לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 (להלן : "החוק"). במקביל הגישה המבקשת את הערעור גופו ובקשה דחופה למתן סעד זמני ולמתן צו למניעת תחילת הגבלה בחשבון. מנגד, הוגשה בקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף, בדגש על השיהוי הממושך בן 5 חודשים בהגשת הערעור ובהעדרם של טעמים מיוחדים למתן הארכת המועד.

לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים, להלן החלטתי בבקשה:

בעבר נטה בית המשפט לראות את "הטעמים המיוחדים" למתן הארכת מועד, ככאלו שתלויים בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין (כך לדוגמה בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872). וכך, טעמים הקשורים בבעל הדין עצמו או בא כוחו לא התקבלו כמצדיקים הארכת מועד (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, 890 (מהדורה שביעית, 1995); ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע – חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ, פ"ד מ(1) 57). עוד נקבע, כי חשיבות העניין לכשעצמו אינה בבחינת טעם מיוחד (בש"א 3112/99 קהתי נ' יורשי המנוח זוהיר, ניתן ביום 29/8/99). כך גם נימוקי ההגנה עצמם או סיכויי ההצלחה לא הצדיקו לכשעצמם הארכת מועד, אלא נדרש עדיין טעם מיוחד חיצוני להם (רע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, ניתן ביום 5/12/00).

ואולם, ניתן להבחין בהגמשה מסויימת בפסיקה ומתן משקל שונה ל"טעם המיוחד" הנדרש בהתאם לטיב ההליך (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904), באופן שבתי המשפט לוקחים בחשבון את סיבת הטעות, מידת הזלזול בבית המשפט או בחובה כבעל דין, (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין, ניתן ביום 10/3/99; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702) ואף מתן משקל לסיכויי ההליך העיקרי (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי, ניתן ביום 3/1/13). הכל תוך התחשבות במידת האיחור ומידת הפגיעה בהסתמכות של הצד שכנגד.

הגמשה זו מקורה בתפיסה משתרשת, לפיה לא ראוי שיינתנו פסקי דין על יסוד נימוקים טכניים או מחדלים של בעלי הדין, שניתן היה לרפאם, ככל שנדרש, בפסיקת הוצאות מתאימות לטובת בעל הדין שכנגד, הכל כדי להגשים את התכלית של הזכות החוקתית של גישה לערכאות. בית המשפט העליון חיזק את המגמה האמורה, תוך שקבע כי יש לאזן בין שיקולי סופיות הדיון, יעילותו, התנהגות הצדדים ותום ליבם, נסיבות האיחור, ההשלכות על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וסיכויי ההליך (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ. ניתן ביום 21/4/15).

לאור הפסיקה האמורה, לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים, במכלול השיקולים בשים לב למאזן הנוחות בנסיבות העניין, ומאחר ולא ניתן לומר כי טענות המבקשת לגופו של עניין הינן חסרות סיכוי להתקבל, סברתי כי אין למנוע מן המבקשת את יומה בבית המשפט. יחד עם זאת, נוכח השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה, אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב, בסך של 5,000 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי וכתנאי לבירור הערעור לגופו. ההוצאות ישולמו למשיב בתוך 14 ימים מהיום.

זאת ועוד, על מנת שלא לסכל את ההליך בתיק העיקרי, ניתן בזאת צו במעמד אחד לפיו ימנע המשיב מלהגביל את חשבון המבקשת עד גמר ההליכים בתיק העיקרי ויחולו הוראות סעיף 10 א(א)(1) לחוק, דהיינו המבקשת לא תהא רשאית לפתוח חשבון בנק אחר בתקופת הצו הארעי.

תחילת תוקפו של הצו תהא בתנאים המצטברים הבאים :

א.         הפקדת התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, לפיצוי המשיב בגין כל נזק שיגרם לו על ידי הצו אם ידחה הערעור או יפקע צו זה מכל סיבה אחרת.

ב.         הפקדת סך של 2,500 שח במזומן בקופת בית המשפט.

המשיב יגיב לבקשה העיקרית בתוך 20 ימים מיום שיודיע לו ב"כ המבקשת, בכתב, על תשלום ההוצאות שנפסקו לעיל.

ת.פ לקביעת מועד לדיון, ליום 15.07.17.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ז, 07 יוני 2017, בהעדר הצדדים.