המבקש (כונס הנכסים בתיק הוצל"פ מס' – 520668-12-15, להל"ן – "כונס הנכסים"),מבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל – שרון קרן, מיום ה- 22.5.17 לעניין קביעת שיטת חישוב שכרו של כונס הנכסים בפירוק שיתוף של המקרקעין (מגרש של כ- 250 מ"ר בשכונת נווה צדק בת"א, רח' כנרת 8, להל"ן – "המקרקעין") שהינם בבעלות משותפת של המשיבה-1 והמשיבים-2 יחדיו.

עיקרי העובדות

1. תיק ההוצאה לפועל שמספרו – 520668-12-15, נפתח לצורך ביצועו של פסק הדין של בית משפט השלום בת"א מיום ה- 25.11.15, במסגרת תיק 18789-12-15, אשר הורה על פירוק השיתוף במקרקעין בין המשיבה-1 לממשיבים-2.

2. במסגרת פסק דינו של בימ"ש השלום מיום ה- 25.11.15, מונה המבקש ככונס נכסים מטעמו של ביהמ"ש על הנכס כולו לשם ביצועו של פירוק השיתוף.

3. ביום ה- 22.12.16, ניתן פסק דין בהסכמה ע"י בית המשפט המחוזי בת"א, לפיו המשיבה-1 תרכוש את זכויותיהם במקרקעין של המשיבים-2, עבור סך של 350.000 ₪ + מע"מ.

4. לאחר מתן פסק הדין בהסכמה, עתר המבקש לראש ההוצאה לפועל בבקשה לפסוק לו שכר טרחה וטען כי על המשיבים-2 לשאת במחצית מהוצאות הכינוס ומשכר הטרחה שייפסק. ביום ה- 7.3.17, הגישו המשיבים-2 בקשת "הבהרת פסק דין", לביהמ"ש המחוזי בת"א אשר במסגרתה טענו המשיבים-2 כי עפ"י פסק הדין אין על המשיבים-2 החובה לשאת בתשלום מחצית שכר טרחתו של כונס הנכסים. ביום ה- 20.3.17, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין בהסכמה, שניתן ביום ה- 22.12.16 – מסיים את הסכסוך שבין המשיבים-2 לבין המשיבה-1 לרבות הדרישה מהמשיבים-2 להשתתף בשכ"ט הכונס ובהוצאות הכינוס.

5. על החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום ה- 20.3.17, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. ביום ה- 5.6.17, דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור וקבע כי הבקשה נוגעת רק לזכותו של המבקש להיפרע מהמשיבים-2, ואינה פוגעת בזכותו של המבקש לקבל שכ"ט מהמשיבה-1.

6. ביום ה- 4.4.17, קבע כב' רשם ההוצל"פ כי שכר טרחתו של המבקש ייגזר בשיעור של 10% מסכום המכר בפועל ולא מסכום מלוא הנכס שלא נמכר. דהיינו, 10% מ- 350.000 ₪. לסכום זה הוסיף כב' רשם ההוצל"פ סכום נוסף לעניין המאמץ המיוחד שנדרש ויידרש מכונס הנכסים להשלמת ההליך, ובסך הכל נפסק סךשל 55.000 ₪ + מע"מ.

7. ביום ה- 22.5.17, דחה כב' רשם ההוצל"פ את בקשתו של המבקש להידרש בפעם נוספת לסוגיית שכר הטרחה וקבע כי החלטתו בעניין מיום ה- 4.4.17, בעינה עומדת.

ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

עיקרי טענות המבקש

1. המבקש טוען כי התמנה ככונס נכסים על כל המקרקעין כמקשה אחת, לכינוסם ולמכירתם כולם בשלמות. על כן לטענת המבקש, שכר הטרחה היה צריך להיגזר מערך שווי המקרקעין המלא ולא מערך שווי המכירה.

2. המבקש טוען, כי השקיע בטיפול בתיק הכינוס למעלה משנה וחצי בהיקף עבודה שריתק עובדים רבים ממשרדו. בנוסף טוען המבקש, כי המשיבים-2 פעלו לעכב מימוש הנכסים והגישו בקשות רבות לרשם ההוצל"פ ולבימה"ש המחוזי. לטענת המבקש, יש לפסוק את שכר הטרחה בתיק זה, עפ"י חוק ההוצאה לפועל, בהתחשב בנתוני העבודה בתיק שהם פועל יוצא של התנהלות הצדדים.

3. המבקש טוען, כי במשך 17 חודשים בהן מתנהל הליך הכינוס, הושקעו ע"י משרדו מעל 800 שעות עבודה והעריך כי משרדו צפוי להשקיע עוד כ-100 שעות עבודה נוספות עד להשלמת ההליך.

4. המבקש טוען כי בניגוד למקרים בהם ממנים כונס נכסים רק על חלקיהם של המוכרים, במקרה דנן המבקש מונה לצורך פירוק שיתוף במקרקעין ולא על חלקם. לכן לטענת המבקש, אין נפקות לכך כי המשיבה-1 לא מכרה את חלקה במקרקעין וכי שכר הטרחה אמור להיגזר מערך המקרקעין ולא מערך סכום המכירה, כאמור לעיל.

