מבוא

1. בפני בקשה מיום ה- 22/2/18, לגילוי מסמכים, אשר הוגשה ע"י הנתבעים.
2. עסקינן בתביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבעים מהמקרקעין הידועים כגוש 39537, חלקה 57, גוש 39539, חלקות 11 ו- 3 וגוש 39915, חלקה 1 , בטענה כי הנתבעים מחזיקים בהם שלא כדין.
3. הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו את טענות התובעת וטענו כי התנהלות התובעת לאורך השנים מלמדת על הסכמתה וידיעתה להקניית הזכויות נשוא תביעת הפינוי, להורי הנתבע מס' 1 ובהמשך לנתבעים. לטענת הנתבעים, השטח הצמוד לדירתם, הינו שפ"פ ששימש את הורי הנתבעים במשך שנים וכי בשנת 2004 הוגשה ע"י אם הנתבע מס' 1 , בקשה מסודרת לתובעת, לצורך הסדרת זכויותיה במקרקעין נשוא התביעה.

טיעוני הצדדים בבקשתם דנא

1. כעולה מנימוקי הבקשה, ישנם מסמכים ספציפיים בתיק התובעת המתנהלים לגבי הקרקע נשוא התביעה, אשר המבקשים עתרו לגילויים, וזאת על מנת לבסס את טענות הגנתם, דה עקא, שלטענתם המשיבה לא פעלה לגלותם.
2. המבקשים טוענים כי בהתאם לסעיפים 112-113 בתקנות סד"א, התשמ"ד 1984 , עותרים הם לבית המשפט על כי יורה למשיבה לגלות מסמכים אשר דרשו הם או לחילופין להורות על מחיקת התובענה ככל שמסמכים אלו לא יגולו.
3. לטענתם, ביום ה- 5/11/17, נשלח מכתב לב"כ המשיבה, לפיו נתבקשו הם לגלות בתצהיר את כל המסמכים שברשותה ובשליטתה וכן לגלות מסמכים ספציפיים, דהיינו, תיקי מינהל אשר מספרם הינו כלהלן: המסמכים הספציפיים המצויים תיק מינהל מספר 60199864 מ', ובתיק מינהל מספר 60855763 א'.
4. דה עקא, כך לטענתם, שמתגובת המשיבה עלה כי תיק מס' 60655763 א לא אותר במערכת מינהל מקרקעי ישראל. המבקשים העמידו את המשיבה על טעותה כי היא התעלמה מבקשתם וכי מספר התיק שציינה בתגובתה הינו שגוי, ובתגובה טענה המשיבה כי נפלה טעות סופר בתיק המינהל, וכי התיקים המבוקשים אינם מצויים ברשותה.
5. דה עקא, כך לטענת המבקשים, שבידם מצוי מסמך שמאות לטובת רמ"י מיום ה- 21/1/17, המוכיח כי דו"ח השמאות מסתמך על התיקים נשוא הבקשה וכי הם בהכרח מצויים ברשותה.
6. המבקשים טוענים כי יש במסמכים אלו בכדי לשפוך אור על הפרשה, היות ומסמכים אלו ביטאו לאורך כל תהליך הסדרת הזכויות בקרקע ע"י הנתבעים, את הסכמת נציגי התובעת והתובעת עצמה, להסדרת הקרקע נשוא התובענה, כמבוקש ע"י אם הנתבעים.
7. לטענתם, נציגי התובעת, הסכימו להסדיר את המקרקעין של הנתבעים, החל במפקח שלמה ציזר אשר עימו נערכה פגישה אשר במהלכה הודיע הוא לנתבע כי החומר שהוצג בפניו מספיק בכדי להסדיר את הזכויות, אולם ביקש הוא להזמין חומר נוסף מארכיב התובעת. זאת ועוד, כך לטענתם, נערכו פגישות עם גורמים מוסמכים נוספים כגון הגב שלומית אליהו, מנהלת עסקאות בתובעת, פגישה בה הציע היועץ המשפטי בתובעת לסיים את עניין המקרקעין הלא מוסדר תמורת תשלום ע"פ שמאות, כאשר לגבי השטח למגורים היתה הסכמה מלאה.
8. המבקשים שבים ומפרטים, כי יש במסמכים כאלו ואחרים בכדי לבטא את הסכמת התובעת לאורך השנים, ולפיכך יש בהתכתבויות ובתרשומות פנימיות בכדי להציג את הלך הרוח ששרר בין הצדדים.

