לפני בקשה לפסיקת הוצאות ולקיום דיון בבקשת המבקשת להחזרת תפוס.

1. המבקשת הגישה ביום 4.6.17 בקשה להחזרת התפוס. הבקשה הועברה באותו יום לתגובת המשיבה.
2. ביום 14.6.17 הוגשה תגובת המשיבה, במסגרתה הובהר כי מדובר באירוע שהחל בתלונה בגין גניבת רכב. הרכב רשום בבעלות בנה של המבקשת, שהתלונן כי המבקשת גנבה ממנו את הרכב. לאחר בדיקה של משטרת לוד, כך נרשם בתגובה, הוברר כי מדובר בסכסוך אזרחי (כספי) בין אם לבנה, כשהשניים טוענים לבעלות, כשבפועל הרכב רשום על שמו של הבן. המשיבה עמדה על כך שהרכב שוחרר עוד באותו יום (4.6.17) לידי הבעלים (הבן) והצדדים הופנו ליישב את הסכסוך בדרך אזרחית. המשיבה חזרה והדגישה כי הרכב לא נמצא ברשות המשטרה.
3. לאור תגובה זו, נתבקשה המבקשת, בהחלטה מיום 15.6.17, להודיע אם עומדת על קיום הדיון. בתשובת המבקשת, שהוגשה באמצעות בא-כוחה, גוללה המבקשת בהרחבה את העובדות הרלבנטיות לבקשתה, צירפה תיעוד לתמיכה בטענותיה ועתרה לקיום דיון במעמד הצדדים.
4. לדיון שנקבע לא התייצב נציג המשיבה. בא-כוח המבקשת עתר לתשלום הוצאות. בהחלטה שניתנה בתום הדיון, נתבקשה המשיבה להבהיר את פשר אי התייצבותה ואילו המבקשת נתבקשה להודיע אם, לאור הערות בית משפט, היא עומדת על בקשתה.
5. עתה מונחת בפני הבקשה האמורה – לפסיקת הוצאות ולקביעת דיון נוסף. המשיבה מצידה הגישה תגובתה בהתאם להחלטה מפרוטוקול הדיון. נציג המשיבה ציין כי המשיבה אינה מחוברת לנט המשפט. כן ציין הוא כי לא קיבל הודעה על קיום הדיון, כי ומטעם זה לא הייתה התייצבות וכי בא-כוח המבקשת לא ווידא באופן קולגיאלי כי המשיבה קיבלה את החלטת בית המשפט או לכל הפחות ידעה על מועד הדיון. לגופו של עניין, חזר נציג המשיבה על הטענות שהועלו בתגובותיו בכתב.
6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה על שני ראשיה.
7. לא שוכנעתי כי יש מקום לקיים דיון נוסף, במעמד הצדדים, בבקשה להחזרת התפוס. למבקשת ניתנה האפשרות לשטוח את מלוא טענותיה בכתב. טענותיה נבחנו ונשקלו לגופן. בדיון שנערך ביום 4.7.17 הובהר למבקשת הקושי במתן הסעד המבוקש במסגרת ההליך בו פתחה המבקשת (הערת בית משפט נרשמה בגוף הפרוטוקול, בעמוד 1, שורות 17-14). דין הבקשה להידחות בשל צירופם של הטעמים שלהלן: ראש לכל, מדובר בבקשה להחזרת תפוס, אולם התפוס אינו נמצא עוד בידי המשיבה ומשכך ברי כי לא ניתן להורות על השבתו. ככל שמדובר במחלוקת בין הצדדים בנוגע לבעלות על הרכב, עליהם לנקוט בהליך המתאים, שאינו ההליך הפלילי. זאת ועוד, האסמכתאות אליהן הפנה בא-כוח המבקשת, עניינן במקרים בהם החזיקה המשיבה בתפוס בפועל. משכך, אין באסמכתאות אלה כדי לסייע למבקשת והן אינן רלבנטיות למקרה דנן, בו אין התפוס עוד בידי המשיבה. לא זאת אף זאת, לא עלה בידי המבקשת להבהיר באיזו עילה ניתן לחייב את המשיבה – במסגרת בקשה להחזרת תפוס – לתפוס את הרכב מידיו של הבעלים הרשום. אשר על כן, הבקשה להחזרת התפוס, שאינו נמצא בידי המשיבה – נדחית.

לא מצאתי מקום לחייב את המשיבה בהוצאות בגין אי התייצבותה לדיון שנערך ביום 4.7.17. מאחר שהמשיבה לא ידעה על קיום הדיון, ברי כי לא ניתן לחייבה בהוצאות בגין אי התייצבותה.

סוף דבר: הבקשה על שני ראשיה נדחית. מן הטעמים שפורטו, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ז, 15 יולי 2017, בהעדר הצדדים.