13 אפריל 2020

רקע כללי

1. התובעת, ילידת 15.11.94, עבדה אצל הנתבעת כסייעת בגן ילדים שבבעלות הנתבעת בתקופה מיום 1.9.12 ועד 29.7.15, למעט בחודש 4/13.
2. התובעת עבדה על בסיס שכר שעתי של 27 ₪ לשעה. הצדדים הסכימו כי שכרה הקובע הינו 6,500 ₪.
3. התובעת פוטרה בהודעה טלפונית ביום 29.7.15. הצדדים חלוקים באשר לרקע שהביא לפיטורי התובעת.
4. בתביעתה שלפנינו תבעה התובעת מהנתבעת תשלומים שונים המסתכמים ב- 121,156 ₪ ובכללם:

תשלומים הנובעים מאופן סיום עבודתה: פיצוי בגין אי עריכת שימוע, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

יתרת זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה: פדיון חופשה, הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.

כן תבעה פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה ופיצוי לפי חוק הגנת השכר בשל קבלת תלושי שכר שאינם משקפים את התשלומים שקיבלה בפועל ואי קבלת תלושי שכר כלל מחודש 5/13 ואילך.

1. הנתבעת הודתה בזכאותה העקרונית של התובעת לדמי חופשה והבראה וכן להפרשות לפנסיה, אם כי בסיכומיה טענה כי למעשה אינה חייבת בהפרשות לפנסיה לתובעת לנוכח גילה של התובעת/היותה בשירות צבאי.
2. בשל טעות מצד הנתבעת, לא ניתן היה לקיים את ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 9.12.18, וזו נדחתה והתקיימה לבסוף ביום 15.12.19. התובעת והנתבעת נחקרו על תצהיריהן.

משלא זומנו ולא התייצבו עדי הנתבעת, נמשכו תצהיריהם מהתיק והצדדים נדרשו להגשת סיכומים.

1. צר לנו על כי הצדדים לא השכילו חרף ניסיונות חוזרים ונשנים להגיע לעמק השווה ולסיים הליך זה בהסכמה.
2. נדון תחילה בתביעת התובעת לזכויות סוציאליות הנובעות מתקופת עבודתה, בהמשך נדון בנסיבות סיום העסקתה ובתביעותיה בנוגע לזכויות שונות עקב כך ולסיום נכריע בתביעתה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה ובפיצוי לפי חוק הגנת השכר.

התביעה לפדיון חופשה

1. בתביעתה תבעה התובעת פדיון 29 ימי חופשה עבור 3 שנים (והודתה שקיבלה כ- 7 ימים) בסך 8700 ₪, לפי 300 ₪ ליום.

בישיבת הדיון המוקדם הוסכם כי שכרה השעתי של התובעת הינו 27 ₪ לשעה, כך שלא ברור מדוע תובעת היא תעריף יום חופשה לפי 300 ₪ ליום.

1. לתקופת עבודתה שעד 4/13 קיבלה התובעת פדיון 6.67 ימי חופשה בתלוש 4/13.

לתקופה שמחודש 5/13 ועד לסיום עבודתה, 27 חודשים, זכאית התובעת לפדיון 27 ימי חופשה. משהסכימה הנתבעת כי התעריף היומי הינו 270 ₪, הרי שלתובעת מגיע פדיון חופשה בסך 7,290 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.15 ועד התשלום בפועל.

התביעה לדמי הבראה

1. התובעת תבעה ברכיב זה סך של 5,100 ₪. הנתבעת הודתה בחבותה לשלם את הסך האמור.

אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הבראה בסך 5,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.15 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה להפרשות פנסיוניות

1. התובעת תבעה פיצוי בגובה ההפרשות הפנסיוניות שלטענתה היה על הנתבעת להפריש לה עבור כל תקופת עבודתה, בסך של 1,081 ₪ לשנת 2012, 3,900 ₪ לשנת 2013, 4,680 ₪ לשנת 2014 ו- 2,730 ₪ לשנת 2015.
2. כפי שהוכח בפנינו, תאריך לידתה של התובעת הינו 15.11.94.

