הדיון בשני התיקים שבכותרת אוחד בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים.

בין לבין, ניתן כנגד החייב 2 צו כינוס נכסים ביום 28/12/2017, בתיק פש"ר 13572-12-17.

לפיכך, מורה על עיכוב הליכים בתיק 59982-05-17 עד להחלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש המחוזי.

ביום 24/5/2017 הגישה החייבת 1 (להלן: "החייבת") התנגדות ועמה גם בקשה להארכת מועד בתיק ההוצל"פ השייך שבכותרת.

לימים במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 25/10/2017 הסכימו הצדדים כי תינתן הארכת מועד מבלי לקבוע מסמרות ולייתר את העיסוק בסוגיה זו.

החלטה מאותו יום האריכה את המועד להגשת ההתנגדות בבקשת החייבת.

בקשת הביצוע עניינה בשטר חוב ע"ס 87,053.00 ₪ וזמן פירעון 31/12/2016, אשר הוגשה ע"י הזוכה ביום 1/3/2017 בלשכת ההוצל"פ בנתניה.

בקשת הביצוע מציינת, כי החייבים הם חתומים בחתימת ידם על השטר והשטר לא כובד.

בתיק ההוצל"פ השייך שני חייבים, אשר אשורוב ואשר אשורוב בע"מ.

עיון בשטר החוב מלמד, כי עושה השטר הם א.ס סטאשר מערכות בע"מ ח"פ 515094316 ואשר אשורוב.

השטר נעשה ע"י החברה הנ"ל ביום 17/2/2015 וע"י אשר הנ"ל ביום 22/3/2015.

עד לחתימה עפ"י השטר היה רק בעת חתימת עושת השטר בשונה מן עושה השטר.

מכל מקום, לא מצאתי בבקשה הסבר כלשהו לפער שבין שם החייבת לבין שמה של עושת השטר.

ההתנגדות שהגישה החייבת 1 כל כולה ציטוטים מן הפסיקה לסוגיית בקשת הרשות להתגונן ובתצהיר הסומך אותה עד סעיף 13 אין ולו עובדה אחת להצהיר עליה, ומסעיף 13 תחת הכותרת "ואלו נימוקי ההתנגדות" מוצהר, כי דין ההתנגדות להתקבל ודין בקשת הביצוע להידחות כי לא היה מקום לפתיחת תיק ההוצל"פ.

בסעיף 15 בהמשך למלל לגופו של עיין מוכחש חיובו של כל חוב כלשהו ומכל מקום כל כולו של התצהיר תומך התנגדות שהגיש אשר אשורוב ולא אשר אשורוב בע"מ.

ביום הדיון עמד המצהיר לחקירה נגדית וכל שהיה חסר בתצהיר הושלם בחקירה הנגדית:

בהסכמה הוגשו שני מוצגים מש/1 ומש/2 שאינם אלא הסכם פשרה מיום 21/7/2016 בין הזוכה ואחרת לבין עושת השטר כשמה הנ"ל בבקשת הביצוע ואשר אשורוב.

בהסכם צוין, קיומו של חוב בן 210,000 ₪ של עושה השטר כלפי הזוכה והאחרת, נכון ליום 12/7/2016.

העד (מר אשורוב) אישר, כי במסגרת ההסכם הצהיר על קיומו של חוב בסכום הנ"ל, וכי התחייב לשלם לזוכה 240,000 ₪ אם לא יעמוד בתנאי ההסכם. העד אישר, כי לא שילם את הסכום המוסכם (210 אלף ₪) אישר, כי הוא חתום על שטר החוב כעושה וכי על שטר החוב לא נרשם סכום כלשהו עובר לחתימתו.

העד העיד כי שילם לזוכה קרוב ל 100 אלף ₪ אך לא זכר סכום מדויק וכן אישר, כי נתן הסכמתו שאם לא יעמוד במלוא ההסדר תהא הזוכה זכאית לממש את שטר החוב.

ניסיון ב"כ המבקשים להגיש במסגרת חקירה חוזרת מסמכים אלו ואחרים סורב בהחלטתי (עמוד 5 בפרוטוקול).

סיכומי החייבים הוגשו ביום 20/12/2017 ואלו קובעים כי קיימת למבקשים הגנה מצוקה מפני התביעה השטרית אלא שנמנעים הם מלבסס קביעה זו.

הסיכומים מציינים, כי לא בכדי סכום השטר 87,055 ₪ שכן "...הנו הפרש הנובע הן מתשלומים של הנתבע והן מהחזר מוצר שנקנה במלואו והוחזר במלואו אך לא זוכה במלואו".

עפ"י חישובי ב"כ המבקשים בסיכומיה, זיכוי שעליו הסכימה המשיבה נעשה בחסר באופן שההפרש עומד על 64,760 ₪ שאמור היה להיות מקוזז מסכום התיק שנפתח. במילים אחרות, מודים החייבים בקיומו של חוב אך חולקים על שיעורו.

