בעניין: התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד-תגובת התובעת לבקשה להארכת מועד ולהתנגדות ובקשה לדחיית ההתנגדות על הסף

לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך 5,039 ₪ ובקשה להארכת מועד.

ההליכים עוכבו כנגד הפקדת 1,500 ₪, והוצע לצדדים להגיע להסדר או להסכים למתן פסק דין על דרך הפשרה או בפסק דין מנומק. באותה החלטה מיום 15/6/17 נשמרה לתובעת זכות התגובה, והיא מתנגדת לבקשות.

התביעה הינה לגביית חוב השתתפות עצמית בגין הפעלת ביטוח "הכל בה לעסקים" בגין אירוע ביטוחי מיום 20/10/08. נגד הנתבעת הוגשה תביעה ע"י צד ג', התובעת נשאה בהוצאות בסך 31,833 ₪, ההשתתפות העצמית של הנתבעת עמדה על 7,000 ₪ נכון למועד עריכת הביטוח, 1/12/07, והתובעת תובעת את יתרת החוב, כאמור. לכתב התביעה צורפה הרשימה לפוליסה, תביעת צד ג' בתיק (צפת) 15905-08-10, ורשימת תשלומים לפוליסה, בהן שכ"ט עו"ד, אגרות, הוצאות לרופאים ולחוקרים, מצב חשבון לפוליסה ממנו עולה כי הנתבעת חוייבה ביום 30/11/15 בהשתתפות עצמית בסך 8,202 ₪ וזוכתה ביום 31/12/15 עקב "העברה" בסכום 3,202 ₪. כמוכן צורף מכתב התראה מיום 29/3/16 ע"ס 8,476 ₪ ואישור מסירה שלו.

בבקשת הביצוע צויין בסעיף, המיועד לתשלומים על חשבון התביעה, 3,209.75 ₪.

המבקשת טוענת להתיישנות תביעת התובעת, טוענת כי תביעת צד ג' נדחתה, וב"כ הנתבעת שם גבה מצד ג' 5,000 ₪ בהם חוייבה בפסק הדין. עוד טוענת הנתבעת כי את הסכום 3,202 ₪ שילמה באמצעות סוכנות הביטוח לצרכי פשרה, כי הובטח לה שלא יוגש הליך משפטי עד למיצוי ההתדיינות בשאלה, לי הזכות בסכום ההוצאות ושכר הטרחה, שנפסקו בבית המשפט בצפת, לתובעת או לנתבעת. לבקשה צורפו פרטי העמותה מרשם התאגידים, וקבלה מיום 7/6/16 על תשלום הסך 3,202 ₪ ביום 31/12/15.

בנוסף הוגשה בקשה להארכת מועד, בטענה כי לאחר התדיינות והתכתבות ממושכת בין ב"כ הצדדים, באווירה טובה, ב"כ המשיבה שלח לב"כ המבקשת ביום 7/5/17 בשעה 19:25 הודעה לפיה עיכוב ההליכים יסתיים וההליכים "ימשכו כסדרם בחלוף 7 ימים מהיום", אך ב"כ המבקשת לא פתח את ההודעה עד ליום 15/5/17 מאחר והגיעה מדוא"ל לא מזוהה ושונה מהכתובת ממנה נשלחו ההתכתבויות והארכות קודם לכן. צורפו ההתכתבויות מחודש אוקטובר 2016, ינואר 2017 מאת "shani" שכתובתה [email protected] וזו הנוכחית מיום 7/5/17 מאת "moshera", שכתובתו [email protected].

הבקשה הוגשה ביום 16/5/17, והמבקשת טוענת כי לאור משלוח ההודעה בשעת הערב, מדובר באיחור של יום אחד, וכי ב"כ המשיבה נהג שלא כדין עת לא וידא קבלת ההודעה ע"י ב"כ המבקשת.

המשיבה בתגובתה התנגדה הן להארכת המועד והן לקבלת ההתנגדות. ביחס לאיחור מציין ב"כ המשיבה כי ההתראה מיום 7/5/17 נשלחה לפנים משורת הדין, לאחר שכבר ביום 12/1/17 נכתב לב"כ המבקשת כי "ככל שלא תמציא למשרדי עד לתאריך 20/1/17 את האישור המבוקש, ההליכים ימשכו כסדרם". ב"כ המשיבה טוען כי ב"כ המבקשת התעלם מכל ההתראות, קיבל בפועל ארכה של יותר מארבעה חודשים, ואין לקבל את טענותיו ביחס לדואר האלקטרוני מיום 7/5/17, מה גם שקיבל אותו כמו את שאר התכתובות, שצורפו ע"י המבקשת עצמה.

לעניין ההתנגדות לביצוע תביעה עצמה, טוענת המשיבה כי יש לדחותה על הסף, מאחר והיא נתמכת בתצהיר מפנה, ולא מפורט, בניגוד לפסיקה.

לטענת ההתיישנות טוענת המשיבה כי המועד בו נולדה עילת התביעה הינה בעת מתן פסק הדין בתביעת צד ג' (ביום 3/3/15) ולא במועד האירוע הביטוחי.

