לפניי בקשה לפי סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), לחייב המשיבות להפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה בסך של 100,000 ₪ על מנת להבטיח תשלום הוצאות המבקשת, בגין התובענה שהגישו נגדה המשיבות, בהליך זה.

כתב התביעה

ביום 4/6/17 הגישו המשיבות תביעה לסילוק יד נגד המבקשת, במסגרתה עתרו להורות על סילוק צנרת המוליכה גזים תעשייתיים ממפעלה של המבקשת אל מפעלה של חברת אינטל ישראל בע"מ בפארק התעשייה בקריית גת, זאת לטענתן, מהסיבה שהצנרת הונחה שלא כדין ובהעדר הסכמה

וכן מפריעה את פיתוח מפעלן.

על פי עובדות כתב התביעה, התובעות הינן החוכרות ו/או בעלות הזכות להירשם כחוכרות של המקרקעין הידועים כחלק מחלקות 64,65,70 בגוש 1839 ורכשו את המקרקעין מאת מפרק מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ ביום 6/5/01. התברר כי בתקופה שקדמה לרכישת המקרקעין על ידי התובעות, העבירה הנתבעת צנרת להזרמת גזים שונים, בסמיכות למקרקעי התובעות הפוגעת בזכויותיהן של התובעות, מצירה את צעדיהן בשטח שבבעלותן הבלעדית ומונעת ביצוע עבודות במקרקעיהן.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה, נשוא החלטה זו.

טענות המבקשת לחיוב בערובה

התביעה נעדרת עילה וחסרת בסיס, שכן בניגוד לטענת המשיבות, הצנרת הונחה על פי הסכם עם הבעלים הקודמים של המקרקעין, חברת מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ, שהקנתה למבקשת זכות של זיקת הנאה ולמצער רשות בלתי הדירה להעברת הצנרת דרך מפעל המשיבות וזכויות אלו של המבקשת תקפות גם כלפי המשיבות ומחייבות אותן.

מצבן הכלכלי של המשיבות אינו מן המשופרים ובהיותן מאוגדות כחברה בע"מ, יש לפעול על פי הכלל ולחייבן בהפקדת ערובה.

קיימת אינדיקציה משמעותית המעידה על מצב כלכלי בעייתי של המשיבות והמשיבות לא הרימו את הנטל, המוטל לפתחן, להוכיח שמצבן הכלכלי מניח את הדעת.

תביעת המשיבות סחטנית, מופרכת וחסרת תום לב, שכן הצנרת הוצבה במקום לפני כ-20 שנים ומאז הוא פועלת כדין ובהתאם להסכם עם החברה הקודמת למשיבות, והמשיבות מודעות לקיומה של הצנרת לפחות כ-15 שנים והן אינן יכולות, בשלב זה, לשנות את טעמן ולעתור לסילוקה. כמו כן, סילוקה של הצנרת יגרום נזקים אדירים למבקשת, לחברת אינטל ולאחרים ודי בכך כדי לחייב את המסקנה שסיכויי התביעה להתקבל, קלושים.

כן יש להביא במסגרת השיקולים, את העובדה כי המשיבות לא ציינו בכתב התביעה את מענן בניגוד לתקנה 9 לתקסד"א, שיקול שהובא בפסיקה כניסיון להכשיל נתבע בגביית הוצאות ההליך.

ההליך שכאן, צפוי להיות כרוך בהוצאות נכבדות עבור המבקשת, בין היתר בשל העובדה כי מדובר בעובדות שעניינן לפני כ-20 שנה, דבר המחייב הבאת ראיות נושנות ועדים שאינם מצויים בהכרח בשליטת הצדדים, דבר שמטבעו יהפוך את ההליך למורכב ויקר יותר ועל כן יש להעמיד את הערובה בסכום 100,000 ₪.

טענות המשיבות

מצבן הפיננסי של המשיבות חזק ואיתן, בניגוד למצג הסלקטיבי והמטעה שהציגה המבקשת.

המשיבות הן קבוצה חזקה וותיקה הפועלת בארץ ובחו"ל, בעלת נכסים בשווי משמעותי ונתונים פיננסיים מצוינים כעולה מהדוחות הכספיים המפורסמים בציבור ומעסיקה 1,000 עובדים, שומרת על איזון בין בסיס יציב ואיתן, תוך התפתחות ללא הרף והתאמה לתנאי השוק ובעלת הון עצמי העולה כדי 473 מיליון ₪.

היחס השוטף לתאריך הדוחות הכספיים של החברה, נכון ליום 31/12/16, עומד על נכסים שוטפים בסך 461,549 מ' ₪ לעומת התחייבויות שוטפות בסך 214,793 מ' ₪, קרי יחס שוטף של 2.15.

למשיבות נכסים שאינם משועבדים, בין היתר כ-200 דונם ברומניה ו-50,000 מ"ר בנוי, מקרקעין באזור התעשיה עכו כ-6 דונם ומקרקעים בנתיבות וגן יבנה.

תביעתן של המשיבות הינה מכוח זכויותיהן במקרקעין, זכויות עליהן לא חולקת המבקשת, אלא שטוענת כי היא בעלת זכות זיקת הנאה מכוח הסכם נטען אשר לא צורף לכתב ההגנה.

