מבוא:

1. לפניי תביעה חוזית-כספית, על סך 39,043 ₪, במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בגין תשלום שכרה במסגרת הסכם שנכרת בין הצדדים להפחתת מיסי ארנונה.

2. התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בהפחתת מיסי ארנונה המוטלת על מחזיקי נכסים. הנתבעת התקשרה עם התובעת בהסכם ביחס למיסי ארנונה שהוטלו עליה מכוח החזקתה בנכס המצוי ברח' הרב חכם שמעון 6 בתחום השיפוט של עיריית ירושלים (להלן- "הנכס").

פרשת התביעה בקצירת האומר:

3. בין הצדדים נכרת ביום 1.9.09 הסכם - להזמנת שירותים להפחתת מיסי ארנונה ומיסוי עירוני מסוגים שונים וכן בגין חיובים שונים נוספים - במסגרתו התחייבה הנתבעת לשאת בשכרה של התובעת בהתאם לשיעורי ההצלחה בהפחתת החיובים.

4. פעולותיה של התובעת להפחתת הארנונה שרבצה לפתחה של הנתבעת התחלקו לשני נושאים שונים. האחד, חלק מהנכס בו החזיקה הנתבעת סווג כ-"משרדים", כאשר התובעת פעלה לתקוף סיווג זה ולשונותו לסיווג "מוסדות". השני, הנתבעת קיבלה בתחילת שנת 2010 חשבון ארנונה הכולל הגדלת חיובי הארנונה בגין הגדלת שטח הנכס באופן רטרואקטיבי.

5. בהתאם להסכם, פעלה התובעת לצורך הפחתת שומות הארנונה. לאחר קבלת הזיכויים בשנת 2010, כשהתגבשו ההפחתות מהחיובים המקוריים - הוצא לנתבעת ביום 3.11.10 חשבון שכר. לאחר דין ודברים עם ב"כ הנתבעת, הסכימה התובעת לקבל בגין דרישת השכר טרחה סכום מסויים אליו הגיעו במסגרת "הסכם פשרה".

6. דא עקא, כי כשנתיים לאחר שנחתם "הסכם הפשרה" עם הנתבעת- ביום 30.6.13 - התקיים דיון בפני ועדת הערר במסגרתו נדונה טענת הסיווג שהעלתה התובעת בהשגתה כאשר ביקשה לשנותו במקום "מסחר" ל-"מוסדות". בסופו של יום התקבלה הצעת פשרה שאושרה על ידי הוועדה. כתוצאה מהסכם הפשרה עם העירייה, זוכתה הנתבעת זיכוי נוסף בגין מיסי הארנונה לשנת 2009, בסכום של 66,741 ₪. או אז, הוציאה התובעת ביום 26.5.15. דרישה נוספת לתשלום שכ"ט בגין הזיכויים הנוספים לשנת 2009 דרישות שלא נענו. מכאן התביעה.

פרשת ההגנה בקצירת האומר:

7. לטענת הנתבעת אכן נחתם הסכם עם התובעת במהלך שנת 2009 אך בשנת 2011 הביעה הנתבעת חוסר שביעות רצון מטיפולה של התובעת ותוצאותיו. משכך התנהל בין הצדדים משא ומתן שבסופו הגיעו להסכם פשרה שסילק את כל דרישות השכר של התובעת לרבות הדרישה הנ"ל. במסגרת הסכמה זו שילמה הנתבעת לתובעת את השכר המוסכם. משקויים הסכם הפשרה במלואו, התובעת נעדרת עילה שכן הסכם הפשרה הביא לכדי סיום יחסי הצדדים. יתרה מכך, ההסכם כולל פתרון בעיות עתידיות ככל שיתגלו בעבודת התובעת כאשר השכר ששולם כולל אף טרחה יתרה זו של התובעת במועדים המאוחרים להסכם. לטענת הנתבעת, מששילמה את כל הסכום לו התחייבה בהסכם הפשרה יצאה ידי חובתה.

פרשת התביעה שכנגד וההגנה שכנגד בקצירת האומר:

8. לטענת הנתבעת והתובעת שכנגד לא היה מקום להגשת התביעה שכנגד מלכתחילה הואיל ופעולה זו ננקטה בניגוד להסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים. התובעת שכנגד עותרת לאכיפה של הסכם הפשרה ולקבלת פיצוי כספי בגין הוצאות המשפט. מנגד, לטענת התובעת והנתבעת שכנגד, יש לדחות התביעה בשל אי צירוף תצהיר המאמת את עובדות כתב התביעה כדבעי וכן, בגין אי תשלום אגרת בית משפט לסעד הכספי המבוקש. כמו כן, נטען להליך סרק לאור העובדה, כי מעבר לסעדים הכלליים המבוקשים שהינם "צו לאכיפת הסכם פשרה" ופיצוי כספי לא נטען דבר לגבי הפיצוי הכספי, מקורו הנורמטיבי והיקפו כאשר בכל הנוגע לאכיפת ההסכם, הרי שהדבר נידון בתביעה העיקרית ולא ברור כלל מדוע קיים צורך בהגשת תביעה נפרדת בעניינו.

