בפני ערעור על החלטת המנהל המיוחד מיום 24.4.17 אשר דחה את רוב תביעת החוב של המערער ואישר סך של 128,394 ₪ מתוך סכום התביעה שעמד על 804,359 ₪.

א. רקע עובדתי

1. המערער הוא עו"ד שהעניק שירותים משפטיים לחייב במשך שנים רבות.

2. ביום 18.3.90 חתם החייב על מכתב שממוען למערער שבו נאמר בין היתר, כי הוא חייב למערער כספים בגין שכ"ט והוצאות שלא שולמו על ידו, "עקב הסתבכותי ואי יכולתי לעמוד בתשלומים" (להלן: "המכתב מ-90").

3. החייב מוסיף וכותב במכתב הנ"ל כי:

"הנני ממחה לך את כל זכויותיי, על פי כתב המחאה זה והחל מיום חתימת מסמך זה תהיה הנמחה בכל הזכויות ו/או הכספים המגיעים לי בתיקי ההוצאה לפועל ו/או בשיקים כאמור וכמפורט להלן... הנני מאשר בפניך בזאת כי הנך רשאי לגבות את הסכומים בתיקי ההוצאה לפועל הנ"ל ולחייב כספים אלו על חשבון חובי לך ולראות בכספים אלו כשלך. הנני ממשכן לך במשכון ראשון את כל השיקים נשוא תיקי ההוצאה לפועל ו/או השיקים הנ"ל והנני מתחייב בזאת לחתום על שטר משכון על מנת שהשקים יירשמו אצל רשם המשכונות וזאת מיד עם דרישתך אלי. התחייבותי זו, כאמור לעיל, הינה סופית, מחייבת ובלתי חוזרת".

4. ביום 12.5.96 נחתם בין החייב למערער הסכם (להלן: "ההסכם מ–96"). בהסכם צוין כי החייב עדיין חב כספים למערער וסך חובו עומד על 46,000 ₪. הוסכם כי סכום זה ישולם מתוך הגבייה שתבוצע בתיקי ההוצל"פ, ככל שתבוצע. נקבע כי עו"ד גרוס יטפל בגביית חובות ההוצל"פ ומהסכומים שייגבו על ידו, לאחר תשלום שכרו והוצאותיו, ישולם החוב המגיע למערער בסך של 46,000 ₪.

5. הוסכם גם, כי הסך של 46,000 ₪ הנ"ל יועברו למערער לאחר שמכל גבייה שיבצע עו"ד גרוס, מחצית תועבר לחייב ומחצית תשולם לפירעון החוב למערער. הוסכם גם, כי המערער יעביר לעו"ד גרוס את התיקים וההמחאות שהיו בטיפולו והוא יודיע על הפסקת הייצוג שלו בתיקים אלו.

6. ביום 25.8.98 שלח המערער מכתב לחייב שמצוין בו: "הנדון: חוב ע"פ הסכם שכ"ט מיום 12.5.96". במכתב טוען המערער, כי מאז ההסכם מ–96 לא שילם לו החייב דבר והחייב מתבקש להעביר אליו "את סכום החוב, כנקוב בהסכם שבנדון, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 12.5.96 ועד ליום התשלום בפועל...".

7. ביום 28.6.00 חתם החייב על מכתב שנכתב בכתב ידו של המערער (להלן: "המכתב מ – 2000"). במכתב מאשר החייב למערער:

"כי הנך רשאי לקזז כל סכום שייגבה מתיקי ההוצל"פ בהם הנך מייצג אותי כזוכה לרבות תיקי הוצל"פ 01-20123-90-7, 01-51900-9—3 ותיק כינוס 0342418923 – בתשלום ע"ח שכ"ט אותו חייב אני לך כפי שנפסק בכל תיקי ההוצל"פ לרבות התיקים הנ"ל וכן ע"ח שכה"ט שנקבע בינינו בהסכם מיום 12.5.96 שנערך ע"י עו"ד יוסף גרוס ... להשלמת מלוא חובי לך. בשל בקשתי כי לא תגיש כתבי תביעה בגין שכה"ט הנני מוותר בזאת מראש על כל טענת התיישנות ...".

8. בחודש אוקטובר 2014 הגיש המערער תביעה כספית כנגד החייב ע"ס של 804,359 ₪ לבית משפט השלום (להלן: "התביעה").

9. בתביעה טען המערער, כי מעבר לסך של 46,000 ₪ שהחייב חב לו בגין ההסכם מ- 96, ושעומד על סך משוערך בגובה של 164,167 ₪, החייב חב לו את סכומי שכר הטרחה שנפסקו לו בתיקים שהוא מפרט אותם ושכוללים את התיקים שהועברו אליו על פי המכתב מ–90 ושמסתכמים בסך של 640,192 ₪.