עיקרי טענות המשיבה-1

1. המשיבה-1 טוענת, כי כל שנעשה בסופו של דבר הוא רכישת זכויות המשיבים-2 תמורת סך של 350.000 ₪, על יסוד הסכמה אשר הושגה בין הצדדים בפסק הדין בערעור, ולא כחלק מהליכי מכר במקרקעין כולם, בתיק ההוצל"פ. לטענת בהמשיבה-1, על שכר הטרחת כונס הנכסים להיגזר משיעור התמורה שהתקבלה בפועל עפ"י הסכם הפשרה ולא משווי המקרקעין כולם.

2. המשיבה-1 טוענת, כי במסגרת פסק הדין בהסכמה, פעל המבקש כבא כוחה ולא ככונס נכסים. לטענת המשיבה-1, מלבד שכר טרחתו ככונס נכסים, שולם למבקש כמיצג המשיבה-1 עד לאחרונה, שכר טרחת עו"ד עפ"י הסכם שכר טרחה בין הצדדים.

3. המשיבה-1 טוענת, כי הסכם הפשרה בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין, הוא זה אשר הביא לתוצאה הסופית, ולא פעולותיו של כונס הנכסים במסגרת הליך הכינוס שבתיק ההוצל"פ.

דיון והכרעה

לאחר שנדרשתי לכתבי טענות הצדדים ונספחיהם, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו.

1. הבסיס הסטטוטורי לקביעת שכר טרחתם של כונסי נכסים נמצא בסעיף 59(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

בפסק דין מרגוליס נ' בנק א"י בריטניה נקבע כי מקובל לקבוע שכר טרחה בשיעור 6% עד 10% מגובה החוב. השכר נקבע מתוך התחשבות בהיקף הפעילות, המאמץ המושקע ואורך הזמן שבו כונס הנכסים מתחיל ומסיים עבודתו.

בהלכה מאוחרת יותר אשר נקבעה ב – בנק לאומי לישראל נ' פינצוק, נקבע כי שכר טרחת כונס הנכסים נקבע לפי ערך הרכוש. בית המשפט העליון סומך ההלכה המאוחרת על ההלכה המוקדמת. ניראה כי שכר הטרחה הנכון אמור להיקבע לפי השיעור המשוקלל בין גובה החוב לבין ערך הרכוש שמומש. ( ראה השופט בר-אופיר, הוצל"פ הליכים והלכות, חלק שני, עמ' 947).

בבר"ע 5111/96 בוחניק נ' כונסי הנכסים עורכי דין ברקאי וטל, קבע השופט ריבלין, בכהנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי: "בהעדר הכרעה הלכתית בשאלה אם ראוי לפסוק את שיעור שכרו של כונס הנכסים יחסית לערך הרכוש או לגובה החוב, נוהגים רשמי ההוצאה לפועל לשקלל את השכר על פי אמות מידה ענייניות המתבקשות מן הנתונים המיוחדים בכל מקרה ומקרה. הרשם מביא בחשבון את היחס בין ערכו של הנכס לבין גובה החוב, את הפעולות שהתבצעו בתיק, ואת השכר שכבר נפסק בפתיחתו, ובמיוחד כאשר כונס הנכסים הוא גם בא כוחו של הזוכה"..

מהכלל אל הפרט- ניראה כי במקרה דנן, שיקלל כב' רשם ההוצל"פ את השיקולים הרלוונטיים אשר נקבעו בפסיקה לעיל, בבואו לקבוע את שכר טרחתו של המבקש. לנגד עניו של כב' הרשם עמדו מצד אחד פעולותיו המתמשכות של המבקש בתיק הכינוס, לרבות פעולות אשר ננקטו ע"י המבקש נוכח הקשיים שהערימו המשיבים-2. ומאידך גיסא העובדה כי דרישת המבקש לשכר טרחה כפי שהוצגה, עולה למעשה על שווי החלק בנכס שאותו רכשה המשיבה-1 מהמשיבים-2. בנוסף, יש לקחת במכלול השיקולים את העובדה כי המבקש היה עד לאחרונה בא כוחה של המשיבה-1, וכי קיבל שכר טרחה במסגרת "הסכם שכר טרחה" שבינו לבין המשיבה-1. מה עוד כי פירוק השיתוף התבצע בעקבות פסק דין בהסכמה אשר במסגרתו שימש המבקש כבא כוחה של המשיבה-1 ולא ככונס נכסים.

לאור האמור לעיל, מצאתי כי אין כל פגם בהחלטתו נשוא ערעור זה, של כב' רשם ההוצאה לפועל, המצדיק התערבות של בית משפט זה. ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטה בדבר קביעת גובה שכר הטרחה של בעלי תפקידים ובכלל זה כונס נכסים, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. (ראה ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל נ' פינצוק).

2. יצוין כי ראוי היה לדחות הבר"ע על הסף שכן שכר הטרחה נפסק בהחלטה מיום 4.4.17 עליה לא ביקש המבקש לערער ונתנה לאחר שעמדתו של המבקש היתה בפני הרשם.לא היה מקום למבקש לשחזר טענותיו פעם נוספת בפני הרשם שכן לא היה בטענות כל חידוש לעומת מה שנטען במקור,וגם מטעם זה צדק הרשם שלא שינה את אופן חישוב השכר.

סיכום

1. לאור האמור בפירוט בפסק דין זה, דין הערעור להידחות.

2. המבקש יישא בהוצאות בסך 2.000 ₪ לטובת המשיבה-1.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.