אציין כבר עתה, כי לחישובים אלא אין כל בסיס בהתנגדות ובחקירה הנגדית ומופעם הראשון בה בשלב הסיכומים.

סיכומי הזוכה הוגשו ביום 8/1/2018 אלו מציינים, כי עפ"י פקודת השטרות חזקה על עושה שטר שקיבל ערך בעד השטר.

סיכומי המבקשים אינם אלא הרחבת חזית והתאמת גרסה שכן שם לראשונה עולות טענות שזכרם לא בא בהתנגדות (ראה גם הערתי בהקשר זה מספר שורות לפני זו הנוכחית).

הסכם הפשרה זכרו בא לראשונה (לא נכון שכן הוא הוגש כמוצג במהלך הדיון – ש.ר.).

הסכומים שננקבו בתצהיר שונים מהסכומים שננקבו בסיכומי המבקשים כך למשל, יש פער בסכומים ששולמו בגין רכישת מזגן עפ"י סעיף 20 לתצהיר ועפ"י סעיף 14 לסיכומים ויש פער בין סכום הזיכוי עפ"י סעיף 14 לסיכומים לבין זה שעפ"י סעיף 20 לתצהיר. לצד כל זאת בחקירה הנגדית הצהיר המבקש כי אינו יודע מה גובה הזיכוי לו הוא זכאי (עמוד 4 שורות 26-31).

סיכומי תשובה לא הוגשו.

הגם שחלפו חודשים רבים מאז שהוגשו סיכומי הזוכה, ובהמשך להחלטתי מיום 23/7/2018 הודיעה הזוכה למחרת היום, כי את סיכומיה שלחה אל ב"כ המבקשים בדואר רשום עם אישור מסירה אך אלו לא נאספו מן הדואר. סימוכין לכך בדמות תצלום המעטפה השייכת צורפו להודעת הזוכה.

ראשית דבר אציין, כי מסירת הסיכומים של הזוכה לב"כ החייבת לאו מסירה כדין או בכלל.

משלוח בדואר רשום החוזר אל השולח מסיבה זו או אחרת אינו מבטא מסירה כדין.

יחד עם זאת, החייב 2 כלל לא טרח ליידע בשלב כלשהו את ביהמ"ש בדבר מתן צו כינוס נכסים כנגדו ולראשונה הודע הדבר לביהמ"ש ביום 24/7/2018, כשהצו ניתן למעלה מחצי שנה קודם לכן ביום 28/12/2017 (8 ימים אחרי הדיון שהיה במעמד החייב...).

החייב פעל בחוסר תום לב מוחלט משלא ציין באוזני ביהמ"ש ביום הדיון בו העיד, כי הגיש בקשה לפשיטת רגל.

מכל מקום, החייב עצמו תחת עיכוב הליכים כאמור ברישא.

החייבת לא העלתה הגנה נאותה כלשהי מפני השטר ואפשר לקבוע, כי בדוחק רב יש לה הגנה עפ"י תצהיר החייב נוכח המוצגים שהוגשו בהסכמה ועדות החייב בפני. לכן, ראוי בעיני להתנות את מתן הרשות להתגונן לחייבת בהפקדת מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לב"כ החייבת, עו"ד איילה תל פז, אשר תקבל את ההחלטה באמצעות המזכירות שתשלח אותה בדואר רשום עם אישור מסירה לת.ד 118 ברח' סמילנסקי 11 חדרה.

מן הראוי היה, כי ב"כ החייבים תעקוב אחר המתרחש (או ליתר דיוק הלא מתרחש בתיק זה) ותתעניין בגורל ההתנגדויות שהגישה בשם החייבים לבד מכך שראוי היה שתיידע את ביהמ"ש מבעוד מועד בדבר הליכי הפש"ר ועיכוב ההליכים שניתן במהלכו כנגד החייב, אך לא כנגד החייבת.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, לא אעשה צו להוצאות.

בנסיבות בהן אחד מן המבקשים, מר אשורוב נתון תחת צו כינוס המזכירות "תבטל" את איחוד הדיון ותציין עיכוב הליכים בתיקו כפי שכתוב ברישא.

ביחס להתנגדות החייבת אם ולאחר שאמצא, כי הופקד עירבון בתיק ההוצאה לפועל (ב"כ החייבת תגיש סימוכין להפקדה) או תתכבד ותודיע כי לא הופקד עירבון.

בכל מקרה, תינתן החלטה נוספת עפ"י הנסיבות שתהיינה לעת תזכורת פנימית ביום 5/9/2018.

מובהר, כי ימי הפגרה יימנו במניין הימים לביצוע ההפקדה האמורה.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.