לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

נציג עובדים: מר אלי עשור שעבין

נציג מעסיקים: מר יוסף מרקו

1. השאלה העומדת בבסיס ההליך דנן הינה, האם עסקינן בהפרת הסכמה קיבוצית עקרונית המעוגנת בהסכם קיבוצי על פיה התחייבה המשיבה 1- רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י" או "הרשות") כלפי המבקשת 1- הסתדרות העובדים הכללית החדשה- הסתדרות עובדי המדינה (להלן: "ההסתדרות") להקים מוקד טלפוני פנימי המאויש על ידי עובדי הרשות שבהסכם קיבוצי, הסכמה שיש להורות על אכיפתה, או שמא עסקינן לכל היותר בהתחייבות שלטונית חד צדדית / הבטחה מינהלית שבנסיבות העניין חלה עליה 'הלכת ההשתחררות' ואין מקום להורות על אכיפתה.

השתלשלות העניינים בתיק:

1. ביום 4/6/17 הגישו ההסתדרות וועד עובדי רשות מקרקעי ישראל (להלן ייקראו יחדיו: "נציגות העובדים") בקשת צד בסכסוך קיבוצי, למתן סעדים זמניים וקבועים כנגד הרשות ומדינת ישראל-משרד האוצר, למניעת המשיבות מפרסום ו/או קידום מכרז להקמת מוקד טלפוני ברשות, המופעל על ידי חברה חיצונית במיקור חוץ, וכן למניעת המשך התקשרות הרשות עם הספק הנוכחי, חברת טלאול קונטקט סנטר בע"מ (להלן: "טלאול") או כל ספק אחר מעבר להתקשרות הקיימת, אשר במועד הגשת הבקשה אושרה עד לסוף שנת 2017 ונכון להיום התקשרות זו צפויה להימשך עד לסוף חודש יוני 2018 (ראה עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 14/1/18, ש' 3-4); עוד ביקשה נציגות העובדים צו עשה המורה לרמ"י לפעול לאלתר לקיום ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ולעמוד בהתחייבותה מיום 13/6/13 להקמת מוקד טלפוני פנימי אשר עובדיו יועסקו ישירות על ידי רמ"י, בהסכם קיבוצי, וכן צו עשה המורה למשרד האוצר לאשר את תקני העובדים הנחוצים לצורך הפעלת המוקד הטלפוני הפנימי וכל סעד אחר/נוסף הנדרש לצורך יישום הסכמות הצדדים בדבר הפעלת מוקד טלפוני פנימי, המאויש על ידי עובדי רמ"י המועסקים במסגרת הסכם קיבוצי.
2. ביום 11/6/17 ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ולפיו, הדיון בצו המניעה ובבקשת הצד יאוחדו ועד למתן פסק דין בתיק, לא יפורסם מכרז להקמת מוקד טלפוני ברשות, המופעל על ידי חברה חיצונית, במיקור חוץ.
3. בדיון מיום 4/9/17 שמענו את טענות הצדדים ובתום הדיון ניתן תוקף של החלטה להסכמתם להמשיך להידבר ביניהם, על מנת לנסות ולסיים את המחלוקות מחוץ לכתלי בית הדין, בכפוף להמשך תחולת ההסדר הדיוני עליו סיכמו.
4. בהודעות העדכון שהגישו הצדדים לתיק מעת לעת נמסר, כי הצדדים באו בדין ודברים והסכימו ביניהם על מתווה כללי לסיום המחלוקות נשוא ההליך, אלא שככל הנראה הידברות זו נקלעה לבסוף למבוי סתום. לבקשת הצדדים קיימנו דיון נוסף בתיק ביום 20/12/17 במסגרתו שמענו את הצדדים ובהסכמתם הורנו על המשך ההידברות ביניהם, על מנת להביא לפתרון המחלוקת נשוא ההליך דנן.
5. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות המייתרות הכרעה שיפוטית בהליך, קיימנו דיון נוסף ביום 14/1/18, בין היתר, בנוכחותם של מר אריאל יעקובי- יו"ר הסתדרות עובדי המדינה ומר עדיאל שומרון- מנכ"ל הרשות (להלן: "המנכ"ל).

בהחלטה שניתנה בתום הדיון נדרשו הצדדים להגיש את סיכום טיעוניהם בכתב, כפי שאכן עשו.

הרקע העובדתי הרלוונטי לענייננו:

1. ביום 12/5/09 התקבלה החלטת ממשלה (החלטה 123) להקים רשות מקרקעין ממשלתית שתנהל את מקרקעי ישראל.
2. בהמשך להחלטה 123, נחקק ביום 10/8/09 חוק מינהל מקרקעי ישראל, התשס"ט-2009 הקובע, בין היתר, כי הרשות תבוא במקום מינהל מקרקעי ישראל ועובדי הרשות יהיו עובדי מדינה הכפופים להוראותיו ולפיקוחו של מנהל הרשות. עוד נקבע בחוק האמור, כי המועד להקמת הרשות יהא- 1/1/10.
3. בעקבות החלטת הממשלה ותיקון החקיקה הנ"ל, התנהל משא ומתן בין נציגות העובדים לבין המדינה שבסופו נחתמו ביום 18/5/11 שני הסכמים קיבוציים: האחד מסדיר את תנאי עבודתם של עובדי הרשות והשני מסדיר את סיום העסקתם של עובדי מינהל מקרקעי ישראל, ובכלל זה, את אופן העברתם לעבוד ברשות (להלן ייקראו יחדיו: "הסכם 2011").
4. כעולה מטענות הצדדים, לאחר חתימת הסכם 2011, ניהלו הצדדים משא ומתן ביחס לסוגיות נוספות הקשורות לרפורמה ויישומה, בעקבותיו חתמו הצדדים על הסכם קיבוצי משלים ביום 19/6/13 (להלן: "הסכם 2013").
5. בפועל הרשות החלה לפעול ביום 1/3/13.
6. המוקד הטלפוני במינהל מקרקעי ישראל הופעל מאז שנת 2006 על ידי חברת טלאול בשיטה של מיקור חוץ, מכח זכייתה במכרז פומבי שפרסמה הרשות, שאפשר למדינה להאריך את ההתקשרות עם טלאול לתקופה כוללת של עד שש שנים.
7. במוקד הטלפוני מועסקים כ- 60 עובדים. המוקד מספק שירותי מענה טלפוני בנושא דמי היוון, דמי חכירה שנתיים, בדיקת מצב חשבון, הפניית פניות שאין ביכולת המוקד לטפל בהן למרחב הרלוונטי ברשות וכד'.
8. בסוף שנת 2012 הסתיימה תקופת ההתקשרות בין המדינה לטלאול והמדינה ביקשה לצאת למכרז נוסף. ההסתדרות התנגדה לכך וכאמור התנהל בין הצדדים משא ומתן.
9. בבסיס בקשת הצד עומדת התחייבותה של רמ"י כלפי ההסתדרות להפעיל מוקד טלפוני פנימי, המאויש על ידי עובדי הרשות המועסקים בהסכם קיבוצי, התחייבות שרמ"י אינה מתכחשת לה, והיא נלמדת ממכתבו של מנהל רמ"י דאז למר אבי ניסנקורן - יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בתוארו אז ויו"ר ההסתדרות היום, מיום 13/6/13 (להלן: "מכתב 13/6/13"), שכותרתו "מרחבים ברשות מקרקעי ישראל ומוקד טלפוני", בו צוין, בין היתר, כדלקמן (נספח 1 לבקשת הצד, ההדגשות הוספו, א.ק.):

"הריני להודיעך כי האמור במכתב שנשלח אליך ביום 18.5.2011 בעניין איחוד מחוזות תל אביב והמרכז מבוטל ובמקומו הוחלט כדלקמן:

1. ברשות יוקם מרחב עסקי תל אביב...

...

1. מוקד טלפוני
2. הריני להתחייב כי בתוך 12-18 חודשים ממועד הקמת הרשות, יופעל מוקד טלפוני אינטרני, וזאת במקום המוקד הטלפוני הנוכחי.
3. במוקד הטלפוני האינטרני יעבדו עובדי רשות המקרקעין בלבד בהסכם קיבוצי. מבלי לגרוע מהאמור, עובדי רשות המקרקעין אשר יעבדו במוקד הטלפוני האינטרני יהיו ברובם סטודנטים עובדי הרשות בהסכם קיבוצי.
4. בתקופת המעבר, עד להפסקת פעילות המוקד הטלפוני הנוכחי במיקור חוץ, תתקשר הנהלת הרשות בקניית שירותים במוקד טלפוני חיצוני המקושר למערכות הרשות.
5. מובהר כי בכל מקרה, המוקד הטלפוני לא יפעל באמצעות מיקור חוץ לאחר המועד שבו חלפו 18 חודשים ממועד הקמת הרשות."
6. ביום 18/6/13 נשלח מכתב נוסף מטעמו של מנהל רמ"י דאז-מר ברוך צבי ליברמן למר אבי ניסנקורן, שנוסחו זהה לנוסח מכתב 13/6/13 (נספח א' לכתב התשובה).
7. כאמור, ביום 19/6/13 חתמו הצדדים על ההסכם הקיבוצי המשלים.

בסעיף 13 להסכם 2013 שכותרתו "תיקון סעיף 33 להסכם העבודה" נקבע כדלקמן (נספח 5 לבקשת הצד, ההדגשות הוספו, א.ק.):

"בסיפא סעיף 33 להסכם העבודה יבוא "ובעקבות מכתביו של מנהל רשות המקרקעין מיום 18/6/13 בעניין חוזים אישיים ברשות מקרקעי ישראל ומיקור חוץ מתכלה ובעניין מרחבים ברשות מקרקעי ישראל ומוקד טלפוני."

סעיף 33 להסכם 2011 ("הסכם העבודה" כלשון סעיף 13 להסכם 2013 הנ"ל) מונה את המסמכים שבעקבותיהם נחתם אותו הסכם 2011, וזו לשון הסעיף (נספח 5 לבקשת הצד, ההדגשה הוספה, א.ק.):

"הסכם זה נחתם בעקבות מכתבו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי בעניין "החלטת הממשלה מספר 123 מיום 12.5.2009"; בעקבות מסמך מבנה ארגוני מיום 19.5.2011; מכתב מיום 17.5.11 של הממונה על השכר וסגן נציב שירות המדינה בעניין "הוראות בעניין עובדי מינהל מקרקעי ישראל המועברים במסגרת שירות המדינה", ומכתב של מנהל מינהל מקרקעי ישראל בעניין "רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, עובדים בשכר כולל, שימור תנאים נלווים"."