בהתאם לסעיף 4א(7) לצו ההרחבה הכללי בעניין חובת הפרשות לפנסיה, חיוב המעסיק בהפרשות הינו, בענייננו, מגיל 20 ומעלה. מכאן, שזכאות התובעת הינה לתקופה שמיום 15.11.14 ואילך בלבד.

בשים לב לשכרה הקובע המוסכם של התובעת ולשיעורי ההפרשה משנת 2014 (6%), הרי שהתובעת זכאית לפיצוי בסך 3,315 ₪ ברכיב זה.

יצוין, כי בסיכומיה הפחיתה התובעת את הסך הנתבע אולם דרשה סכום של 7,410 ₪ לשנים 2014 ו-2015, סכום הכולל את שנת 2014 כולה, ולא רק ממועד הזכאות 15.11.14.

1. אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 3,315 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.15 ועד התשלום בפועל.

התביעה לדמי חגים

1. התובעת תבעה תשלום 9 ימי חג לכל שנה, סה"כ 27 ימי חג.

התובעת לא פרטה בתביעתה את ימי החג הנתבעים ומועדיהם.

במסגרת הדיון המוקדם טען ב"כ הנתבעת כי לתובעת שולמו ימי החג במרבית תקופת העסקתה, כי בחול המועד בסוכות ובפסח הגן היה סגור כך שלתובעת אין זכאות לחגים אלה וכי הנטל על התובעת להוכיח באילו ימים עבדה והאם יש לה זכאות לקבלת ימי חג.

חרף האמור, גם בתצהירה וגם בסיכומיה לא פרטה התובעת את הימים הנתבעים ולא הוכיחה זכאות לקבלם (כי עבדה יום לפני ויום אחרי החג וכי החג לא נפל בשבת).

זאת ועוד, מתלושי השכר החלקיים שצורפו עולה כי בחודש 3/13 ובחודש 4/13 שולמו בכל אחד יום חג, שלא הופחת מהסך הנתבע ע"י התובעת.

יצוין, כי במכתב הדרישה הראשון לנתבעת לא דרשה התובעת תשלום ימי חג.

1. משלא הוכיחה התובעת תביעתה כנדרש ברכיב זה, לא פרטה את מועדי החגים הנתבעים ולא הוכיחה כי לא חלו בשבת וכי ענתה היא על תנאי הזכאות לקבלתם, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

נסיבות סיום עבודתה של התובעת ושאלת זכאותה לרכיבי פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגן היעדר שימוע

1. אין חולק כי התובעת פוטרה ע"י הנתבעת בהודעה טלפונית מיום 29.7.15 בה נדרשה שלא להגיע עוד לעבודה.
2. לטענת הנתבעת, להודעה זו קדמו מספר שיחות שנערכו בין הנתבעת לתובעת, לאחר שלנתבעת נודע כי בכוונת התובעת לפתוח גן משלה תוך פנייה להורים, לקוחות הנתבעת, והצעת שירותיה של התובעת במחיר נמוך משל הנתבעת.

בשיחה הראשונה התנצלה התובעת והבטיחה כי תתקשר להורים ותבטל את הנעשה על ידה. בהמשך, משנודע לנתבעת כי אין בכוונת התובעת לממש הבטחתה והיא עומדת לשכור נכס לצורך פתיחת המשפחתון המתחרה, שלחה היא לתובעת מסרון ובעקבותיו יזמה התובעת פגישה בין השתיים ובה התנצלה התובעת והבטיחה פעם נוספת לחדול ממעשיה ומפתיחת המשפחתון המתוכנן.

משנודע לנתבעת, לטענתה, כי התובעת לא חזרה בה ואכן שכרה מקום לפתיחת המשפחתון, הודיעה לתובעת על סיום יחסי העבודה.

לטענת הנתבעת מדובר בחוסר תום לב, בהפרת חובת נאמנות ובעשיית שימוש בסוד מסחרי, מעשים שהצדיקו פיטוריה המידיים של התובעת, והתובעת אינה זכאית להודעה מוקדמת או לפיצויים.

1. התובעת מכחישה כל טענות הנתבעת בדבר כוונתה לפתוח עסק מתחרה או פניותיה להורים בעניין זה.

