1. מן הנימוקים שאפרט להלן החלטתי לזכות את הנאשם, שאשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר כנדרש במשפט הפלילי.

האישום:

1. הנאשם מואשם כי ב-28.5.2017 בסביבות השעה 17:00 הגיע לבני ברק ושאל עוברי אורח היכן מתגורר המתלונן מר חיים רוטר, שאיתו יש לו "סכסוך משפטי". לפי הנטען בכתב האישום, "בהמשך" זיהה הנאשם בפינת הרחובות עזרא וברסלב את המתלונן, היכה אותו במכות אגרוף בפנים ובכתף וקרע את חולצתו. לפי כתב האישום, במהלך התקיפה הזעיק המתלונן עזרה באמצעות מכשיר קשר, והנאשם החל להימלט מן המקום, אך "נתפס ועוכב" על ידי אחרים. בשלב זה איים הנאשם לפי כתב האישום על המתלונן שלא ישכח מה שעשה לו, וינקום בו. לפי כתב האישום, כתוצאה מן התקיפה נגרמו למתלונן כאבים בכתף ושריטה מדממת באף.

הרקע:

1. אין מחלוקת שבין הנאשם למתלונן סכסוך ממושך. הנאשם מאשים את המתלונן בכך שהביא להתפרקות נישואיו הראשונים. כמו כן, הנאשם עסק כפי הנראה במשך השנים בפרסום ביקורת חריפה נגד ארגון "השומרים" שאותו מנהל המתלונן. המתלונן מתאר ארגון זה כעוסק במלחמה בעבריינות בבני ברק תוך סיוע למשטרה והקפדה על החוק, בעוד הנאשם מציג את הארגון כחבורת בריונים עבריינית המוגנת על ידי המשטרה ללא הצדקה.

המחלוקת העובדתית הבסיסית:

1. המחלוקת העובדתית היסודית בין הנאשם למתלונן היא אם כגרסת המתלונן הוא הותקף על ידי הנאשם ברחוב ברסלב, ואחר כך הנאשם שהחל להימלט "נתפס ועוכב" ברחוב עזרא, או שמא כגרסת הנאשם הייתה תקרית רק ברחוב עזרא והוא שהותקף על ידי המתלונן ואנשי ארגונו. כמובן קיימת גם האפשרות שהאמת שונה משתי גרסאות קוטביות אלה.
2. נוסף על המתלונן לא העידו מטעם התביעה עדים לתקיפתו של המתלונן על ידי הנאשם (שלפי טענתו התרחשה כאמור ברחוב ברסלב). אציין שהתביעה הגישה מזכר (ת/5) בעניין דברים שמסר לפי הטענה לשוטר עד ראיה בשם אלקנה הנדלר, אך עד זה לא מסר עדות בבית המשפט כיוון שעזב את הארץ, כך שהדברים עצמם אינם קבילים (כאשר הודיעה התביעה שלא תצליח להביא לעדות את הנדלר, ביקשתי שתשקול מחדש את עמדתה בתיק לנוכח התפתחות זו). יתר על כן, התביעה לא חקרה ולא הזמינה לעדות את מי שהתקשרה למוקד 100 והזמינה את המשטרה למקום התקרית האלימה ברחוב עזרא 16 (ת/12). כמובן, גם דבריה של עדת ראיה "לכאורית" זו בשיחתה עם מוקד 100, אינם קבילים כיוון שלא העידה במשפט.
3. אשר לשאלה אם הנאשם תקף את המתלונן ברחוב ברסלב עומדות בפניי אם כן עדויות הנאשם והמתלונן בלבד.