1. אין חולק, כי חרף חלוף 18 החודשים ממועד הקמת הרשות- רמ"י לא עמדה בהתחייבותה המעוגנת במכתב מיום 13/6/13 והמשיכה להפעיל את המוקד הטלפוני ברשות באמצעות חברת טלאול במיקור חוץ, וזאת כאמור עד לימים אלו.
2. מהחומר שהונח לפנינו עולה, כי רמ"י הייתה מודעת לאורך כל השנים להתחייבותה האמורה להקמת המוקד הטלפוני הפנימי וחרף זאת, היא ביקשה מעת לעת להאריך את התקשרותה עם טלאול עד להשלמת הליך הקמת המוקד הפנימי, זאת לטענתה נוכח מורכבות ההליך. כך אישרה תחילה ועדת הפטור של רמ"י הארכת ההתקשרות עם טלאול עד ליום 31/7/13 ובהמשך האריכה את ההתקשרות בפטור ממכרז מעת לעת עד ליום 1/2/14, 28/2/15 ו- 29/2/16 (ראה סיכום דיון ועדת המכרזים העליונה מיום 3/1/16, נספח 2 לבקשת הצד).
3. למקרא סיכום דיון ועדת המכרזים העליונה מיום 3/1/16 (נספח 2 לבקשת הצד) עולה, כי בשלב כלשהו רמ"י החליטה על הוצאת מכרז מתכלה לניהול המוקד הטלפוני תחילה באמצעות חברה חיצונית, מתוך מגמת החלפה הדרגתית של עובדי המוקד בסטודנטים שיועסקו על ידי רמ"י, למעט מנהלי המוקד המועסקים על ידי החברה החיצונית (להלן: "המכרז המתכלה"). באותו מועד ביקשה רמ"י אורכה להתקשרות עם טלאול לשנה נוספת. למקרא סיכום דיון הוועדה עולה, כי נכון לאותו מועד משרד האוצר טרם תקצב תקנים מתאימים לעובדי המוקד הטלפוני ומתכונת המכרז טרם גובשה סופית.
4. ביום 27/6/16 נידונה בקשה נוספת של רמ"י להאריך את התקשרותה עם טלאול לשנה וחצי נוספות, מחודש 07/2016 ועד לחודש 12/2017 (ראה סיכום דיון ועדת מכרזים מיום 27/6/16, נספח 3 לבקשת הצד). למקרא סיכום הדיון בוועדה עולה, כי גם בשלב זה רמ"י הייתה מודעת היטב להתחייבותה הקודמת כלפי נציגות העובדים להקמת המוקד הטלפוני הפנימי, וכך צוין, בין היתר, בסיכום דיון הוועדה (תחת הכותרת "הערות ונימוקים", ההדגשה הוספה, א.ק.):

"החל מסוף שנת 2006 חב' טלאול מפעילה עבור רמ"י מוקד טלפוני ארצי, מכח זכייתה במכרז פומבי שפורסם בשנת 2005. ההתקשרות נמשכה עד לסוף יולי 2013, כאשר בחודש מאי של אותה שנה הוסכם עם ועד העובדים וההסתדרות כי על רמ"י לעבור תוך 12- 18 חודשים להפעלת מוקד טלפוני פנים ארגוני. עד להקמתו, סוכם כי המוקד ימשיך בפעילותו באמצעות חברה חיצונית..."

באותו דיון אישרה ועדת המכרזים את הארכת ההתקשרות עם טלאול ל- 9 חודשים נוספים עד לסוף חודש 04/2017 וכך קבעה הוועדה, בין היתר, בהחלטתה:

"1. במכרז שהוכן אמור להיבחר ספק אשר יפעיל את מוקד הטלפוני לאחר טלאול, תחילה באופן אקסטרני תוך החלפה הדרגתית של צוות המוקד בכח אדם אינטרני, כאשר במהלך תקופת המעבר יוחלפו נציגי המוקד החיצוני בסטודנטים שיועסקו ע"י רמ"י, עד להשארת ניהול המוקד בלבד בידי הספק החיצוני. בהמשך יהיה אפשרי כי גם מנהלי המוקד יוחלפו בעובדי הרשות. כמו כן, המכרז יכלול אופציה עבור רמ"י לבוא בנעלי הספק בעתיד בתור שוכרת המבנה המשמש את המוקד, וכן אופציה לרכוש מן הספק את הציוד המשמש להפעלת המוקד.

1. יש חשש כבד כי חוסר הוודאות והסיכונים בעקרונות המכרז, יביאו לעלויות גבוהות בהרבה מעלות הפעלת המוקד לפי המכרז הקודם. כמו כן, מסגרת המכרז תביא לערבוביה בין עובדי רמ"י לבין עובדי הזוכה שלא ברורה ועלול להיות לא יעילה. כמו כן, רמ"י עדיין לא קיבלה התחייבות ברורה לתקני סטודנטים הנדרשים.
2. הוועדה סבורה כי היעדר התחייבות מפורשת לתקנים למימוש המכרז, וחוסר הוודאות והסיכונים המפורטים, מחייבים את הנהלת רמ"י (אשר בימים אלה מונה לה מנכ"ל, אשר מעונין לבדוק מחדש את אופן הפעלת המוקד) לבחינה מעמיקה של הנושא, לרבות בחינת חלופות לאופן הפעלת המוקד..."
3. מהחומר שהובא לפנינו עולה, כי בהמשך להחלטות הוועדה האמורות, רמ"י ערכה בחינה מחדש של שיטת המכרז והחליטה באופן חד צדדי על הוצאת מכרז להפעלת המוקד הטלפוני, באמצעות מיקור חוץ. כך עיון בסיכום ישיבת ועדת הפטור ממכרז מיום 23/4/17 (נספח 4 לבקשת הצד) מלמד, כי ועדה זו המליצה בפני החשב הכללי על מתן פטור מחובת מכרז עם טלאול עד לסוף שנת 2017 וכך צוין, בין היתר, תחת הכותרת "הערות ונימוקים":

"1. ...

2. נעשו נספר הארכות תוך בחינת אפשרות לצאת למכרז מתכלה.

3. בהמשך לכך, ולאחר שהדבר נבחן מחדש מבחינה מקצועית ע"י הרשות בסמוך להחלטת הוועדה הקודמת, הגורמים המקצועיים ברשות נתבקשו ע"י מנהל הרשות להכין מכרז חדש להפעלת המוקד במיקור חוץ מלא (ולא באופן אינטרני ומתכלה), בדומה לאופן הפעלתו כיום. בימים אלו עבודות הכנת המכרז מגיעה לשלבי סיום..."

1. ביום 8/5/17 שלח מר יאיר אלגאוי, מזכיר ארצי בהסתדרות עובדי המדינה ומחזיק תיק רמ"י בהסתדרות, מכתב למנכ"ל רמ"י בדרישה ליישום התחייבות האחרונה להקמת מוקד טלפוני פנימי וזו לשון המכתב (נספח 6 לבקשת הצד, ההדגשות במקור, א.ק.):

"כידוע לך על פי התחייבות במכתב מנהל מקרקעי ישראל, מתאריך 13 ביוני 2013 התחייבה הרשות בתוך 12-18 חודשים ממועד הקמת הרשות יופעל מוקד טלפוני אינטרני וזאת במקום המוקד הטלפוני במיקור חוץ. בנוסף התחייבתם כי במוקד האינטרני יועסקו עובדי רמ"י בהסכם קיבוצי בלבד.

מעת לעת קיימנו עמכם שיחות בנושא ודרשנו את יישום ההתחייבות ואתם בתגובה השבתם שאתם פועלים לקידום ההתחייבות.

דא עקא, לפני מספר ימים התחוור לנו כי במקום לפעול ליישום ההתחייבות, פועלת הרשות בניגוד גמור להתחייבותה שבנדון וכמו כן מקדמת מאחורי גבם של ההסתדרות והעובדים מכרז להמשך הפעלת המוקד הטלפוני במיקור חוץ בניגוד גמור להסכמות קיבוציות והתחייבויות שניתנו כי המוקד יהיה פנימי ויופעל על ידי עובדי רמ"י בהסכם קיבוצי בלבד.

על רקע חומרת ההתנהלות וחוסר תום הלב של הרשות, לרבות הפרה מתמשכת של ההתחייבות ושל ההסכמים הקיבוציים, הנני פונה אליך בזאת בפניה דחופה ביותר ליישם את ההתחייבות שנתנה בנושא שבנדון על כל המשתמע והכרוך בכך.

הסתדרות עובדי המדינה רואה בחומרה את תופעת מיקור החוץ של עבודה ובעיקר כשמדובר בעבודה שהינה עבודת ליבה של הארגון ושניתנה לגביה התחייבות בכתב במסגרת הרפורמה. מדובר בהפרה בוטה ומתמשכת וככל שלא תחזרו בכם באופן מידי מהתנהלותכם, תפעל הסתדרות עובדי המדינה בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה על מנת לממש את ההתחייבות שנתנה ולרבות פניה לערכאות, כאשר כל האחריות תחול עליכם ועליכם בלבד.

לאור חשיבות העניין מבקש לקבל התייחסות מידית בדחיפות."

בהיעדר קבלת מענה למכתב נציג ההסתדרות הוגשה בקשת הצד נשוא ההליך דנן.