מצבן הפיננסי של המשיבות איתן ביותר ולא יהא קושי לגבות מהן הוצאות ככל שתביעתן תידחה. כמו כן סיכויי התביעה טובים ומתחזקים נוכח ההגנה הלאקונית והמופרכת של המבקשת בכתב הגנתה.

תשובת המבקשת לתגובת המשיבה

הנטל להוכיח את מצבן הכלכלי של המשיבות רובץ עליהן בלבד ועל כן יש לדחות את טענותיהן בנוגע לאי המצאת ראיות על ידי המבקשת.

המשיבות טוענות כי מצבן הכספי הנוכחי טוב ויש להן נכסים שאינם משועבדים ואולם מודות כי בשנים 2015-2016 הן חוו קשיים כלכליים, בין היתר עקב תחרות עולמית ושפל במחירי הפלדה ונאלצו לפטר עשרות עובדים.

המשיבות צרפו דוחות כספיים של המשיבה 1 בלבד והראיה היחידה שצורפה לגבי המשיבה 2 היא אישור של רואה חשבון לפיו הדוחות הכספיים המבוקרים שלה אינם כוללים הערת עסק חי ומתייחס להון העצמי שלה והרי שהערה כזו אינה יכולה להיחשב כהוכחת יכולת פרעון.

המבקשת צרפה לכתב ההגנה תשריט תוואי הנחת הצנרת מושא התביעה כשהוא חתום על ידי נציג החברה הקודמת למשיבות שאישר הנחת הצינורות במקום וזה מהווה הוכחה מכרעת כי הצינורות הונחו בסמכות וברשות.

דיון והכרעה- המסגרת המשפטית

סעיף 353א לחוק החברות, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

סעיף 353א מורנו, כי קיימות שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת להבטחת הוצאות הנתבע:

א. החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

ב. בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב בחברה בהפקדת ערובה.

בפסק הדין רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), התווה כב' השופט מלצר את שלבי הבחינה בשאלה האם לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. ובלשונו:

"על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים."

יחד עם האמור לעיל, הוסיף כב' השופט מלצר שתי הערות ביחס לשלב הבדיקה השני:

א. הנטל להראות מהן אותן נסיבות, בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, רובץ על כתפי החברה התובעת.

ב. בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סוגיית סיכויי ההליך. ניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד.

על הלכה זו חזרה כב' השופטת חיות ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11): "כבר נפסק בעבר כי כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבעניינו) גוברת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על הוראת תקנה 519 לתקנות (ראו: עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 11 לפסק-הדין".

מן הכלל אל הפרט

כאמור, הכלל על פי הוראת סעיף 353א לחוק הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ככל שאלו ייפסקו לחובתה. מתן פטור לחברה מהפקדת ערובה הוא החריג לכלל, והנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימות החריג מוטל על כתפי החברה התובעת.

האם עמדו המשיבות בנטל לשכנע בהתקיימות אחד מן החריגים? סבורני שיש לענות בשלילה על שאלה זו.

על המשיבות, הטוענות ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנן הכלכלי ויכולתן לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיהן, זכויותיהן, חובותיהן והתחייבויותיהן. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות החברות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'. האמור אמנם נטען על פני תגובת המשיבות לבקשה אך לא בוסס כראוי ולא גובה באסמכתאות אשר יהא בהן כדי להרים את הנטל הנדרש.

באשר לסיכויי התביעה הרי שעל פניו, בידי המבקשת ראיות וראיות לכאורה הן באשר לרשות אשר ניתנה להנחת הצנרת במקרקעי המשיבות, עובר לרכישתם ע"י המשיבות ואן באשר לידיעת המשיבות לקיומם במשך שנים ארוכות, ולפיכך סוגיית זכותן לתבוע באחת, כעבור עשרות שנים, את פינויים אינה קלת ערך, אם בכלל.

בנוסף ולאור האמור לא ניתן לומר כי הגנת המבקשת קלושה, וכי הבקשה לחיוב בערובה הוגשה בחוסר תום לב, רק כדי להכשיל את תביעתן של המשיבות.

מטעמים אלה לא מצאתי לחרוג מן הכלל המחייב הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת כפי שפורט לעיל.

גובה הערובה-

שקלתי את הסכום המבוקש כערובה והגעתי לכלל מסקנה, כי מדובר בסכום גבוה יתר על המידה , ככל שייפסקו הוצאות לטובת המבקשת, אם וככל שתידחה התובענה לפינוי וסילוק יד בסופו של יום.

לפיכך הנני קובע כי על המשיבות להפקיד, ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת, בסך של 60,000 ₪.

הערובה תופקד בקופת בית המשפט במזומן או לחילופין בערבות בנקאית תוך 21 יום מהיום.

בהעדר הפקדת תימחק התביעה, ללא צורך בדיון נוסף.

הוצאות הבקשה בסכום כולל בסך- 5,000 ₪ ישולמו ע"י המשיבות ביחד ולחוד לידי המבקשת בתוך 21 יום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.