ראיות לכך שהנאשם שאל עוברי אורח היכן מתגורר המתלונן:

1. העידו בפניי העדים יואל שישא ומאיר מנחם זאב גרוס על כך שביום הרלוונטי פגש בהם אדם ברחוב ושאל אותם היכן מתגורר המתלונן. שישא, שהוא בן דודו של המתלונן, הראה לדבריו לשואל היכן מתגוררים הוריו של המתלונן, והתקשר למתלונן לספר לו שאדם פנה אליו לברר היכן הוא גר. גרוס ציין שפגש את הנאשם (שאותו זיהה מאוחר יותר במסדר זיהוי תמונות) ברחוב ישמח משה בבני ברק (שלפי המפה הוא רחוב הנמצא בסמוך לפינת הרחובות ברסלב ועזרא). העד ציין ש"האקשן" היה סמוך למקום מגוריהם של הוריו של המתלונן.
2. הנאשם הכחיש ששאל אנשים ברחוב היכן מתגורר המתלונן. לדבריו, באותו שבוע עבד (במסגרת עבודות שירות) במוסד חינוכי בבני ברק ולאחר סיום העבודה נסע עם רכבו לאכול במסעדה הנמצאת ברחוב עזרא, וזו הסיבה להמצאו במקום. בדיקה שערכה ההגנה במהלך המשפט העלתה שהנאשם עבד ביום הרלוונטי במוסד חינוכי בבני ברק שבו טען (אם כי עבד שם ביום זה בלבד והמוסד נמצא ברחוב קלישר הסמוך לרחוב פרדו שאת שמו ציין הנאשם – נ/8, נ/9).

דו"ח הפעולה ועדותו של השוטר אפרים פינקל על כך שהמתלונן הפצוע ישב על הנאשם

1. בדו"ח הפעולה שכתב השוטר אפרים פינקל (ת/15) נכתב כי ביום האירוע מעט לפני 17:00 הגיע יחד עם הפקח אייל שרביט לרחוב עזרא 16. במקום ראה השוטר את המתלונן חיים רוטר, שדימם מאפו וחולצתו הייתה קרועה, יושב על הנאשם. לפי דו"ח הפעולה, רוטר סיפר לשוטר פינקל כי שכנים מרחוב ישמח משה התקשרו וסיפרו לו שהנאשם שואל היכן גרים הוריו (של המתלונן). רוטר המשיך וסיפר לשוטר שחיפש אחר הנאשם, והאחרון התנפל עליו לפתע באגרופים ונמלט מהמקום. רוטר הוסיף וסיפר שרדף אחרי הנאשם לרחוב עזרא ושם הצליח להשתלט עליו (מדובר בדברים קבילים כאמרת קרבן אלימות לפי הוראות סעיף 10 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 – מצבו הפיזי של רוטר מלמד שאמנם היה קרבן למעשה אלים בין אם לפי גרסתו ובין אם בנסיבות שונות). לעומת זאת, הנאשם טען בפני פינקל שעבר במקום במקרה והמתלונן רוטר התנפל עליו והחל להכותו. לפי הדו"ח, על הנאשם לא נראו סימני אלימות.
2. בעדותו בבית המשפט אמר פינקל כי ההודעה שנמסרה לו במערכת הקשר הייתה שיש קטטה ברחוב עזרא 16 (המקום שבו מצא את המתלונן יושב פצוע על הנאשם). פינקל סיפר כי רוטר היה היחיד שישב על הנאשם לפי הזכור לו, אך מסביב התגודדו עשרות ואולי אף מאות אנשים. לדבריו, עצר את הנאשם ולא את רוטר, כיוון שרוטר התלונן על עבירה חמורה יותר וגם נזקק לטיפול רפואי, והוא הניח שאחרי שיקבל טיפול יתייצב לחקירה. פינקל הוסיף ותיאר את רוטר כמי שהיה "קרוע ממכות" עם סימני אלימות על פניו ועל גופו (כאשר הכוונה היא כאמור לחולצה קרועה ושריטה מדממת באף). בתגובה לשאלת הסניגור על כך שגם חולצת הנאשם הייתה קרועה, אמר פינקל שכנראה הקרע בחולצתו היה פחות בולט. פינקל הסביר שהפקח שהיה איתו בשטח, אייל שרביט, לא רשם דו"ח כיוון שאין זו דרכם של פקחים לרשום דוחות במקרים מעין זה.

