לפני: כב' השופטת רחל גרוס

נציג ציבור (עובדים) מר אריק חדד

נציג ציבור (מעסיקים) מר אלברט שטרית

פסק דין

1. לפנינו תביעה שהגיש מר גבריאל לוי (להלן: "התובע"), נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע").

2. בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 28.5.17 ובבקשותיו המשלימות מיום 19.6.17 ומיום 13.11.17 טען התובע ביחס למספר עניינים, כדלקמן:

א. לתובע לא שולמו גמלת הבטחת הכנסה וגמלת נכות כללית בשיעור לו היה זכאי על פי דין בשנת 2012. (במסגרת תיק המוצגים שהגיש התובע העמיד התובע את סכום הגמלה החסר ע"ס 11,643 ₪).

ב. בסיס השכר שלפיו חישב הנתבע את גמלת נכותו של התובע מעבודה הינו שגוי. בהתאם לתלוש שכר של התובע לשנת 1988 שכרו עמד ע"ס 15,643 ₪ (ברוטו) ויש לערוך את חישוב בסיס השכר בהתאם לתלוש זה.

ג. החלטת הנתבע שלפיה התובע אינו זכאי לתשלום מענק לנפגעי עבודה וגמלת נכות מעבודה ביחס לתקופה שקדמה ליום 1.1.06 בשל שיהוי בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה- 1995, בטעות יסודה.

הזכאות לקצבת נכות קמה ביום היווצרות עילת התביעה ומתגבשת רק לאחר שוועדה רפואית קובעת לנפגע את דרגת הנכות; על כן, לא חל שיהוי בעניינו של התובע. התובע מפנה לדב"ע מג/ 32-0 שלמה אוחיון נ' ביטוח לאומי פד"ע ט"ו, 16).

ד. בהחלטת כב' השופט טוינה מיום 27.8.13 בתיק ב"ל 22978-05-13 נקבע כי הנתבע לא היה רשאי לפעול לפרעון חוב המזונות של התובע בדרך של ניכוי החוב מקצבת הנכות של התובע (להלן: "החלטת כב' השופט טוינה"). בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל חוב המזונות מסולק בתשלומים חודשיים בסך 50 ₪ בלבד.

לאור החלטת כב' השופט טוינה, היה על הנתבע להשיב לתובע את הקיזוזים שבוצעו מקצבת הנכות לטובת חוב המזונות. הנתבע השיב לתובע סך של 24,812 ₪ ואולם ההחזר היה צריך להיות בסך 29,103 ₪, כך שלתובע מגיע סך של 4,291 ₪.

התובע מוסיף וטוען כי ביום 7.3.17 הנתבע קיזז ממענק הנכות מעבודה של התובע סך של 2,477 ₪ לטובת חוב המזונות. הנתבע לא היה רשאי לקזז סכום זה לאור החלטת כב' השופט טוינה ועל כן, על הנתבע להשיב לתובע סכום זה.

3. בשים לב לטענות השונות של התובע אשר כל אחת מהן מתייחסת לגמלה שונה וביחס לתחשיבים שונים, להלן נדון בכל אחת מהסוגיות בנפרד.

א. התביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ונכות כללית ביחס לשנת 2012

4. לאחר שבית הדין השקיע זמן רב בנסיון להבין את טענות התובע ביחס לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ונכות כללית בחסר, התברר כי תביעת התובע ביחס לרכיבים אלה מתייחסת כולה לתשלומים עבור שנת 2012.

5. התובע ביקש לבסס את טענותיו ביחס לתשלום בחסר של גמלת הבטחת הכנסה ונכות כללית, על אישורי זכאות לגמלת הבטחת הכנסה מיום 2.4.13, המתייחסים לזכאות להבטחת הכנסה משנת 2012.

6. מדובר, למעשה, בתביעה זהה לתביעה אשר הוגשה על ידי התובע בתיק ב"ל 22978-05-13 ואשר במסגרתה נדחו טענות התובע לעניין תשלום גמלת הבטחת הכנסה בחסר בשנת 2012^[1]. גם ערעור שהגיש התובע לבית הדין הארצי בתיק עב"ל 16323-02-15 נמחק, בהסכמת התובע, ביחס לרכיב גמלת הבטחת ההכנסה שהתובע טען ששולמה בחסר.