לטענתה במסגרת התצהיר, עקב לחץ הורים סוכם על פתיחת קייטנת קיץ שלא תתנהל בגן (בשל שיפוץ שהיה אמור לעבור בקיץ) אך בסופו של דבר ובשל רצונה של הנתבעת בצמצום מספר הילדים בקייטנה, העניין לא יצא לפועל.

לטענתה, היא פוטרה ללא זכות שימוע וללא הודעה מוקדמת והינה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע.

1. לעניין מחלוקת זו, משלא התייצבו עדים מטעם מי מהצדדים, הכרעתנו מתבססת על עדויות התובעת והנתבעת בלבד.
2. הן מעדות התובעת והן מעדות הנתבעת עולה כי היה ניסיון של התובעת לארגן קייטנה לילדי הגן בחופשת הקיץ.

לא הוכח בכל דרך שהיא כי התובעת התכוונה לפתוח גן מתחרה או שכרה מקום לגן או הציגה להורים כי בכוונתה לפתוח גן מתחרה.

1. מהעדויות שוכנענו כי התובעת ביקשה לפתוח קייטנה יחד עם בחורה בשם חופית.

גם הנתבעת הודתה למעשה כי מדובר היה בפתיחת קייטנה, אם כי טענה שהדבר נעשה מאחורי גבה ונודע לה עליו בעקיפין:

"היא עשתה את הכל מאחורי גבי בידיעה שהיא אמרה להורים שאני יודעת על הקייטנה שהולכת להיפתח, אבל אל תגידו לה שום דבר, כך היא אמרה להורים. היא לקחה דף קשר והתקשרה להורים..."

וכן:

"היא שכרה מקום בגן לית, הגיעה אתו להסכם, פנתה להורים מהגן שלי, לקחה תעריף של קייטנה ומבחינתי זו מעילה ויציאה כנגד הארגון...תקדים לקייטנה היה שלה ושל חופית ביחד הן פנו מיוזמתן להורים והן ביקשו לא להגיד לי עד שהן יספרו לי ואז הורים פנו אלי וסיפרו לי...היא לא פנתה אלי בנושא. היא בחרה להשכיר מקום בגן לית, מאחורי גבי"

התובעת ראתה בכך מעילה באמונה וניסיון לפעול מאחורי גבה.

לטענתה, פעמיים שוחחה עם התובעת והתובעת חזרה בה מכוונתה אולם, לטענתה, הסתבר לה כי התובעת הפרה את מילתה ושכרה מקום לקייטנה ואזי היא פיטרה אותה.

1. מעדות התובעת עלה כי אכן היה דין ודברים עם הנתבעת מספר פעמים אודות הקייטנה. לגרסתה, הנתבעת לא הסכימה לפתיחת קייטנה של 20 ילדים ובהמשך אף לא לפתיחת קייטנה של 10 ילדים ועל כן היא ויתרה על עניין הקייטנה.

לבסוף טענה הנתבעת כלפי התובעת כי היא עומדת לפתוח גן משלה והתובעת הכחישה זאת. בהמשך קיבלה את ההודעה על פיטוריה.

1. הן התובעת והן הנתבעת העידו כי מערכת היחסים ביניהן בתקופת העבודה הייתה טובה מאד. מכאן יש לשאול מה הביא לפיטוריה של התובעת באופן בה נעשו וללא הודעה מוקדמת?

כאמור, לא הוכח בפנינו כי התובעת תכננה פתיחת גן מתחרה כפי שטענה הנתבעת תחילה.

עם זאת, מהראיות שוכנענו כי התובעת תכננה פתיחת קייטנה לילדי הגן תוך פנייה להורי הילדים, מבלי לשתף בכך את הנתבעת. על כן, משהתגלה הדבר לנתבעת, היא חשה פגועה וכעוסה.

הנתבעת שוחחה על כך עם התובעת שהתנצלה והתחייבה שלא לעשות כן בשתי שיחות שונות.

בסופו של יום לא נפתחה ככל הנראה הקייטנה המדוברת, אולם התובעת פוטרה על רקע חשדה של הנתבעת כי התובעת פועלת מאחורי גבה לפתיחת משפחתון מתחרה.

חשדות אלו לא הוכחו בפנינו כאמור, ומכל מקום, בעניין זה היה על הנתבעת לערוך לתובעת שימוע טרם פיטוריה וליתן לה את ההזדמנות להעלות טענותיה קודם לפיטורים.