לגוף התביעה וההגנה טוענת המשיבה כי על המבקשת לשלם את מלוא ההשתתפות העצמית וכי הסכום 5,000 ₪, שפסק בית משפט השלום בנצרת, קוזז על ידה מהוצאותיה בהגנת הנתבעת בסך 31,833 ₪ ולא מההשתתפות העצמית.

המשיבה מפנה לכך שהמבקשת טענה בפני המשיבה כי שילמה את מלא סכום ההשתתפות העצמית בסך 8,202 בצ'קים, אך לא המציאה אסמכתא לפרעון הצ'קים. לתגובה צורף תצהיר גב' רחלי חיות, רפרנטית גביה, בו היא מפרטת כי הנתבעת לא מסרה לה מסמכים, שיאמתו את טענתה לפרעון סכום ההשתתפות העצמית בצ'קים, והצהירה על תכתובות הדואר האלקטרוני, ששלח ב"כ התובעת. לא ברור מה הבסיס להצהרתה בעניין, שאינו בידיעתה הישירה.

בתגובה טוענת ב"כ המשיבה כי אין באפשרותה לבדוק את הטענות ללא אסמכתא על פדיון הצ'קים בציון מושך הצ'קים, וכי בספרי התובעת לא נמצאה אסמכתא על פרעון הצ'קים, כאשר שם המושך הינו "עוד אנקונה בע"מ ו/או איילון". לתגובה צורפו תכתובות הדוא"ל, שצורפו גם לבקשה, כרטסת של המבקשת, המציגה פרעון שלושה צ'קים ע"ס 2,734 ₪ כל אחד בתאריכים 2/12/15, 2/1/16 ו-2/2/16 בתיאור "אנקונה/תביעת אוברוגר ריקי", וצילום שלושת הצ'קים משוכים על חשבון המבקשת לפקודת "אנקונה בע"מ ו/או איילון", בגבם אין הסבה אל חותמת "זיכינו את חשבון המוטב" בבנק הפועלים סניף קריית חיים. כמו כן צורף מכתב הדרישה של התובעת מיום 1/6/15.

אנקונה הינה סוכנות הביטוח של הנתבעת, כעולה ממכתב ההתראה ומהקבלה על התשלום.

יש לתמוה כי הנתבעת לא התייחסה ולו במילה לתשלום שלושת הצ'קים, אף שהדבר עלה בהתכתבויות, שצורפו על ידה טענה רק באופן מעורפל "על כספים אלו שולם סך נוסף של 3202 ₪ באמצעות סוכנות הביטוח של התובעת, אל מולה ובאמצעותה התנהל המו"מ בכל הקשור עם דרישה לחיוב בדמי ההשתתפות העצמית. סכום אחרון זה שולם, כמחווה של פשרה מבלי להודות במאומה וכחישובי הנתבעת, על מנת להימנע מעלויות הכרוכות בניהול הליך משפטי יקר ששוויו כידוע עשרות מונים על שווי היתרה" (סעיפים 19-20 להתנגדות לביצוע תביעה).

ניתן רק לשער כי הצ'קים נגבו על ידי סוכנות הביטוח, שרק ביום 7/6/16 הוציאה קבלה על הסך 3,202 ₪, בהתאם לטענת המבקשת ביחס למחלוקת נשוא התביעה. לא ידוע מה עלה בגורל יתרת הכספים, אך מאחר והנתבעת לא טענה זאת, וסוכנות הביטוח אינה צד לתיק, איני קובעת דבר בעניין זה.

בנסיבות העניין, ולאחר שהצדדים לא קיבלו את המלצתי להגיע להסכם סופי או דיוני, אני נותנת החלטה בבקשות שלפניי.

אני קובעת כי הטעם, שנתן ב"כ המבקשת למחדל בהגשת התנגדות לביצוע תביעה במועד הינו קלוש ודחוק, ואיני מקבלת את ההסבר בעניין אי פתיחת הדוא"ל. עיון בדוא"ל מיום 7/5/17 מלמד שהגיע מאותו משרד עו"ד, תוך זיהוי מלא של השולח, ועוד לפנים משורת הדין, לאחר שב"כ המבקשת לא הגיב לדוא"ל קודם, שקיבל בוודאות ביום 12/1/17.

אני מקבלת את טענת המשיבה כי ההתנגדות לביצוע תביעה אינה ערוכה כקבוע בפסיקה (ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות, פ"ד מו(5) 344, 348 (1992)), וצורף אליה תצהיר מפנה.

בהינתן כי רוב העובדות אינן במחלוקת, והטענה המרכזית הינה טענה משפטית, אני מחליטה לדון בבקשה לגופה, למרות המחדלים הדיוניים, עליהם, כמקובל, ניתן יהיה לפצות בהוצאות.

אני דוחה את טענת ההתיישנות באשר עילת התביעה בגין ההשתתפות העצמית קמה רק ביום מתן פסק הדין בתביעת צד ג', 3/3/15 ולכל המוקדם במועד הוצאת ההוצאות משפטיות ע"י התובעת.