7. בנסיבות הענין, הרי שקיים מעשה בית דין ביחס לתביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בחסר בשנת 2012 וביחס לטענות התובע לעניין קיזוזים שנעשו לאור זכאותו לגמלת נכות כללית ונישואיו וזכאותו לגמלת הבטחת הכנסה והגדלת זכאותו לגמלת נכות כללית בשיעור של 100%ביחס לשנת 2012 ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

עוד נוסיף, כי משמדובר בתשלומים וקיזוזים המתייחסים לשנת 2012 הרי שממילא, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

8. למעלה מהצורך נציין, כי התובע מבסס את טענותיו לעניין תשלום הגמלה בחסר על ה"סכום הקובע" המפורט באישורי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מיום 2.4.13. חישוב התובע בעניין זה הינו חישוב שגוי שכן "הסכום הקובע" אינו סכום הזכאות בפועל ושיעור הגמלה לזוג הינו נמוך מ"הסכום הקובע" כפי שהבהירה נציגת הנתבע בדיון מיום 4.7.18^[2].

9. לאור האמור, התביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ונכות כללית ביחס לשנת 2012- נדחית.

ב. התביעה לקביעת בסיס השכר לצורך גמלת נכות מעבודה

10. במסגרת בקשתו המשלימה של התובע מיום 19.6.17 טען התובע כי יש לחשב את בסיס השכר לצורך תשלום גמלת נפגעי עבודה על סמך תלוש שכר משנת 1988 שהמציא לנתבע, ואשר שכר הברוטו בו עומד ע"ס 15,643 ₪.

11. יצוין, כי התביעה ברכיב זה הוגשה טרם קבלת החלטת פקיד תביעות בבקשה לחישוב בסיס השכר מחדש.

12. במהלך ניהול ההליך, הנתבע בחן את טענות התובע ביחס לחישוב בסיס השכר מחדש.

13. בתעודת עובד ציבור של מנהלת תחום גמלאות אצל הנתבע, הגב' ורדה וילבל, מיום 23.4.18 הבהיר הנתבע כדלקמן:

א. משנקבע מועד הפגיעה (מחלת מקצוע) ליום 31.12.96, חודשי השכר הרבע שנתי אשר על פיהם חושב בסיס השכר לצורך גמלת נפגעי עבודה היו 10-12/96; בשים לב לכך כי בחודשים אלה התובע לא עבד ולא היו בידיו תלושי שכר, הוחלט להתייחס לשכרו בשלושת החודשים האחרונים שלפני מועד הפסקת עבודתו במקום בו לקה במחלה ולקדם אותם על פי המדדים לחודשי רבע השנה שלפני הפגיעה.

ב. התובע הציג תלוש שכר לחודש ינואר 1988 ע"ס 15,643.01 ₪ אצל המעסיק "אגן כימיקלים". תלוש השכר כלל את הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורין בסך 12,152.48 ₪, מענק בסך 1,412 ₪, מענק בסך 115.13 ₪, מענק בסך 18 ₪, דמי הבראה בסך 1,694 ₪ ותשלומים נוספים בסך 3,239.13 ₪.

לאחר הפחתת הפיצויים והתשלומים החד פעמיים ובתוספת החלק היחסי לחודש אחד מסך התשלומים הנוספים בסך 269.91 ₪ ובניכוי פדיון בסך 109 ₪, שכרו החייב בדמי ביטוח של התובע לחישוב הבסיס לחודש ינואר 1988 הינו בסך 411.83 ₪.

ג. על פי נתוני השכר במערכות המוסד לביטוח לאומי, התובע עבד אצל מעסיק נוסף, "תעשיות צמר", ולפיכך, לחישוב הבסיס צורף שכרו הנוסף הידוע לנתבע בסך 539 ₪ לחודש.

ד. הכנסת התובע משני המעסיקים לחודש ינואר 1988 היתה בסך 951 ₪.

