1. לפני בקשה מטעם הנאשם להשיב לידיו מונית המוחזקת על ידי המשטרה (להלן – "המונית"). הבקשה הוגשה מכוחו של סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [ נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן- "פקודת החיפוש").
2. ברקע הבקשה, כתב אישום שהוגש נגד הנאשם בגין עבירות של גידול סמים. הנאשם הורשע על פי הודאתו והוא אף הוכרז סוחר סמים, כאמור בסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973 (להלן – "פקודת הסמים").
3. הנאשם טוען כי חרף ההכרזה כסוחר סמים, יש בידיו להוכיח שרכש את הרכב באמצעים כשרים והוא צירף מסמכים לתמיכה בטענתו. עוד טוען הנאשם כי אם תושב המונית לידיו הוא ישמור על ערכה ובין היתר יוודא שיערך לה מבחן שנתי (טסט). כן טוען הוא שלאור כך שמדובר במונית הוא יוכל להתפרנס באמצעותה בתקופה זו. לאור כך טען הנאשם כי ראוי להשיב את המונית לידיו עד שיוחלט מה ייעשה בה וזאת בכפוף לרישום הערה לטובת המדינה ורישומה כמוטב בפוליסת ביטוח.
4. המאשימה לא התנגדה באופן עקרוני לבקשה אך הדגישה שרשומים על הרכב מספר עיקולים במשרד הרישוי. כן ציינה המאשימה שאם בית המשפט ייעתר לבקשה, ראוי לחייב את הנאשם בהפקדת ערובה.
5. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ראיתי לקבל את הבקשה בתנאים שיפורטו להלן. נקודת המוצא היא שהמאשימה מחזיקה ברכב לצורך חילוטו במועד גזר הדין. המאשימה אינה זקוקה למונית לצרכים ראייתיים או אחרים. מטרת התפיסה היא, כאמור, רק כדי להבטיח את חילוטה בסופו של ההליך, אם כך יורה בית המשפט.
6. בהתאם לסעיף 32 לפקודת החיפוש רשאית המשטרה להחזיק בידה חפץ אשר בוצעה בו עבירה. בהתאם לסעיף 39 לפקודת החיפוש רשאי בית המשפט לצוות על חילוט החפץ, בנוסף לכל עונש, וזאת לאחר הרשעה. כפי שנראה להלן מקור סמכות נוסף לחילוט קיים בנדון בפקודת הסמים, לאור מהות העבירה בה הורשע הנאשם. בהתאם לסעיף 34 לפקודת החיפוש, רשאי בית המשפט לקבוע מה יעשה בחפץ, לרבות בפרק הזמן שבין תפיסת החפץ, לבין סיומו של המשפט. מדובר אפוא, בהליך זמני שנועד ליתן מענה לתקופת הביניים ואין בו לקבוע בעלות, או זכויות בחפץ (בש"פ 2013/13 מדינת ישראל נ' עודד גולן (16.10.13)).
7. וכעת לגופו של עניין. לצורך הכרעה בבקשה יש צורך לקבוע ראשית קיומו של פוטנציאל חילוט. במידה והתשובה לשאלה זו חיובית, יש לבחון אם קיימת דרך מידתית יותר להשיג את מטרת התפיסה. הגם שהמאשימה למעשה מסכימה להשבה, מובן שמידת הבטחונות הנדרשות קשורה לשאלת פוטנציאל החילוט ומכאן הצורך בבחינה זו.
8. פוטנציאל חילוט: סעיף 36א' לפקודת הסמים קובע כך:

36א. (א) הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא –

(1) רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה;

(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.

כן, ראוי להפנות לסעיף 31(6) לפקודת הסמים הקבוע כי:

31(6) קבע בית המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים –

(א) כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה:

(אא) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים;

(בב) הרכוש הגיע לידיו או לידי בעליו לא מאוחר משמונה שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נדון;

(ב) כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו, שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א).

1. כידוע, בשלב זה די בבחינה לכאורית של פוטנציאל החילוט בדומה לבקשות למעצר עד תום ההליכים (בש"פ 3750/09 אל הואשלה נ' מדינת ישראל (2.06.09)). אמנם, במקרה זה הנאשם כבר הורשע והוכרז סוחר סמים, ואולם עדיין באפשרותו לסתור את החזקה הקיימת בסעיף 31(6) לפקודת הסמים. לאור כך, גם בשלב זה נדרשת בחינה לכאורית של סיכויי החילוט.
2. אין מחלוקת שהמונית לא נרכשה מעל לשמונה שנים לפני הגשת כתב האישום (סעיף 31(6)(א)(בב) לפקודת הסמים). לכן, חילוט המונית יתאפשר אם יוכח שהיא שימשה לביצוע העבירה, או שהנאשם לא יצליח להוכיח כי האמצעים להשגתה היו חוקיים. המאשימה לא טענה דבר ביחס לאפשרות שנעשה שימוש במונית לביצוע העבירה בה הורשע הנאשם. הדבר אף לא עולה מכתב האישום בו הודה הנאשם. הנאשם צירף מסמכים להוכחת מקורות הכספים. אין לומר שבשלב זה לא קיים פוטנציאל חילוט לכאורה, שכן על הנאשם לסתור את החזקה הקמה נגדו, ואולם המסמכים שהוצגו יובאו בחשבון לצורך קביעת תנאי הערובה הנדרשים.
3. מכאן לשאלה אם ניתן להשיג את מטרת התפיסה בדרך פוגענית פחות. הצורך בבחינת אמצעי מידתי יותר להשגת תכלית התפיסה, מתחייב לנוכח הפגיעה הנגרמת לבעליו של חפץ, אשר מוחזק על ידי המשטרה, עד סיום המשפט, טרם שבית המשפט הכריע בדבר (ראו בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.03.06)) וכן בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.07) שם נקבע כי:

"תפישת רכוש על מנת להבטיח את אפשרות החילוט בעתיד, בשלב בו ההליך הפלילי עודו מתנהל ולנאשם עומדת חזקת חפות, הינה צעד דרסטי השולל מבעל הרכוש את האפשרות לעשות שימוש בקניינו, לעיתים למשך תקופה ארוכה...

