רקע

כל הנאשמים הורשע, על פי הודאותיהם של נאשמים מס' 3 ו- 4, בעבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי חוק מס ערך מוסף.

על פי עובדות האישום והכרעת הדין, נאשמות מס' 1 ו- 2 הן חברות המפעילות מסעדות, ונאשמים מס' 3 ו- 4 הם מנהליהן.

בין החודשים נובמבר 2015 לאפריל שנת 2016 נאשמים מס' 1, 3 ו- 4 לא הגישו במועד חמישה דו"חות חודשיים למס ערך מוסף, אשר סכום המס הכלול בהם הוא כ- 400,000 ש"ח. הדו"חות הוגשו באיחור שבין חודש לשלושה חודשים, אך עד היום המס הנובע מהם לא שולם.

בין החודשים מרץ 2013 למרץ 2015 נאשמים מס' 2, 3, ו- 4 לא הגישו במועד שבעה דו"חות חודשיים למס ערך מוסף. הדו"חות הוגשו באיחור שבין חודש לשלושה חודשים, ועד היום לא שולם חוב מס של כ- 47,000 ש"ח, הנובע מאחד הדו"חות.

לאור אלה, נאשמת מס' 1 הורשעה בחמש עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, נאשמת מס' 2 הורשעה בשבע עבירות ונאשמים מס' 3 ו- 4 הורשעו בשתים עשרה עבירות.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה בקשה להשית על הנאשמים מאסר בפועל, אך לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה הבהירה, כי לא תעמוד על כך שהמאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח.

ב"כ הנאשמים התייחס לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וביקש להמנע מלהשית עליהם מאסר לריצוי ממש.

ולמעשה – שני הצדדים עתרו, גם אם לא במלים מפורשות, להשית על הנאשמים מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. כמו כן הצדדים הגיעו להסכמה כי כל אחד מהנאשמים ישלם קנס של 15,000 ש"ח.

מתחם העונש

לאורך תקופה של שלוש שנים הגישו נאשמים מס' 3 ו- 4 דו"חות חודשיים למס ערך מוסף באיחור שבין חודש לשלושה חודשים. את המס הכלול בששה דו"חות, בסכום כולל של כ- 450,000 ש"ח לא שילמו עד היום ולאור מצבם הכלכלי מדובר בחוב אבוד.

עבירה של אי הגשת דו"ח במועד אמנם נופלת בחומרתה מעבירת המס המטריאליות, באשר אין בה יסוד של מרמה, אלא רק של המנעות מביצוע חובה. עם זאת, אין להקל בה ראש ואין לראותה בסלחנות. הבסיס לגביית מס אמת הוא הגשת דו"חות נכונים במועד. המנעות מהגשת דו"ח חותרת תחת בסיס זה.

פסיקה עקבית של בית המשפט העליון ושל הערכאות הדיוניות קובעת, כי ככלל יש להשית מאסר בפועל, לריצוי ממש, בגין עבירות של אי הגשת דו"חות במועד. ר' למשל רע"פ 3857/13, יצחקיאן נ' מדינת ישראל, עפ"ג 2072-11-10, אוריאל נ' מדינת ישראל וע"פ 2321-11-07, שמחוני נ' מדינת ישראל.

מקרה זה מעט חורג מהמקרים ה"שגרתיים", שכן הנאשמים הגישו את הדו"חות באיחור, למרות שלא היה בידם לשלם את סכום המס הכלול בהם. משכך, ובמיוחד לאור עמדתה של המאשימה, אקבע מתחם עונש הנע בין מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ועד שנת מאסר בפועל ועונשים נלווים.

דיון והכרעה

לזכות הנאשמים זקפתי את הודאתם במיוחס להם. כמו כן נתתי משקל לנסיבותיהם האישיות של נאשמים מס' 3 ו- 4, אשר פורטו על ידי בא כוחם ועל ידם במסגרת הטיעונים לעונש.

לחובת הנאשמים זקפתי את העובדה שעד היום קיים חוב מס משמעותי לרשויות – ובעבירות על חוק מס ערך מוסף מדובר בנתון מחמיר משמעותי, שכן סכום המס נגבה על ידי הנאשמים מלקוחותיהם, והם עשו בו שימוש לצרכים אחרים.

משכך, אשית על הנאשמים 3 ו- 4 עונש מאסר הנמצא בצידו הבינוני – נמוך של המתחם, ולאור עמדת המאשימה העונש ירוצה בדרך של עבודות שירות.

לנוכח כל האמור למעלה, גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשמות מס' 1 ו- 2:

קנס בסך 15,000 ש"ח, אשר ישולם על ליום 1.5.18.

נאשמים מס' 3 ו- 4:

א. ששה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצה בעבודות שירות. נאשם מס' 3 יתחיל לרצות את העונש ביום 15.5.18 ונאשם מס' 4 ביום 8.5.18.

ב. שלושה חודשי מאסר אותם לא ירצו אלא עם יעברו תוך שלוש שנים מהיום עבירה של פקודת מס הכנסה או חוק מס ערך מוסף שהיא עוון או פשע.

ג. קנס בסך 15,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס יחולק לחמישה עשר תשלומים שווים. תשלום ראשון עד ליום 1.10.18 ויתר התשלומים עד לראשון בכל חודש שלאחר מכן.

ככל שיהיה צורך בשינוי מועד ריצוי העונש או מקום ביצועו, הדבר יעשה על ידי הממונה על עבודות השירות ללא צורך בצו נוסף.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, במעמד הצדדים.