9. בישיבת ההוכחות אישר נציג התובעת, כי הוא לא ניהל את המשא ומתן שהוביל לכריתת הסכם הפשרה ואולם, הוא אישר את ההסכם. לשאלת ב"כ הנתבעת "שמעת מכלי שני מה דיברנו ומה לא, אבל אתה לא יודע מה דיברנו ? השיב התובע, "ראיתי מסמך ואישרתי אותו, בסופו של דבר את כל הפרטים והמסמך הזה הובא לעיני ועל בסיסו אני קיבלתי את ההחלטה לתת הנחה משמעותית לנתבע". יוער, כי אף נציגת הנתבעת בעדותה לא גילתה ידיעה אישית מספקת באשר לנסיבות שהובילו לחתימה על הסכם הפשרה. אולם סבורני, כי הוצגו לבית המשפט די ראיות אחרות מכוחן ניתן היה להתחקות אחרי כוונת הצדדים, כגון תכתובת שהוחלפה בטרם כריתת ההסכם.

דיון ומסקנות:

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:

10.1 התובעת לא זימנה לעדות את העובדת שלה אשר לטענתה היא זו שעמדה מול הנתבעת וסיכמה את תנאי ההסכם.

10.2 אין חולק, כי בין הצדדים נחתם הסכם למתן שירותים ביום 1.9.2009 במסגרתו פעלה התובעת להפחתת מיסי ארנונה שרבצו על הנתבעת. כמו כן, אין חולק כי ביום 13.4.11 נחתם הסכם פשרה במסגרתו העלו הצדדים ההסכמות כדלקמן:

" 1. לכיסוי מלוא החוב לפי ההסכם מיום 01.9.2009 ומכלול העבודה שבצעתם עבור מרשתי, תשלם לכם מרשתי סכום כולל בסך 160,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ וכל רכיב אחר, ומעבר לו לא תהיה מרשתי חייבת לשלם מאומה.

2 ...

3 . חברת ערך בע"מ תעמוד לרשות מרשתי בפתרון בעיות, אם יתגלו, ביחס לעבודה שבצעה בעבור מרשתי.

4...

5..."

10.3 השאלה העומדת, איפוא, להכרעה בפני הינה פרשנות המילים "לכיסוי מלוא החוב לפי ההסכם מיום 01.9.2009" כאשר הנתבעת אוחזת בפירוש לפיו, מלוא החוב הינו לסילוק סופי ומוחלט של היחסים החוזיים בין הצדדים ואילו התובעת אוחזת בפירוש לפיו, עסקינן במלוא החוב שהיה קיים עד לאותו מועד.

10.4 על פי ההלכה הפסוקה והדין הנוהג, בית המשפט יידרש לפרשנות הסכם רק מקום בו כוונת הצדדים אינה באה בצורה מפורשת ומדויקת מהאמור בהסכם, או אז נדרש בית המשפט להפעיל את החזקה בדבר כוונתם של הצדדים (ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (פורסם בנבו, 13.02.2008); ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (פורסם בנבו, 28.01.2008)). במקרה דנן, עסקינן בעבודה שהתחילה עוד בטרם נחתם הסכם הפשרה, כבר בשנת 2009 הוגש הערר ובסעיף 3 להסכם התחייבה התובעת לעמוד לרשותה של הנתבעת באשר לעבודה שבוצעה וכפי שיובהר להלן, סבורני, כי יש לפרש המילים "העבודה שבוצעה" כעבודה שכבר טופלה, קרי, הוגשה השגה על שומות הארנונה. אומנם, מועד הדיון נקבע למועד מאוחר יותר בציר הזמן למועד החתימה על הסכם הפשרה ואולם לא עסקינן בטיפול בעניין חדש. מה גם שבדיון בערר אכן הצדדים הגיעו להסכם פשרה ולא נדרשה עבודה נוספת.