שכר זה קודם בתוספת המדדים עד לחודש אוקטובר 1996 לכדי 3,092 ₪.

ה. בבסיס השכר נכלל שכר לחודשים פברואר ומרץ 1988 ב"תעשיות צמר" בסך 539 ₪ לחודש.

קידום השכר מחודש פברואר 1988 לחודש נובמבר 1996 מגיע לכדי 1,753 ₪.

קידום השכר מחודש מרץ 1988 לחודש דצמבר 1996 מגיע לכדי 1,677 ₪.

ו. סה"כ הבסיס המקודם מגיע לסך 6,522 ₪.

גב' וילבל הוסיפה וציינה כי ככל שהתובע ימציא את תלושי השכר לחודשים נובמבר ודצמבר 1987, תיערך בדיקה מחדש לחישוב הבסיס.

14. לאחר שהתובע המציא לנתבע (במהלך ניהול ההליך) את תלושי השכר לחודשים נובמבר ודצמבר 1987, הנתבע ערך בדיקה מחדש לחישוב הבסיס.

15. ביום 23.1.19 הגיש הנתבע הודעה שלפיה בסיס השכר חושב מחדש בהתאם לחודשים אוקטובר עד דצמבר 1987, כדלקמן:

אוקטובר 1987- 1,351 ₪

נובמבר 1987- 1,397 ₪

דצמבר 1996- 1,036 ₪

הנתבע ביצע קידום של הסכומים למועד של רבע השנה שקדמה למועד תחילת הנכות, כדלקמן:

אוקטובר 1996- 4,393 ₪

נובמבר 1996- 4,542 ₪

דצמבר 1996- 3,369 ₪.

עוד ציין הנתבע, כי גובה קצבת הנכות מעבודה בהתאם לחישוב החדש ובהתאם לשיעור הנכות הינו 2,620 ₪, נכון לחודש ינואר 2019.

16. במסגרת חקירתו הראשית של התובע בדיון אשר התקיים ביום 24.1.19 ציין התובע כי הוא לא בדק את התחשיב שערך הנתבע היות וקיבל את התחשיב רק ביום הדיון. עם זאת, התובע טען כי הוא חושב שהתחשיב של הביטוח הלאומי נכון וכי "החישוב נראה לו בסדר"^[3].

17. עם זאת, בסיכומי התובע, התובע שב וטען כי "יש עוד דבר קטן להעיר שלא הכניסו לי הצמדה ולא הכניסו לי עבודות שציינתי בפרוטוקול, אני מבקש שיכניסו את זה לחשבון"^[4].

18. בשים לב לכך שאין לפנינו כל טענה או תחשיב מנומק מטעם התובע לענין קביעת בסיס השכר, לא מצאנו מקום לבחון את טענתו הכללית של התובע שלפיה לא בוצעה הצמדה כדין וכי היה מקום להכניס לחישוב שכר הבסיס שכר מעבודות נוספות.

19. ויודגש, כאמור לעיל, תביעת התובע בעניין חישוב מחדש של שכר הבסיס הוגשה מבלי שניתנה החלטה של פקיד התביעות בעניין. התנהלות התובע גרמה לכך שבמסגרת ניהול ההליך בבית הדין התבררו טענות שלא נבחנו קודם על ידי הנתבע ואף הוגשו מסמכים אשר לא עמדו בפני הנתבע טרם הגשת התביעה. הדבר גרם לסרבול ההליך ולבזבוז זמן שיפוטי רב. לעניין זה נציין, כי התרשמנו שגם פקידי הנתבע וגם הלשכה המשפטית אצל הנתבע עשו כולם מאמץ לקדם את ההליך והשקיעו זמן רב בבירור טענות התובע.

20. בנסיבות הענין, כאמור לעיל, לא מצאנו לבחון את טענות התובע בדבר טעות בחישוב שכר הבסיס כפי שהוצג על ידי הנתבע ביום 23.1.19. ככל שהתובע סבור כי מדובר בבסיס שכר שגוי, התובע רשאי לפנות לנתבע בעניין זה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו. רק לאחר שתינתן החלטה של פקיד תביעות בעניין, התובע יהא רשאי בהתאם לדין להגיש תביעה על החלטת פקיד תביעות לבית הדין.