מצבם של הנאשם ושל המתלונן לפי תמונותיהם בתיק החקירה והתיעוד הרפואי

1. בצילומיו במשטרה (ת/9) נראה המתלונן מר חיים רוטר כשחולצתו קרועה, יש לו דם קרוש על האף, ידו השמאלית מוחזקת במתלה עשוי תחבושת, ופניו מיוסרים. בהחלטה לשחררו מחדר המיון נכתב כי הייתה לו שריטה קטנה בגשר האף ו"רגישות דיפוזית במישוש" (רגישות שאינה ממוקדת בנקודה מסוימת) בכתף שמאל.
2. בצילומיו של הנאשם במשטרה שלושה ימים לאחר התקרית (ת/24) נראה קרע קטן בחולצתו וכפתור חסר שנראה כי נתלש ממקומו. כמו כן נראה פצע שפשוף בידו ושריטות בפניו וביד.

עדותו של אברהם גלבר על הדיווח על תקיפת רוטר ועל שיחתם במהלך התקיפה

1. עדותו במשטרה של אברהם גלבר, איש ארגון "השומרים" (ת/2), הוגשה כתחליף לעדותו הראשית. לדבריו, ראה בווטסאפ של הארגון הודעה על כך שחיים רוטר הותקף ומבקש עזרה. בהודעת הווטסאפ צוין היכן הותקף. לדבריו, התקשר מייד אל רוטר, ושמע אותו צועק: "אי. אי. אני חוטף פה מכות" (מדובר בדברים שאף הם קבילים כאמרת קרבן אלימות, וראו גם ת/4). בעקבות זאת, הזמין גלבר למקום תגבורת.
2. בחקירתו הנגדית הסביר גלבר כי בהודעת הווטסאפ שקרא, ולא נשלחה על ידי רוטר עצמו, נאמר כי רוטר "מותקף" (כלומר, בזמן הווה), והוא השתמש בזמן עבר כיוון שנחקר לאחר המקרה. עוד סיפר גלבר על שיתוף הפעולה ההדוק של ארגון "השומרים" עם משטרת רמת גן. גלבר אישר כי הנאשם משמיץ את ארגון "השומרים". העד לא זכר כיצד ידע למסור למשטרה את שמו של אלקנה הנדלר כעד לתקיפה, ומדוע עשה זאת רק לאחר שהעיד במשטרה (ראו ת/5).

עדותו של שמעון זילברשלג על הודעתו של רוטר במירס על כך שהוא מותקף ברחוב ברסלב

1. שמעון זילברשלג העיד שהגיע לרחוב עזרא (קרוב למסעדה שבה טען הנאשם שאכל או התכוון לאכול) בעקבות הודעה של המתלונן רוטר על כך שתוקפים אותו ברחוב ברסלב. לשאלת הסניגור מדוע הגיע לרחוב עזרא אם רוטר הודיע שהוא מותקף בברסלב, השיב זילברשלג שכך הודיעו כוננים של ארגון "השומרים". זילברשלג דחה את טענות הסניגור שלפיה ישב בעצמו על הנאשם. לדבריו, כאשר הגיע למקום כבר היה הנאשם אזוק, ומסביב היו עשרות אנשים. העד מסר שאינו זוכר שהסיע את רוטר לבית החולים.