1. לטענת המבקשים, הליכי חופש המידע אליהם התובעת מפנה בטיעוניה לבקשתם, רלוונטיים ביחס לאדם פלוני המבקש לעיין במידע של הרשות המצוי בספרי הרשות, ולא על מנת למנוע גילוי מידע מצד כלשהו, הנאבק על זכויותיו, במסגרת הליך אזרחי בבית המשפט.
2. בתגובת התובעת לבקשה השיבה היא כי אכן נפלה טעות קולמוס בתגובה ביחס למספר התיק. לצד זאת, טענה היא , כי כל המסמכים שפורטו מטעמה בתצהיר הגילוי הינם לקוחים משני תיקים אלו. לטענתה, ככל שהכוונה למסירת דיסקים הכוללים את כל המסמכים הקיימים בתיק הרי שאין לה כל בסיס בדין ובכלל זה גם לא בנוהלי התובעת.
3. לטענתה- התיקים פתוחים בפני הכול- דה עקא, שאם הכוונה הינה למסירת דיסקים הכוללים את כל המסמכים הקיימים בתיקים, הרי שאין לכך כל בסיס בדין, וגם לא בנהלי התובעת, וכי עסקינן במסמכים לא רלוונטיים, פנימיים וחסויים.
4. לטענת התובעת, הרי שהיא אינה מוסרת לאף גורם חיצוני דיסקים כאלו, אלא את המסמכים הרלוונטיים בלבד, ובכפוף לטענת חיסיון לגבי מסמכים פנימיים או כאלו שהוכנו לקראת המשפט.
5. כעולה מהתצהיר אשר צורף לתגובה, מפי עובד ברמ"י, מר שי נויהאוס, הרי שהמסמכים האלו הינם חסויים שכן הם הינם מסמכים פנימיים או שהוכנו לצורך ההליך המשפטי. התובעת הוסיפה ונימקה את תגובתה על בסיס הוראות הפטור בחוק חופש המידע, התשנ"ח 1998, הפוטרים רשות ציבורית ממסירת מידע בדבר דיונים פנימיים ותרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות.
6. בהינתן הסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 119, לפיה רשאי בית המשפט לעיין במסמך אשר ביחס אליו נטען לחיסיון, ולקבוע אם יש ממש בבקשה להטיל חיסיון, הרי שלאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה, ובעמדת המשיבה לה, הוריתי על העברת המסמכים עליהם נטען חיסיון, ללשכתי.
7. לאחר שעיינתי בהם, ניתנה ביום ה- 31/5/18 , החלטתי בה התבקשה התובעת להודיע, בין היתר על מנת לחסוך בהוצאות משפט, האם לאור פסק דין רע"א 7461/16 הקובע כי על בית המשפט לבחון האם "החומר שלפניו הינו כזה שגילויו עלול "לצנן" אנשי רשות ממתן ביטוי לדעתם בדיונים פנימיים", ובשים לב לכך שהמסמכים עוסקים בעניינם הפרטני של הנתבעים- האמנם היא עומדת על התנגדותה למתן המסמכים נשוא ההודעה והבקשה לנתבעים.
8. בתגובת התובעת להחלטתי זו טענה היא כי היא שבה ועומדת על סירובה זה, ונימקה זאת בהפנייה להלכה שנפסקה ב- רע"א 7461/16, אשר ממנה כבר ציטטה התובעת, וטענה היא כי היא סבורה שחשיפת המסמכים עשויה לצנן את עובדי הרשות ממתן ביטוי לעמדתם, וכי בהינתן שטיוטות של חוות דעת או תרשומות פנימיות לקבלת עמדת מנהל, אשר לא הבשילו להחלטות מחייבות, ייחשפו, הרי שהדבר יוביל בעתיד, לחשש לבחון נושאים שנויים במחלוקת , מתוך חשש שעצם הבדיקה או המלצה ראשונית ישמשו לאחר מכן ראייה כנגד התובעת.
9. זאת ועוד, טענה היא שע"פ ההלכה שנקבעה ב- רע"א 4917/17, הסוכנות היהודית לארץ ישראל נגד רשות מקרקעי ישראל, חוסים המסמכים תחת החיסיון שנשתרש בפסיקה החל על "מסמכים פנימיים" אשר הוכנו במהלך העבודה הרגיל של רשויות מנהליות, שתכליתו להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באורח חופשי ולקבל החלטות בלי שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים.
10. זאת ועוד, טענה התובעת כי היות ועסקינן בטיוטות של מסמכים שלא הושלמו ושלא נעשה בהם כל שימוש ע"י התובעת, הרי שהתובעת סבורה שאין בהם כל ערך ראייתי.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, ולאחר שעיינתי במסמכים הרלוונטיים אשר המשיבה מבקשת לחסות, ואשר הוגשו לאור הוראתי ללשכתי, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל לגבי המסמכים המבוקשים במסגרתה, ולהלן נימוקי בהרחבה:

המסגרת הנורמטיבית

1. ככלל- מטבע הדברים, הרי שהליך גילוי המסמכים נועד לאפשר לצד לתביעה אזרחית לדעת מראש אלו מסמכים מצויים ברשותו של בעל הדין שכנגד, לרבות מסמכים שאין כוונה להגישם לבית המשפט.
2. זכות העיון מעוגנת בתקנה 114 , אשר קובעת כי מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו בכל עת, שיראו לו את המסמך לעיון והעתקה.
3. בית המשפט נוהג לצפות כי הצדדים יצלחו שלב זה ללא כל צורך בהתערבות שיפוטית. במקרים אחרים הרי ששלב גילוי המסמכים מעוגן בתקנה 112 לתקנות סד"א אשר קובעת את סמכותו של בית המשפט ליתן את הצו לגילוי מסמכים כאלו ואחרים אשר צד מסרב לגלותם, וזאת לפי בקשת בעל דין כנגד בעל דין אחר.
4. זאת ועוד, מעיקרון הגילוי מתבקש, שבשעה שאין ביכולתו של בעל דין להצביע על מסמך ספציפי, יתיר בית המשפט עיון גם בסוגי מסמכים, בתנאי שההוכחה שלהם הינה רלוונטית לעניין שבמחלוקת (ועל כך ראו את דברי המלומד אורי גורן, בספרו "סוגיות בסדר הדין האזרחי", עמוד 194 ואילך).
5. ככלל, סמכות בית המשפט בנושא גילוי המסמכים הינה רחבה עד מאוד, וניתן להורות על גילוי מסמכים ביחס לכל עניין השנוי במחלוקת הכלול בהם. לצד זאת, ולנוכח הסמכות הרחבה הנתונה לו לבית המשפט, קבעה ההלכה הפסוקה כי יש להשתמש בסמכות זו בזהירות, וכך למשל, במסגרת שיקול הדעת אין להורות על גילוי מסמכים "כשאין זה דרוש לשם דיון הוגן בתובענה", וכאשר הגילוי עלול לסבך את בירור התביעה שלא לצורך.
6. ביסודו של ההליך לגילוי מסמכים מונחת ההנחה כי יש לאפשר גילוי הדדי מירבי נוכח ערך חשיפת האמת ועיקרון ההגינות הדיונית ( ועל כך ראו בהרחבה אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, שם).
7. וכך- השיקול המנחה את בית המשפט בסופו של יום, איפוא, הינו חשיפת האמת.
8. אכן, לא פעם ישנה התנגשות בין ערכים שונים כמו חשיפת האמת לבין ערכים אחרים, ועל בית המשפט מוטל למצוא את נקודת האיזון ביניהם. לא פעם נאלץ בית המשפט להטיל חיסיון על מסמך כזה או אחר, דבר המהווה חריג, ואשר קורה באופן נסיבתי ומנומק בלבד.
9. בד בבד, בעת שצד עותר לגילוי מסמכים, על בית המשפט לבחון אם מדובר בצורך לחקר האמת או במסע דייג שתכליתו לא ברורה ולא בהכרח כשרה, כאשר בעת ספק, תיטה ההכרעה לכיוון חשיפת האמת.
10. בעת אשר מבקש עותר להטלת חיסיון על מסמך כזה או אחר, יש לבחון את נסיבות העניין.

עת עסקינן ברשות, הרי שתיקיה של רשות ציבורית צריכים שיהיו פתוחים בפני כל הנוגעים בדבר, דהיינו כל מי שיש לו עניין לגיטימי לעיין באותם מסמכים.