10.5 הן מעדויות הצדדים בפניי והן מלשון ההסכם, עולה, כי מטרת ההסכם הראשוני הייתה בדיקת שומות הארנונה לצורך בחינת הפחתת מיסי ארנונה. על פי נוסח ההסכם שנכרת בין הצדדים ובעיקר ממנגנון התמורה ניתן להסיק, כי בכל הנוגע לחיוב החוזי הרי שהינו חוזה המותנה בתוצאה. כך, מלשונו של ההסכם עולה, כי הנתבעת מחויבת אך ורק בעת הפחתת המיסים בפועל. מדובר, איפוא, בחוזה תוצאה. על ההבחנה בין חוזה תוצאה לחוזה השתדלות הוסבר בפסיקה כדלקמן: " חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה. חיוב תוצאה, לעומתו, הוא חיוב שעניינו השגת תוצאה מסויימת... הבחנה זו מאפשרת למקם כל חיוב במקומו הראוי ולייחס לו את מאפייניו המיוחדים ואת השלכותיהם המשפטיות. סבורתני כי סווג זה משתלב היטב בתפיסתנו המשפטית את החיובים בדיני חוזים, והוא מאפשר ניתוב כל חיוב לתוך אפיק לוגי משפטי בהיר וקולע... בחיובי השתדלות יישא החייב באחריות רק אם ניתן לייחס את אי השגת התוצאה המבוקשת, או השגתה החלקית, לחוסר מיומנותו, להתרשלותו או כיוצא בזה". ( ראה: ע"א 2887/91 בן ציון גול ואח' נ' אליצור אוריעל ואח'. כן ראה, ע"א 7664/00 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נו (4) 117, 130 (2002) :

10.6 מבחינת ניסוח הדברים אומנם נלמד לכאורה, כי "הסכם הפשרה" עסק בתוצאות העבודה שבוצעה, לשון עבר הינו הזיכויים שהעירייה זיכתה. מנגד, לשיטת בנתבעת, בסעיף 1 להסכם הפשרה נכתב כהאי לישנא: "לכיסוי מלוא החוב לפי ההסכם מיום 01 ספטמבר 2009, ..... ומעבר לו לא תהיה מרשתי חייבת לשלם מאומה". מן האמור עולה, כי הסכם הפשרה עסק בכיסוי מלוא החוב שנוצר ע"פ ההסכם ואף נכתב בצורה ברורה ומפורשת כהאי לישנא: "ומעבר לו לא תהיה מרשתי חייבת לשלם מאומה". בנוסף צויין בסעיף 3 להסכם כי "חברת ערך בע"מ תעמוד לרשות מרשי בפתרון בעיות, אם יתגלו, ביחס לעבודה שבצעה בעבור מרשתי" ועל כן, התובעת טיפלה בערר שהוגש היות והעבודה שבוצעה כוללת בתוכה את הגשת הערר שכבר הוגש והנתבעת התחייבה להשלים את הטיפול בערר זה בסכום ששולם בהסכם הפשרה, היות והסכם הפשרה מסיים את מלוא החוב מההסכם שנחתם וממילא ההסכם בטל.

10.7 כאמור, הצדדים אינם חלוקים אודות מערכת היחסים החוזית שנכרתה בין הצדדים ועל היקף העבודה שבוצעה על ידי התובעת. המחלוקת הנעוצה, איפוא, בין הצדדים נסובה סביב שאלת פרשנות הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים בהסכם הפשרה שנערך ביום 13.4.11. כאשר מחד גיסא, לשיטת התובעת, ההסכם נוגע לחיובי שכר טרחה שנבעו כתוצאה מעבודת התובעת עד לאותה נקודת זמן ואינו כולל עבודה נוספת שבוצעה עבור הנתבעת לאחר מכן. ומאידך גיסא, לשיטת הנתבעת, הסכם זה סותם את גולל התשלומים וכולל את כל השירותים שהוענקו לה על ידי התובעת אף לו אלה הסתיימו בנקודת זמן מאוחרת יותר.

10.8. יוצא איפוא, כי על פי המנגנון החוזי, למרות שעסקינן בחוזה תוצאה ולכאורה החיוב נולד רק בעת קבלת התוצאה המיוחלת, קרי, הפחתת המיסים בפועל הרי שהסכם הפשרה - אשר נולד בשלב מאוחר יותר להסכם המקורי - המביא לכדי סיום את היחסים החוזיים שבין הצדדים וככזה ביטל הוא, הלכה למעשה, את הסכם המסגרת והביא להפסקת מערכת היחסים החוזית כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם המקורי.

11. לאור התוצאה אליה הגעתי בתביעה הראשית ומטעמי התובעת, מתייתר הצורך בדיון בתביעה שכנגד, משכך התביעה שכנגד נמחקת ללא צו להוצאות.

12. סוף דבר - דין התביעה העיקרית להידחות. התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 4,600 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.