עדות המתלונן

1. המתלונן, מר חיים רוטר, העיד בעדותו הראשית שהוא ייסד לפני יותר מ-10 שנים את ארגון "השומרים" הנלחם בפשיעה בבני ברק. ביום האירוע התקשר אליו, לדבריו, בן דודו, וסיפר לו שאדם כלשהו שאל אותו ואת זאב גרוס היכן הוא גר. בעקבות זאת הגיע בעצמו לאזור ביתם של הוריו וחיפש את אותו אדם. לדבריו, יצא אל מאחורי הבניין בשביל המוביל לכיוון רחוב ברסלב, ואז ראה את הנאשם רץ לכיוונו, וכאשר ראה אותו החל הנאשם "לפוצץ אותו במכות" ו"הוריד אותו לרצפה", והם התחילו להתגלגל יחד על הארץ. תוך כדי כך שלף המתלונן לדבריו את מכשיר המירס והודיע שתוקפים אותו ושהוא נזקק לסיוע. בעקבות דיווח זה הגיעו למקום "מתנדבים עם סירנות", והנאשם החל לברוח מכיוון רחוב עזרא לכיוון רחוב ברסלב. הוא עצמו (רוטר) רץ אחריו וצעק שיתפסוהו, ובחורי ישיבות רבים הזדעקו למקום, תפסו את הנאשם והחזיקו אותו עד בוא המשטרה.
2. כאשר ביקשה התובעת מן המתלונן שיתאר את התקיפה עצמה, אמר: "הוא רץ לכיווני. נתן לי מכות, והתגלגלנו ביחד על הארץ. אני לא זוכר בדיוק איזה מכות הוא נתן לי". כששאלה אותו התובעת: "מה קרה לך בעקבות הפיצוצים?", השיב רוטר שמכשיר המירס שלו נשבר. כשהציגה לו את תמונותיו (ת/9), אמר: "היו לי כאבים בידיים ושריטה באף. נשברו לי המשקפיים". התובעת נתנה למתלונן לרענן את זכרונו מתוך עדותו במשטרה, ואז אמר כך: "הוא רץ אלי לכיווני. התחלנו מכות. תוך כדי התגלגלנו על הרצפה. או שהוא הפיל אותי... אני חוזר שוב. הוא רץ לכיווני אז התחלנו קטטה". לאחר תשובה זו הפנתה שוב התובעת את המתלונן לדברים שמסר בחקירת המשטרה, ואז אמר: "אחרי שקראתי, ראיתי שהוא נתן לי בוקסים. אני זוכר שהוא התנפל עלי, אבל אני לא זוכר בדיוק באיזו צורה"^[1].
3. בחקירתו הנגדית סיפר המתלונן על פעילותו של ארגון "השומרים" ואישר שהארגון משתף פעולה עם המשטרה. בחקירתו הנגדית טען המתלונן כי כאשר נתפס הנאשם על ידי אזרחים שאחזו בו עד לבוא המשטרה, הוא עצמו עמד בצד ושוחח בטלפון^[2]. לדבריו, הוא היה בלי משקפיו שהנאשם "העיף ממנו" ברחוב ברסלב, והם נשברו. למתלונן לא היה הסבר מדוע לא הזכיר בחקירת המשטרה שמשקפיו נשברו. המתלונן הכחיש נחרצות את טענתו של השוטר אפרים פינקל שהוא (רוטר) ישב על הנאשם, כשזו הוצגה לו על ידי הסניגור^[3]. המתלונן הגדיר במילים "שקר וכזב" את גרסת הנאשם שלפיה הוא (רוטר) ואדם נוסף התקיפו אותו ברחוב עזרא בלי שקדמה לכך כל תקרית ברחוב ברסלב. בתגובה להצגת גרסת הנאשם על ידי הסניגור, אמר המתלונן: "שקר וכזב. הוא חיפש אותי ברחוב ברסלב מתחת לבית של ההורים שלי, שם הוא תקף אותי והפיל אותי לארץ, ואז הוא ברח לרחוב עזרא". חלק ניכר מהחקירה הנגדית עסק בסכסוך האישי בין המתלונן לנאשם, בפעילותו של הנאשם נגד ארגון "השומרים", בקשרים של רוטר למשטרה ובמעורבותו בחקירת התיק הספציפי. הואיל ולא מצאתי שלעניינים אלה חשיבות לצורך הכרעתי בתיק, לא אתייחס אליהם כאן.