1. ב- רע"א 7461/16, אגף המכס ומע"מ נגדפן דור תעשיות בע"מ ( להלן: "פרשת פן דור") אשר נדון בפני כבוד המשנה לנשיאה א. רובינשטיין, התייחס בית המשפט להליכי גילוי ועיון בהליכים האזרחיים, אגב טענת חיסיון אשר רשות ציבורית טוענת לה, ותאר בפסק דינו כי "...נשתרש בפסיקה חיסיון הפורס את תחולתו על מסמכים פנימיים אשר הוכנו במהלך העבודה הרגיל של רשויות תכתובות , תרשומות וכיוב', המשקפות חילופי דעות וחוות דעת מקצועיות, שתכליתו להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באורח חופשי ולקבל החלטות מבלי שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים, למען הבטחת תקינותה של פעילות המינהל הציבורי...", וקבע בפסק דינו במובהק כי "...אין להקל ראש בצורך זה". (הדגשה שלי).
2. ראו לעניין זה אף רע"א 2097/16 משטרת ישראל נגד עובד רופל שם נקבע כי " הפסיקה הכירה באינטרס הרשות המינהלית שלא לחשוף מרשומת פנימיות, הן משיקולי יעילות והן על מנת לאפשר לרשות לגבש עמדתה בחופשיות ולהבטיח תקינות פעולתה..."
3. לצד זאת, קבע בית המשפט העליון, בפרשת פן דור כי הכתרת מסמך כתרשומת פנימית ע"י הרשות איננה מלת קסם ואין היא חוסמת את הגילוי והעיון בו, וכי החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות במחלוקתה עם האזרח.
4. פסק הדין מפנה להלכה הפסוקה בעניין, וקובע כאמור כי לא די בכך שרשות ציבורית תטען שעסקינן בתרשומת פנימית בכדי לאפשר חיסיון ויש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה לגופו, ולבחון, בין היתר את טיב ההליך, טיב הגוף המינהלי ואופי המסמכים.
5. פסק הדין מדגיש כי על בית המשפט הדן בתובענה, להידרש לשאלה אם יש מן החומר שלפניו כזה שגילויו עלול לצנן אנשי רשות ממתן ביטוי לדעתם בדיונים פנימיים, וכי לכך חשיבות גדולה ביותר, לצד זאת, על בית המשפט לבחון האם אין "צל הרים כהרים".
6. נוכח זאת, על בית המשפט לבחון את המסמכים נשוא הבקשה, ולקבוע האם קיים חשש מ-"אפקט מצנן", כשעל בית המשפט ליתן משקל לעובדה כי מדובר במסמכים שנוגעים ישירות למי שמבקש את גילויים, קרי הנתבעים, והאם לתרשומות הפנימיות, יש תחליף בדמות ראיות אחרות (ראו פס"ד רופל).
7. אקדים ואציין כי לעמדתי, צד שמציין קיומם של מסמכים כאלו ואחרים במהלך תצהיר גילוי מסמכים, סבורתני כי מושתק הוא לעתור ולטעון כי הם חסרי משמעות, שכן "צד שמגלה את קיומו של מסמך בחזקתו, כמוהו כהצהרה כי המסמך נוגע לעניין הנדון...", וכן- "לא תשמע טענת התנגדות של בעל דין לעיון במסמכים שאוזכרו בכתבי טענותיו או בתצהירו על סמך טענה של אי רלוונטיות..."(ועל כך בהרחבה ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי).

1. לפיכך, בכל הנוגע למבחן "הרלוונטיות", הרי ככל שבמסמכים נשוא הבקשה ישנה התייחסות לבקשת הנתבעים הנוגעת למקרקעין נשוא תביעת הפינוי שלפניי, הרי שמסמכים אלו עומדים במבחן הרלוונטית ולתובעים הזכות לעיין בהם, אא"כ תבסס התובעת טענת חיסיון אשר יש בה כדי למנוע מהנתבעים את זכות העיון בהם.

דיון והכרעה

1. בהתאם להחלטת בית המשפט הגישה התובעת ביום ה- 20/3/18 תשובה מטעמה באשר לבקשת הנתבעים לגילוי מסמכים ובאשר למסמכים שפורטו בתצהיר גילוי המסמכים ואשר נטען לגביהם כי הינם חסויים וכן פירטה התובעת את טיבם של המסמכים, כך לשיטתה, כלהלן:

"א. גיליון טיפול- המדובר בריכוז של תרשומות פנימיות שמילאו עובדי התובעת בכתב יד, לצורך המעקב אחר תהליכי הטיפול.

ב. טיוטת חוות דעת תכנונית- המדובר בטיוטה בלבד, שנועדה לצרכים פנימיים ולא נעשה בה כל שימוש וככזאת, הינה מסמך פנימי מובהק.

ג. תרשומת פנימית לצורך קבלת עמדת הנהלת המחוז- כנ"ל".

