.

לעניין סיכוי התביעה תוהה המשיבה האם התקלות בפסולת בניין באתר בנייה מקימה אחריות בנזיקין. לטענתה, לאירוע לא היו עדים ואין לנתבעת מידע לעניין עצם התאונה ונסיבותיה. לטענתה, המבקש המשיך לעבוד ביום האירוע ולאחריו ללא שהתלונן על פגיעה. לטענתה, המבקש מילא את טופס תאונת עבודה רק כשלושה שבועות לאחר אירוע התאונה הנטען, לפיכך התובע לא עבר את המשוכה הבסיסית להוכחת עצם האירוע הנטען , רשלנות הנתבעת בגינו והנזק המיוחס בתחום א.א.ג.

1. לעניין הטענה של חסרון כיס טוענת המשיבה כי מבלי להיכנס לעבי הקורה בעניין מצבו הכלכלי של המבקש כי גם אם אכן הוא עומד בתנאי זה אין די בכך.

בכל מקרה לטענתה, המבקש לא הוכיח כי הוא נעדר יכולת כלכלית. לטענתה צורף לבקשה תדפיס בנק לא עדכני ממנו ניתן ללמוד כי המבקש מצוי ביתרת זכות וכי ביום 21.7.17 קיבל מענק בסך של 16,333 ש"ח. עוד הוסיפה כי המבקש לא ציין היכן מתגורר האם יש בבעלותו נכסים ואילו הוצאות יש לו. עוד לטענתה, למבקש אפשרות לבקש הלוואה לצורך מימון חוות הדעת ומשלא עשה זאת, לא מיצה את כל האפשריות למימון חוות דעת מטעמו.

1. עוד לטענת המשיבה ביחס לצורך של הוכחת ראשית ראיה בנוגע למצב הרפואי ולקיומה של נכות , עיון בתיעוד הרפואי מעלה כי תלונות בגין נזק כלשהו באפו של המבקש עלו רק 19 יום לאחר קרות התאונה כאשר קודם לכן לא התלונן על חבלה זו וכך טוענת להעדר קשר סבתי בין הנזק לבין התאונה.

דיון והכרעה

בסיס נורמטיבי

1. הכלל הוא שעל בעל דין להביא ראיותיו לצורך ביסוס טענותיו. בנוגע להוכחת עניין שברפואה, על בעל דין לצרף חוות דעת רפואית לצורך הוכחת היקף נזקיו ונכותו לכתב הטענות.

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שכותרתה "חוות דעת רפואית" קובעת:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בנוסף, תקנה 130(א) לתקנות שכותרתה "מומחה מטעם בית המשפט" מסמיכה את בית המשפט למנות מומחה מטעמו:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט)".

1. שילובן של שתי התקנות יחד מאפשר לבית המשפט לעשות השימוש בסמכות למתן פטור מהגשת חוות דעת תוך מינוי מומחה מטעם בית המשפט. (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (23.3.97). ואולם, מהלך זה נעשה במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים. שכן, מצב זה עומד בניגוד לכלל של "המוציא על חברו עליו הראיה". יחד עם זאת, יש לזכור כי דחיית הבקשה עלולה לחסום את גישתו של התובע לבית המשפט.

ברע"א 1353/12 מרכז רפואי רבין בית חולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה איזנבאך ז"ל (8.5.12) עומד בית המשפט העליון על השיקולים שיש לאזן במסגרת בקשה זו.

"אי צירוף חוות דעת על-ידי התובע והשלמת החסר על-ידי בית המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט. יש לזכור כי הוראות אלו מהוות חריג לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו, לפיה על בעל דין להביא את ראיותיו לשם ביסוס תביעתו או הגנתו:

...

תפקידו של מומחה זה ותרומתו להליך אינם מתמצים בהיותו מומחה בלתי תלוי (במובחן ממומחי הצדדים) שבית המשפט יוכל להיעזר בו לצורך הכרעה בין עמדות המומחים "מטעם", אלא גם בכך שחוות דעתו ממלאת את שהחסיר התובע לצורך העמדת עילת תביעה שלמה. מהיבט זה יש במתן הפטור שבצידו מינוי משום "פגיעה" אפשרית בנתבע, שכן, ככלל, התובע אמור להעמיד את תביעתו ולהוכיחה בכוחות עצמו ולא בעזרת בית המשפט. מהלך שכזה עומד, לכאורה, בניגוד לכלל היסודי של "המוציא מחברו עליו הראיה", לפחות מבחינת היישום המעשי של הכלל, במובן נטל הבאת הראיות (במובחן מנטל השכנוע).