עדויות הנאשם

1. בהודעתו הראשונה במשטרה שנגבתה ביום האירוע (ת/1) סיפר הנאשם על הסכסוך בינו לבין המתלונן, הכחיש שפנה לאנשים ברחוב בחיפוש אחר ביתו של המתלונן וסיפר שהוא עובד בבית ספר ברחוב פרדו בבני ברק במשך שבוע, והגיע לרחוב עזרא על מנת לאכול במסעדה המצויה שם. לטענתו, המתלונן קיבל דיווח על כך שהוא נמצא במסעדה, הגיע למקום ותקף אותו יחד עם עוד 30 בחורים, שקרעו את בגדיו. עוד טען שרוטר פנה אליו ואמר לו שבשל לשון הרע שהוא מוציא נגדו הוא יכול כשוטר להביא למעצרו, והורה לו לעמוד במקום. לאחר שסירב לציית להוראותיו של רוטר והחל ללכת, נדחף על ידי רוטר ושני אנשים נוספים שהיו עמו. רוטר הזעיק למקום עוד אנשים, והוא וחבריו בעטו בברכיו של הנאשם, משכו בחולצתו, הורו לו ליפול על הארץ, ואמרו לו שהוא עצור. לדבריו, הוא לא רצה לשבת על הארץ ונעמד, ואז "נתנו לו פיצוצים לפנים". במהלך העימות נפל מן המדרכה לכביש ושם "התחילו לכסח אותו", ואוטובוס שעבר במקום נעצר. לדבריו, כשנשאל רוטר על ידי אנשים מדוע הוא מרביץ, השיב שהנאשם חשוד בתקיפת בת זוגו ובתו. הנאשם הוסיף שאנשים ישבו לו על החזה ודרכו על ראשו, ורוטר אמר להם: "הכלב הזה שמפרסם אותנו ברשתות החברתיות, ומכפיש אותנן, בוא נראה לו מי אנחנו, ושלא יעזור לו שום כלום". הנאשם הכחיש גם את הטענה (שעליה לא חזר המתלונן במשפט), שלפיה הנאשם איים עליו.
2. בהודעתו השנייה, שנגבתה יומיים לאחר התקרית (ת/19), סיפר הנאשם שלאחר סיום עבודתו בבית הספר ברחוב פרדו הלך לאכול ברחוב עזרא, וראה אדם הדומה למתלונן ש"מתצפת עליו", ומייד נדלקה אצלו נורה אדומה כיוון שגם בעבר רוטר ערך מעקבים אחריו. לדבריו, המשיך ללכת ברחוב ואז נעצר לידו רכב גדול, וממנו יצאו המתלונן ואדם נוסף, שחצו את הכביש ואמרו לו לעצור. הוא שאל את רוטר מה רצונו, והאחרון השיב שהוא (הנאשם) "ישלם" על לשון הרע שהוא מפיץ. לדבריו, אמר לרוטר שאין הוא חייב לציית לו, כיוון שאינו שוטר, אך רוטר אמר שהוא שוטר ושתבוא ניידת ותיקח אותו. הנאשם ביקש להמשיך ללכת כשהוא משוחח בטלפון, אך רוטר לקח ממנו את המכשיר, ולכן עצר. רוטר וחברו החלו לדחוף אותו והצטרף אליהם גם אותו אדם שתצפת עליו. השלושה אמרו לו לשכב על הארץ והוא לא רצה בכך, ואז הבחור שהגיע עם רוטר (ששמו יואלי) חבט בו באגרוף, והוא הופל ארצה. הנאשם דחה את הטענה שחיפש באותו יום את רוטר ושאל אנשים ברחוב היכן הוא גר. דברים דומים אמר הנאשם גם בעימות שנערך בינו לבין רוטר באותו היום (ת/18). שתי עדויות נוספות נגבו מן הנאשם כעבור שבוע, אך לא עסקו בלב העניין והתאפיינו בשיתוף פעולה חלקי של הנאשם (ת/3, ת/8).
3. הופעתו של הנאשם בפניי הייתה חריגה עד כדי כך שהתובעת העלתה בסיכומיה סימני שאלה בשאלת בריאותו הנפשית של הנאשם. כך למשל, בשלב מסוים של העדות הביע הנאשם את בטחונו בכך שהתובעת מכירה את המתלונן שהוא בן טיפוחיה של המשטרה^[4], בהמשך הביע חשש שהתובעת תרביץ לו (אף על פי שלא היה כל היבט מאיים בהופעתה)^[5], וכאשר פניתי אליו אני בשאלות, החל לבחון במבטו את פינות האולם כאילו הוא תר אחרי מצלמות, ואמר שהוא מפחד שירביצו לו^[6]. לנוכח חריגותה של הופעתו של הנאשם בפניי אביא את תוכנה הספציפי בקיצור יחסי.