1. טענות המבקשים
2. רמ"י הפרה ברגל גסה את ההסכמה הקיבוצית בין הצדדים להקמת מוקד טלפוני פנימי, המאויש על ידי עובדי רמ"י המועסקים תחת הסכם קיבוצי בלבד. יתרה מכך, רמ"י עשתה זאת בהיחבא ומבלי ליידע את המבקשים, כמצופה ממנה כצד ליחסי עבודה קיבוציים.
3. לכל אורך השנים רמ"י הציגה בפני נציגות העובדים מצג שווא לפיו, היא פועלת לקיום התחייבותה ומסיבה זו, כמו גם מתוך הכרה בכך שהרשות עוברת תהליך רפורמה ארוך ומורכב, גילו המבקשים כצד אחראי ליחסי עבודה קיבוציים, אורך רוח אף בחלוף המועדים שסוכמו לקיום ההתחייבות (12-18 חודשים ממועד הקמת הרשות); אלא שבפועל התברר למבקשים בדיעבד, כי רמ"י פעלה בחוסר תום לב והיא קיבלה החלטות חד צדדיות, מבלי לשתף/ליידע את נציגות העובדים, לפיהן אין בכוונתה לעמוד בהתחייבותה, והיא פעולת להקמת מוקד טלפוני באמצעות מיקור חוץ- התנהלות חסרת תום לב המצדיקה את קבלת הבקשה וחיוב הרשות לעמוד בהתחייבות שהיא נטלה על עצמה במסגרת הסכמות קיבוציות כוללות ורחבות.
4. נוכח התחייבותה המפורשת של רמ"י להקמת המוקד הטלפוני הפנימי, כפי שזו נלמדת ממכתב 13/6/13, נענו המבקשים באותה העת לבקשת רמ"י לחיבור נציגי המוקד הטלפוני, שהועסקו באותה העת על ידי חברה חיצונית במיקור חוץ, למערכות המידע של הרשות, על מנת שאלה יבצעו פעולות שונות הכרוכות בהוצאת המידע מתוך המערכות ובכך הסכימו המבקשים למעשה להרחבת היקף פעילות המוקד הטלפוני באופן ניכר והפיכתו ל"מוקד חכם", לעומת היקף פעילותו המצומצם של המוקד כפי שהיה עובר לאותו מועד ואשר התמצה בהעברת תוכן הפניות לאגף הרלוונטי ברשות. המבקשים מצרים על כך שכיום מנסות המשיבות לעשות שימוש ציני ופסול דווקא בעובדה שנציגי המוקד מבצעים פעילויות רבות המצריכות ידע והבנה, כנימוק לכאורי לכך שהעסקת סטודנטים עלולה להיות בעייתית לעומת העסקת עובדים קבועים (במיקור חוץ) הצוברים ידע וניסיון.

הסכמה זו מצד נציגות העובדים באה מתוך הבנה וציפייה, כי המוקד הטלפוני יאויש תוך 12-18 חודשים לכל המאוחר, על ידי עובדי רמ"י. לפיכך, המדובר בחיובים שלובים שלא ניתנים להפרדה והסכמת המבקשים להרחבת היקף פעילות המוקד הטלפוני לא הייתה ניתנת אלמלא התחייבות הרשות להקמת המוקד הפנימי.

1. כאמור, הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך במסגרתו חתמו על 3 הסכמים קיבוציים, כאשר במכתב 13/6/13 הוסכם בין הצדדים על מבנה המרחבים וניתנה התחייבות הרשות להקמת המוקד הטלפוני הפנימי. בו ביום נחתם ההסכם הקיבוצי המשלים בין הצדדים – הסכם 2013 – אשר הסדיר, בין היתר, את סוגיית המוקד הטלפוני, אלא שתאריך זה שונה בכתב יד ל- 19/6/13 עם הוספת חתימת הממונה על השכר במשרד האוצר, מר קובי אמסלם, כמשתקף בהסכם (נספח 5 לבקשת הצד).
2. רמ"י הייתה ועודנה ערה להתחייבותה הקיבוצית המפורשת כלפי המבקשים וציינה את דבר קיומה, בזמן אמת, בכל אחד מהפרוטוקולים של ועדות המכרזים. חרף מודעותה זו, בחרה רמ"י להפר את התחייבותה בניגוד לכלל הידוע לפיו, הסכמים יש לקיים, קל וחומר עת המדובר במדינה שהיא המעסיקה, אשר לפי הפסיקה היא חבה חובה מוגברת של הגינות ותום לב בכל הנוגע ליחסיה עם עובדיה. המבקשים הפנו לפסיקה התומכת בטענותיהם (סע' 40-42 לסיכומים).
3. במקביל להתחייבות הרשות להקמת מוקד טלפוני פנימי, הסכימה ההסתדרות מנגד לשינויים בתנאי ההעסקה בהם הרשות הייתה מעוניינת, כפי שעולה מדברי מר יעקובי בדיון מיום 14/1/18 (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 22-29). חרף הסכמה זו - הרשות לא עמדה בהתחייבותה ואף פעלה, בחוסר תום לב ובהתעלמות מוחלטת מנציגות העובדים, לקבלת ויישום החלטות ארגוניות כבדות משקל בוועדות הפטור- התנהלות מגמתית ופסולה שנועדה למנוע מהמבקשים לעמוד על זכותם החוזית ביישום התחייבות הרשות.
4. הוצאת פעילות ליבה של הרשות למיקור חוץ פוגעת בזכות ההתאגדות ובכוחם הארגוני של העובדים, בשל פיצול יחידת המיקוח. מדובר בעקיפה מלאכותית של ההסכם הקיבוצי ופגיעה בכח העבודה המאורגן.
5. התנהלותה של רמ"י עומדת אף בסתירה גמורה להנחיות נציבות שירות המדינה, "הנחיות להתקשרות והעסקת כוח-אדם שאינו עובד המדינה בתוך משרדי הממשלה", מיום 15/9/15 (חוזר מס' 12/2009) (להלן: "הנחיות נש"מ", נספח 7 לבקשת הצד), ואף מטעם זה התנהלות הרשות הינה פסולה ויש למנעה. בסעיף 4 להנחיות נש"מ נקבע, שאין להעסיק או להתקשר עם אדם שאינו עובד המדינה לצורך ביצוע "תפקידים המהווים חלק אינטגראלי מליבת הפעילות של המשרד"- כאשר טיפול המוקד בפניות האזרח ומתן מידע מקצועי מתוך תיק נכס ברשות, מהווה לטענת המבקשים פעילות ליבה מובהקת של הרשות. עוד הפנו המבקשים לסעיף 8 להנחיות נש"מ, המורה למדינה לפעול להגשת בקשה לתוספת משרות במקרים בהם ההעסקה הנדרשת אינה עומדת בתנאים המפורטים בהנחיות וקיימת הצדקה לתוספת משרות ותקנים. בהתאם, מבקשת נציגות העובדים להורות על ביטול המכרזים וקליטת כח האדם הדרוש להפעלת המוקד הטלפוני הפנימי.

אין לקבל את טענת המשיבות שנטענה בעלמא ולפיה פעילות המוקד הטלפוני אינה מהווה חלק מפעילות הליבה של הרשות. לטענה זו אין על מה לסמוך, כיוון שהמידע הנמסר במסגרת פעילות המוקד הטלפוני מהווה מידע אינהרנטי המהווה חלק מפעילות הרשות, מה גם שעד להקמת המוקד החיצוני מידע זה היה נמסר כדרך שגרה על ידי עובדי מינהל מקרקעי ישראל.

1. יש לדחות בכל תוקף את טענת המשיבות לפיה, מכתב הצד (מכתב 13/6/13), אשר ללא ספק מאוזכר במפורש בהסכמים הקיבוציים ואף נחתם באותו היום, אינו מהווה חלק מההסכמות הקיבוציות בין הצדדים, אלא מהווה לכל היותר "התחייבות שלטונית" חד צדדית מטעם המדינה, שניתן להשתחרר הימנה על פי הלכת ההשתחררות. אין לקבל טענה חריגה זו המנוגדת לפרקטיקה קיבוצית נוהגת מזה שנים רבות ומערערת את תוקפן של הסכמות קיבוציות אליהן הגיעו הצדדים ליחסי עבודה במקרים רבים אחרים. מכתבי צד מהווים פרקטיקה נוהגת בחתימת הסכמים קיבוציים, קל וחומר עת בענייננו מכתב 13/6/13 הוזכר במפורש בהסכמים הקיבוציים בין הצדדים וברור, כי תוכנו מהווה חלק בלתי נפרד מההסכמות הקיבוציות בין הצדדים. בהקשר זה הפנו המבקשים בסיכומיהם לדברי יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, מר יעקובי, בדיון מיום 14/1/18 (בעמ' 10 לפרוטוקול, ש' 22-29).
2. אין לקבל את טענת המדינה, לפיה מכתב 13/6/13 לא נכלל, על תוכנו המלא, בהסכם הקיבוצי מחמת העובדה שמדובר בנושא הנתון לפררוגטיבה של המעסיק; מעסיק רשאי לוותר ו/או לצמצם את הפררוגטיבה שלו ומשעשה כן, הופכת הסכמתו לחלק מההסכמות הכוללות במסגרת המשא ומתן הקיבוצי. מכל מקום, לא מסיבה זו נמנעו הצדדים מהכללת מלוא תוכנו של מכתב 13/6/13 בהסכם הקיבוצי אלא מסיבה טכנית בלבד וכחלק מהפרקטיקה הנוהגת של "מכתב צד", כאשר אין חולק, כי מכתב 13/6/13 עמד בבסיס ההסכמות הקיבוציות בין הצדדים.
3. המדינה מבקשת בנסיבות העניין להשתחרר ממחויבות אחת בלבד מתוך מארג כולל של הסכמות, אליהן הגיעו הצדדים לאחר ניהול משא ומתן ממושך ואין לאפשר זאת, עת המדובר בחיובים שלובים ואף אם הייתה למדינה עילה לביטול התחייבותה, הרי שעל פי עיקרון "העיפרון הכחול" לא ניתן בנסיבות המקרה לבטל התחייבות זו, משאינה ניתנת להפרדה משאר חלקי הסכמות הצדדים.
4. חזקה על רמ"י שאם וככל שהייתה סבורה, כי היא רשאית כביכול להשתחרר מההתחייבות, הייתה מזמינה את המבקשים ומדווחת להם על עמדתה ו/או מנהלת עימם משא ומתן; תחת זאת, בחרה רמ"י להסתיר כוונה פסולה זו מעיני המבקשים במפגיע.
5. יש לקבוע, כי רמ"י מנועה מהעלאת כל טענה בנוגע להשלכות הנובעות מהעסקת סטודנטים תחת הנציגים עתירי הידע והניסיון, אשר הפכו לכאלה בעקבות הסכמת נציגות העובדים להפיכת המוקד ל"מוקד חכם", מתוך סברה וציפייה כאמור שמוקד זה יאויש בתוך 12-18 חודשים על ידי עובדי הרשות. טענות אלה אינן יכולות לבסס את דרישת המשיבות להשתחרר מהתחייבות שלטונית ובמקרה בו ייקבע, כי רמ"י משוחררת מהתחייבותה לקיים מוקד טלפוני פנימי- מבקשת נציגות העובדים בסיכומיה (סע' 99-100) לקבוע מנגד, כי הסכמת המבקשים להרחבת היקף פעילות המוקד וחיבור הנציגים למערכות הרשות - תבוטל אף היא ובהתאם, לנתק את נציגי המוקד הטלפוני ממערכות הרשות ולהשיב את פעילות המוקד לקדמותה, כפי שהייתה עובר להסכמות הצדדים משנת 2013.
6. נציגות העובדים מפנה בסיכומיה (בסע' 102-104) לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (ס"ק (ב"ש) 54731-01-15 ההסתדרות הרפואית בישראל – מדינת ישראל ואח', 31/12/17, להלן: "עניין הר"י"), בו עלתה לדבריה טענה דומה מצד המדינה לפיה מכתב צד הינו למעשה התחייבות שלטונית חד צדדית, ממנה המדינה יכולה לחזור וטענה זו נדחתה מכל וכל בפסק הדין, כפי שיש לקבוע גם בענייננו. לתמיכה במסקנתה זו, מפנה נציגות העובדים להצהרת מנכ"ל הרשות בדיון מיום 14/1/18 לפיה, מדובר במכתב צד הנובע מההסכמים הקיבוציים (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 14-15) וכן להחלטת בית הדין שניתנה בתום הדיון לאחר שמיעת דברי המנכ"ל. משכך, יש לפסוק, כי המדובר במכתב צד המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, וככזה יש ליתן לו תוקף משפטי מחייב, כפי שנפסק בעניין הר"י.