1. כאמור לעיל, הרי שמכוח סמכותו של בית המשפט לעיין במסמכים עליהם עותר צד לחיסיון, הוגשו ביום ה- 24/5/18 המסמכים שבמחלוקת ללשכתי, כאמור לעיל.
2. כזכור, כפועל יוצא ממערך המסגרת הנורמטיבית וההלכה הפסוקה אשר תיארתי לעיל, יוצא שתפקידו של בית המשפט הינו לבחון מהי נקודת האיזון הראויה בין גילוי לחיסוי של מסמך הנוגע לדיון פנימי שנערך בוועדה מינהלית, בהליך האזרחי שבין האזרח לרשות המינהלית והאם לאור ההלכה הפסוקה אשר תוארה בהרחבה לעיל, על בית המשפט להפוך בעניין ולהכריע, האם יהיה בגילוי המסמכים הפנימיים של הרשות, אשר מפורטים בסעיף 41 לעיל ואשר הוגשו לעיון בית המשפט, בכדי לצנן אנשי רשות ממתן ביטוי לדעתם, בהליכים פנימיים, והאם המסמכים המבוקשים, הינם מסמכי ביניים שאינם משקפים את עמדתה המוסמכת והפורמלית של התובעת והינם בגדר הבעת דעה מקצועית וחופשית ?
3. סבורתני, בנסיבות העניין, כי התשובה לשאלות אלו הינה שלילית, ולמעשה, לאחר שעיינתי במסמכים נשוא המחלוקת, ובחנתי לעומק את טענות הצדדים ותוכן המסמכים נשוא המחלוקת, הגעתי לכלל החלטה כי אין לחסות מסמכים אלו ועל התובעת לגלותם.

להלן אדון בכל מסמך בנפרד.

1. עיון במסמכים, שהובאו לעיוני מעלה כי המסמכים אשר הוגדרו ע"י התובעת כ-"גיליון טיפול" הינם שני דפים אשר כתובים בכתב יד, אשר בהם מפורטים הפעולות שהתבקשו אנשי התובעת או הנתבעים (הם היזמים) בקשר לבקשת הנתבעים לביצוע עסקה נשוא התרשומת ותיקי המינהל. אין המדובר בהחלפת דעות בין אנשי הנתבעת, בינם לבין עצמם או בינם לבין צדדי ג', אלא בפירוט של הפעולות שנעשו, או צריכות להיעשות ע"י גורמים אצל התובעת ודרישות שהופנו ע"י נציגי התובעת לנתבעים או למי מטעמם.
2. סבורתני, כי אין בחשיפת גיליון הטיפול לנתבעים, כדי "לצנן" מי מהתובעת מלהביע את דעתו בעתיד, שכן רובו ככולו של גיליון הטיפול עוסק בעניינים טכניים, אשר המעורבים בעניין, התבקשו לבצע ולבדוק לצורך בדיקת בקשת הנתבעים. כל עניינו של גיליון הטיפול, הוא מהלך הטיפול בבקשת הנתבעים ותו לא. אין בתכתובת המצויה בגיליון הטיפול, הבעת דעה מקצועית או חופשית של אנשי התובעת, אשר הובעה בפני גורמים אצל התובעת ואשר נועד לגבש עמדה סופית בבקשת הנתבעים.