4. את עדותו הראשית פתח הנאשם בתיאור הסכסוך בינו לבין המתלונן רוטר. אחר כך פנה לתאר את שאירע ביום הרלוונטי. לדבריו, באותו יום סיים את עבודתו בבית ספר בבני ברק (במסגרת עבודות שירות) בשעה 16:15, והלך 3-4 רחובות לרחוב עזרא. בעוברו ברחוב עזרא ראה רכב עם צ'קלקה עובר. הרכב עשה פניית פרסה, וחיים רוטר יצא מתוכו, וסימן לו לעצור (לא הרחק מן המסעדה שבה סיפר במשטרה שאכל). לדבריו, רוטר פנה אליו בדברים אודות גרושתו ואודות סרט שפורסם. כשביקש הנאשם לעזוב את המקום, אמר לו רוטר שהוא מעוכב. הוא שאל את רוטר מכוח מה הוא מעכבו שהרי אינו שוטר, ורוטר השיב שהוא "ראש ארגון 'השומרים' ומשמש כמפקד התחנה של העיר בני ברק עם המשטרה". בשלב זה ביקש להתקשר לאשתו ולהגיד לה שיש בעיה עם המשטרה, ואז התחיל רוטר לתקוף אותו יחד עם עוד 3-4 אנשים, ואף הזעיק במכשיר הקשר אנשים נוספים, ואמר להם שהנאשם משמיץ את הארגון בפייסבוק וביוטיוב ומספר על מה שקרה בעבר, וביקש שיטפלו בו באגרסיביות ובאלימות. עם הזמן הגיעו עוד ועוד פעילים של הארגון וחסמו את הרחוב מכוניות עם צופרים וצ'קלקות. לדבריו, הוא הוכה מכות קשות, כשבראש המכים "שלושה חבר'ה מזרחיים שעבדו אצלו בארגון". אנשים "דפקו לו על הרגליים ועל הידיים וישבו לו על בית החזה", ואחד התוקפים אפילו היכה אותו באמצעות קסדה. בשלב מסוים התגלגל לכביש, ונהג האוטובוס ירד, ואמר להם לא להרביץ. חיים רוטר היה לפרקים עליו ולפרקים הלך הצידה לדבר במכשיר המירס. כשהגיעו השוטר והפקח "נהיה לו טוב". הנאשם הכחיש את טענת רוטר שתקף אותו במקום אחר.
5. במהלך חקירתו הנגדית שינה הנאשם את גרסתו יחסית לעדות הראשית וטען שלאחר סיום העבודה נסע במכוניתו ממקום החניה שיד בית הספר שבו עבד לכיוון המסעדה שבה התכוון לאכול ברחוב עזרא. הנאשם הכחיש ששאל אנשים אודות מקום מגוריו של המתלונן. הנאשם תיאר את ארגון "השומרים" במילים קשות ביותר, וטען שהארגון זוכה להגנת מרחב דן של משטרת ישראל. בהמשך אמר: "עם ישראל עבר שואה, אני עברתי טבח, עברתי שואה על ידי חיים רוטר, על ידי מרחב דן שנתן לו גושפנקא ורישיון לחסל אותי... אם יש שיתוף פעולה עם המשטרה, תבדקו, זה עוול. אני אומר מה שעברתי - את השואה, את הטבח, בקול צלול וברור". הנאשם הכחיש שגרם חבלות כלשהן לחיים רוטר, והכחיש שנקרעה חולצתו. לדבריו, "לא היה אופציה לשום מגע. ממני? לא נגעתי בו בגרם... אני מסביר רק הגיונית, עובדתית. אני מסביר עובדתית. זה ארגון פשע. אי אפשר לגעת בראש. אי אפשר לגעת בחיים רוטר. זה כמו מפקד. אני לא פגעתי בו לא נגעתי בו. חד וחלק, לא נקרעה לו החולצה". כשנשאל על טענותיו של רוטר כי נחבל, השיב הנאשם: "זה כמו חזיון תעתועים השאלות האלה... זה חזרזיר שמתחפש לעורב. הכל פה הצגה של רמאות, הכל פה דמעות של תנין...". את השוטר פינקל תיאר הנאשם כמי שהציל אח חייו, ואילו על הפקח שהיה איתו אמר הנאשם שהוא "התנהג כברבר. כחיית אדם. כפרא אדם". לטענתו "מספר עצום" של תוקפים ישבו עליו עד כדי שהתקשה לנשום, ובהקשר זה פנה לתובעת במילים: "אני מבקש שתגלי אמפתיה ואנושיות ואל תרקדי לי על הדם".