1. בנסיבות אלה, היה מקום גם לתת לתובעת הודעה מוקדמת קודם פיטוריה.
2. אשר לפיצויי הפיטורים, אף שהתנהלותה של התובעת מאחורי גבה של הנתבעת בפנייה להורים לשם פתיחת קייטנה (שלא נפתחה לבסוף) אינה נאותה, אין בה כדי להצדיק בנסיבות העניין את שלילתם.
3. על הנתבעת לשלם לתובעת הודעה מוקדמת בסך 6,500 ₪ ופיצויי פיטורים בסך 18,416 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.15 ועד התשלום בפועל.
4. בשל היעדר השימוע מוצאים אנו לפסוק לתובעת בנסיבות העניין פיצוי בסך של 20,000 ₪ שישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

התביעה לפיצוי בגין היעדר מתן הודעה על תנאי עבודה

1. הצדדים לא חלקו על תנאי העבודה, שהיו מוסכמים, וכך גם הסכימו על שעות העבודה ועל השכר הקובע.

הליך זה כלל לא נסוב על מחלוקות נוגעות לתנאי העבודה ועל כן, ובנסיבות העניין, איננו מוצאים לפסוק פיצוי בראש תביעה זה.

התביעה לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר

1. עד לחודש 4/13, מועד גיוסה הצפוי של התובעת, הונפקו לה תלושי שכר.

בחודש 4/13 התובעת צפויה הייתה להתגייס ועקב כך סיימה עבודתה (ר' גם נספח ב' לתביעה- בו מאחלים לתובעת גיוס קל ונעים)

התובעת אישרה בחקירתה כי התגייסה בחודש 4/13 אולם ערקה מהצבא למשך כ-3 שנים וחזרה לעבוד אצל הנתבעת. בשנת 2016 התובעת הסגירה את עצמה, ישבה בכלא 3 חודשים ושוחררה.

1. מהימנה עלינו גרסת הנתבעת כי לאחר חזרתה של התובעת לעבודה בחודש 5/13 לא הונפקו לה תלושי שכר כמקודם וזאת לבקשתה של התובעת, בשל היותה עריקה.

עדותה של התובעת בסוגיה זו הותירה עלינו רושם בלתי מהימן לחלוטין, ושוכנענו כי לבקשתה של התובעת, בשל היותה עריקה מצה"ל, לא הנפיקה לה הנתבעת תלושי שכר מחודש 5/13 ואילך והשכר שולם לה על דרך העברת תשלומי ההורים לידיה והשלמת תשלומים במזומן.

גרסתה של התובעת כי אי הוצאת התלושים אינה קשורה להיותה עריקה לא הייתה מהימנה כלל וכלל ולא נתנה טעם מדוע הפסיקו להוציא לה תלושי שכר שהיו מוצאים כסדרם עד למועד גיוסה.

טענתה כי עבדה גם במקומות אחרים בתקופה זו והוצאו לה תלושי שכר - לא גובתה בראייה כלשהי.

1. מאחר ושוכנענו כי אי הוצאת תלושי השכר בתקופה זו נעשה לבקשת התובעת, אין מקום לפסוק לה פיצוי כנתבע בגין אי הוצאת תלושי השכר.

נדגיש, כי באי פסיקת פיצוי לתובעת ברכיב זה אין בשום אופן כדי להצדיק אי הנפקת תלושי שכר ו/או דיווח כחוק לרשויות המס, אשר מן הראוי שיבחן ע"י הגורמים המתאימים במס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי אליהם יועבר עותק מפסק דין זה.

לסיכום

1. תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

1. פדיון חופשה בסך 7,290 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.13 ועד התשלום בפועל
2. דמי הבראה בסך 5,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.13 ועד התשלום בפועל
3. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 3,315 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.13 ועד התשלום בפועל
4. הודעה מוקדמת בסך 6,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.13 ועד התשלום בפועל
5. פיצויי פיטורים בסך 18,416 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.13 ועד התשלום בפועל
6. פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך 20,000 ₪ שישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

1. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ט ניסן תש"פ, (13 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.