ג. התביעה לתשלום מענק נפגעי עבודה וגמלת נכות מעבודה ללא הפחתה בשל שיהוי

21. תביעת התובע להכרה במחלת הריאות ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה הוגשה לראשונה ביום 21.1.07. התביעה אושרה ביום 8.12.09.

22. ביום 13.12.09 הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

23. ועדה רפואית לעררים אשר דנה בעניינו של התובע ביום 20.11.16 קבעה לתובע דרגות נכות, כדלקמן:

נכות זמנית בשיעור 15% החל מיום 1.1.97 ועד ליום 31.12.99.

נכות זמנית בשיעור 10% החל מיום 1.1.00 ועד ליום 30.11.14.

נכות צמיתה בשיעור 45% החל מיום 1.12.04.

24. לטענת הנתבע, בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") לא ניתן לשלם לתובע גמלה על חשבון הזכאויות הזמניות לתקופה הקודמת ליום 1.1.06 (12 חודשים לפני הגשת התביעה לתשלום דמי פגיעה (21.1.07)).

25. לטענת התובע, עילת התביעה לגמלת נכות מתגבשת רק לאחר שוועדה רפואית קובעת לנפגע את דרגת הנכות ולא ממועד תחולת הנכות; על כן, לא חל שיהוי בעניינו.

בעניין זה מפנה התובע לדב"ע מג/52-0 שלמה אוחיון נ' המל"ל (פד"ע טו, 16).

התובע מוסיף וטוען כי נוכח מועד תחולת הנכות בעניינו (שנת 1997), תיקון 19 לחוק הביטוח הלאומי אשר חל מיום 1.6.98 אינו חל לגביו. לטענתו, על הנתבע לשלם לו גמלה רטרואקטיבית ל-48 חודשים^[5].

26. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת התובע שלפיה לא חל שיהוי בעניינו- להידחות. להלן נפרט את הנימוקים להחלטה זו.

התשתית הנורמטיבית

27. סעיף 296 לחוק קובע כדלקמן:

"(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד לביטוח תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת תביעה.

(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה;...". (ההדגשות הוספו- ר.ג.)

סעיף 107 לחוק קובע:

(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה.

(ב) ...

(ג) ..." (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

28. נוסחם של סעיפים 296 ו- 107 לחוק תוקן פעמיים – בתיקון מס' 19 (ס"ח תשנ"ח 1646 (15.1.1998) עמ' 96) (להלן: "תיקון 19"); ובתיקון מס' 60 (ס"ח תשס"ג 1882 (29.12.2002) עמ' 175 (תיקון במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), תשס"ג – 2002) (להלן: "תיקון 60").

29. לפני תיקון 19 לחוק, הוראת סעיף 296 לחוק קבעה כדלקמן:

"כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, אולם רשאי המוסד ליתן גמלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

30. בתיקון 19 לחוק נמחקה הסיפא לסעיף 296 לחוק, אשר אפשרה למוסד לביטוח לאומי ליתן גמלה, כולה או מקצתה אף אם נתבעה בחלוף שניים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. בסעיף 296 (ב) לחוק המתוקן נקבע, כי ככל שתוגש תביעה למוסד לאחר שניים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, תשולם לנפגע הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה.

באשר לחישוב המענק, תוקנה הוראת סעיף 107 לחוק ונקבע כי שיעור המענק יעמוד על מכפלת קצבה חודשית בשבעים, וככל שהתביעה לגמלה הוגשה לאחר שתמו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, יופחת סכום המענק בסכום השווה למכפלת קצבה חודשית במספר החודשים שמתום 48 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה.

31. בתיקון 60 לחוק קוצרה התקופה הקבועה בסעיף 296 לחוק לתשלום גמלה רטרואקטיבית מ- 48 חודשים ל-12 חודשים וכאשר מדובר במענק או גמלה שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, התקופה קוצרה מ- 48 חודשים ל- 18 חודשים.