לפיכך אם ניתן לנקוט אמצעים 'חלופיים' שדי בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט או השגת תכליתו בעתיד, תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, יש להעדיפם על פני סעד זמני של תפיסת הרכוש והחזקתו עד תום ההליך המשפטים... גם בעניין זה הכלל הוא אם כן כלל האמצעי שפגיעתו פחותה, כלל המידתיות".

1. אכן, לא עומדת עוד לנאשם חזקת החפות. עם זאת ראוי למצוא פתרון לתקופת הביניים, אם כי מדובר בתקופה שאפשר ולא תהיה ארוכה, לאור השלב הדיוני בו מצוי ההליך. אדגיש שכתב האישום הוגש ביום 1.6.17 ובקשה זו הוגשה רק ביום 10.1.18.
2. לאחר בחינת מכלול נתוני המקרה ובשים לב גם לעמדת המאשימה, הגעתי למסקנה לפיה נכון להורות על העברת המונית לחזקתו של המבקש תוך קביעת ערבויות מתאימות להבטחת יכולתה של המאשימה לממש את חילוטה, באם אכן כך ייקבע. אדגיש שהצדדים אינם חלוקים בדבר שווי המונית (67,000 ₪ במועד התפיסה).
3. לאור כך אני מורה להשיב את הרכב מ.ר 80-161-26 (להלן בסעיף זה - "הרכב") לידי הנאשם (הבעלים הרשום), בתנאים הבאים (ראה להשוואה בש"פ 5769/12 תמר מזרחי נ' מדינת ישראל (20.8.12)):
4. יירשם עיקול על הרכב לטובת מדינת ישראל.
5. תיערך פוליסת ביטוח מקיף לרכב, כאשר המדינה תהייה המוטב היחיד בה. כן יירשם שעבוד על הפוליסה לטובת המדינה.
6. הנאשם יחזיק את הרכב ברשותו ובחזקתו וישמור עליו, עד החלטה אחרת.
7. הנאשם יימנע מכל דיספוזיציה ברכב וכן יימנע מגרימת כל נזק לרכב. באם יחולט הרכב יחויב הוא להמציא את הרכב למאשימה ללא דיחוי. הנאשם יהא אחראי כלפי המאשימה לגרימת כל נזק לרכב, ביחס למצבו כיום, אם יוחלט על חילוטו.
8. הנאשם יפקיד בקופת בית המשפט סך של 20,000 ₪ אשר יחולטו באם יוחלט על חילוט הרכב ולא ניתן יהיה להיפרע ממנו מכל סיבה שהיא, לרבות בשל גרימת נזקים.
9. להבטחת התחייבותו כאמור, יחתום הנאשם על התחייבות עצמית בסך של 30,000 ₪.
10. רק עם מילוי כל התנאים ישוחרר הרכב לידי הנאשם.
11. טרם סיום אציין כי בקשה לפי סעיף 34 לפקודת החיפוש רשאי להגיש גם שוטר. לאור כך, הערתי לא פעם כי ראוי שהמאשימה תעשה אף היא שימוש בסעיף זה ותפעל במקרים המתאימים מיוזמתה למצוא סידור מתאים, במסגרתו יושב הנכס לבעליו עד שיוחלט בסוף ההליך אם יש לחלטו, וזאת תוך מתן בטחונות ראויים להבטחת הליך החילוט. במקרים רבים, מדובר בנכס שערכו יורד במהלך תקופת ניהול המשפט, במיוחד כאשר הוא נשמר בתנאים שאינם מיטביים לאורך תקופה ארוכה. לאור כך, במקרים המתאימים, על המאשימה ליזום לדעתי פניה לבית המשפט תוך הצעת פתרון שיבטיח את חילוט הנכס בסופו של הליך, בצד שמירה על ערכו בתקופה זו ולכל הפחות מניעת ירידת ערך מוגברת בשל תנאי שמירה לא ראויים וחלוף זמן. במקרים מתאימים יש לבחון גם אפשרות למכור את הנכס ולהפקיד את תמורתו בקופת בית המשפט. פתרון זה ראוי במקרים של נכסים פסידים שערכם צפוי לרדת משמעותית בתקופת ניהול המשפט (ראו בהשוואה סעיף 38 לפקודת החיפוש). במקרים אלו, פתרון זה הוא מיטבי עבור שני הצדדים, שכן אם יוחלט בסופו של דבר לחלט את הנכס, המדינה תזכה למלוא שוויו של הנכס ביום תפיסתו. מנגד, אם יוחלט בסופו של דבר להשיבו לבעליו, אף הוא יזכה לשימור ערכו ביום תפיסתו (והדבר אף יימנע תביעות נגד המדינה במקרים בהם הושב הנכס לאחר תקופה ארוכה אגב גרימת נזק, בנסיבות המזכות את הנאשם בפיצוי).
12. כאמור לעיל, הבקשה מתקבלת בתנאים האמורים בסעיף 14 לעיל.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים. אני מעכב ביצוע ההחלטה לשבעה ימים על מנת שהמאשימה תוכל לשקול הגשת ערר.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.