אלא שבצד ה"פגיעה" בנתבע, עלול דווקא התובע למצוא עצמו כשידיו על ראשו כאשר הוא אינו מצרף לתביעתו חוות דעת של מומחה והוא מקווה להסתמך על חוות הדעת שתינתן על-ידי המומחה שיתמנה על-ידי בית המשפט, שהרי מומחה זה עשוי שלא לתמוך בטענותיו.

....

נמצא, שהמהלך שהתבקש בענייננו אינו מבטא בהכרח "פגיעה" במבקשים, כנטען על ידם, וראייתו כמהלך "חד צדדי" לטובת התובע אינה מדויקת כלל. דווקא התובע מוותר על זכותו להביא את ראיותיו ומשליך יהבו על מומחה שלא הוא בוחר ושאינו מחויב בהכרח להציג את עמדתו

...

יש להדגיש, כי דחיית בקשותיו של תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, עלולה לחסום את דרכו של התובע לערכאות מסיבות שאינן תלויות בו, ושגם במאמץ סביר אין ביכולתו למנען (כגון חסרון כיס או חוסר נכונות מומחים להעמיד לרשותו חוות דעת). תוצאה זו היא תוצאה שבעליל אינה רצויה, גם במחיר של פגיעה מסוימת בזכויות הנתבע.

אלו הם האינטרסים השונים שיש לאזן ביניהם כאשר בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו בסוגיה".

1. מעיון בהוראות החוק עולה כי בית המשפט רשאי לקבל את בקשת התובע לפטור מצירוף חוות דעת רפואית רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה, מדובר במקרים בהם קיימות נסיבות של ממש שמונעות מן התובע לצרף חוות דעת אשר נתמכות בתצהיר (רע"א 7474/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי פ"ד נו(2) 193, 195 (2001)).

במסגרת זו יצרה הפסיקה מבחן עזר משולש לצורך בחינת מתן פטור. וכך נקבע בבר"ע (ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (15/08/06):

"נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א.

1. לעניין המבחן הראשון, במסגרת הטעמים המיוחדים הכיר בית המשפט במצבים של חסרון כיס ומצב כלכלי קשה כטעם מיוחד למתן פטור, כאשר טענות אלה מגובות בראיות. (רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת ([21.3.2011) ;רע"א 4928/11 תותיה נ' מובדא (28.12.2011) ; בר"ע (מחוזי ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית (15.8.2006) ;ת"א (שלום חד') 11370-08-14 פלונית נ' שופרסל בע"מ (19.8.15)) ת"א (שלום רמ') 29144-03-16 פלוני נ' ל.כ. בע"מ (18.7.17))
2. בהתאם לפסיקה ולמבחן שלעיל, אין די במצב של חסרון כיס כשלעצמו כטעם מספק למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית. על התובע, בנוסף, להראות כי קיים יסוד לתביעתו וזו אינה מופרכת. בעניין זה קבעה הפסיקה כי ניתר להסתפק ברף ראיתי נמוך יחסית (רע"א 1358/12 וכן 6614/12 פלוני נ' בית חולים המשפחה הקדושה, 27124-06-14 עיסא עותמן נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (20.9.15). כמו כן יש להראות כאמור ראשית ראיה בנוגע לעניין שברפואה.

ר' דוגמאות למקרים בהם בית המשפט פטר את התובע מתשלום הוצאות מומחה לאור נסיבות של מצב כלכלי קשה וקיומן של ראיות לתביעה תוך שהטילן על הנתבע בשלב דיוני זה ראו ת"א (שלום רמ') 29144-03-16 פלוני נ' ל.כ. בע"מ (18.7.17); ת"א( שלום ת"א) 9204-11-16 י. נ' הראל חברה לביטוח בע"מ 04.8.17; ת"א (שלום ת"א) 55195/05 פלג דודי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (14.3.2006).