באשר לחישוב המענק לפי סעיף 107 לחוק, התקופה קוצרה מ-48 חודשים ל- 12 חודשים.

32. באשר לפרשנות המונח "היום שבו נוצרה עילת תביעה" נקבע בהלכה הפסוקה^[6] כי "ככל שמדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה - עילת התביעה קמה במועד קרות התאונה. ככל שמדובר בתביעה להכרה במחלת מקצוע או מיקרוטראומה כפגיעה בעבודה ובהעדר זכאות לדמי פגיעה - עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות, שאז קמה הזכ אות לגמלת נכות, אלא אם הוכח על ידי הנפגע שלא יכול היה להיות מודע לנכותו באותו המועד" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

33. בפרשת כץ^[7] הבהיר בית הדין הארצי כי לאור תכלית חוק הביטוח הלאומי, יש לדחות את הטענה כי עילת התביעה קמה במועד שבו הגיש הנפגע את התביעה למוסד לביטוח לאומי. בית הדין הארצי הבהיר כי משמעות טענה זו היא שלעולם תביעה לא תוגש בשיהוי וכי עילת תביעה לא יכולה לקום במועד שרירותי שבו הוכרה התביעה על ידי המוסד, מכיוון שאז לעולם לא תקום זכאות לגמלה לפני אותו מועד.

מן הכלל אל הפרט

34. במקרה הנדון, אין מחלוקת כי התובע הגיש את התביעה להכרה כנפגע עבודה ביום 21.1.07. לא נטען ולא הוכח כי לתובע היתה מניעה מלהגיש את תביעתו להכרה במחלת הריאות ממנה סבל כפגיעה בעבודה עוד בשנת 1997. על כן, נוכח לשונם של סעיפים 107 ו- 296 לחוק במועד הגשת התביעה על ידי התובע (21.1.07), בדין הופחת שיעור המענק ששולם לתובע כמפורט בעמוד 2 לתעודת עובד הציבור מיום 22.8.17 ובדין נקבע כי התובע אינו זכאי לתשלום גמלת נכות (נפגעי עבודה) קודם ליום 1.1.06 (12 חודשים לפני מועד הגשת התביעה להכרה כנפגע עבודה).

35. לא נעלמה מעינינו טענת התובע שלפיה נכותו נקבעה החל משנת 1997 וכי מטעם זה יש להחיל בעניינו את נוסח סעיף 296 לחוק טרם תיקון 19שנכנס לתוקף ביום 1.6.98; ואולם, דין טענה זו להידחות.

לעניין זה יובהר, כי בסעיף 20 לתיקון 19 נקבע כי הוראות תיקון 19 יחולו על תביעה למוסד שהוגשה לאחר מועד תחילתו של התיקון, ביום 1.6.1998; ובסעיף 25 לתיקון 60 נקבע כי הוראות תיקון 60 ביחס לסעיף 296 לחוק יחולו על תביעות שהוגשו ביום 1.7.03 ולאחריו.

מהאמור עולה, כי המועד הקובע לתחולת התיקון הינו מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ולא מועד תחולת הנכות.

36. בשים לב לכך כי אין מחלוקת כי תביעת התובע הוגשה ביום 21.1.07, הרי שסעיף 296 לחוק בהתאם לתיקון 60 לחוק חל בעניינו של התובע; מכאן, שתקופת התשלום הרטרואקטיבי הינה 12 חודשים בלבד.

37. למעלה מהצורך נציין, כי התובע נתפס לכלל טעות בטענתו כי תקופת התשלום הרטרואקטיבי קוצרה ל- 12 חודשים בתיקון 19 לחוק שכן בתיקון 19 לחוק התקופה נקבעה ל-48 חודשים.

