1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 25.4.17 אשר דחתה את ערר המערער והשאירה על כנה את ההחלטה לפיה המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר (להלן: "הוועדה").

2. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין בתיק ב"ל 42861-10-16 מיום 28.2.17 (להלן: "פסק הדין") אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, כדלקמן:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) על מנת שתשקול בשנית את עניינו של המערער תוך התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר גפן טמיר מיום 24.8.2016.

המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיו בפני הוועדה בעניין הנ"ל.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

3. לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות הדעת של ד"ר גפן טמיר ונמנעה מלפרט קביעותיה בהתאם להילכת מוהרה. לטענתו, משהוועדה קבעה דרגת אי כושר נמוכה מדרגת הנכות הרפואית, היה עליה להראות כי נסיבותיו האישיות של המערער, מצדיקות סטייה מדרגת אי הכושר האובייקטיבית.

עוד טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה לטענותיו בפניה ביחס לעבודות שהוצעו לו על ידי הוועדה בישיבתה עובר למתן פסק הדין.

המערער מוסיף וטוען כי הוועדה קבעה כי הוא "מסוגל לעבוד יום עבודה מלא ללא משאות כבדים" מבלי להתייחס לגילו, להכשרתו המקצועית, להשכלתו ולמכלול נכויותיו בשיעור 69%.

בנסיבות העניין, טוען המערער כי הוועדה נעולה בדעתה ועל כן יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר על מנת שתתייחס לחוות הדעת של ד"ר גפן טמיר באופן ענייני וכן להילכת מוהרה.

4. לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה ולא עולה כל טעות משפטית מהחלטתה. לטענתו, בפסק הדין, הוועדה נדרשה להתייחס אך ורק לחוות הדעת של ד"ר גפן טמיר והיא לא נדרשה להסביר את קביעותיה בהתאם להילכת מוהרה. המשיב מוסיף, כי הנכות הרפואית עליה מבסס ד"ר גפן טמיר את חוות דעתו שונה מהנכות הרפואית שנקבעה למערער על ידי הוועדה הרפואית בנכות כללית, ועל כן המלצתו של ד"ר טמיר אינה רלוונטית. לעניין זה מציין המשיב, כי ככל שחלה החמרה במצבו הרפואי של המערער, עליו לפנות בתביעה להחמרת מצב.

5. משהוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו בהחלטה ( דב"ע נא/ 29-0, פרנקל- המל"ל, פד"ע כ"ד, 160).

6. הוועדה שמעה את המערער וב"כ ורשמה את תלונותיו כדלקמן:

"למישה שלוש מגבלות. דום נשימה עקב מגבלה זו אין שינה רציפה לפעמים מתעורר בלילה ולכן קם מאוחר מגיע מאוחר לעבודה ותשוש.

סובל בעיות אורתופדית גב תחתון מגביל עמידה ישיבה ממושכת זה מקרין לרגליים.

בנוסף נכות לבבית מגביל מבחינת מאמצים. הוועדה קבעה שיכול לעבוד כבודק חשבניות אך זה בעצם מאבטח ולאור בעיותיו לא יכול לעבוד כמאבטח.

הוועדה קבעה אחראי צוות בסופר אך זה רק לאחר שהוא עובד כעובד פשוט.

אם יקבע עבודה נוספת מבוקש שהוועדה תפרט ותסביר איך היא מתאימה למגבלותיו ולגילו ונסיונו והאם העבודה ניתנת לישום.

מבוטח: עובד בחנות ממתקים שעתיים שלוש. זה המסוגלות שלי. לא משתמש במכשיר לדום נשימה.

מצבי הרפואי החמיר הגב הורג אותי לא מצליח לבצע כל פעולה".

7. בפרק דיוני הוועדה ונימוקים, קבעה הוועדה:

"חברי הוועדה שבו ודנו בתיק בעקבות פס"ד ביה"ד מיום 28.2.17.

הוועדה אינה משנה את נימוקיה מהוועדה הקודמת מיום 30.8.16 בגין הנכות הלבבית הסוכרת והמגבלות האורתופדיות.

לדעת הוועדה עפ"י האחוזים והבעיות מסוגל התובע לעבוד יום עבודה מלא ללא משאות כבדים. המבוטח מסוגל לעבודה עם הפגימות הללו ביחד וכל אחד לחוד.

לעניין התייחסות לד"ר טמיר גפן.

הוועדה רוצה לציין כי המבוטח ערער על אי הכושר ולא על אחוזיו הרפואיים ובסמכות הוועדה לדון רק על פי האחוזים שנקבעו בדרג הרפואי.