1. בהתאם לכך, בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ולהורות מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט.
2. ביחס לבקשת המבקש להשית את מלוא התשלום של מימון חוות דעת מומחה בית המשפט על הנתבעת אציין כי בהתאם לתקנה 131 (א) לתקנות סדר דין האזרחי הדנות בשכרו והוצאותיו של המומחה, לבית המשפט שיקול דעת על אופן חלוקת ההוצאות של שכר מומחה על הצדדים.

התקנה קובעת כי :

(א) בית המשפט רשאי לקבוע למומחה את שכרו והוצאותיו ואת אופן תשלומם, ובכפוף לאמור בתקנה 187(ב) – להטילם על בעלי הדין או על חלק מהם ולקבוע את מידת ההשתתפות של כל אחד מהם.

(ב) בית המשפט או הרשם רשאי להורות בכל עת לבעלי הדין או לאחד מהם, להפקיד סכומי כסף שייראו לבית המשפט או לרשם, לכיסוי שכרו והוצאותיו של מומחה או לשלמם למומחה במישרין, ובגמר המשפט יחליט בית המשפט מי ישא בשכר ובהוצאות אלה; לא נענה בעל דין להוראה לפי תקנת משנה זו, רשאי בית המשפט או הרשם למחוק את כתבי טענותיו או לדחות את הדיון בתובענה למועד אחר עד שיקיים את ההוראה כאמור.

1. לאור האמור לעיל לבית המשפט שיקול דעת במתן פטור מהגשת חוות לתובע וזאת רק במקרים חריגים כגון מצב של חסרון כיס המגובה בראיות, קיימת ראשית ראיה ביחס לסיכויי התביעה וכן למצב הרפואי. אף ביחס לשאלת החלוקה בין הצדדים לעניין תשלום חוות דעת מומחה ביהמ"ש , לבית המשפט שיקול דעת. בהקשר גם נקבע כי ניתן להטיל הוצאות מומחה על הנתבעת לאור נסיבות של מצב כלכלי קשה.

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו אני מוצאת כי יש לקבל את הבקשה.
2. המבקש עמד בנטל הנדרש להוכיח כי ידו אינו משגת לכסות את הוצאות המומחה מטעמו והוצאות מומחה מטעם בית המשפט. זאת בשים לב לתצהיר ולאסמכתאות שצורפו ובשים לב להוכחת טענות שהמבקש אינו עובד, חי מקצבה, ונתמך ע"י משרד השיכון.

בנוסף, התובע מקבל את ייצוגו בתביעה זו ע"י הסיוע המשפטי וזאת עקב מצבו הכלכלי הקשה, ויש בכך כדי להצביע על מצב זה. כמו כן בהתאם להחלטה שצורפה, התובע הוכרז כפושט רגל בינואר 2017.

ממסמכי המל"ל שצורפו עולה כי המבקש לא שב לעבודה לאחר התאונה. עיון בתדפיס חשבון הבנק מעלה כי המקורות היחידים להכנסה הם ביטוח לאומי בסך של כ-2,500 ש" ח ומשרד הבינוי בסך של 770 ש"ח לחודש.