לחלופין, טוענים המבקשים, כי אף אם ייקבע, כי עסקינן בהתחייבות חד צדדית, הרי שאין כל צידוק להשתחרר הימנה בנסיבות העניין. כל רשות ציבורית חייבת לכלכל את צעדיה בתום לב ולקיים את הבטחותיה בהתאם לחובתה הכללית לנהוג בהגינות כלפי האזרח.

1. אין בנסיבות המתוארות על ידי רמ"י כל "צידוק חוקי" או שינוי נסיבות המצדיק השתחררות מההתחייבות השלטונית. רמ"י לא הצביעה על נסיבות יוצאות דופן שלא היו בשליטתה או כאלה שלא היו ידועות לה. אין בטיעוני המשיבות בכל הקשור למשבר הדיור הציבורי משום רלוונטיות לפעילות המוקד הטלפוני וההחלטה שלא להפעיל את המוקד באמצעות עובדי רמ"י לא נבעה ממשבר הדיור הציבורי, כפי שנלמד מפרוטוקולי הדיונים של ועדת המכרזים. כך המדינה גם לא הפנתה לכל החלטה סדורה שהתקבלה בדבר חזרתה מהתחייבותה ואף לא פרסמה החלטה כאמור המבטלת או המשנה את מכתב הצד. נהפוך הוא- בעניין זה בחרה המדינה לפעול בהיחבא מאחורי גבו של ארגון העובדים המייצג. מכאן שמדובר בשינוי התחייבות שלא כדין וקבלת טיעוני המדינה תוביל לתוצאה אבסורדית, בה יותר לאחרונה להשתחרר מכל הסכמה קיבוצית המובילה לעלות כספית לרשות.
2. טענות המשיבות בכל הקשור להיקף עלות הקמת המוקד הפנימי משקפות לכל היותר "טעות בכדאיות העסקה", אשר על פי דיני החוזים, אינה מקנה לצד הטועה סמכות לבטל את ההסכם. אף אם טעות מסוג זה הייתה מקנה זכות כאמור, בוודאי שאין בכוחה להקנות לצד הטועה סמכות להשתחרר מהתחייבות ספציפית על פי ההסכם, תוך הותרת יתרת ההסכם על כנו, כפי שמבקשת רמ"י לעשות. מכל מקום, ככל שרמ"י סבורה שאין להקים את המוקד הפנימי מסיבות ענייניות, הרי שהדרך לעשות כן היא במסגרת הידברות עם ארגון העובדים ולא בדרך של תגובה להליך המשפטי.
3. אין בטענותיה של רמ"י בדבר הבעייתיות הכרוכה בהקמת מוקד בו מועסקים סטודנטים, טענות שגובו בחוות דעת, כדי לסייע בידה. ההחלטה לאייש את המוקד על ידי סטודנטים הינה החלטה של רמ"י והיא אופציונלית בלבד, כך שאין כל מניעה, כי המוקד יאויש על ידי עובדי רמ"י שאינם סטודנטים. נוסף לאמור, ברשות מועסקים כיום למעלה מ- 100 סטודנטים המאיישים תפקידים המהווים את ליבת העשייה של רמ"י ומצריכים ידע, מקצועיות והבנה. ככל שרמ"י סבורה, כי סטודנטים אינם כשירים לתפקידים מורכבים מעין אלו, הרי שהיא לא הייתה מעסיקה אותם כלל. מכאן, שאין בטענות המשיבות בכל הקשור לסטודנטים כדי להצדיק השתחררות הרשות מהתחייבותה.
4. באשר לטענות הרשות בדבר היעדר תקנים מאושרים על ידי משרד האוצר להקמת המוקד הטלפוני הפנימי נטען, כי רמ"י אינה יכולה להסתמך על טיעון זה ממספר טעמים, ובכלל זה, העובדה, כי רמ"י לא קיבלה תקנים ממשרד האוצר מחמת החלטתה שהיא אינה מקימה מוקד טלפוני פנימי; התחייבותה של רמ"י כלפי נציגות העובדים אינה בגדר התחייבות חוזית מותנית אלא מוחלטת ומחייבת שיש להורות על אכיפתה; משרד האוצר הינו שותף מלא למשאים ומתנים המתקיימים בכל שירות המדינה ובכלל זה ברמ"י, כאשר אף בהסכם הרלוונטי לענייננו - הסכם 2013- תאריך ההסכם הקיבוצי שונה לתאריך בו מר קובי אמסלם, הממונה על השכר דאז, הוסיף את חתימתו להסכם הקיבוצי; מה גם שמשרד האוצר הינו צד לבקשה דנן ולא הועלתה בשמו כל טענה המצדיקה את התנהלותו לעניין זה ו/או המצדיקה את הפרת התחייבותה של רמ"י מחמת היעדר תקנים.
5. דין טענת השיהוי שהועלתה על ידי המשיבות להידחות בנסיבות העניין. כמתואר לעיל, רמ"י טענה לאורך הדרך, כי תהליך בחינת הדרכים להקמת ותפעול מוקד טלפוני פנימי הינו מורכב וממושך ולפיכך ביקשה, מעת לעת, להאריך את התקשרותה עם טלאול עד להשלמת התהליך- ונציגות העובדים גילתה אורך רוח והתנהלה כצד אחראי ליחסי עבודה קיבוציים. רק משהתחוור לנציגות העובדים בדיעבד, כי רמ"י שינתה חזית והחליטה חד צדדית על חזרתה מההתחייבות הקיבוצית נציגות העובדים פנתה למנכ"ל רמ"י בעניין ובהיעדר קבלת מענה – פנו המבקשים לבית הדין בבקשת הצד הנוכחית. במצב דברים זה, המשיבות מנועות מהעלאת טענת שיהוי, כאשר מכל מקום, עסקינן בהליך העיקרי ולא בסעד הזמני, כך שטענת השיהוי ממילא מאבדת ממשקלה ודינה להידחות.
6. על יסוד כל האמור, מבקשת נציגות העובדים בסיכומיה לקבל את הבקשה וליתן:
   • צו מניעה קבוע המורה לרמ"י שלא לפרסם ו/או לקדם מכרז להקמת מוקד טלפוני המופעל על ידי חברה חיצונית, במיקור חוץ;
   • צו מניעה קבוע האוסר על רמ"י להמשיך את התקשרותה עם טלאול מעבר להתקשרות שאושרה עד לחודש יוני 2018;
   • צו עשה המורה לרמ"י לפעול לאלתר לקיום ההסכם הקיבוצי וההתחייבות מיום 13/6/13 ולנקוט בכל הצעדים הדרושים להקמת מוקד פנימי אשר עובדיו יועסקו ישירות על ידי רמ"י בהסכם קיבוצי;
   • צו עשה למשרד האוצר לאשר את תקני העובדים הנחוצים לצורך הפעלת המוקד הטלפוני, כפי שהוסכם.

לחלופין, מבקשת נציגות העובדים, כי במידה וייקבע שרמ"י רשאית להשתחרר מהתחייבותה, לקבוע, כי הסכמת המבקשים להרחבת פעילות המוקד וחיבור הנציגים למערכות הרשות- בטלה אף היא. ובהתאם, להורות על ניתוק נציגי המוקד הטלפוני ממערכות הרשות ולא לאפשר להם לבצע כל פעולות במערכות אלו, כפי שהיה המצב עובר לשנת 2013.

