התובע, אדם כבן 76 שנים הסובל מנכות, נסע לטיול במרוקו ביחד עם רעייתו בין התאריכים 4-16.5.17. כל אחד מהם לקח עמו מכשיר טלפון נייד, אך נראה כי רק ביחס למכשיר של התובע הוזמנה חבילת שיחות מחו"ל, וזאת מאת הנתבעת.

התובע טוען כי על אף שרכש חבילה מתאימה ושילם עבורה, היה הטלפון חסום לשיחות יוצאות ולא ניתן היה לעשות בו שימוש הלכה למעשה. לשיטתו, בלית ברירה, פנה באמצעות הטלפון של רעייתו (שהיה מנוי בחברת פרטנר ולא אצל הנתבעת) אל בנו שהיה מצוי בארץ, על מנת לבקש ממנו שיצור קשר עם הנתבעת וינסה לסייע בידו בהפעלת חבילת השיחות ובשימוש בטלפון, בהתאם להסדר שנערך בינו לבין הנתבעת.

התובע טוען כי בגין שיחות הטלפון שערך מול בנו בקשר עם הפעלת החבילה של הנתבעת, נדרש לשלם לחברת פרטנר כמפורט בחשבונית שצורפה, וכי בנו יצר קשר עם הנתבעת, ביקש לקבל סיוע, זו התחייבה לשוחח עם התובע אך הלכה למעשה לא פתרה את הבעיה ולא יצרה קשר עם התובע.

לטענת התובע, במצב דברים זה נחסמה יכולתו לעמוד בקשר עם ילדיו וחבריו, ועדות לכך, כך לטענתו, ניתן למצוא בעובדה שבסה"כ חוייב בעלות של 104 ₪ בלבד לטובת הנתבעת בגין תקופה זו בשל שימוש בחבילת פלאפון חו"ל, כשמתוך סכום זה סך של 75 ₪ הוא עלות החבילה עצמה.

הנתבעת טענה כי פירוט שימושי חו"ל של התובע בתקופה האמורה מלמד על כך שהלכה למעשה נעשה שימוש בחבילת החו"ל שרכש התובע. עוד טענה כי בכל מקרה של תקלה יכול היה התובע ליצור קשר עם הנתבעת במספר שהחיוג אליו הוא ללא עלות, כמפורט בהודעת מסרון שנשלחה אליו ביום 5.5.17, וכי מכל מקום סכום התביעה איננו סביר שכן התובע לא הוכיח נזקים בשיעור של 1,500 ₪ כסכום התביעה, וממילא שהה במדינה שבה ניתן לעשות שימוש באמצעות הווי.פיי., ולערוך שיחות בחינם במגוון רב של מקומות לרבות בתי מלון ובתי קפה.

במהלך הדיון שנערך לפניי התייצב התובע לבדו. רעייתו אשר שהתה עמו בחו"ל לא התייצבה ולא תמכה בגרסתו בנוגע לקושי בביצוע חיוגים ממכשיר הטלפון של התובע, ואף בנו של התובע לא התייצב כדי להעיד על חילופי הדברים בינו לבין נציגי הנתבעת. יובהר כי לא שמעתי הסבר מניח את הדעת מפי התובע ביחס להעדרותם של אלו מהדיון כאן.

התובע לא הכחיש כי הפירוט המופיע בנספח 2 לכתב ההגנה מעיד על השימוש שנעשה בפועל, ואך טען כי שימוש של 27 דקות שיחה של שיחות יוצאות, 27 מסרונים נכנסים ו- 4 דקות של שיחות נכנסות, יש בהן כדי להעיד דווקא על הקושי שנתקל בו בשימוש בחבילה.

במהלך הדיון אישר התובע כי מספרי היעד שמולם נערכו השיחות הם אמנם מספרי יעד של ילדים וחברים, מלבד מספר הטלפון של הנתבעת שמופיע גם הוא, אלא שלשיטתו אורכי השיחות מלמדים על הקושי (מדובר בשיחות של דקה עד 8 דקות כל אחת לכל היותר).

עיינתי בנספחים שצירף התובע ומהם עולה לכאורה כי ביום 5.5.17 בשעה 15:14 דקות ואילך, נערכו שתי שיחות קצרות ע"י התובע באמצעות מכשיר הטלפון של רעייתו, שיחות שבעקבותיהן חויב התובע, עפ"י העולה מחשבונית המס של חברת פרטנר, בסך כולל של כ- 93 ₪ (כולל מע"מ). מנגד, בין השעות 11:22-11:42 באותו יום (ולכאורה עוד לפני שנערכו שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון של רעייתו של התובע) יצר הבן, כך עולה לכאורה מצילום המסך שהוצג, קשר טלפוני עם הנתבעת.

עוד עולה מנספח 2 לכתב ההגנה כי החל מהשעה 12:57 ביום 5.5.17 ואילך, יכול היה התובע לערוך שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון שהיה בידיו, והיה מנוי בחבילה נשוא התביעה.

מכל אלו ניתן ללמוד כי פניות הבן אל הנתבעת לא נעשו דווקא בעקבות שיחותיו של התובע עם הבן ממכשיר הטלפון של רעייתו, וכי עריכת שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון של התובע, אשר היה מנוי באותה עת אצל הנתבעת, נתאפשרה כבר מהשעה 12:57, קרי עוד לפני שנערכו שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון של רעייתו של התובע.

הואיל וניכר כי התובע עשה שימוש במכשיר שבידיו לביצוע שיחות יוצאות, בעלויות התואמות את החבילה שרכש, לא שוכנעתי כי נפל פגם בשרותים שניתנו ע"י הנתבעת עפ"י ההסדר שבין הצדדים, ולא שוכנעתי כי היה קושי של ממש בשימוש במכשיר במסגרת החבילה.

זאת ועוד, לא שוכנעתי כי השיחות שנערכו ממכשיר הטלפון של רעייתו של התובע בעלויות גבוהות דרך חברת פרטנר (אצלה כעולה מגרסת התובע לא ערך חבילת שיחות לחו"ל), מקורן בקושי שגילה התובע בשימוש במכשיר הטלפון שבידיו בהתאם לחבילה שרכש מאת הנתבעת דווקא.

ויובהר התובע לא הציג אסמכתאות לעניין הרגליו בשימוש בחבילות חו"ל, ובהתאמה ממילא לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח כי אורכי השיחות שנערכו בפועל אינם תואמים את אורכי השיחות שהוא רגיל לעשות בשימוש בחבילה כאמור. בהתאמה, לא הוכח כי יש באורכי השיחות או בעלות ששילם לבסוף התובע לנתבעת כדי ללמד על קושי בשימוש בחבילה.

מכל האמור – אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שקושי כאמור אמנם היה קיים, או כי השרות שניתן לו אינו תואם את שהוזמן על ידו, ואין לי אלא לדחות את התביעה.

לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.