בחוו"ד ד"ר טמיר 24.8.16 הוא מציין כי:

"אין עוררין על אחוזי הסוכרת"

אין עוררין על אחוזי הלב" ולעניין אי הכושר כי זה מקשה על עבודה פיזית מאומצת כפי שקבעה הוועדה בישיבתה הקודמת.

ד"ר טמיר כי אין עוררין על אחוזי דום הנשימה ולעניין אי הכושר מציין כי אינו ערני וזקוק למנוחה ואין סתירה בכך מהחלטת הוועדה מישיבתה הקודמת.

כמו כן מציין ד"ר טמיר אין עוררין על המגבלה של מפרק ירך שמאל ומפרק ימין וזה עלול להקשות על הליכה ממושכת כפי שגם קבעה הוועדה בישיבתה הקודמת.

לאחר מכן מציין על פגימות נוספות כגון מטבולית תכיפות דחיפות (כך במקור- י.י.) מתן שתן ומצב נפשי.

כמו כן, מציין כי לדעתו לעניין הגב זכאי לאחוזים גבוהים יותר.

בעיות אלה כפי שציינה הוועדה לא נדונו בוועדה הרפואית לעררים כפי שהיה מתבקש ולכן לא בסמכותה לדון בהם. הוועדה שבה ודוחה הערער.

באם חלה החמרה במצבו יוכל להגיש תביעה חוזרת".

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועיינתי בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות.

9. בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה לשקול בשנית את עניינו של המערער תוך התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר גפן טמיר מיום 24.8.2016 וכך עשתה. הוועדה הסבירה כי בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו למערער ובהתאם לבעיות מהן הוא סובל, הוא מסוגל לעבוד יום עבודה מלא ללא הרמת משאות כבדים. הוועדה הוסיפה כי המערער מסובל לעבוד עם כל אחת מהפגימות מהן הוא סובל וכי אין במכלול הפגימות כדי לפגוע במסוגלות זו.

זאת ועוד, הוועדה התייחסה באופן ענייני ומפורט לחוות הדעת של ד"ר גפן טמיר והסבירה כי קביעתו לעניין אי הכושר מבוססת על נכויות רפואיות אשר לא נקבעו על ידי הוועדה בנכות כללית. לעניין זה ציינה הוועדה כי ככל שקיימות נכויות נוספות, המערער יכול להגיש תביעה להחמרה.

בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדת המשיב שלפיה חוות הדעת של ד"ר גפן טמיר לענין אי הכושר אינה רלוונטית, שעה שהיא מבוססת על נכויות אחרות מאלו שקבעה הוועדה הרפואית בנכות כללית, וכי ככל שהמערער סבור כי הוא סובל מנכויות רבות וחמורות יותר, עליו להגיש תביעה להחמרה ביחס לנכות הרפואית.

10. אין בידי לקבל את טענות המערער כי הוועדה לא בדקה את עניינו בהתאם להילכת מוהרה. מדובר בעניין אשר הוחזר לוועדה לאחר פסק דין, ועל כן היה על הוועדה לפעול בהתאם להוראות פסק הדין. משהוראות פסק הדין דרשו התייחסות מפורטת לחוות דעת ד"ר גפן טמיר ומשהוועדה אכן התייחסה לכך, הרי שהוועדה יצאה ידי חובתה.

לעניין זה אציין, כי אין מחלוקת כי בסיס החלטת הוועדה צריך להיות מבוסס על ההלכה הפסוקה ובכלל זה הילכת מוהרה; ואולם, לא חלה על הוועדה הנוכחית חובה להסביר קביעתה לעניין הסטייה שבין דרגת הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר, שעה שלא נתבקשה לעשות כן. ויובהר, בהתאם לפסק הדין הוועדה לא נדרשה להתייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, לגילו, להשכלתו וכיוצ"ב.

עוד אוסיף, כי אין בעובדה שהמערער טען טענות נוספות בפני הוועדה כדי ללמד כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוראות פסק הדין הינן ברורות ואליהן התייחסה הוועדה. בענין זה יודגש, כי עמדתה הרפואית של הוועדה ברורה ומנומקת; ועל כן, לא תהיה כל תועלת בהחזרת עניינו של המערער לוועדה.

11. לאור האמור לעיל, משהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, ומשהחלטתה הינה מנומקת ומבוססת, ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה, הרי שהערעור נדחה בזאת.

12. אין צו להוצאות.

13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.