1. טענות המשיבות
2. אין המדובר בהסכמה קיבוצית המעוגנת בהסכם קיבוצי ומשכך לא ניתן לטעון להפרתו של הסכם קיבוצי. לכל היותר מדובר בהתחייבות חד צדדית, שבנסיבות העניין חלה עליה "הלכת ההשתחררות" בשל קיומם של צרכי ציבור חיוניים, כמו הצורך במתן מענה הולם לציבור, בתקופה זו בה מתקיימים ניסיונות לטפל במשבר הדיור במדינת ישראל, וכן הקלה משמעותית על עובדי הרשות אשר עבודתו הטובה והיעילה של המוקד הטלפוני מסייעת בעדם, והצורך להימנע מבזבוז כספי ציבור ומשאבים שיש להפנותם בעת הזאת לפתרון מצוקת הדיור של אזרחי ישראל. לפיכך, לא ניתן לאכוף התחייבות חד צדדית זו בנסיבות העניין.
3. שינוי מבני בדמות הקמת מרחבים עסקיים ומרחבי שירות, כמו גם הקמת מוקד טלפוני פנימי אינם ממין הנושאים שבגינם ייחתם הסכם קיבוצי. המדובר בפררוגטיבה של המעסיק, כאשר משא ומתן קיבוצי יתנהל אך ורק על ההשלכות האפשריות של ההחלטה על זכויות העובדים וביטחונם התעסוקתי.
4. המדינה מתנגדת באופן קטגורי לתוצאות האופרטיביות המגולמות בסעדים המבוקשים על ידי נציגות העובדים, קרי, אי פרסום מכרז להקמת מוקד טלפוני המופעל על ידי חברה חיצונית ואיסור המשך התקשרות עם טלאול או כל חברה אחרת. מתן סעד כאמור משמעו גרימת נזק בל ישוער הן לעובדי רמ"י והן לציבור במדינת ישראל, הנזקק חדשות לבקרים למענה טלפוני בעניינים שונים, בייחוד בתקופה זו.
5. למדינה חובת הגינות רחבה כלפי הציבור בכללותו אשר הנכס המשמעותי ביותר שיש לכל אחד מיחידיו, מבחינה כלכלית, הוא המקרקעין.
6. המדינה מבקשת למעשה מבית הדין לחדש את האיזון הנכון בין יכולתה לפעול על בסיס שיקולים הכוללים את טובת הציבור ושיפור השירות לתושבים, לבין מתן התחייבות שניתנה בעבר ואינה מתאימה לעת הזו.
7. המדינה מכירה בכך שהסכמים יש לכבד, וכי זכות השביתה והגנה על זכויות העובדים הן חשובות, אולם בעניין זה לטענתה, חשובה לא פחות יכולתה לפעול ולקדם תהליכים של שינוי, שיפור והתפתחות במשק בכלל ובשירותים הציבוריים בפרט, לטובת הציבור כולו, כמתחייב במדינה דמוקרטית מתקדמת.
8. כפי שציינה המדינה במהלך הדיונים, היה מקום, כי מחלוקת זו בין הצדדים תבוא על פתרונה במסגרת הידברות על מנת להגיע להסכמה שיהא בה כדי להועיל לאזרחי המדינה; בהתאם, ניהלה הנהלת רמ"י עם נציגות העובדים משא ומתן, אולם כל הצעה שהוצעה על ידי רמ"י נדחתה על ידי המבקשים.
9. המשיבות פירטו בסיכומיהן (בסע' 23) את היקף פעילות המוקד הטלפוני הנוכחי, המופעל כאמור על ידי חברה חיצונית, במיקור חוץ, אשר שירותיו לקהל הפונים כוללים, בין היתר, מסירת מידע אישי לכלל הנושאים והלקוחות מתוך התיק המתנהל ברמ"י וכן משלוח העתקי מסמכים בדואר לבעל הנכס או מיופה כוחו וכן מתן מידע כללי מקיף לכל המעוניין- פעולות שלתפיסת המדינה, אינן חלק מפעילות הליבה של הרשות. לפי המדינה, המוקד במתכונתו הנוכחית זוכה לשבחים רבים.
10. רמ"י עברה שינוי משמעותי מאוד במסגרת יישום הרפורמה. גישת ממשלת ישראל ושר האוצר הנוכחי עניינה פעולה במישורים רבים בתחום הדיור בישראל, על מנת להגדיל את ההיצע, להקטין את הביקוש ולהביא לירידה במחירי הדיור, כאשר פעולות רבות מבין כלל הפעולות מוטלות על רמ"י. עובדי רמ"י נושאים בנטל היומיומי על מנת להגשים את היעדים בתחום זה וחלק מהסיוע לעובדי הרשות הוא גם הפעלת מוקד טלפוני יעיל ואפקטיבי, שישרת את הציבור ויפחית מעובדי רמ"י את הצורך בפעילות עתירת משאבי זמן שעניינה מסירת מידע בלבד, כאשר כאמור פעולות אלה אינן בליבת עבודתה של הרשות.
11. דין הבקשה להידחות על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה, עת המכתב העומד בבסיס הבקשה הינו מיום 13/6/13 ובמסגרתו צוין, כי תוך 12-18 חודשים יופעל מוקד טלפוני פנימי במקום המוקד הטלפוני הקיים. עוד נרשם במכתב 13/6/13, כי "בכל מקרה, המוקד הטלפוני לא יפעל באמצעות מיקור חוץ לאחר המועד שבו חלפו 18 חודשים ממועד הקמת הרשות"- כאשר 12 חודשים ממועד המכתב חלפו כבר בחודש יוני 2014, מועד בו אותה הנהלת הרשות אשר התחייבה במכתב עדיין שימשה בתפקידה. המבקשים פונים כיום לבית הדין, בחלוף כמעט שלוש שנים ממועד אי מימוש המכתב, לאחר שהתחלפה כל הנהלת הרשות שעוסקת בנושא, זאת בסמיכות לתום תקופת ההסכם הקיבוצי, אשר הסתיים בשנת 2016 ולכל המאוחר, ביום 28/2/18, בתקופת תחילת שיחות המשא ומתן בנושא ההסכם הקיבוצי- כך שאין המדובר בעיתוי מקרי. בנסיבות אלה, קבלת הבקשה תגרום לנזק בלתי הפיך לרמ"י, אשר לא היה נגרם לה לו הוגשה הבקשה במועד הראוי, קרי לפני כשלוש שנים- באופן המצדיק את דחיית הבקשה.
12. המשיבות תוהות במסגרת סיכומיהן מה מנע מהמבקשים להכריז על סכסוך עבודה? לנקוט בצעדים ארגוניים? או להגיש בקשה קודם לכן, ככל שלשיטתם היה ברור, כי המדובר בהסכם קיבוצי ובהתחייבות קיבוצית? לתפיסת המדינה, עד לפני מספר חודשים אף המבקשים עצמם לא סברו, כי המדובר בהתחייבות במישור הקיבוצי, כעולה לטענת המדינה מדברי מר יעקובי בדיון, לפיהם לכל היותר מדובר בהתחייבות של רמ"י שקדמה לחתימה על ההסכם הקיבוצי משנת 2013 ונראה לטענת המדינה, כי רק בשל "לחץ מבית" או בשל פתיחת המשא ומתן על הסכם קיבוצי חדש פנו המבקשים בבקשתם דנן. המדינה מפנה בסיכומיה (בסע' 35-36) לפסיקה בעניין השיהוי המצדיקה לתפיסתה את דחיית הבקשה.
13. חירות השביתה שהינה חלק מזכות ההתאגדות הינה חירות מיוחדת במינה במשפט בכלל. תנאי ראשון והכרחי לכינונה של הזכות לשבות בנקודת זמן מסוימת הינה, כי מדובר בעניין שיכול להיות נושא להסכם קיבוצי ועומדת לארגון העובדים הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי בגינו. מהות הנושאים שלגביהם ניתן לקיים משא ומתן קיבוצי קבועה בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"), הקובע מהו הסכם קיבוצי ומהם העניינים שיוסדרו בהסכם קיבוצי, שהם מעצם העניין נושאים למשא ומתן קיבוצי והם אשר יכולים להצמיח בסופו של יום זכות לשבות:

"הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעביד או ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים שנעשה והוגש לרישום לפי חוק זה, בענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלה".

בהתאם לכך קובע גם סעיף 2 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז- 1957 (להלן: "חוק יישוב סכסוכי עבודה") מהו סכסוך עבודה לעניין החוק:

"לעניין חוק זה סכסוך עבודה הוא סכסוך באחד הנושאים המנויים להלן שנתגלע בין מעסיק לעובדיו או לחלק מהם, או בין מעסיק לארגון עובדים או בין ארגון מעבידים לארגון עובדים, להוציא סכסוך היחיד; ואלה הנושאים:

1. כריתתו, חידושו, שינויו או ביטולו של הסכם קיבוצי;
2. קביעת תנאי עבודה;
3. קבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו או סיום עבודתו;
4. קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עבודה."

קיומה או היעדרה של עילת סכסוך בנושאים הנ"ל הוא המבחן לקיומה או היעדרה של אפשרות לחתימה על הסכם קיבוצי ועילת שביתה. לפיכך, דין טענת המבקשים, כי האמור במכתבו של מנכ"ל הרשות דאז, מר ברוך צבי ליברמן, לפיה השינויים שייעשו ברשות בעניין מחוזות רמ"י והמוקד הטלפוני הם חלק מההסכם הקיבוצי שנחתם בין הצדדים- להידחות, עת טענה זו מנוגדת להוראות החוק המסדירות את זכויותיו של ארגון העובדים במסגרת משפט העבודה הקיבוצי ואין המדובר באחד מאותם נושאים שהוגדרו בחוק כנושא למשא ומתן קיבוצי. בחינת מהות הבקשה לגופה מלמדת, כי עניינה של הבקשה והסעדים הכלולים בה, אינם נוגעים ל"קיומו" / "תחולתו" / "פירושו" / "ביצועו" או "הפרתו" של הסכם קיבוצי.

1. סעיף 13 להסכם 2013 ביקש להוסיף את מכתביו של מנהל הרשות דאז מיום 18/6/13 בעניין חוזים אישיים ברמ"י ומיקור חוץ מתכלה ובעניין מרחבים ברמ"י ומוקד טלפוני, למסמכים שצוינו בסעיף 33 להסכם 2011, שבעקבותיהם נחתם אותו הסכם 2011 וכלשון הסעיף: "הסכם זה נחתם בעקבות מכתבו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי...", אלא שמסמכים אלה אינם חלק מההסכם הקיבוצי ותנאיו, מה גם שהמכתב אליו התייחס ההסכם הקיבוצי הינו מיום 18/6/13 ולא מיום 13/6/13, כאשר ההסכם הקיבוצי המיוחד נחתם ביום 19/6/13- כך שהמכתב עליו מושתתת בקשת הצד דנן נכתב באופן נפרד ומובחן מההסכם הקיבוצי.
2. המדובר במכתב שעמד ברקע ההסכם הקיבוצי ועניינו הצהרת המעסיק, במסגרת הפררוגטיבה הנתונה לו על קיומו של שינוי מבני בשני עניינים: ביטול איחודם של מחוזות ת"א והמרכז, הקמת מרחבים עסקיים ברשות והקמת 5 מרחבי שירות; השני, שינוי מבנה המוקד הטלפוני. הצדדים כאמור לא הכלילו את הנושאים הנדונים, העומדים בבסיס הבקשה דנן, בהסכם הקיבוצי ובכך גילו דעתם גם באשר למסגרת הנורמטיבית שבתחומה מצויות ההתחייבויות האמורות.
3. המשיבות הפנו בסיכומיהן לפסיקה (בסע' 58-59) אשר הבהירה לטענתן, כי שינוי מבני כשלעצמו אינו נושא להסכם קיבוצי וכי למעסיק יש פררוגטיבה ליצור שינוי מבני מבלי שתהא לו מחויבות לגבש תכנית מוסכמת עם העובדים כפי שמנסים המבקשים עתה לטעון.