10. ההליכים בתביעה הנ"ל עוכבו בעקבות צו כינוס שניתן לבקשת החייב ביום 15.2.16.

11. המערער הגיש תביעת חוב למנהל המיוחד על הסך של 804,359 ₪ והמנהל המיוחד הכריע בתביעת החוב ביום 24.4.17 כשאת מרביתה הוא דחה.

ב. הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב

1. בהתאם להסכם מ – 96, יתרת חובו של החייב למערער עמדה ע"ס של 46,000 ₪ וסכום זה ייגבה ככל שיתקבלו כספים מתיקי ההוצל"פ שהחייב ינהל כנגד חייבים. מעבר לכך, לא חב החייב למערער דבר.

2. טענת המערער כי החייב חייב לשלם לו את מלוא שכר הטרחה בתיקי ההוצל"פ שהחייב מנהל, "לא בוססה בראיות". אדרבא, על פי ההסכם מ–96 הועבר הטיפול בתיקי ההוצל"פ לידי עו"ד גרוס והמערער לא הוסמך לטפל בהם יותר.

3. על פי תחשיב הריבית כפי שנקבע בסעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"), סכום החוב עומד על 139,194 ₪ נכון למועד מתן צו בכינוס.

4. ברם, יש להפחית מסכום זה תשלומים שהמערער גבה. המדובר בסך של 8,700 ₪ שהמערער גבה ביום 3.7.14 וסך של 2,099 ₪ שהמערער גבה ביום 15.7.14. לכן, סך החוב בניכוי כספים אלו, עומד ע"ס של 128,394 ₪.

5. המנהל המיוחד ציין כי לא ברור מדוע המשיך המערער לטפל בתיקי ההוצל"פ של החייב לאחר שנת 1996, שהרי על פי ההסכם מ–96, הועבר הטיפול בתיקים לעו"ד גרוס.

6. המנהל המיוחד מציין גם, כי בסעיף 40 לתצהיר העדות הראשית שהגיש המערער לבית משפט במסגרת התביעה, מעיד המערער כי: "הכספים שנכנסו בתיקי ההוצל"פ שבנדון הינם מזעריים ובכל מקרה – למיטב ידיעת התובע – אין מכסים הם את ההוצאות". הדבר מלמד כי החייב צודק שלאחר ההסכם מ–96 גבה המערער סכומי כסף בתיקי ההוצל"פ והוא לא ציין כמה גבה ומתי.

7. המנהל המיוחד דן גם בטענת המערער לפיה לאור המחאת הזכויות על פי המכתב מ-90, המערער הוא נושה מובטח למרות שהשעבוד לא נרשם. המנהל המיוחד בחן האם מדובר בהמחאה על דרך השעבוד או על דרך המכר ואף אם מדובר על המחאה על דרך השעבוד, האם חל החריג שבסעיף 97 (ב) לפקודה.

8. המנהל המיוחד קבע כי חל החריג הקבוע בסעיף 97 (ב) לפקודה, מאחר ובמכתב מ–90 פורטו הזכויות באופן מפורט, ולכן המחאת הזכות תקפה למרות שהיא לא נרשמה.

9. ברם, המנהל המיוחד קבע כי הצדדים ביטלו את המכתב מ–90 במסגרת ההסכם מ-96 שבו נקבע מתווה חדש לגביית החוב בסך של 46,000 ₪ וזאת באמצעות העברת כספים שייגבו ע"י עו"ד גרוס, לאחר תשלום הוצאותיו ולאחר שמחצית מסכומי הגבייה יועברו לחייב.

10. המנהל המיוחד הסיק מכך שהמכתב מ–90 כלל לא נזכר בהסכם מ–96 - ואדרבא, נקבע כי המערער יעביר את הטיפול בתיקי ההוצל"פ לעו"ד גרוס - כי המערער ויתר לחלוטין על הזכויות שהוענקו לו מכוח ההמחאה. בנוסף מציין המנהל המיוחד, כי יש ליתן פרשנות מצמצמת לחריג הקבוע בסעיף 97 (ב) לפקודה, במיוחד שעסקינן בהמחאת זכות שלא נרשמה ושנוצרה לפני 27 שנים. ההסכם מ–96 כלל לא מתיישב עם המחאת הזכות ולכן אין תוקף להמחאת הזכות במכתב מ–90.

