מונחת בפני בקשה להעברת הדיון לבימ"ש השלום בחיפה מפאת סמכות מקומית.

טענות הצדדים:

טענת המבקש:

טענת המבקש כי מקום מגוריו הינו בחיפה וכן מקום יצירת ההתחייבות, היינו מקום חתימת ההסכם בין הצדדים, בעיר חיפה.

טענת המבקש כי כתב התביעה עצמו אינו מפרט את העובדות שיש בהן להקנות סמכות מקומית לבימ"ש השלום בתל אביב ובעניין זה יש לקרוא את תקנה 3(א) לתקסד"א יחד עם תקנה 9(6) לתקסד"א לפיה יש לכלול בכתב התביעה את העובדות המראות שבימ"ש מוסמך לדון בתובענה.

טענת המשיבה:

בתגובתה טענה המשיבה כי הסמכות נתונה לבימ"ש זה שכן המקום שנועד לקיום ההתחייבות ע"פ תקנה 3(א)(3) לתקסד"א הינו ברמת גן וזאת גם ע"פ הסכם שכ"ט בין הצדדים שם נקבע מקום ביצוע התשלום.

טענת המשיבה כי בס'19 לכתב התביעה צויין כי בימ"ש בת"א מוסמך לדון בתובענה לאור סכומה ולאור הקבוע בהסכם אשר נחתם בין הצדדים לעניין מקום קיום ההתחייבות.

הכרעה:

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת הדיון לבימ"ש השלום בחיפה מפאת סמכות מקומית להידחות.

מעיון בהסכם שכ"ט נשוא התובענה עולה כי נקבע בס'2א מפורשות כי שכ"ט ישולם לידי המשיבה במשרדיה (אשר מצויים ברמת גן) ושני הצדדים חתומים על הסכם זה.

עוד יצויין כי ההסכם אינו ארוך ומורכב וכולל בתוכו 3 סעיפים בלבד.

אעיר כי די כי מתקיימת אחת מהחלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקסד"א כדי להקנות לבימ"ש בתל אביב הסמכות המקומית לדון בתובענה והבחינה אינה ע"פ מירב הזיקות/ החלופות.

זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה כתב התביעה אינו מפרט את העובדות המראות שבימ"ש זה מוסמך לדון בתובענה ודי שצוין בו כי "לבימ"ש זה סמכות לדון בתובענה לאור סכומה ולאור הקבוע בהסכם אשר נחתם בין הצדדים".

לאור האמור לעיל ולאור תקנה 3(א)(3) לתקסד"א אני סבור כי לבימ"ש זה יש את הסמכות המקומית לדון בתובענה.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.