הכרעה

1. עדי התביעה ובכללם המתלונן הותירו עלי רושם חיובי. עדויותיהם היו משכנעות בהרבה מעדותו הבעייתית של הנאשם, שאותה תיארתי לעיל, ואף סבירות יותר מבחינות רבות. עם זאת, בכך אין די, שכן במשפט הפלילי יש להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, וספק שכזה נותר בתיק זה. כפי שהזכרתי כבר, רק עד יחיד מתאר את תקיפתו של רוטר על ידי הנאשם, והוא רוטר עצמו. כלומר, בעניין תקיפתו של רוטר על ידי הנאשם ניצבות זו מול זו עדויותיהם של רוטר הטוען שהנאשם תקף אותו ברחוב ברסלב ומולה עדותו של הנאשם שמכחיש זאת וטוען שרוטר ואחרים תקפו אותו ברחוב עזרא. במצב דברים זה על עדותו של רוטר לעמוד במבחן מחמיר, והיא אינה עומדת בו, שכן רוטר טוען שכלל לא הניח את ידו על הנאשם ברחוב עזרא, בעוד השוטר פינקל כתב בדו"ח הפעולה שלו והעיד במשפט, שכשהגיע למקום ישב רוטר על הנאשם, ורוטר הכחיש עובדה זו בצורה נחרצת. בכך נחלשת מאד אמינות עדותו של רוטר, שכן אין כל סיבה לפקפק בעדותו של פינקל שהוא גורם ניטראלי באירוע. כמו כן, כפי שתיארתי לעיל, עיון בתמונות הנאשם והמתלונן מלמד כי שניהם נחבלו לכאורה חבלות קלות בתקרית. התרשמות זו מצטרפת לתיאור שמסר רוטר עצמו באחד משלבי עדותו בבית המשפט ואשר הבאתי גם לעיל: "הוא רץ אלי לכיווני. התחלנו מכות. תוך כדי התגלגלנו על הרצפה. או שהוא הפיל אותי... אני חוזר שוב. הוא רץ לכיווני אז התחלנו קטטה". קיימת אפשרות ממשית שזהו התיאור המדויק ביותר של ההתרחשות. כלומר, שהנאשם לא תקף את המתלונן באופן חד צדדי, אלא שמדובר היה בקטטה שלא ברור מי החל בה. גם אם הנאשם פנה לעוברי האורח שישא וגרוס בשאלה היכן מתגורר המתלונן ובעקבות זאת הגיע המתלונן למקום, אין בכך כדי להוכיח שהנאשם הוא שהיכה ראשון. זה המקום לציין שרוטר לא הועמד לדין בשל מעורבותו באירוע. לאלה יש להוסיף כי בתיק זה היה מחדל חקירתי שפגע בהגנת הנאשם מזה וביכולת לקבוע ממצאים נגדו מעבר לספק סביר מזה. כוונתי היא