עיינתי בבקשת החייב לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ לתקופה של כ- 10 ימים, בתגובת הנאמן ובתשובת החייב ולהלן החלטתי בבקשה.

ביום 20.2.19 הוכרז החייב כפושט רגל ואושרה בעניינו תוכנית פרעון של תשלום דיבידנד בשיעור של 100% נטו, אך זאת, לבקשת החייב ובהתאם לרמת יכולתו הנטענת, בפריסה ארוכה של 59 חודשים ובתשלום חודשי של 700 ש"ח.

כעת, בחלוף מספר חודשים, החייב מבקש לצאת את הארץ למולדובה לצורך השתתפות בטקס סיום הלימודים של ביתה של בת זוגו. על פי הבקשה, בת הזוג הינה הידועה בציבור של החייב בחמש השנים האחרונות (משנת 2014) והנסיעה ממומנת במלואה על ידי בת הזוג, אשר כאמור, וכעולה מהבקשה, מתגוררת עם החייב.

הנאמן מתנגד לבקשה. לטענתו, רק כעת, במסגרת הבקשה הנוכחית ולראשונה, נודע לו כי החייב מתגורר עם בת זוג. עניין זה לא נזכר בבקשת החייב לצו כינוס, לא בחקירתו לפני המנהל המיוחד ולא בדוחות הרבים השוטפים אשר החייב הגיש בתיק הפש"ר מאז תחילת ההליך.

הנאמן הדגיש כי ביום 20.2.19 עת הוכרז החייב כפושט רגל ואושרה לו תכנית פירעון בפריסה של 59 חודשים, היה זה בשים לב להצהרותיו בדבר יכולתו הכלכלית לרבות היותו חי בגפו.

אף ביחס למטרת הנסיעה טען הנאמן, כי אין מדובר בנסיעה הכרחית.

נוכח חידוש משמעותי זה ביחס לנתוניו האישיים של החייב, סבור הנאמן כי יש לשקול פתיחה של תכנית הפירעון ולצורך כך ביקש להורות לחייב להגיש דוחות מתוקנים לשנת 2019, אשר יכללו התייחסות אף לבת הזוג, הכנסותיה והוצאותיה.

בתשובת החייב לתגובת הנאמן, אשר לא נתמכה בתצהיר למרות הטיעון העובדתי הנכלל בה והמהווה את לב התשובה, נטען כי הקשר עם בת הזוג ידע עליות ומורדות לאורך השנים וכי השניים לא ניהלו משק בית משותף לכל אורך תקופת חיי הליך הפש"ר. למרות טענה זו, גם כעת, בגדרה של תשובה זו, לא הובהר ע"י החייב מהן התקופות בהן בני הזוג חיו יחדיו ומהן התקופות שבהן החייב חי בגפו על פי הנטען. היינו, גם כעת החייב בחר לעמעם את התמונה העובדתית בנקודה זו, וזאת הן בהעדר תצהיר והן בטענתו הכללית הנ"ל.

החייב טען כי בת הזוג אינה משתפת עימו פעולה ואינה מעוניינת למסור לו מידע בנוגע להכנסות ולקחת חלק בהליך הפש"ר. אין בידי לקבל טענה זו. גם באם זה מצב הדברים מבחינת רמת שיתוף הפעולה של בת הזוג, עדיין צריך היה החייב לדווח אודות מגוריו עם בת זוג לאורך שנות חיי ההליך ולהציג תמונה מדויקת בעניין זה לפני הנאמן, אשר יתכן והיה מוצא לנכון לזמן את בת הזוג לחקירה או להגיש בקשה רלבנטית בעניין זה לבית המשפט.

כך או אחרת, החייב לא היה רשאי להסתיר נתון זה מפני בעל התפקיד ובית המשפט, כאשר יש להדגיש כי מדובר בנתון משמעותי לצורך בחינת יכולתו הכלכלית של חייב בהליך פש"ר.

זאת ועוד, בשים לב לתמונה החדשה שהתבררה בדבר מגורי החייב עם בת זוגו, הרי שטענת החייב כי בת הזוג תישא במימון הנסיעה אינה מהווה מימון חיצוני של הנסיעה, ויש להתייחס אליה כמימון של משק הבית המשותף.

בנוסף לכך, אכן אין מדובר בנסיעה אשר מטרתה הינה נדרשת באופן מובהק, וזאת גם בראיה רחבה של מטרות נסיעה לגיטימיות בעת המצאות אדם בהליך פש"ר. מדובר בנסיעה אשר בליבה השתתפות בטקס סיום לימודים של בתה של בת הזוג ופגישה עם בני משפחת בת הזוג, וזאת להבדיל מאירוע משפחתי משמעותי יותר כגון השתתפות בשמחה משפחתית או חלילה באבל.

ודוק: העובדה כי החייב צפוי על פי תכנית הפירעון לשלם את מלוא חובותיו לא די בה, נוכח הפרישה הארוכה מאד אשר אושרה לחייב במסגרת תכנית הפירעון על סמך מצגיו בדבר נתוניו האישיים ומצבו הכלכלי. יתכן ולו עמדה לפני בית המשפט התמונה המלאה והאמיתית בעניין זה, היה מקום לקבוע תכנית פירעון קצרה יותר באופן משמעותי ובכך להגדיל את תועלת הנושים, אשר אף לציר הזמן שבו יקבלו את כספם משמעות רבה.

בנסיבות כוללות אלו, אף שיקולים הנוגעים לחופש התנועה של החייב או לעובדה כי הוא עומד בתכנית הפירעון כסדרה, נדחים מפני מחדליו הנ"ל של החייב ומצדיקים את דחיית הבקשה.

משכך, הבקשה נדחית.

בתוך 30 ימים מהיום יגיש החייב דוחות דו חודשיים מראשית שנת 2019 ועד היום, אשר יכללו התייחסות להוצאות והכנסות בת הזוג, בגיבוי אסמכתאות מלאות.

הנאמן ישקול הצורך בבקשה מתאימה לאחר עיון בדוחות.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.