1. זו היא החלטה בבקשתו של המבקש לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על הרכב בו נהג בנו של המבקש, על פי החשד, כשהוא שיכור, כאשר בגופו של הנהג נמצאו 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

2. המבקש טוען כי הוא בן 76 שנים וזקוק לרכב לצורך התניידות שלו ושל אישתו וכן לצורך הסעת חמותו המקבלת טיפולים אונקולוגיים. טען כי נתן את הרכב לבנו ולא ידע כי ינהג בו כאשר הוא שיכור. ציין כי בנו בן 33 שנים ומעולם לא נהג בשכרות.

3. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי המדובר בעבירת שכרות, וכי הרכב נלקח מאת המבקש בידיעתו ובנסיבות אלה אין מקום לקצר או לבטל הודעת איסור השימוש ברכב.

4. לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולמכלול הנסיבות, החלטתי לקבל באופן חלקי את הבקשה, וזאת לפנים משורת הדין, ולהורות על קיצור מה של הודעת איסור השימוש המנהלי ברכב.

5. מתוך עיון בראיות המשיבה, אני סבורה, כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכב כשהוא שיכור. הכוונה, בין היתר, לתוצאות בדיקת הנשיפה כפי שהן עולות מפלט הינשוף ולדו"חות של השוטרים. עוד יצויין כי לא מצאתי פגם בהחלטתו של הקצין הפוסל.

6. יחד עם זאת ומבלי להמעיט בחומרת העבירה, לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים, הן לחומרא והן לקולא, מצבו המשפחתי של המבקש ומצבם הרפואי של בני משפחתו, ולפנים משורת הדין כאמור, החלטתי על קיצור תקופת איסור השימוש המנהלי ברכב כך שתהיה מאוזנת וראויה בנסיבות העניין.

7. השורה התחתונה היא, שאני מקבלת את הבקשה באופן חלקי ומורה על קיצור תקופת איסור השימוש המנהלי ברכב כך שהרכב יוחזר לידי המבקש ביום 19.6.17 בשעה 09:00 .

8. המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.