1. התובעת עבדה במועדים הרלוונטיים לתובענה זו כמוכרת כחנות ברמת השרון. לטענת התובעת, ביום 12.8.13 בסביבות השעה 20:10 נפגעה בתאונת דרכים בדרכה מהעבודה לביתה.

2. לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה בשל השיהוי בהגשתה, כיוון שבנסיבות בהן התביעה לדמי פגיעה הוגשה רק ביום 15.6.16, כשלוש שנים לאחר הפגיעה הנטענת, נמנעה ממנו האפשרות לבחון את התביעה לגופה. עוד נטען כי גם לגוף הדברים, דין התביעה להידחות מאחר שאין כל ראיה לכך שהתובעת עבדה בחנות ביום התאונה.

3. במועד בו התקיימה ישיבת ההוכחות, החנות בה התובעת עבדה נסגרה. התובעת ביקשה לזמן את מעסיקה, מר רמי שביט, אך למרות כל ניסיונותיה, העד לא התייצב להעיד בבית הדין. התובעת גם ביקשה לקבל מסמכים רלוונטיים מרו"ח של המעסיק, אך המסמכים לשנת 2013 לא נשמרו בידיו, אלא הוחזרו למעסיק. אשר על כן כל שמונח בפני בית הדין בשלב בו עליו לקבוע את העובדות, הוא עדות התובעת והמסמכים שהוצגו.

4. לאחר ששמענו את עדות התובעת ועיינו במסמכים שהוצגו, לא שוכנענו כי התאונה מיום 12.8.13 אירעה בדרכה של התובעת מהעבודה לביתה.

5. נקודת המוצא היא כי התובעת אכן נפגעה בתאונת דרכים, ביום 12.8.13, שתועדה בהודעה על תאונת רכב שנמסרה לחברת הביטוח הראל (נספח 3 לתצהיר התובעת).

יוער כי אמנם בתחתית המסמך צוין כי מולא ביום התאונה (12.8.13), אך ספק אם זהו התאריך הנכון, בשים לב לכך שבטופס צוין שם השמאי ואין זה סביר שעוד ביום התאונה (שאירעה בשעות הערב), התובעת כבר ידעה את זהות השמאי מטעם חברת הביטוח. כלומר, התאריך בו מולא הטופס אינו ידוע.

6. ביום 14.8.13, יומיים לאחר התאונה, התובעת פנתה למוקד קופ"ח שבו לא צוין דבר לגבי פגיעה בדרך מהעבודה. כל שצוין הוא - "מעורבת בת"ד".

יש להדגיש כי זהו המסמך הראשון, מזמן אמת, שאין חולק לגביו כי הונפק סמוך לתאונה הנדונה. העובדה כי מדובר בתיעוד רפואי, סמוך לתאונה, שאין בו אזכור של פגיעה בדרך מהעבודה, אינה מתיישבת עם גרסת התובעת.

7. המסמך השני שבו מוזכרת פגיעה בדרך מהעבודה הוא טופס בל 250, אך כפי שצוין בשולי הטופס, בחלקו הימני, הוא התקבל בקופה רק ביום 9.1.14, היינו כארבעה חודשים וחצי לאחר התאונה. כלומר, אין מדובר במסמך מזמן אמת.

גם אם ניתן להגיע למסקנה שונה, איננו סבורות כי טופס בל 250 מלמד כי המעסיק תומך בגרסת התובעת. זאת מאחר שגם על פי המתואר בתצהיר התובעת, לא נטען כי המעסיק נכח בזמן התאונה בחנות או היה עד לה. על כן יש להניח כי תיאור התאונה בטופס בל 250 הובא מפי התובעת, ותו לא. כלומר, אינו יכול להוות ראיה נוספת, חיצונית לגרסת התובעת, התומכת בגרסתה.

8. למעשה, למעט עדותה של התובעת, שלטענתה עבדה באותו ערב בחנות, אין כל ראיה חיצונית אובייקטיבית שתתמוך בגרסה זו. כך למשל, למרות שהתובעת העידה ש"אני הייתי עושה סידור עבודה שבועי בכל שבוע", לא הוצג סידור עבודה לשבוע שבו התרחשה התאונה.

9. בנסיבות אלה, כאשר התביעה להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה הוגשה כשלוש שנים לאחר האירוע, הרי שאי הצגת הראיות מונחת לפתחה של התובעת.

10. לכך יש להוסיף כי גם על פי טיעונה של התובעת, התביעה למוסד לביטוח לאומי באה לעולם רק לאחר שהיתה טרודה בהליכים משפטיים כנגד חברת הביטוח. היינו, הגרסה שהוצגה לנתבע היא גרסה מאוחרת, ולא גרסה מזמן אמת.

11. מכל הטעמים המפורטים לעיל, לא שוכנענו בגרסת התובעת לפיה התאונה מיום 12.8.2013 התרחשה בדרכה מהעבודה לביתה. אשר על כן, התביעה נדחית.

ניתן היום, ה' אדר תש"פ, (01 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.