לכך שלא נגבתה עדות ממי שהתקשרה למשטרה ודיווחה כעדת ראיה על מה שהתרחש ברחוב עזרא 16. למחדל זה משמעות רבה, שהרי לפי תיאורו של רוטר למעשה ברחוב עזרא לא אירע דבר שהצדיק פניה למשטרה, כך שהעובדה שהייתה מי שהתקשרה להתלונן במשטרה (לפי פינקל הדיווח שנמסר לו הוא על קטטה במקום זה) במקום שבו רוטר טוען שלא התרחש דבר פוגעת אף היא במשקל עדותו של רוטר (לעניין השלכותיו הראיתיות של מחדל חקירתי מעין זה ראו למשל ע"פ 5386/05‏‏ בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל (2006)). למחדל חקירתי זה מצטרפת העובדה שמי שהיה לפי הטענה עד הראיה היחיד לתקרית ברחוב ברסלב (אלקנה הנדלר) לא מסר עדות בבית המשפט. עוד יש לציין כי היו הבדלים בין עדותו של רוטר בחקירה לעדותו בבית המשפט בעניין האופן שבו הותקף (כאמור לעיל, התובעת ניסתה אף לרענן את זכרונו בעניין זה). יתר על כן, בבית המשפט לא חזר המתלונן על הטענה שהנאשם איים עליו במהלך התקרית. מעבר לכך שאי אזכורו בעדותו במשפט של האיום שבמשטרה טען שהושמע כלפיו הביא לכך שזיכיתי את הנאשם מעבירת האיומים כבר בשלב של אין להשיב לאשמה, הבדל גרסאות זה פוגע כמובן גם במשקל עדותו של רוטר באופן כללי.
2. השורה התחתונה היא שעל אף העובדה שעדי התביעה ובכללם המתלונן הותירו עלי רושם חיובי וגרסת עדי התביעה משכנעת יותר מגרסתו של הנאשם, עדיין גרסה זו לא הוכחה מעבר לספק סביר כנדרש במשפט הפלילי, ולכן אני מזכה את הנאשם מכל האישומים נגדו.
3. לנוכח זיכויו של הנאשם אינני מוצא מקום להתייחס לשלל הטענות הנוספות של ההגנה.

ניתנה היום, 18 באוקטובר 2020, במעמד הצדדים.

1. כל הציטוטים בפסקה זו מתוך עמ' 49 לפרוטוקול, 4-20. ↑

2. עמ' 52 לפרוטוקול, ש' 24-33. ↑

3. החל בעמ' 53 לפרוטוקול, ש' 31 ועד עמ' 54 לפרוטוקול, ש' 24, וכן עמ' 54, ש' 31-33. ↑

4. החל בעמ' 105 לפרוטוקול, ש' 29 והמשך בעמוד הבא. ↑

5. עמ' 111 לפרוטוקול, ש' 23. ↑

6. עמ' 112 לפרוטוקול, ש' 6. ↑