בפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.

1. על פי כתב התביעה, התובעים הינם הבעלים של 39% מהמקרקעין הידועים כגוש (שומה) 30069 חלקה 159 ברחוב תחכמוני 12 בירושלים (להלן: "המקרקעין"). עוד נטען בכתב התביעה שהנתבעים 1 – 10 רשומים כבעלים של 41% מהמקרקעין, וכי לטובת הנתבעים 11 עד 18 נרשמו בפנקס השטרות הערות אזהרה "מכח עסקאות שונות אשר חלקן כלל לא יצאו לפועל" בין אותם נתבעים לבין חלק מהתובעים. התובעים הוסיפו ופירטו בכתב התביעה כי בגין אותם המקרקעין הוגשה על ידי הנתבעים 15 – 21 תביעה לבית המשפט המחוזי, לאכיפת הסכם, אשר על פיו המקרקעין נמכרו להם. לסיכום, מבקשים התובעים כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף במקרקעין, בדרך של מכירתם לצד ג' וחלוקת התמורה.
2. התובעים לא צירפו לכתב התביעה נסח מפנקס השטרות בו רשומות זכויותיהם, אולם את שהחסירו התובעים בהקשר זה, השלימו הנתבעים. מנסח הרישום עולה, שבמסגרת התביעה לאכיפת ההסכם שהגישו הנתבעים 15 – 21, ניתן צו מניעה על ידי בית המשפט המחוזי, "האוסר על כל דיספוזיציה בנכס, כולל ביטולי משכנתאות והערות".
3. בדיון שהתקיים בפני ביום 15.4.18 לא הכחישו התובעים את קיומו של צו המניעה האמור, אלא שלשיטתם אין בו כדי למנוע את מכירת הנכס במסגרת הליך פירוק השיתוף. התובעים ביקשו להשלים טיעוניהם בכתב בנקודה זו, ולבקשתם ניתנה להם רשות לעשות כן עד ליום 25.4.18. ארכה זו ניתנה לתובעים גם על מנת שיהיה סיפק בידם לפנות לבית המשפט שנתן את הצו בבקשה לצמצמו, או להבהירו, ככל שהוא סבור שאיסור הדיספוזיציה מוגבל, ולא חל על עסקאות שנעשות במסגרת הליך של פירוק שיתוף. מועד זה חלף, אולם לא הוגשה תשובת התובעים, ולא בכדי.
4. איסור הדיספוזיציה הקיים, כפי שעולה מהערות האזהרה ומצו המניעה, אינו מאפשר מכירת המקרקעין, ואינו מאפשר לקדם את התביעה, אשר כל כולה נועדה לבצע דיספוזיציה במקרקעין, וחלוקת תמורתם. בנסיבות אלה, כל עוד לא נמחקו הערות האזהרה, ולא בוטל צו המניעה, אי אפשר לפרק את השיתוף במקרקעין.
5. יתר על כן, הליך פירוק שיתוף נועד לפירוק השותפות מקום שזהות השותפים ידועה. לא ניתן לקיים הליך מסוג זה כל עוד לא ברור מיהם השותפים, כאשר הבעלות של חלק מהם מוטלת בספק, ולא ניתן לדעת מיהם הצדדים הנכונים להליך, מה זכויותיהם במקרקעין, מה עמדתם בשאלת דרך הפירוק הרצויה להם, וכיצד תחולק התמורה, ביניהם. מכתב התביעה עצמו ניכר שלא בשלו התנאים לקיום הליך זה.
6. עוד ובנוסף,

"קיומה של בעלות משותפת מותנה בכך שלשותפים זכות זהה בנכס, שהזכות האמורה היא בעלות וכי הנכס, נשוא זכותם של הבעלים המשותפים, זהה" (י. ויסמן "דיני קניין - בעלות ושיתוף" (תשנ"ז-1977) עמ' 125).

וכן פסק דינו של כב' השופט רובין בר' ת.א. (שלום י-ם) 10710/04 זבולוני נ' מורלי (3.4.06).

1. במקרה שבפני, ההליך מתנהל בין מי שבעלותם בנכס רשומה ואינה מוטלת בספק, לבין מי שלטובתם רשומות הערות אזהרה, דהיינו יש בידיהם לכל היותר זכות שביושר (ר' ע"א 189/95‏ בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ''ד נג(4) 199). בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בצדדים כ"שותפים" לצורך קיומו של הליך פירוק שיתוף.
2. שקלתי אם יש מקום לעכב ההליכים עד שיסתיים ההליך התלוי ועומד בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים, או שמא למחוק התביעה, תוך שנשמרת לכל אחד מהשותפים הזכות להגיש תביעה חדשה לפירוק שיתוף ככל שיהיה בכך צורך. בנסיבות המקרה שבפני, אני סבורה כי יש להעדיף את הדרך השניה. אין טעם להשאיר את ההליך שבפני תלוי ועומד לתקופה ארוכה, בשים לב לכך שלאחר שסוגיית הבעלות תוכרע בהליך המתאים, ייתכן שההליך כולו יתייתר, משום שלאחר שבית המשפט שם יכריע מיהם בעלי הזכויות במקרקעין, יעדיפו השותפים להמשיך ביחסי השותפות, או שיסכימו על פירוק השיתוף ביניהם בלא צורך בניהול התביעה, על כל העלויות הכרוכות בכך. אף אם לא תושג הסכמה, ממילא לא ניתן יהיה לחדש את ההליך כפי שהוא, ונדרש יהיה תיקון כתבי הטענות, מחיקת בעלי דין או הוספתם, על פי החלטת בית המשפט. מאידך, תביעה לפירוק שיתוף ניתן להגיש בכל עת, ועל כן ממילא היא אינה מתיישנת. בנסיבות אלה, אין טעם להשאיר ההליך תלוי ועומד.
3. אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה. התובעים ישלמו לנתבעים 1-4 הוצאות בסך 5,000 ₪, לנתבעים 13 ו- 14 הוצאות בסך 5,000 ₪ ולנתבעים 15 – 21 הוצאות בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ח, 01 מאי 2018, בהעדר הצדדים.