38. באשר לפסק הדין אליו הפנה התובע בענין שלמה אוחיון (ראו סעיף 24 לעיל) נבהיר, כי פסק הדין אינו רלוונטי לענייננו, שכן מדובר בפסק דין שניתן בהתאם לנוסחו הישן של סעיף 296 לחוק. כפי שפורט לעיל, הוראת סעיף 296 לחוק עברה גלגולים שונים. פסק הדין בעניין שלמה אוחיון ניתן בשנת 1983, טרם תיקונים 19 ו-60 לחוק, קרי בעת שלא נקבעה בחוק הוראה המגבילה באופן קשיח את התקופה בגינה ניתן לשלם את הגמלה למפרע. משתוקן החוק ונקבעה הגבלה על זכאות למפרע, הרי שאין ללמוד מפסק הדין האמור לענייננו.

39. בנסיבות הענין, התביעה לתשלום מענק נפגעי עבודה וגמלת נכות מעבודה ללא הפחתה בשל שיהוי בהתאם לסעיף 296 לחוק (לפי תיקון 60 לחוק)- נדחית.

ד. התביעה להשבה בגין קיזוז יתר לטובת חוב המזונות

40. אין מחלוקת כי לתובע קיים חוב מזונות בעקבות תשלום מזונות על ידי הנתבע במסגרת חוק המזונות (הבטחת תשלום).

41. כאמור לעיל, התובע טען כי לאור החלטת כב' השופט טוינה בתיק ב"ל 22978-05-13, היה על הנתבע להשיב לו את הקיזוזים שבוצעו מקצבת הנכות לטובת חוב המזונות. לטענתו, הנתבע השיב סך של 24,812 ₪ ואולם ההחזר היה צריך להיות בסך 29,103 ₪, כך שמגיע לו הפרש בסך של 4,291 ₪.

41. בדיון שהתקיים ביום 4.7.18 הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבע ישלם לתובע 250 ₪ בגין הסכום שקוזז מההחזר ע"ס 24,812 ₪ ובמקביל חוב המזונות של התובע יגדל ב- 250 ₪^[8]. לאור הסכמה זו, התובע הודיע כי אין לו עוד טענות ביחס לחוב המזונות^[9] ועל כן, התביעה ביחס לרכיב זה התייתרה.

42. למעלה מהצורך נוסיף, כי טענת התובע שלפיה סכום ההחזר היה צריך להיות בסך 29,103 ₪ לא הוכחה על ידו. התובע ויתר על חקירת פקידות התביעות אשר נתנו תעודות עובד ציבור^[10] ובכלל זה על פקידת התביעות, הגב' ורדה וילבל, אשר נתנה תעודת עובד ציבור ביום 23.4.18. במסגרת תעודת עובד הציבור פורט, בין היתר, כיצד בוצע התחשיב לעניין ההחזר שבוצע לתובע בעניין המזונות ועל פני הדברים משתמע, כי החישוב בוצע כדין^[11].

43. באשר לטענה כי ביום 7.3.17 הנתבע קיזז ממענק הנכות מעבודה של התובע סך של 2,477 ₪ לטובת חוב המזונות נציין, כי מקובלת עלינו טענת הנתבע שלפיה הקיזוז ע"ס 2,477 ₪ בוצע מתוך תשלום ע"ס 13,320 ₪ ששולם לתובע בטעות^[12]. בנסיבות הענין, הרי שאין מקום להורות על החזרתו לתובע. עוד נוסיף, כי על אף שהסך של 2,477 ₪ שולם למעשה בטעות, הנתבע ביטל מחוב המזונות של התובע גם את הסכום של 2,477 ₪^[13].

44. בנסיבות הענין- התביעה להשבה בגין קיזוז יתר לטובת חוב המזונות- נדחית.

טרם חתימה

45. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.1.19, התובע ציין כי לאור השינוי שערך הנתבע בחישוב בסיס השכר לגמלת נפגעי עבודה, הוא מבקש לבחור בקצבת נכות מעבודה ולשנות את בקשתו הקודמת לבחור בקצבת הנכות הכללית. התובע ביקש כי יינתן פסק דין שלפיו התובע בוחר בגמלת נפגעי עבודה^[14] וכי בעת שישולם לו התשלום הרטרואקטיבי ביחס לגמלת נפגעי עבודה, הנתבע לא יהיה רשאי לבצע קיזוז לחוב המזונות מעבר לסכום שנקבע ע"ס 50 ₪ לחודש^[15].