ג. טענות המערער

1. המנהל המיוחד התעלם מהמכתב מ–2000 וכן מכך שהחייב חתם על ייפוי כוח בשנת 1999 וכתב ערבות זוכה בשנת 2000 שבהם הוא ייפה את כוחו של המערער להמשיך ולפעול בתיקי ההוצל"פ.

2. תיקי ההוצל"פ הומחו למערער ולכן החייב לא יכול היה להחליף אותו בעו"ד אחר בתיקים שהומחו.

3. על פי המכתב מ–2000, זכאי המערער לשכר טרחה בכמה תיקי הוצל"פ של החייבים פריד (להלן: "תיקי פריד") וזאת בנוסף לסך של 46,000 ₪ המגיע לו על פי ההסכם מ–96. לטענתו, שכר הטרחה שנפסק לו בתיקי פריד עומד על כ – 190,000 ₪.

4. בנוסף לכך, הוא זכאי לכל הכספים בגין התיקים שפורטו במכתב מ–90 וכן לכל האגרות שהוא שילם מכיסו ואשר מסתכמים בכ – 50,000 ₪.

5. על פי המכתב מ–90, הומחו לו תיקי ההוצל"פ והם הפכו לקניינו. לכן, לא היתה כל כוונה כי התיקים שהומחו לו, יועברו לעו"ד גרוס במסגרת ההסכם מ–96. האמור בהסכם מ–96 מתייחס להמחאות אחרות שקיבל המערער מהחייב ושבגינם טרם נפתחו תיקי הוצל"פ ולא לתיקים שהומחו לו על פי המכתב מ-90. אם הוא היה מתכוון להעביר אף תיקים אלו, הוא היה "כותב זאת במפורש".

6. ההסכם מ–96 כלל לא בוצע. עו"ד גרוס לא ניהל הליכי הוצל"פ והחייב כלל לא מסר לו ייפוי כוח לטפל בתיקי ההוצל"פ. בכל מקרה, ההסכם מ–96 לא ביטל את המחאת הזכות על פי המכתב מ–90 והסך של 46,000 ₪ "בא בנוסף לחוב בגין שכ"ט שנפסק לעו"ד שולץ בכל תיקי ההוצל"פ ולא במקומם" (סעיף 3.3 לערעור). דהיינו, ההסכם מ–96 הוא בנוסף לזכויות שהומחו למערער במכתב מ–90. כמו כן, מי שניסח את ההסכם מ–96 הוא עו"ד גרוס ויש לפרשו לרעת המנסח.

7. המחאת הזכות על פי המכתב מ–90 היא המחאת זכות על דרך המכר ולא על דרך השעבוד ויש לראות אף במכתב מ–2000 המחאת זכות על דרך המכר. לכן, תיקים אלו הם קניינו של המערער.

8. המערער המשיך לטפל בתיקי פריד במשך כל השנים, מבלי שהחייב התנגד לכך והוא אף טיפל בתיקים שהומחו לו על פי המכתב מ–90.

9. בהסכם מ–96 נכתב כי: "אין באמור בהסכם זה כדי לפגוע בכל זכות הנתונה לעו"ד שולץ על פי כל דין". משמע מכך, כי זכותו על פי המחאת הזכויות כמפורט במכתב מ–90 שרירה וקיימת.

ד. טענות החייב, המנהל המיוחד והכנ"ר

1. אין כל יסוד לדרישת המערער לקבל כספים מעבר לסך של 46,000 ₪ שנקבע בהסכם מ–96. על פי אותו הסכם, כל התיקים שטופלו ע"י המערער היו צריכים לעבור לטיפולו של עו"ד גרוס ולכן לא מגיע למערער דבר בגין תיקים אלו.

2. על המערער לפרט אילו כספים גבה במהלך השנים מתיקי החייב ולצרף אסמכתאות לכך. המערער מעולם לא העביר לחייב כספים שגבה במסגרת תיקים אלו.

3. אין כל חובה על החייב לשלם כספים בגין שכר טרחה עקב טיפול המערער בתיקי הוצל"פ, שעה שטרם ניגבו כספים בתיקים אלו. שכר הטרחה משולם רק אם נגבו כספים בפועל מהחייבים השונים.

4. המערער לא המציא תחשיב ואסמכתאות אודות הסכומים שהוא גבה בפועל במהלך השנים מתיקי ההוצל"פ שבהם פעל עבור החייב. יתר על כן, על פי ההסכם מ–96 המערער כלל לא היה אמור לטפל בתיקים אלו ואף לשיטתו, לא נגבו בגינם כספים. בנוסף, ההסכם מ – 96 שינה את שהוסכם במכתב מ – 90.

