המבקשת עתרה להארכת מועד להישפט בגין מספר דוחות אשר – כפי העולה מהבקשה – חלקם שולם.

המועד שנקצב לקבלת תגובת המשיבה חלף וכעת עותרת המבקשת למתן החלטה בהעדר תגובה.

גם בהעדר התנגדות מפורשת מצד המשיבה, אינני רואה אפשרות לקבל את הבקשה בכל הנוגע לדוחות אשר הקנס בגינם שולם.

כידוע, משמעות תשלום הקנס היא כי המבקשת הודתה בעבירה שבדוח, הורשעה על פי הודאתה, נדונה לעונש של קנס, ובעצם התשלום אף קיימה את פסק הדין. מכאן שמדובר בפסק דין חלוט שאין לבית המשפט סמכות לבטלו - ראו לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ורע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל.

הארכת מועד לאחר תשלום אפשרית רק במקרים נדירים בהם לא ידע אדם על ההליך נגדו ולא יכול היה לדעת, אלא שלא זה המקרה שבפניי. המבקשת קיבלה את הדוחות והעבירה אותם "לטיפול בנה". על המבקשת היה להגיש בקשה להישפט במועד. העברת הדוח לאחר לשם טיפול בו אינו עונה על הדרישה שבחוק ובפסיקה כמצדיקה הארכת מועד. ראו לעניין זה החלטות רבות מספור, ולדוגמא עפ"ת 55362-03-17 נחום שלמה, ע"פ (חיפה) 2626/07 אהוד אבני, עפ"ת 35074-10-14 ג'לאל מחאמיד, וכן ראו בהקשר דומה החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 2937/17 גיל פלדמן שם נקבע כי כלל אין מקום לבחון מי הוא ששילם את הקנס האם המבקש עצמו או מי מטעמו.

אשר על כן, הבקשה בכל הנוגע לדוחות ששולמו ג', ד' ו – ה' לבקשה – נדחית.

עם זאת, מאחר והמשיבה לא התנגדה לבקשה בכל הנוגע לדוחות האחרים ולא חלקה על העובדה כי הקנס שבצידם לא שולם, הרי בכל הנוגע לדוחות הנזכרים בסעיפים א' ב' ו – ו' לבקשה, היא מתקבלת והמועד להישפט בגינם מוארך.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ז, 16 יולי 2017.