46. יובהר, כי בשים לב לכך שהתובע טרם פנה לנתבע לעניין בחירת קצבת נפגעי העבודה ולענין האפשרות לקזז חוב מזונות מגמלת נכות מעבודה ומשטרם ניתנה החלטת פקיד תביעות בעניינים אלו, אין מקום לדון בטענות התובע בשלב זה.

עוד נוסיף, כי מדובר בטענות שלא נטענו בכתב התביעה.

סוף דבר

47. התביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה וגמלת נכות כללית ביחס לשנת 2012- נדחית.

התביעה לתשלום גמלת נפגעי עבודה ללא רכיב שיהוי- נדחית.

התביעה להשבה בגין קיזוז יתר לטובת חוב המזונות- נדחית.

התביעה לחישוב בסיס השכר- נמחקת. כאמור בסעיף 20 לעיל, ככל שהתובע סבור כי בסיס השכר שקבע הנתבע שגוי, התובע רשאי לפנות לנתבע בעניין זה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו. רק לאחר שתינתן החלטה של פקיד תביעות בעניין, התובע יהא רשאי בהתאם לדין להגיש תביעה על החלטת פקיד תביעות לבית הדין.

48. בנסיבות המיוחדות של המקרה ועל אף שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, מצאנו לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע בסך 1,200 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

בעת פסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון, בין היתר, את הזמן הרב שהושקע בנסיון לברר את טענות התובע, כאשר בדיעבד התברר, כאמור, שחלק גדול מהטענות כבר נטענו בתיק ב"ל 22978-05-13 ורכיב התביעה המתייחס לגמלת הבטחת הכנסה וגמלת נכות כללית משנת 2012 נדחה בשל מעשה בית דין. עוד הבאנו בחשבון כי התובע עמד על התביעה ביחס לרכיב האמור חרף המלצת בית הדין^[16].

נציין, כי בעת פסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון גם את העובדה כי אצל הנתבע אירעו טעויות בביצוע התשלומים וכי הנתבע הסכים לקבל את טענות התובע ביחס לחישוב בסיס השכר מחדש.

49. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, (06 מרץ 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

1. ראו סעיף 4 לבקשת התובע מיום 19.6.17 וסעיף 11 לפסק הדין בתיק ב"ל 22978-05-13- בשני המקרים התובע טוען כי שולמה לו גמלה בסך 4,410 ₪ וכי סכום זה אינו תואם את הסכום הרשום במסמכים בסך 10,496 ₪. ↑

2. ראו פרוטוקול דיון מיום 4.7.18- עמ' 14, ש' 5-8 וכן עמ' 16, ש' 1-5. ↑

3. ראו פרוטוקול מיום 24.1.19, עמ' 21, ש' 3-4. ↑

4. ראו פרוטוקול מיום 24.1.19, עמ' 24, ש' 9-10. ↑

5. ראו דף 3 לבקשה מיום 19.6.17. ↑

6. עב"ל (ארצי) 1304/04 עמירם כץ - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (31.12.07) (להלן: "פרשת כץ"). ↑

7. ראו ה"ש 6 לעיל. ↑

8. ראו פרוטוקול מיום 4.7.18, עמ' 11, ש' 23-27. ↑

9. ראו פרוטוקול מיום 4.7.18, עמ' 12, ש' 14. ↑

10. ראו פרוטוקול מיום 4.7.18, עמ' 18, ש' 18. ↑

11. ראו תעודת עובד ציבור מיום 23.4.18- עמ' 1 למטה ועמ' 2 וכן תעודת עובד ציבור של הגב' יונה מורן מיום 16.7.17. ↑

12. ראו עמ' 2 לתעודת עובד ציבור מיום 23.4.18. ↑

13. ראו פרוטוקול מיום 4.7.18, עמ' 10, ש' 18-25. ↑

14. ראו פרוטוקול מיום 24.1.19, עמ' 21 ש' 25-27. ↑

15. ראו פרוטוקול מיום 24.1.19, עמ' 23, ש' 18-19.. ↑

16. ראו פרוטוקול מיום 4.7.18, עמ' 18 ש' 21-22. ↑