5. הכנ"ר מציין כי הכרעת המנהל המיוחד המפורטת על פני 11 עמודים, היא "מנומקת וברורה וניכר כי העמיק בחומר ובחן אותו לאשורו". על פי הפסיקה, התערבות בית המשפט בהכרעות בעל תפקיד נעשית במשורה ורק במקרים חריגים.

ה. דיון והכרעה

1. המחלוקת שבין הצדדים עוסקת ביחס שבין שלושת המסמכים שנערכו בין החייב למערער: המכתב מ–90, ההסכם מ–96 והמכתב מ–2000.

2. בעוד שהמנהל המיוחד סבור כי ההסכם מ–96 ביטל את המכתב מ–90, טוען המערער כי ההסכם מ–96 לא ביטל את המכתב מ–90 ושני המסמכים שרירים וקיימים ומהווים שתי התחייבויות תקיפות, שכל אחת עומדת בפני עצמה.

3. עמדת המערער אינה סבירה. אם אכן כוונת הצדדים בהסכם משנת 96 היתה להוסיף על המכתב מ–90, מדוע לא צוין בו במפורש כי הסך של 46,000 ₪ הוא בנוסף לכספים שעוגנו בהמחאת הזכות במכתב מ–90? שהרי, בהסכם מ-96 נאמר כי "סך החוב שחייב שמאי לשולץ מסתכם ב – 46,000 ₪" ולא נאמר כי סכום זה הוא בתוספת לסכומים וזכויות נוספות שנקבעו במכתב מ-90.

4. זאת ועוד: בהסכם מ–96 נאמר כי המערער יעביר לחייב "את כל התיקים והשיקים" בתוספת הודעה על הפסקת ייצוג. אם עדיין נותרו אצל המערער שיקים ותיקים שהומחו לו על פי המכתב מ–90, מדוע לא ציין המערער במפורש כי תיקים אלו נשארים אצלו?

5. יתר על כן. במכתב שכתב המערער לחייב בשנת 1998 שצוין לעיל, מתייחס המערער אך ורק להסכם משנת 1996 והוא כלל לא מזכיר את הזכויות שהוא קיבל על פי המכתב מ–90 ואף לא מבקש מהחייב לחתום על מסמכי שיעבוד ברשם המשכונות, כפי שהחייב התחייב לעשות. הדבר מלמד, כי אף המערער סבר בשנת 1998 כי החוב היחיד של החייב כלפיו הוא הסך של 46,000 ₪ על פי ההסכם מ–96. הא ותו לא.

6. נראה כי הסיבה שבגינה נחתם ההסכם מ–96 נעוצה בכך שההתחייבות שפורטה במכתב מ–90 לא התממשה והמערער לא קיבל את שכרו. מצופה היה שהמערער, אשר ניסח את ההסכם מ – 96 יחד עם עו"ד גרוס (ההסכם נכתב בחלקו בכתב ידו של עו"ד גרוס ובחלקו בכתב ידו של המערער), היה מציין במפורש כי אין בהסכם בכדי לגרוע מזכויותיו על פי המכתב מ–90. העובדה שנאמר כי אין בהסכם לגרוע מזכויות של המערער "על פי כל דין" אינה מספיקה. מצופה היה מעו"ד שולץ להבהיר "ברחל בתך הקטנה" כי המכתב מ–90 עדיין שריר וקיים. מצופה היה, כי יצרף להסכם את רשימת התיקים שהומחו לו בשנת 1990 ואשר מוחרגים מהתיקים וההמחאות שמוחזרות לטיפול החייב ונשארים עדין בטיפולו. אולם, המכתב מ–90 לא הוזכר כלל ולא צוינו התיקים הרבים שעדיין התנהלו למרות שהומחו למערער. פשטות לשון ההסכם היא, כי כל התיקים שעו"ד שולץ מטפל בהם עבור החייב, יושבו אל החייב ללא כל יוצאים מן הכלל.

7. המערער שהנטל להוכחת תביעתו מוטל עליו, אף לא הגיש תצהיר מעו"ד גרוס שהיה שותף להכנת ההסכם מ – 96 והדבר פועל לחובתו. אם המערער צודק ורשימת התיקים וההמחאות שפורטו במכתב מ – 90 לא הועברו לטיפולו של עו"ד גרוס בעקבות ההסכם מ - 96, מדוע הוא לא צירף תצהיר מעו"ד גרוס המאשר זאת?

8. לפיכך, אין להתערב בהכרעתו של המנהל המיוחד אשר קבע כי ההסכם מ–96 ביטל למעשה את המחאת הזכות מ–90 שאף לא נרשמה.

