1. לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 20.02.2018.
2. לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה, ובכלל החומר הנוגע לבקשה לרבות בהחלטתי הקודמת, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.
3. טענותיה המהותיות של המבקשת בבקשתה למתן פסק דין בהעדר נבחנו ונשקלו על ידי בית משפט זה בהחלטתו לדחות את הבקשה, תוך שנקבע מפורשות כי יש לבצע את ההמצאה של כתב התביעה בדרך המלך.
4. זה המקום לציין, כי תקנה 490 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי: "שליח בי-דין שהמציא כתב לפי תקנות אלה ירשום על גבי עותק של הכתב או יצרף אליו, סמוך ככל האפשר לאחר ההמצאה, הודעה המציינת את זמן ההמצאה ודרכה...". לכך מתווספת תקנה 488 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי "מי שהומצא לו כתב בי- דין לפי תקנות אלה יידרש לאשר את הקבלה בכתב". המלומד זוסמן הבהיר שגם אם המקבל מסרב לאשר "רשאי בית משפט להצהיר שהכתב הומצא כראוי או להורות על דרך המצאה הנראית לו" (ראה: ברע (ב"ש) 543/06 איזוטופ בע"מ נ' רשיפן הנדסה אזרחית והובלות בע"מ [פורסם בנבו] (05.09.2006)).
5. אם כן, בית המשפט מוסמך לאשר או לא לאשר מסירה אם המקבל סירב לחתום. במקרה דנן, ועל פי אישור המסירה, לא בוצעה המסירה כביכול לידי הנתבע, אלא לידי בן משפחה, אשר סירב לחתום.
6. נוכח ההלכה הפסוקה וכלל נסיבות המקרה, אין מקום לביטולה או לשינוייה של החלטתי הקודמת אשר בחנה כאמור כלל טענותיה של המבקשת.
7. סוף דבר - הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.