1. באשר ל"טיוטת חוות דעת תכנונית", עיון במסמכים אלה מעלה כי אין המדובר בטיוטת חוות דעת תכנונית, אלא בשתי חוות דעת של ממש אשר ניתנו ע"י אדריכל, אשר שמו אינו רשום בחוות הדעת, אולם חתימתו מתנוססת עליהן. עיון במסמכים אלו, אשר הוגדרו ע"י התובעת כ"טיוטת חוות דעת תיכנונית", מעלה כי המדובר בשתי חוות דעת, כאשר פרק ב' , ד' וה' לחוות הדעת אינו זהה, אם כי מסקנת האדריכל בשתי חוות הדעת, הינה זהה והיא "חיובית".
2. חוות הדעת "הראשונה" עניינה ביעוד "מגורים ב'" בלבד, ואילו חוות הדעת "השנייה" עניינה "מגורים ב" ו"שפ"פ". טענת התובעת כי המדובר בטיוטה בלבד, אינה נתמכת במסמכים שהובאו לעיוני שכן חוות הדעת כאמור, חתומות ע"י האדריכל ומסקנתו הסופית, הינה "חיובית".
3. גם את טענת התובעת כי בפועל לא נעשה שימוש בחוות הדעת ולכן המדובר במסמכים פנימיים, אין לקבל בנסיבות העניין. המדובר בחוות דעת שנערכו במסגרת בקשת הנתבעים הנוגעת לסכסוך נשוא תביעת הפינוי שלפניי, וסבורתני כי לנתבעים ישנה הזכות הבסיסית לדעת ולקבל את חוות דעת המקצועית התכנונית, שנערכה במענה לבקשה שהוגשה על ידם.
4. החלטת התובעת, שלא לעשות שימוש בסופו של יום שימוש בחוות הדעת, אינה גורעת מזכותו של האזרח לעיין בחוות הדעת. במקרה דנן, סבורתני כי גילוי חוות הדעת התכנוניות אשר נערכו במסגרת בקשתם של הנתבעים באשר למקרקעין נשוא התביעה, לא יגרמו לאפקט מצנן לעובדי התובעת ואיני סבורה כי ישנו חשש כי בעתיד, גילוי חוות הדעת יביא את נותן חוות הדעת להימנע מלתת את חוות הדעת שכן עסקינן בחוות דעת מקצועית תכנונית ולא בהחלפת דעות.
5. סבורני כי גילוי וחשיפת חוות הדעת התכנוניות לנתבעים, לא יגרום בעתיד לתובעת להימנע מקבלת חוות דעת תכנוניות , ככל שהן נדרשות לצורך החלטה בבקשה וכל שכן לא יגרמו לאדריכל לשנות את דעתו המקצועית או לחשוש בעתיד ממתן חוות דעתו.
6. כאמור, ככל שמדובר היה בחוות דעת שאינה סופית או במסמך ביניים, שאינו משקף את עמדתה הסופית והמוסמכת של התובעת בנוגע להיתכנות התכנונית של בקשת הנתבעים בכל הנוגע למקרקעין נשוא התביעה, אזי היה ממש בטענות התובעת, ודין הבקשה בעניין היה להידחות. אולם משעיון בחוות הדעת, לא מעלה כי מדובר בטיוטה, שכן הן חוות הדעת חתומות ואינן נושאות כותרת של "טיוטה", הרי שמסקנתי הינה שאין המדובר בטיוטה, אלא בחוות דעת של אדריכל, אשר לא נחתמה ע"י מנהל המחלקה (ראו פרק ה' לחוות הדעת).
7. למותר לציין כי התובעת כלל לא פירטה מי הוא נותן חוות הדעת, והאם הוא עובד של התובעת והכיצד חשיפת חוות דעתו, תגרום לנותן חוות הדעת להימנע בעתיד מליתן חוות דעת מקצועיות, תכנוניות ולהיות גלוי וכנה במהלך מתן חוות הדעת ולהיות משוחרר מן "החשש של החשיפה" .
8. בנסיבות אלו, סבורה אני כי אין בחשיפת חוות הדעת התכנוניות, כדי להוות אפקט מצנן לעובדי התובעת או לאדריכלים מטעמה להיות "גלויים וכנים" בקשר להתייחסותם התכנונית לבקשות תכנוניות וזכותם של המבקשים, לדעת ולקבל את חוות הדעת התכנונית שניתנה במענה לבקשתם שלהם.
9. בכל הנוגע ל"תרשומת הפנימית לצורך קבלת עמדת הנהלת המחוז", הרי שעיון במסמכים מעלה כי התרשומת טומנת בחובה, פירוט הבקשה של אם הנתבעים באשר למקרקעין נשוא הבקשה, המעש שנעשה ע"י התובעת בענין, וכן "המלצת המחוז" בבקשה.
10. בכל הנוגע לתרשומת הפנימית באשר לפירוט הבקשה והמעש שנעשה ע"י התובעת בענין, סבורני כי אין בחשיפת הפירוט הנ"ל כדי לגרום לאפקט מצנן לעובדי התובעת. פירוט הבקשה והמעש שנעשה בענין, הינו ענין עובדתי בלבד ואין בחשיפתו כדי למנוע בעתיד ממי מעובדי התובעת, לחזור וליתן פירוט כדוגמת תרשומת זו. ההיפך הוא הנכון, סבורה אני שככל שפירוט זה ייחשף, תפעל התובעת לכתיבתו של הפירוט בצורה מיטבית אף יותר .
11. באשר "להמלצת המחוז" אשר מופיע בסיפא של ה"תרשומת" הרי שעניינה המלצת המחוז בבקשת אם הנתבעים להסדרת החזקה במקרקעין נשוא התביעה שלפניי, המלצה סופית של המחוז, אשר כאמור הועברה להנהלת התובעת.
12. אין ספק, כי המדובר ב"המלצת המחוז" ולא בהחלטה מחייבת של התובעת, אולם המדובר בהמלצה, אשר בלעדיה אין דבר וחצי דבר. קרי, ללא קבלת המלצת המחוז, התובעת לא תפעל להעברת בקשת הנתבעת באשר למקרקעין נשוא התביעה, להנהלת התובעת לצורך מתן החלטתה.