9. ברם, יש לבחון מה המשמעות של המכתב מ–2000. המערער צודק כי המנהל המיוחד לא התייחס בהכרעתו למשמעותו של מכתב זה, אשר נכתב בכתב ידו של המערער ונאמר בו כי:

"הנך רשאי לקזז כל סכום שייגבה מתיקי ההוצל"פ בהם הנך מייצג אותי כזוכה לרבות תיק הוצל"פ ... בתשלום ע"ח שכה"ט אותו חייב אני לך כפי שנפסק בכל תיקי ההוצל"פ לרבות התיקים הנ"ל וכן ע"ח שכה"ט שנקבע בינינו בהסכם מיום 12.15.96 שנערך ע"י עו"ד יוסף גרוס... להשלמת מלוא חובי לך".

10. ממכתב זה עולה, כי הצדדים הסכימו שבנוסף לסך של 46,000 ₪, יהיה זכאי המערער לשכר הטרחה שייפסק בגין שלושה תיקי הוצל"פ שאוזכרו במכתב ומדובר בתיקי פריד.

11. העובדה שהחייב חתם ביום 25.4.99 על ייפוי כוח לצורך טיפול בתיקי פריד והוא אף חתם יומיים לפני המכתב מ–2000 - ביום 26.6.00 - על כתב ערבות זוכה לתיקי פריד, מלמדת כי הוסכם בין המערער לחייב, כי המערער ימשיך לפעול בשמו בתיקי פריד, למרות שבהסכם מ–96 הוסכם כי המערער לא יטפל יותר בתיקי החייב.

12. המכתב מ–2000 מעניק למערער זכות לשכ"ט מעבר לסך של 46,000 ₪ שהוסכם עליו בהסכם מ–96 וזאת לצורך תשלום שכר טרחתו בגין טיפולו בתיקי פריד.

13. למרות שבמכתב מ–2000 נאמר "לרבות בתיקים הנ"ל" משמע שיש עוד תיקים, המערער לא הוכיח באילו תיקים מדובר ולכן יש להכיר בזכותו לקבל שכר טרחה רק בתיקי פריד שהוזכרו במפורש במכתב. יש לציין, כי המערער מודה שגבה במהלך השנים כספים מחייבים בתיקי הוצל"פ. מצופה היה ממנו, להעביר פירוט מלא אודות מספרי התיקים, הסכומים שגבה ומועדם. טענתו כי הסכומים שגבה שימשו למימון אגרות והוצאות, נטענה בעלמא ולא הוכחה כלל.

14. המערער טוען כי ביחס לתיקי פריד נפסק לו ע"י רשם ההוצל"פ שכ"ט בסך של כ – 190,000 ₪ ואולם לא הומצאה אסמכתא לכך.

15. לאור המכתב מ–2000, למערער מגיע את שכר הטרחה שנפסק בגין טיפולו בתיקי פריד עד למועד מתן צו הכינוס וסכום זה יתווסף לסכום החוב המגיע למערער מהחייב לפי ההסכם מ-96. מאחר שמהמכתב שהמערער שלח לחייב בשנת 1998 עולה כי עד למועד זה לא היה המערער חייב דבר מעבר לסך של 46,000 ₪ והיות ולא ברור האם המערער טיפל בתיקי פריד מאז המכתב הנ"ל ועד למכתב מ – 2000, הרי שהמערער יהיה זכאי לכל שכר טרחה שנפסק לו בגין טיפולו בתיקי פריד, החל ממועד המכתב מ – 2000 ועד למתן צו הכינוס.

16. יצוין כי מאחר ואני מאמץ את הכרעת המנהל המיוחד כי ההסכם מ–96 ביטל את המכתב מ–90, אין מקום לדון במעמד של המחאת הזכות ולכן החייב הוא נושה רגיל.

17. סיכומו של דבר: ערעור המערער מתקבל בחלקו במובן זה שבנוסף לסך של 46,000 ₪ בצירוף השערוך שערך המנהל המיוחד, יש להכיר אף בזכותו של המערער לקבל את שכר הטרחה שנפסק לו בתיקי פריד ממועד המכתב מ – 2000 ועד למועד צו הכינוס. המנהל המיוחד יחשב סכום זה אשר יתווסף לסכום התביעה שאושר.

18. מאחר שהמערער נקט בלשון בוטה, פוגענית ובלתי ראויה לחלוטין כלפי המנהל המיוחד, אין צו להוצאות לטובתו.

ניתן היום, ה' אב תשע"ז, 28 יולי 2017, בהעדר הצדדים.