לפני בקשת המבקשים לאכיפת החלטה אשר ניתנה במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ביום 6.9.17.

ברקע הדברים, פסק דין שנתנה כב' המפקחת על הבתים המשותפים אסתי שחל ביום 18.3.15, על פיו חוייב המשיב לתקן ליקויים בדירתו אשר גרמו רטיבות בדירת המבקשים תוך 30 יום.

בישיבת יום 6.9.17, במסגרת דיון לפני בבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט ביחס לפסק דין זה, הגיעו הצדדים להסדר אשר קיבל תוקף של החלטה כדלקמן –

"אנו מסכימים כי עד מחר בשעה 18:00 יוכלו המשיב ובא כוחו לבקר במקום בתיאום עם ב"כ המבקשים.

ככל שיוסכם על הצדדים כי אכן לא נפתרה הבעיה, יתבצע התיקון ויושלם תוך 30 יום.

ככל שלא יוסכם על הצדדים האם נפתרה הבעיה יתקיים ביקור במקום של המומחה מטעם המפקחת בתחום האיטום, א.ר. מרום בניין ואחזקה בע"מ לצורך בחינת פתרון הנזילה והכרעה בעניין זה.

בשלב ראשון יישאו הצדדים בחלקים שווים בעלות הביקור וכל צד שעמדתו תתברר כבלתי מוצדקת יישא בחלק העלות שהוטל מלכתחילה על הצד שכנגד.

ככל שלאחר בדיקת המומחה יתברר כי יש צורך בביצוע תיקון, יבוצע התיקון ויושלם תוך 30 יום.

במקרה בו יבוצע תיקון אם בהסכמה ואם על פי הוראת המומחה, יישא המשיב בעלות התיקון במלואה, יודיע למבקשים בכתב על מועד תחילת התיקון ובתום התיקון יודיע הן למבקשים והן למומחה מטעם המפקחת על סיום התיקון ועל הצורך בביצוע בדיקת הצפה.

בדיקת הצפה כאמור תבוצע תוך 10 ימים ממועד השלמת העבודות.

ככל שלא יעמוד המבקש במועדים האמורים שלא על פי הסכמת המבקשים או אישור ביהמ"ש, יוטל עליו קנס יומי של 250 ₪ לכל יום איחור וזאת עד לאיחור של 30 יום. איחור מעל 30 יום יהפוך את הקנס היומי לקנס בסך 1,000 ₪ ליום."

ביום 3.12.17 הגיש המשיב בקשה להארכת המועד לביצוע התיקונים למשך 30 יום, בקשה לאקונית אשר לא פרטה את הנימוקים לאי ביצוע העבודות תוך המועד המוסכם, הגם שחות דעת המומחה מטעם בית המשפט על פי ההסדר התקבלה ביום 13.11.17, וממילא אף אין צורך לומר שלא נתמכה בתצהיר.

בתגובה לבקשה זו הגישו המבקשים בקשה לאכיפת ההחלטה אשר נתנה תוקף להסדר הפשרה.

בתגובה לבקשה טען המשיב כי עבר שורה של בדיקות לקראת ניתוח וביום 28.12.17 עבר את הניתוח ונקבעה לו חופשת מחלה בת 3 שבועות ועל כן אין מקום להטיל סנקציות כבדות רק בשל מצבו הרפואי של המשיב.

עיון במכתב השחרור שצרף המשיב לתגובתו מלמד כי מדובר בניתוח אלקטיבי, ולא ניתוח חירום, הנובע מקושי מסויים ממנו סבל במשך מספר שנים – שלא אפרט על מנת שלא לפגוע בצנעת פרטיותו של המשיב – כאשר מדובר באשפוז בן לילה אחד בלבד ולאחריו אכן חופשת מחלה בת 3 שבועות.

עם זאת, אין מכתב השחרור מזכיר קיומן של בדיקות מרובות לקראת הניתוח, ואף לא צורפו אסמכתאות לביצוען – ודאי שלא לגבי בדיקות כה רבות ואינטנסיביות שהיה בהן כדי למנוע את האפשרות להתקשר במקביל עם קבלן לביצוע העבודות כמוסכם, כל זאת כאשר מועד הניתוח חל כבר 15 יום לאחר תום המועד בו היה על המשיב להשלים את ביצוע העבודות על פי הוראות המומחה מטעם בית המשפט.

גם העובדה שהמשיב נתון בחופשת מחלה אינה מונעת ממנו את ביצוע העבודות כנדרש שכן בכל מקרה לא היתה כוונה כי יבצען במו ידיו והתקשרות עם קבלן ביצוע לגבי עבודה האמורה להתבצע בדירתו אינה מצריכה אותו אף לצאת את ביתו.

הרושם הנוצר הוא של המשך גרירת רגליים על ידי המשיב ובחירה שלא למהר לבצע את שנדרש ממנו כבר בשנת 2015 ולמרות האיום בסנקציות על פי הסכמת הצדדים.

לאור האמור, לא מצאתי הצדקה של ממש מצד המשיב באי קיום כל שנדרש ממנו על פי ההסכמה אשר קבלה תוקף של החלטה או למתן ארכה לעומת המועדים שנקבעו בהסכמת הצדדים.

לפנים משורת הדין, רק בשל גילו המתקדם של המשיב והעובדה שבכל זאת עבר ניתוח שכנראה מכביד עליו במידת מה – הגם שהיה עליו לסיים את הענין כולו טרם ביצועו, אני קובע כי הסנקציה בסך 250 ₪ לכל יום איחור תחול עד יום 1.2.18 ורק לאחריו תוגדל לסך של 1,000 ₪ ליום.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ח, 08 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.