התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, ע"ס של 15,000 ₪ , עבור נזקים שנגרמו לו כתוצאה משירותיה של הנתבעת ובגין עוגמת נפש.

הצדדים התקשרו בהסכם לקבלת שירותיה של הנתבעת – משיכת מזומנים. לאחר חתימת ההסכם, הציבה הנתבעת את המכשיר למשיכת המזומנים בבית העסק של התובע. לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי אין תקופת התחייבות והובטח לתובע כי יועבר אליו שילוט מתאים.

התובע טען כי מה שהובטח לו לא קוים ולכן פנה לנתבעת לצורך ביטול השירות. הנתבעת סירבה וטענה להתחייבות הרשומה בהסכם בין הצדדים וכי על התובע לעמוד בה . התובע סרב לשלם את הפיצוי שנקבע בהסכם והגיש את התביעה.

הנתבעת צרפה לכתב הגנתה את ההסכם החתום בין הצדדים, על פיו תקופת ההתקשרות בין הצדדים היא 12 חודשים .

הצדדים הסכימו כי הסכום אותו שילם התובע לנתבעת מדי חודש, היה בסך של 130 ₪.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

2. התובע לא הפנה מפורשות לחוק הגנת הצרכן אולם כנראה הסתמך על חוק זה בטענו כי היה רשאי לבטל את ההסכמה בין הצדדים. הנתבעת טענה כי החוק אינו חל על התובע היות וההסכם בין הצדדים נוגע לניהול עסקיו של התובע והצדק עימה.

3. הגדרת "צרכן" על פי חוק הגנת הצרכן קובעת כי - "צרכן" – מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי;

סעיף 13 ד' לחוק, שכנראה אליו התייחס התובע, מתייחס לצרכן, כהגדרתו בחוק.

התובע הודה כי השירות שקיבל מהנתבעת היה לצורך ניהול סניף הדואר שבבעלותו, לא לשימוש אישי או ביתי או משפחתי ולכן אין החוק חל במקרה זה. מה שכן חל היא ההסכמה בין הצדדים, אשר באה לידי ביטוי בחתימתו של התובע על המסמך.

4. על פי סעיף 10 להסכם בין הצדדים, התחייב התובע כלפי הנתבעת לתקופה של שנה ולכן לא יכול היה לבטל את ההסכם באופן חד צדדי, ללא תשלום הפיצוי שנקבע בהסכם בין הצדדים והתנאים שנקבעו לביטול העסקה.

5. הלכה ידועה היא כי צד החותם על התחייבות , קרא את אותה התחייבות וחזקה כי הבין על מה חתם. התובע אינו מכחיש את חתימתו על ההסכם והאמור בו מחייב אותו, לרבות לגבי תקופת ההתקשרות.

6. מעבר לכך, לאחר ששמעתי את עדותם של התובע ונציגי הנתבעת אני מקבלת את עדותו של גיא חכים נציג הנתבעת. עדותו עשתה עלי רושם אמין, הוא הסביר במדויק מה נאמר לתובע בעת ההתקשרות וגם לאחריה , לרבות לעניין משך ההתקשרות והמצאת ההסכם באותו מעמד לידיו של התובע. נציג הנתבעת העיד כי נאמר לתובע מספר פעמים ואף עוד קודם לביצוע ההתקשרות עצמה לגבי משך מועד ההתקשרות. עוד קיבלתי את עדותו של נציג הנתבעת גם לעניין השילוט שהומצא לתובע.

7. לעומת זאת, התובע בעדותו הוסיף טענות ופרטים שלא נטענו על ידו בכתב התביעה ויש בכך טעם לפגם וכדי לפגוע באמינותו. כך למשל טען התובע בדיון, לראשונה, כי הסיבה בגינה ביקש לבטל את העסקה הייתה כי "המכשיר לא עבד כל הזמן". טענה כזו, שאם נכונה היא יכולה להוות עילה לביטול הסכם לא נטענה בכתב התביעה , אולם גם לגביה השיבו נציגי הנתבעת כי מתיעוד פניות התובע לנתבעת במהלך התקופה עולה כי הפניות היחידות שלו היו רק בנוגע לתקופת ההתקשרות ומעולם לא טען כי המכשיר אינו תקין. התובע לא הציג כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי פנה לנתבעת וטען כי המכשיר לקוי.

8. התובע גם נכשל במתן הסבר סביר לגבי הנזק שנגרם לו. למעט העובדה כי שילם לנתבעת כ-130 ₪ מדי חודש, לא הצליח התובע להסביר כיצד הגיע לסכום תביעה של 15,000 ₪. סכום התביעה המופרז, מצביע גם הוא על חוסר תום ליבו של התובע בהגשת התביעה , ביחד עם טענותיו החדשות ואי הוכחת טענותיו שצוינו בכתב התביעה, בניגוד לחתימתו המפורשת על ההסכם ותנאיו.

9. גם אם נגרם לתובע נזק כה גבוה, יכול היה התובע להקטין את נזקיו כך שהיה משלם לנתבעת את הפיצוי המוסכם , בסך של 900 ₪ (לטענת הנתבעת) או 1,900 ₪ (לטענת התובע) , מחזיר לידי הנתבעת את המכשיר ומונע מעצמו נזק של 15,000 ₪. לאחר שהיה מקטין את נזקיו יכול היה להגיש תביעתו זו, על סכום נזק סביר.

10. אחרית דבר, דין התביעה להידחות. התובע חתום על מסמך בכתב, המחייב אותו ואין כל עילה לבטלו .

אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪. התשלום ישולם לנתבעת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתובע.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ח, 09 מאי 2018, בהעדר הצדדים.