לאחר שהמבקשת אינה טוענת כי שילמה את מלוא דמי ההשתתפות העצמית, אף כי ראינו כי עשתה כן, אך לא למשיבה, נותרה בפיה רק טענה אחת, לפיה הסכום, שפסק בית משפט השלום בנצרת בתביעת צד ג' וחייב אותה "בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 5,000 ₪", שייכים לנתבעת, ויש לקזזם מדמי ההשתתפות העצמית.

מאחר ומדובר בטענה משפטית, אין צורך לקיים דיון במעמד הצדדים, באין עובדות לבירור, ואני קובעת כי הטענה מקימה לנתבעת הגנה, והוכרה בפסיקה.

תביעת צד ג' הוגשה נגד הנתבעת, והתובעת, מכח פוליסת הביטוח, העמידה לה הגנה משפטית ונשאה בהוצאות, שכ"ט עו"ד, חוקרים ורופאים.

הכלל הינו כי הוצאות המשפט שייכות ללקוח ולא לעורך הדין: "כן יש לחזור ולהטעים, כי שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובל בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו" (ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח 120, 128 (1964)).

מאחר וכאן עסקינן בשאלת היחסים בין מבטחת למבוטח, ולא בין לקוח לעו"ד, אף כי הנתבעת חתמה לעו"ד על יפוי כח, יש לבחון את ההסכם בין התובעת לנתבעת. איש מן הצדדים לא צירף את ההסכם המלא ה"חוברת", או ה"ג'קט", אך ניתן להניח כי הוא דומה בין החברות השונות.

המבקשת אינה חולקת על העקרון לפיו גם בדחיית תביעת צד ג' נגד המבוטח עליו לשאת בהוצאות המבטחת בגין "דין וטורח" (גישת השופט יצחק כהן בת.א. (שלום חיפה) 2221/99 המגן נ' מועצה מקומית עילבון, 10.10.1999, פורסם בנבו והשופט (בדימוס) שלמה לבנוני בת.א. (שלום חיפה) 20378/06 הפניקס והדר נ' עיריית תמרה, 29.7.2009, פורסם בנבו).

ההגיון מאחורי הפסיקה בעניין זה משליך גם על שיוך כספי הוצאות המשפט למבוטח, על חשבון ההשתתפות העצמית ולא למבטחת על חשבון הוצאותיה בנוסף להשתתפות העצמית.

"במקרה שכזה, לטעמי, המבחן הוא גובה ההשתתפות העצמית:

כל עוד ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו עומדים על גובה ההשתתפות העצמית, שייכים הם למבוטח, וכל סכום העולה על גובה ההשתתפות העצמית יהיה שייך למבטח.

למסקנה זו אני מגיע מאחר והרציונל בפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד הוא על מנת לשפות את הצד שזכה בהליך המשפטי, בגין העלויות שהיו לו לצורך ניהול ההליך המשפטי לקבלת התביעה (או הדיפתה – כבמקרה שלפנינו) כדי שלא ייצא בחסרון כיס.

"נזקו" של המבוטח הוא סכום ההשתתפות העצמית; זוהי העלות בה נשא לצורך הדיפת התביעה.

משהוסכם בין הצדדים כי המבטחת נוטלת על עצמה את ניהול ההגנה, שכרה עורכי דין והוציאה הוצאות שונות לניהול ההגנה, הרי הוסכם מכללא כי תהיה זכאית לקבל לידיה את סכום ההוצאות העולה על סכום ההשתתפות העצמית, שאחרת העברת הסכומים לידי המבוטח כמוהו כעשיית עושר ולא במשפט, ומזכה את המבוטח בכספים שלא הוציא, שהם פרי מאמץ ועבודת המבטחת" (ת.א. (שלום תל אביב יפו) 711612/08 הפניקס נ' כל-ליפט בע"מ, 1.1.2009, פורסם בנבו, ההדגשה אינה במקור, הערה שלי, ג.ס.ב).

על כן אני קובעת כי המבקשת הציגה הגנה ראוייה לבירור, בטענה משפטית, ומאריכה לה את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע תביעה ומקבלת את התנגדות באופן שהוגשה, בתנאי תשלום הוצאות משפט, ללא תלות בתוצאות פסק הדין בשל האיחור בהגשת ההתנגדות לביצוע תביעה ללא טעם ענייני, ובשל הגשת התנגדות לביצוע תביעה שאינה ערוכה, כקבוע בפסיקה, בסך 1,000 ₪.

בהעדר הסכמת הצדדים לא הוגשו סיכומים ולא נתתי פסק דין סופי, והפסיקה, עליה הסתמכתי הינה, בכל הכבוד, של בתי משפט השלום.

אני מוצאת לנכון להמליץ לצדדים שוב להגיע כעת להסכמה, אחרת יכנו את התיק לדיון בסדר דין מהיר, כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

מועד הישיבה המקדמית יקבע לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית, רשימת מסמכים והעתקיהם מטעם התובעת במועד, שאז אסיק כי אין כל הסכמה אחרת.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 18/9/17.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ז, 30 יוני 2017, בהעדר הצדדים.