1. אשר לטענת המשיבים כי מתדפיס חשבון הבנק עולה כי המבקש קיבל מענק מטעם המל"ל, וכי חשבונו ביתרת זכות, אני סבורה שאין בכך כדי להצביע על מצב כלכלי איתן. מעיון במסמכים שהוגשו עולה כי בהתאם לקביעת המל"ל בתאריך 27.2.17 התובע קיבל מענק נכות עבודה חד פעמי בגין התאונה נשוא בקשה זו. וזאת לאור העובדה שנקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10%. (המענק עמד על סך של 16,333 ש"ח לאחר ניכוי מס בריאות). מענק זה הינו חד פעמי וניתן לנפגע עבודה בעקבות התאונה לאחר הגשת תביעה וניהול הליך אצל המל"ל. מענק זה נועד במטרה לעזור לנפגע עבודה לשקם את חייו בעקבות התאונה ואין בכך כדי להראות על מצב כלכלי משופר. כמו כן, אני סבורה כי יתרת הזכות בחשבונו של התובע נמוכה ואין בה כדי להראות כי מצבו הכלכלי של התובע טוב.
2. עוד נטען כי התובע לא צירף מסמכים עדכניים. איני מקבלת טענה זו. את הבקשה לפטור הגיש התובע לפני כשנה בד בבד עם הגשת התביעה כאשר המסמכים שצורפו היו עדכניים באותו עת. לא מצאתי כי בנסיבות אלו יש מקום להמצאת המסמכים עדכניים במיוחד כאשר מדובר במבקש שהוכרז כפושט רגל ונזקק לסיוע משפטי בייצוג.
3. אשר לסיכויי התביעה ומבלי לקבוע מסמרות ובשים לב לרף הראיתי הנדרש בהתאם לפסיקה, אני סבורה כי המבקש עומד גם בדרישה זו. עסקינן בתובענה נזיקית. עיון במסמכים הכוללים את התלונות בעניין הפנייה לטיפול וכן מסמכי המל"ל מעלים כי בכל הפעמים המבקש סיפר אודות המקרה בו נתקל ונפל בעבודה והוא אף הוכר כנפגע עבודה. עולה כי התובע נדרש לבדיקות ולטיפולים במשך תקופה ארוכה לאחר האירוע. במסגרת הבדיקות עולה כי התובע התלונן על כאבים בעקבות נפילה בעבודה. כאמור, אין בכל האמור לעיל לקבוע מסמרות ועמדה , אלא בשלב לכאורי ובהתאם לרף הקבוע בפסיקה בלבד.
4. אף לעניין הנזק עמד המבקש בנטל הראייתי הנדרש בשלב זה. המבקש טוען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו פגיעות באף וברגל. עיון במסמכי המל"ל מעלה כי התאונה הוכרה כתאונה עבודה והכירו בין היתר בחבלה באף כפגימה כתוצאה מהתאונה. נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% נכות ובמהלך התקופה שלאחר התאונה נקבעה לו בעל נכות זמנית של %20 בין התאריכים 12.4.16 עוד ל 31.12.16 אשר יוחסה לתאונה. כמו כן מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה קושיי נשימה וכאבים באף.

איני מקבלת את טענת המשיבה כי העובדה שרק לאחר 19 ימים פנה הבקשה לבדיקה אותו כאבים באף מלמדת בהכרח על העדר קשר סיבתי. בהתאם לקביעת המל"ל בתחום א.א.ג. הוכר כבעל נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 69(ב)(ב) על פי קביעת ועדת הערר מיום 14.12.16 נכות זו כוללת הפרעה ניכרת, חסימה מוחלטת חד צדדית קבועה בנשימה דרך האף כתוצאה משינויים בחלל האף. המדובר בשאלה של קשר סיבתי.

1. אשר על כן, יישום ההלכה שלעיל בהתבסס על הנתונים האמורים מוביל אותי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לראות במקרה זה כנסיבות החריגות שיש להכיר בהן לצורך פטור מהגשת חוות דעת רפואית.

סוף דבר

1. לאור האמור, אני נעתרת לבקשה כדלקמן:
2. ניתן למבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואית.
3. למשיבה הזכות לבדוק את המבקש ולהגיש חוות דעת מומחה מטעמה. המשיבה תודיע תוך 30 יום אם ברצונה לבדוק את המבקש ולהגיש חוות דעת מטעמה. חוות הדעת תוגש תוך 60 יום מיום הודעתה לבית המשפט.
4. בקשת המבקש למינוי מומחה מטעם בית המשפט תעוכב בכפוף להחלטת המשיבה בעניין מינוי מומחה רפואי מטעמה כאמור לעיל.

• המשיבה תישא בתשלום מלוא שכר טרחת המומחה. ואולם לא תיפגע זכותה להעלות טענה בדבר השאלה על מי הצדדים תוטלנה העלויות האמורות באופן סופי. ככל שתעלה הטענה היא תיבחן בהמשך ההליכים בתיק, לאור ממצאי חוות הדעת ותוצאות ההליך.

שאלות ההוצאות תידון במסגרת ההליך העיקרי.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ט, 07 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.