לפיכך, טוענות המשיבות, ביטול החלטה בדבר איחוד מחוזות, הקמת מרחבים עסקיים ומרחבי שירות כמו גם הקמת מוקד טלפוני פנימי במסגרתו יועסקו סטודנטים עובדי רמ"י, אינם מסוג העניינים המהווים חלק מהנושאים המעוגנים בהסכם קיבוצי. לא מדובר בתנאי עבודה של עובדי רמ"י, ביחסי עבודה או בזכויות וחובות של הארגונים. מדובר בשינוי מבני המהווה חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המעסיק לכל דבר ועניין. משכך, מלכתחילה, אין המדובר בנושא המהווה חלק מן הנושאים שבגינם ייחתם הסכם קיבוצי, המדינה לא התכוונה בשום שלב שעניין זה יהיה חלק מאותו הסכם קיבוצי ולכן נושא זה אינו מצוי בליבת ההסכם הקיבוצי.

1. עיון בהסכם הקיבוצי המלא משנת 2011 מוכיח אף הוא, כי הנושאים היחידים שהוסדרו בו הם אך ורק אלה הנוגעים לתנאי העבודה של עובדי רמ"י וזכויותיהם הכספיות. משאין המדובר בנושא למשא ומתן קיבוצי, הרי שיש לדחות את הסעד המבוקש לקיום הסכמות הצדדים ואין מקום לראות בהליך ככזה שיש לנהלו כסכסוך קיבוצי.
2. הגבלת הפררוגטיבה הניהולית של מעסיק בעניין אופן העסקת עובדיו אינה דבר מובן מאיליו ומשכך יש לפרשה בצמצום.
3. אין בידי ארגון עובדים להקנות לעצמו, כי ינוהל עמו משא ומתן קיבוצי על עצם השינויים שאליהם מכוון המעסיק.
4. כפי שהובהר בבג"צ בזק, עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי ושל שיטת המשפט מחייבים, כי הריבון מזה, והרשויות הרגולטוריות מזה, הם אשר יקבלו החלטות שעניינן קביעת מדיניות משקית וכלכלית בכל התחום הנתון לסמכותם, כשפעולתם זו, כפופה לכללי המשפט המנהלי, החוקתי ועליה להיעשות במסגרת הדין ומכוחו.
5. העובדה, כי המכתב אליו מפנים המבקשים בבקשתם אינו חלק מההסכם הקיבוצי עולה גם מזהות הגורם שחתם עליו (ראש הרשות דאז ולא מי שמוסמך לחתום על הסכמים קיבוציים מטעם המדינה) והן מכך שלא צוין, לא במכתב עצמו ולא בהסכם הקיבוצי, כי יש לראות במכתב משום נספח או חלק מההסכם.
6. לא נעלם מעיני המדינה פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בעניין הר"י, אליו מפנים המבקשים בסיכומיהם; אולם, על פסק הדין האמור הוגש ערעור התלוי ועומד בימים אלו בבית הדין הארצי לעבודה (עס"ק 31504-01-18), אשר הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, ללמדך על סיכויי הערעור שאינם מבוטלים, מה גם שלגופו של עניין, קיים שוני מהותי בין שני המקרים.
7. אכיפה, לאחר שיהוי של שנים, כשמציאות שוק הדיור השתנתה ללא היכר, כשעובדי הרשות הקיימים כלל אינם נפגעים מאי הקמת מוקד טלפוני פנימי, כשעובדי הרשות קיבלו הטבות מרחיקות לכת בהסכם העבודה הקיבוצי משנת 2012, כשאין כל הפרה של ההוראות הנורמטיביות או האובליגטוריות שבהסכם הקיבוצי, ועוד טענות בדבר הצורך הציבורי להשתחרר מההתחייבות- תהא בלתי צודקת בנסיבות העניין.
8. אין מקום לניסיון המבקשים להיבנות מדברי מנכ"ל הרשות הנוכחי, מר שומרון, בדיון. המנכ"ל התייצב לדיון לבקשת בית הדין, אשר רצה להתרשם מהתקדמותה / אי התקדמותה של ההידברות בין הצדדים; המנכ"ל לא הוזמן כעד וממילא לא הוזהר כדין על ידי בית הדין; המנכ"ל ביקש להביא , לפי מיטב הבנתו, את המתרחש בימים אלה ברמ"י; המנכ"ל אף ציין במפורש, כי לא היה בעת הרלוונטית ברמ"י והוא מונה לתפקידו רק ביוני 2015. משכך בפתחה של ישיבת בית הדין חזר וביקש המנכ"ל, מספר פעמים, שלא לייחס לדבריו משמעות משפטית ואף לאחר דבריו התייחס לניסיון "לתפוס אותו במילה" (ראה סע' 83-88 לסיכומי המשיבות)- כך שאין ולא היה מקום לקבוע על סמך משפט בודד של המנכ"ל, מהי המשמעות שיש לייחס למכתב 13/6/13 וההכרעה המשפטית צריכה להינתן על יסוד טיעונים משפטיים.
9. צו השעה בעת הזו נוגע להיצע הדירות ושטחי התעסוקה אותם הציבה ממשלת ישראל בראש סדר העדיפויות הלאומי, בהיות המשיבה "שחקן" עיקרי ומשמעותי בפתרון משבר הדיור- באופן המחייב השתחררות מאותה "הבטחה מנהלית", ככל שניתנה. המשך מתן מענה טלפוני יעיל, מהיר ומקצועי באמצעות מוקד טלפוני יעיל המסתייע בעובדים ותיקים ומנוסים המשרתים בו לאורך זמן מסייע לעובדי רמ"י לבצע את תפקידם ולהתמקד בליבת הפעילות. מענה טלפוני יעיל ומקצועי, מסיר מעובדי רמ"י את הצורך לטפל בפניותיהם של קבלנים / אזרחים ויזמים ומאפשר הן לפונים והן לעובדי רמ"י לקבל ולתת שירות מיטבי.
10. הקמת מוקד טלפוני פנימי שיאויש ברובו על ידי סטודנטים המועסקים במשרה חלקית, המרבים להיעדר בתקופת בחינות וסמוך למועדי הגשת עבודות תביא לירידה של ממש ברמת השירות הניתנת לציבור כולו. יתרה מכך, הקמת מוקד טלפוני פנימי ותפעולו על ידי סטודנטים כרוך בעלויות ניכרות ויטיל עול תקציבי על תקציב רמ"י והמדינה- תקציב אשר יוכל לשמש לליבת העשייה עצמה.
11. הנהלת רמ"י ביקשה לאחרונה לבחון את החלופה של הקמת מוקד טלפוני פנימי, זאת על רקע תפקידה המרכזי של רמ"י בהתמודדות עם משבר הנדל"ן. הבדיקה נערכה על ידי מר ארם מרגלית-מנהל אגף בכיר הפעלה בחטיבת השירות ומר ניסים אברהם- מנהל חטיבת השירות בשיתוף גורמים מקצועיים נוספים. המשיבות הפנו בסיכומיהן לממצאי הבדיקה, כאשר לטענותיהן לאחר בדיקה ארוכה ויסודית נראה היה למקבלי ההחלטות ברמ"י, כי הקמת מוקד טלפוני פנימי במתכונת מכתב 13/6/13 תהיה "בכיה לדורות".

מהבדיקה עלה, כי המוקד הטלפוני הקיים במיקור חוץ עובד ברמת אפקטיביות גבוהה ביותר: מדובר במוקד בו נציגי שירות הינם ותיקים ומנוסים שעובדים כל ימות השבוע, עת הוותק והניסיון הינם פקטור מהותי ביכולת התמודדות המוקד עם מורכבות הנושאים ברשות, ובכללם הטמעת נושאים חדשים. מנגד, המוקד החדש הנדרש מרמ"י אמור להתבסס על סטודנטים חסרי ניסיון וידע, בהעסקה חלקית מוגבלת של שעות עבודה בחודש, בהעסקה כוללת מוגבלת זמן (סיום לימודים).

1. הפעלת מוקד טלפוני פנימי מבוסס סטודנטים ברשות כרוכה במשמעויות רבות. כך, במידה ולא יהיו מספיק סטודנטים לא ניתן יהא להקים ו/או לתחזק מוקד פעיל. בהיקף ובמגוון השירות הניתן, פגיעה ניכרת ברמת המענה הטלפוני תביא לעלייה ניכרת במתן מענה פרונטאלי על ידי עובדי רמ"י במרחבי השירות, דבר שיגרור פגיעה בפעילות הליבה של עובדי רמ"י. פגיעה ברמת השירות של רמ"י משמעותה עלייה בהיקף התלונות על האחרונה אז יהא צורך בהסטת משאבים לטיפול בתלונות על חשבון פעולות ליבה. נוסף לאמור, יושתו עלויות פנים ארגוניות על יחידת משאבי אנוש בגין גיוס מתמשך של סטודנטים. קיים קושי בהעסקת סטודנטים בתקופת הבחינות ובחודש יולי, תקופה זו מתאפיינת בהיעדרות מהעבודה ובהתאם, לפגיעה ניכרת עד כדי שיתוק המוקד מפעילות; הקמת מוקד פנימי המבוסס על העסקת סטודנטים טומנת בחובה קשיים רבים וסיכונים של ירידה באפקטיביות המוקד. מה גם שעלות תפעולו של מוקד טלפוני פנימי מבחינה תקציבית היא פי 2 מעלות תפעולו של מוקד חיצוני.
2. צידוק להשתחררות מהבטחה מנהלית עשוי להתקיים באחד משני מצבים: האחד, פגיעה באינטרס הציבורי עקב שינוי נסיבות משמעותי שעניינו הצורך של הרשות להתאים את עמדתה לנסיבות המשתנות; השני, כאשר קיום ההבטחה עלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב. במצב זה, בית המשפט יאשר השתחררות מן ההבטחה על אף שהיא איננה תולדה של שינוי נסיבות, אלא הייתה צריכה להיות ברורה לרשות בעת מתן ההבטחה. חטאה של הרשות בקבלת ההחלטה המקורית אינו מכריע את הכף כאשר האינטרס הציבורי תומך באי קיום ההבטחה.

בענייננו, מדובר באינטרס לאומי בעל חשיבות המצדיק השתחררות מן ההבטחה נוכח משבר הדיור והצורך לייעל את מתן השירות לפונים, דווקא בעת הזו משאי השתחררות מן ההבטחה תוביל לפגיעה קשה מאוד ברמת השירות וכתוצאה מכך לפגיעה בפעילות הליבה של הרשות וכן תוביל לבזבוז משווע של כספי ציבור שהרשות מבקשת למנוע.