1. נשאלת השאלה, האם המלצה זו של המחוז, מהווה "מסמך ביניים" שאינו משקף עמדה מוסמכת ופורמלית של האחראי ברמ"י, והינם בגדר הבעת דעה מקצועית וחופשית של גורמי רמ"י שהובעה בפני מנהלת המחוז כחלק ממהלך המנהלי שנועד לגיבוש עמדת רמ"י" ( ראו 13722/03/16) בבקשת הנתבעים באשר למקרקעין נשוא התביעה. ככל שהתשובה לכך חיובית, הרי שדין בקשת הנתבעים בכל הנוגע ל"המלצת המחוז" להידחות וזאת על מנת לאפשר לאנשי התובעת, הלוקחים חלק בפעילותה של הרשות וגיבוש עמדתה, להיות גלויים וכנים במהלך אותה פעולה ומשוחררים מן החשש לחשיפה.

1. במקרה דנן, לאחר שעיינתי במסמך וב-"המלצת המחוז" סבורה אני שאין המדובר בהחלפת דעות בין עובדי התובעת לצורך גיבוש עמדתו של המחוז, בבקשת הנתבעים, אלא המדובר בעמדתו הסופית של המחוז, בכל הנוגע לבקשת הנתבעים, וכי עמדתו של המחוז, כבר גובשה.
2. האם בנסיבות אלו, בהם עמדתו של המחוז, בכל הנוגע לבקשת הנתבעים באשר למקרקעין נשוא התביעה כבר גובשה והינה סופית, וכאשר המדובר במסמכים והמלצה שהוכנה באופן ישיר לצורך בקשת הנתבעים והמחלוקת נשוא תביעת הפינוי שלפניי, יש צורך לחסותה? האם אכן ישנו חשש שככל שההמלצה תיחשף, ימנע המחוז מליתן המלצותיו? נראה לי כי התשובה לכך שלילית. הנהלת המחוז, מחוייבת לדון בבקשת האזרח וליתן להנהלת התובעת את המלצתה. ככל שזו המלצתה, הרי שמדובר בעמדה סופית, מגובשת ופורמלית של הנהלת המחוז, ואין כל חשש כי חשיפתה של המלצה זו, ימנע בעתיד מהנהלת המחוז, ליתן את עמדתה הסופית והפורמלית. לכל היותר, עמדתה תהא מנוסחת באופן מיטבי יותר ותו לא.
3. ויודגש- אין המדובר בהבעת עמדה של גורמים בהנהלת המחוז, במסגרת הליך גיבוש עמדתם אלא במסמך אשר מבטא את עמדתה הסופית של הנהלת המחוז בבקשה הנתבעים, עמדה שהינה כולי עלמה, המלצה בלבד להנהלת התובעת ואינה החלטה מחייבת.
4. בנסיבות אלו, דוחה אני מכל וכל את טענות הרשות כאילו יש בהבאת המלצות אלו לידיעת הצד שכנגד, בעל דין, כמעין אפקט מרתיע להנהלת המחוז מלהתבטא בחופשיות בעתיד, ולהימנע מליתן המלצה חופשית ומשוחררת להנהלת התובעת.
5. והלוא נקל לשער כי כל בר דעת, שלא לומר האדם הסביר, יוכל לעמוד על ההבדל בין המלצה לבין החלטה שמתקבלת בסופו של יום. והלוא זכותה המלאה של רשות ציבורית לקבל המלצות שונות, מאנשי מקצוע שונים, ובסופו של יום לקבל החלטה אשר דחתה חלק מההמלצות, ואשר לצד זאת קבלה אחרות. בד בבד, ואין בכך כל סתירה, זכאי כל אזרח, קל וחומר, בעל דין, לדעת מהו מערך השיקולים שהתקבל בענייננו, ומה היו השיקולים המסויימים אשר הובילו לנקוט כלפיו בדרך כזו, ולא בדרך אחרת והאם ניתנה המלצה חיובית או שלילית בעניינו.