1. יש ליתן משקל לאופיו ומידתו של הנזק העצום העלול להיגרם לציבור כתוצאה מיישום ההבטחה ולעובדי רמ"י עצמם, אל מול הפגיעה הקטנה יחסית העלולה להיגרם כתוצאה מהפעלת הלכת ההשתחררות, שכן אין המדובר בעובדי רמ"י אשר יצאו נפסדים כתוצאה מאי יישום מכתב הצד, אלא בעובדים חדשים, סטודנטים ברובם, אשר יכולים היו להיכנס לרמ"י.
2. יש לראות גם בשיקול הכלכלי של הפגיעה בקופה הציבורית שיקול מהותי ביותר, הגם שאינו השיקול היחיד. חלים בענייננו שיקולים של מתן שירות יעיל וכן הסטת פעילות הליבה של הרשות שאף הם תומכים בהחלטה שלא להוציא לפועל את ההתחייבות להקמת מוקד טלפוני פנימי. על כן, מבקשת המשיבה לקבל את עמדתה ולאפשר לה להשתחרר מאותה התחייבות שניתנה כ- 6 ימים עובר לחתימת הסכם 2013, מבלי שהיה סיפק, ככל הנראה, לבצע עבודת מטה רצינית שיהא בה כדי לברר את היתרונות והחסרונות של מהלך כאמור.
3. לא יהא זה נכון וצודק לקבוע, כי מכתב 13/6/13 אשר נחתם ימים בודדים עובר לחתימת הצדדים על ההסכם הקיבוצי, ללא העתקים, שאינו מהווה חלק מההסכם הקיבוצי, יש בו כדי לכבול את רמ"י, נוכח השלכותיו הגורפות של המכתב הן על השירות החשוב הניתן לציבור, הן על הקופה הציבורית והן על רמ"י.
4. יש לדחות את טענת המבקשים לפיה התנהלות רמ"י עומדת בסתירה להנחיות נש"מ. ההנחיות האמורות אליהן מפנים המבקשים עניינן ריענון ההנחיות והכללים באשר להעסקת כוח אדם שאינו עובד מדינה בתוך משרדי הממשלה. הנחיות אלה אינן רלוונטיות לענייננו, שכן התקשרות עם ספק שירותים לעניין הפעלת המוקד הטלפוני אינו נכנס למי מההגדרות בסעיף 4 להנחיות, המפרט את סוגי התפקידים בהם אין להעסיק או להתקשר עם אדם שאינו עובד מדינה; נציגי השירות במוקד הטלפוני מוסרים מידע בלבד ואינם משמשים בתפקידים הכרוכים בהפעלת סמכויות שלטוניות ואינם משמשים בתפקידים המהווים חלק מליבת הפעילות של רמ"י. בעניין זה, בית הדין לא שמע ראיות והמשיבה טענה במהלך הדיון, כי משכך יהא קושי להכריע בסוגיה זו (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 7-11). בהיעדר ראיות בעניין זה, יש לקבל את דבריו של מנכ"ל רמ"י, כי פעילות המוקד הטלפוני אינה בגדר פעילות ליבה.
5. אין מקום להעניק למבקשים את הסעדים הנתבעים על ידם, בשים לב לדברים הבאים:

• הסעד שעניינו ניתוק נציגי המוקד הטלפוני ממערכת הרשות (סע' 139-140 לסיכומי המבקשים) הוא סעד שלא בא זכרו בבקשה. מדובר בסעד חדש, קיצוני ולא סביר, אשר נזכר לראשונה בסיכומי המבקשים ויש בו משום פגיעה משמעותית בציבור הרחב ובעובדי הרשות, ומשכך אין מקום לתיתו.
• דרישת המבקשים, כי בתום חודש יוני 2018 תופסק פעילות המוקד החיצוני כלל איננה ריאלית. מתן סעד שכזה יביא לשיתוק עובדי רמ"י, לפגיעה בתנאי עבודתם ולפגיעה בפעילות הליבה שכן מאותו מועד ואילך יהיו מחויבים העובדים ליתן מענה לאזרחים הרבים שבעבר פנו למוקד הטלפוני, הדבר אף עלול להוביל לקריסה של כלל מערכות קבלת הקהל ברמ"י. משרדי הרשות אינם ערוכים לקבלת קהל בהיקפים המדוברים. הדבר יאלץ את הנהלת הרשות להגדיל באופן משמעותי את שעות קבלת קהל, ולמעשה להזניח פעילות ליבה בתחום התכנון, השיווק, חתימה על חוזים וכו'. גם כיום, מתקשה הרשות לעמוד בכל המשימות והעומסים הנובעים מקבלת הקהל האינטנסיבית. הנהלת הרשות, פועלת מול כלל הגורמים הרלוונטיים להשגת משאבים נוספים, על מנת לשפר את השירות הקיים. בנסיבות אלו, הפסקת ההתקשרות מול טלאול וסגירה מידית של המוקד תוביל לפגיעה משמעותית בשירות הניתן לאזרחים. יתרה מכך, ככל שתופסק ההתקשרות עם טלאול יהא קושי בחידוש ההתקשרות בטווח סביר, שכן טלאול תפטר את העובדים בעלי הניסיון הנותנים את השירות בעת הנוכחית ותפנה את מערכות המידע שלה לשימושים אחרים. משמעות הדברים היא, שלא ניתן יהא לתת מענה טלפוני מקצועי, מבוסס טכנולוגיה מותאמת ועובדים מקצועיים, בחודשים רבים לאחר מכן.
• אף אם היה מתקבל טיעונם של המבקשים, אותו יש לדחות, הרי שהסעד לו היו זכאים המבקשים כתוצאה מטענתם להפרת הסכם קיבוצי, אשר לא הופר במקרה זה, היה מתן זכות השביתה ולא אכיפת התחייבות חד צדדית אשר נזקי יישומה רבים. זאת ועוד, כפי שהבהיר המנכ"ל בדיון, לא אושרה לרמ"י תוספת תקציב לשנת 2018 ומשכך אין ולא קיימת אפשרות להקים מוקד בעת הזאת. תקציב המדינה לשנת 2019 עבר אף הוא בימים האחרונים ומשכך לא נראה, כי קיימת אפשרות להיערך להקמת מוקד כאמור גם בעתיד הנראה לעין. ההתחייבות שניתנה בשנת 2013, ככל שהיא אכיפה, עניינה תקציב המדינה לעת ההיא.