6. ודוק- עצם חשיפת ההמלצה הסופית והמוסמכת של הנהלת המחוז לאזרח, בכל הנוגע לבקשתו שלו מהרשות, לא תמנע , לדעתי, מהרשות מליתן המלצה בעתיד, אלא לכל היותר ניסוח ההמלצה יהא מושכל יותר. סבורתני שהאזרח שההמלצה ניתנה בבקשתו ובעניינו, זכאי לדעת מה היא ההמלצה שניתנה בבקשתו ומה הם השיקולים אשר התקבלו בענייננו, ואשר הכריעו את הפור בבקשתו, לכאן או לכאן. נכון הוא שכותרת הפסקה הינה "המלצת המחוז" אולם המדובר למעשה בעמדה מוסמכת ופורמלית של המחוז באשר לבקשת הנתבעים נשוא ההמלצה, אשר עוסקת במקרקעין נשוא התביעה שלפניי. איני סבורה כי אכן ישנו חשש כי הנהלת המחוז, תמנע מליתן המלצה מקצועית, עניינית ובאופן חופשי להנהלת התובעת, ככל שהמלצתה תימסר לאזרח. ההיפך הוא הנכון. ככל שההליך המינהלי יהא שקוף לאזרח, הרי שההליך המנהלי יהא מיטבי יותר ויעיל יותר.
7. בהערת אגב יצויין, כי בענייננו, המשיבה לא הציגה בפני כל נימוק ענייני ונקודתי ביחס למסמכים אשר ביקשה היא להטיל עליהם חיסיון, למעט הנימוק הכללי ביחס להמלצות ותרשומות פנימיות אשר ראוי שלא ייחשפו מסיבות כלליות אשר אינן בהכרח נוגעות לתובענה דנא. לא מן הנמנע כי ככל שהיה מוצג בפני טיעון נקודתי ספציפי, הרלוונטי ביחס לכל מסמך ומסמך, יכולה הייתי להידרש לו בהתאם, ולהביאו בחשבון במערך השיקולים בטרם קבלת ההחלטה. דה עקא, שהמשיבה טענה בפני באופן כללי ביחס לאפקט הצינון הפוטנציאלי שעלול להיגרם לעובדי הרשות ממתן ביטוי לעמדתם.
8. זאת ועוד, כאשר התבקשה המשיבה, ביתר לשאת, להבהיר את עמדתה, על מנת לחסוך בהוצאותיה, כאמור בהחלטתי מיום ה- 31/5/18, הרי שהפנתה היא לפסיקה נוספת, רע"א 4917/17, אשר לא היוותה דוגמא ל-"אפקט מצנן", כאמור בתגובתה, ולא מצאתי כי יש בפסק דין זה בכדי להעלות, להוריד או לשנות מהחלטתי זו, שכן עניינו בהתייעצויות משפטיות ולא בתרשומות פנימיות מהסוג נשוא הבקשה שלפניי.
9. בענייננו, סבורתני, כאמור לעיל, כי אין ל"אפקט הצינון" כל משקל פוטנציאלי שיש להביא בחשבון, ולאחר שעיינתי במסמכים, ובשים לב שעניינם עוסק בסכסוך בין התובעת והנתבעים בתובענה שלפניי, ובשים לב כי התובעת הינה רשות ציבורית, סבורה אני כי זכותם של המבקשים לקבל ולעיין במסמכים נשוא הבקשה.
10. בנסיבות אלו, על המשיבה למסור לעיון המבקשים את כל המסמכים אשר פורטו בתצהירי גילוי המסמכים מטעמם שכן לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוצגו בפניי, הגעתי לכלל הכרעה כי אין במסמכים אלו בכדי להוות גורם המרתיע את עובדי הרשות מהתבטאויות חופשיות בעתיד ומתן המלצות.
11. ויודגש- אין בהכרעתי זו בכדי לטעון כי יש בהם, במסמכים הללו, בכדי להוות גורם משמעותי בהכרעתי בתובענה דנא. כל שיש בה, בהחלטה זו, הוא קביעה שהנתבעים זכאים להיחשף לחומרים המבוקשים, בדין ובצדק רב.

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת במלואה. בנסיבות העניין, ולאור הנני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מתונות בסך של 2000 ₪ בלבד לטובת הצד שכנגד.
2. על התובעת להמציא לתיק בית המשפט את המסמכים נשוא ההחלטה והמפורטים בסעיף 41 להחלטה, בתוך 14 יום.
3. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ח, 17 יוני 2018, בהעדר הצדדים.