1. בפסיקה נקבע, כי בעת פרשנותו של הסכם קיבוצי וההתחקות אחר אומד דעת הצדדים, יש לקחת בחשבון ככלי פרשני את הדרך בה יושם ההסכם הקיבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, ולזכור כי "הסכם קיבוצי, לא רק שצריך לקיימו, אלא שצריך גם לחיות איתו". זאת בהתייחס להסכמות קיבוציות, קל וחומר בהתייחס למכתב חד צדדי שאינו במעמד של הסכם קיבוצי.
2. על יסוד כל האמור, מבקשות המשיבות לראות במכתב 13/6/13 שניתן חד צדדית ולא היווה לתפיסתם חלק מההסכם הקיבוצי, כמכתב אשר יישומו יביא למעשה ל"אסון כלכלי ולפגיעה בציבור בישראל." קל וחומר, עת לטענת המשיבות, המבקשים לא הצביעו על נזק העלול להיגרם להם כתוצאה מאי מתן הצו המבוקש והם מציגים אינטרס חד ממדי – שמירת אותה התחייבות – גם במחיר פגיעה בציבור כולו, באופן המצדיק את דחיית בקשת הצד.
3. בתשובה לסיכומי המשיבות הוסיפו המבקשים וטענו, כדלקמן:
4. אין בסיכומי המשיבות הסבר או נימוק מדוע רמ"י "גררה רגליים" בכל הנוגע להקמת המוקד הפנימי, תוך שהיא מסתירה בחוסר תום לב מוחלט, את נקודת הזמן בה החליטה להפר את התחייבותה הקיבוצית ברגל גסה ולהימנע מהקמת המוקד הפנימי. כך גם אין בסיכומי המשיבות התייחסות לטענות המבקשים בעניין חוסר תום הלב וההסתרה המגמתית, כאשר שתיקה זו מהווה הודאה מובהקת בצדקת טענות המבקשים בסוגיה זו.
5. אין לקבל את טענת השיהוי שהעלו המשיבות בסיכומיהן, לאחר תקופה ממושכת בה הסכימה ההסתדרות לארכות שרמ"י ביקשה, מעת לעת, לרבות ביחס לתקופות בהן רמ"י החליטה להפר את התחייבותה הקיבוצית.
6. המשיבות מוסיפות "גוזמאות" לטענותיהן בנוגע להתמוטטות אפשרית של שוק הדיור בישראל.
7. אין לקבל את טענותיה של רמ"י, לפיהן מתן סעד כמבוקש יגרום נזק רב כיוון שלא יהיה מענה לקהל פונים ולחלופין, יגרום לשיתוק של עובדי רמ"י וקריסת מערכות קבלת הקהל: טענה זו יכולה להיות בת תוקף רק במידה ורמ"י מתכוונת להפר צו שיפוטי, שכן ככל שיינתן הסעד המבוקש ויוקם מוקד פנימי, יהיה מענה מלא לקהל הפונים שיינתן על ידי עובדי רמ"י. טענה זו רק מעידה על "הלך רוח פסול" וכוונתה של רמ"י שלא להקים מוקד פנימי בכל מקרה, אף במידה ובית דין זה יורה על כך. טענות אלה מלמדות על "עזות המצח" בה נוהגת רמ"י, כהמשך ישיר להתנהלותה מול העובדים.
8. סיכומי המשיבות מעידים על ההפרזה בה הן בוחרות להציג את טענותיהן, כאילו שוק הדיור עומד לקרוס כתוצאה מיישום התחייבותה של רמ"י בסוגית המוקד הטלפוני הפנימי, זאת על מנת לנסות ולחמוק מהחובה הברורה לקיום ההתחייבות.
9. רמ"י מפרטת בחוסר תום לב פרטים בנוגע למשא ומתן שנוהל בין הצדדים, המוכחשים על ידי המבקשים, כמו גם הטענה, כי המבקשים דחו כל הצעה, שכן האחרונים היו מוכנים לפתרונות שונים, אלא שרמ"י היא זו שחזרה בה מהצעות שהיא בעצמה הציעה, כפי שאישרו נציגיה בדיון.
10. באשר לטענה, כי המבקשים יכולים היו להכריז על סכסוך עבודה ולנקוט בצעדים ארגוניים טוענים המבקשים, כי הכרעה בסכסוך משפטי תיעשה בבית הדין בלבד. צד ליחסי עבודה אינו רשאי לנקוט בצעדים ארגוניים בגין סכסוך משפטי אלא בגין סכסוך כלכלי בלבד.
11. המבקשים דוחים מכל וכל את הטענה לפיה הם לא סברו כביכול שיש בידם התחייבות במישור הקיבוצי ו/או כי פנייתם לבית הדין נעשתה אך ורק בשל פתיחת הליכי המשא ומתן הקיבוצי. נהפוך הוא, המבקשים ידעו היטב, כי יש בידם התחייבות קיבוצית ואף רמ"י ידעה זאת היטב, כמשתקף בפרוטוקולי ועדת המכרזים שצורפו לבקשה ובהם צוטטו נציגי המדינה מודים בקיומה של ההתחייבות בפה מלא. העובדה, כי הבקשה הוגשה רק לאחרונה נובעת מהעובדה שרק במועד זה הובא לידיעת המבקשים שרמ"י החליטה להפר את התחייבותה – דבר שרמ"י הסתירה מעיני המבקשים בחוסר תום לב.
12. באשר לבג"צים המצוטטים בסיכומי המשיבות לתמיכה בטענתן בדבר השיהוי, טוענים המבקשים, כי עקרון השיהוי החל בב"גצים אינו חל כפשוטו בהליך סכסוך קיבוצי, בייחוד עת עסקינן בסעד העיקרי כבענייננו ולא בסעד הזמני. זאת ועוד, ההכרה בצורך לדחות עתירות מחמת שיהוי נובע בעיקרו מהעובדה ששיהוי בהגשת עתירה עשוי לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיב. כל עוד לא הוגשה עתירה, המשיב המשיך לקיים פעולות שונות ושינה מצבו; בנסיבות אלו, לעיתים עצם השיהוי כשלעצמו עלול לגרום נזק המצדיק דחיית העתירה על הסף. אולם, אין לדברים אלו כל רלוונטיות לענייננו, עת רמ"י היא זו שהשתהתה בקיום התחייבויותיה הקיבוציות והמבקשים הם אלו שניזוקו מעצם השיהוי. המבקשים מנגד לא השתהו שכן עילת התביעה הוסתרה מעיניהם במפגיע על ידי רמ"י. בנסיבות אלו, לא חל הרציונל המצדיק דחייה על הסף ואין לאפשר לרמ"י להישמע בטענה מסוג זה מחמת דיני המניעות.
13. באשר לטענת רמ"י לפיה נושא הסכסוך (הקמת מוקד טלפוני פנימי) אינו נושא להסדרה קיבוצית משיבים המבקשים, כי אמנם הנושא מצוי בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אולם המעסיק רשאי להגביל את הפררוגטיבה שלו במסגרת משא ומתן קיבוצי, כנגד קבלת התחייבויות שונות מצד העובדים, כפי שאירע בענייננו. המגבלה אותה נטלה רמ"י על עצמה תקפה לכל דבר ועניין, והיא נושא להסכם קיבוצי. בפסקי הדין אליהם מפנות המשיבות לא נקבע, ולו במשתמע, כי מעסיק אינו רשאי להגיע להסכמות קיבוציות שיש בהן משום מגבלה על הפררוגטיבה הניהולית שלו.
14. באשר לטענת רמ"י, כי נושא ההתחייבות אינו נכלל בעניינים המוגדרים בחוק ההסכמים הקיבוציים ו/או בחוק יישוב סכסוכי עבודה, מפנים המבקשים להגדרת הסכם קיבוצי בחוק הסכמים קיבוציים, המונה את הנושאים אשר יכולים להיכלל בהסכם קיבוצי, ובכלל זאת, הגדרת הנושאים "תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלו", כאשר לשיטת המבקשים המושגים "תנאי עבודה" ו"יחסי עבודה" הינם רחבים וכוללים כל סוגיה שיש בה כדי להשפיע על תנאי עבודת העובדים, היקף העסקתם, שימור פעילות הליבה בתחום עיסוקם ויציבות תעסוקתם, עת כל אלה מושפעים בענייננו מהחלטתה של רמ"י להוציא מתחום עיסוק העובדים את פעילות המוקד הטלפוני. לפיכך, דין הטענה של רמ"י להידחות. בהקשר זה הוסיפו המבקשים וטענו, כי סוגית מזעור תופעת העסקת עובדי כתף אל כתף ו/או תופעת מיקור החוץ הוסדרה לא אחת במסגרת הסכמים קיבוציים בשירות המדינה ומשכך תמוהות טענות המדינה בתיק דנן.
15. יש לדחות את ניסיון המשיבות להיאחז בדבריו של יו"ר הסתדרות עובדי המדינה- מר יעקובי- בדיון, אשר נקב במונח "התחייבות". שימוש במונח זה אינו יכול לתמוך בטענת המדינה, שכן בכל הסכם קיבוצי יש התחייבויות רבות שהצדדים ליחסי עבודה נוטלים על עצמם.
16. לעניין פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בעניין הר"י, טוענים המבקשים, כי אין מקום למסקנת המדינה בדבר סיכויי הערעור ה"לא מבוטלים" הנלמדת לשיטת המדינה מעצם הערעור על פסק הדין וההחלטה על עיכוב ביצועו. עיון בהחלטה המורה על עיכוב הביצוע מיום 20/2/18 מלמדת, לטענת המבקשים, כי הטעם המרכזי לעיכוב הביצוע לא היה סיכויי הערעור אלא מאזן הנוחות והקושי בהשבת המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור- נימוק טכני בעיקרו שאינו מלמד על סיכויי הערעור.
17. בנוגע לטענות המשיבות בעניין הלכת ההשתחררות מהתחייבות שלטונית, מפנים המבקשים בשנית לטיעונים שהובאו בסיכומיהם. אף מהציטוטים שהובאו על ידי רמ"י, מדברי כב' השופטת דפנה ברק ארז עולה, כי האפשרות להשתחרר מהתחייבות שלטונית מחמת טעות כלכלית הינה חריגה ביותר.
18. אף אם תתקבל עמדת המדינה לגבי העלות הכספית המוכחשת, הרי שלא די בה כשלעצמה לצורך מתן לגיטימציה לרמ"י לחזור בה מהתחייבותה. רמ"י לא הציגה נסיבות חריגות וקיצוניות המצדיקות את שחרורה מההתחייבות שנטלה על עצמה. בהקשר זה עוד נטען, כי מלבד טענות בעלמא בעניין נזק תיאורטי לציבור ו/או לדמוקרטיה ו/או לשוק הדיור בכללותו- לא הציגה המדינה ראיות לקיומו של נזק חריג וקיצוני המגובה בכל אסמכתא / תצהיר / חוות דעת, המצדיקות השתחררות מהתחייבותה של רמ"י. דברים אלה נכונים ביתר שאת, עת עסקינן בחיובים שלובים ולא בהתחייבות חד צדדית שאינה תלויה בדבר.
19. טענת רמ"י בדבר היקף הבדיקה שערכה ביחס להקמת מוקד פנימי עובר חתימת המכתב (סע' 151 לסיכומי המשיבות) הינה טענה עובדתית חדשה שלא הוכחה.
20. באשר לטענת רמ"י, כי התנהלותה אינה עומדת בסתירה להנחיות נש"מ הוסיפו המבקשים וטענו, בין היתר, כדלקמן:

• פעילות המוקד הטלפוני הינה פעילות ליבה, שכן המידע הנמסר במסגרת פעילות המוקד הטלפוני מהווה מידע אינהרנטי המהווה חלק מפעילות הרשות. אין המדובר בשירות צדדי שאינו מעורב בפעילות הליבה; עד להקמת המוקד החיצוני מידע זה נמסר כדרך שגרה על ידי עובדי מינהל מקרקעי ישראל;
• המבקשים מפנים בסיכומי התשובה לעיקרי תיקון 7 לחוק רשות מקרקעי ישראל, המעגן בסעיף 2א(5) לחוק את ליבת העיסוק של רמ"י ובין תפקידי הרשות כלול "מתן שירותים לבעלי זכויות במקרקעי ישראל ככל הנדרש, לצורך ניהול זכויותיהם או מימושן"; עוד מפנים המבקשים לדברי ההסבר לתיקון מס' 7 (ה"ח הממשלה תשס"ט מס' 436 עמ' 348, 516) ולהתפתחות התיקון האמור, ממנה ניתן ללמוד לדידם, כי המדינה ביקשה לתת לגיטימציה מראש להעברת תפקידי ליבה למיקור חוץ, "בקשה שנתקלה בהתנגדות והוסרה לבסוף מהחוק כפי שאושר." המבקשים צירפו לסיכומי התשובה מטעמם את העמודים הרלוונטיים מהצעת החוק מיום 16/6/09, מפרוטוקול הדיון בוועדת הכלכלה מיום 23/6/09 ומהצעת החוק המתוקנת מיום 20/7/09.

1. באשר לטענות רמ"י בכל הנוגע לסעדים המבוקשים השיבו המבקשים כדלקמן:

• הלך טיעונה של רמ"י מעיד על כך שאין בכוונתה לקיים צו שיפוטי המורה לה להקים מוקד טלפוני פנים ארגוני;
• הסעד שעניינו ניתוק עובדי המוקד ממאגרי המידע של רמ"י לא נתבקש לראשונה בסיכומי המבקשים כטענת המשיבות, אלא במסגרת תגובת המבקשים לתשובת רמ"י לבקשת הצד, מיד לאחר שרמ"י העלתה לראשונה את הטענה בדבר זכאותה להשתחרר מהתחייבותה השלטונית. רמ"י לא התנגדה לסעד שנדרש במסגרת התגובה, לא טענה להרחבת חזית ומשכך הפך הסעד המבוקש לחלק מחזית המחלוקת בה יש להכריע;
• רמ"י טוענת לראשונה בסיכומיה, שבמידה ותתקבל הטענה בדבר הפרת ההסכם הקיבוצי, הרי שהסעד הראוי הוא מתן זכות שביתה ולא אכיפת התחייבות. לדידי המבקשים, המדובר בטענה חדשה שיש לדחותה על הסף מחמת הרחבת חזית אסורה. לחלופין, יש לדחותה לגופה משני טעמים מצטברים:

1. המבקשים לא ביקשו סעד מסוג "מתן זכות שביתה", בהתאמה סוגית הזכות לשבות כלל לא הייתה חלק מחזית המחלוקת בין הצדדים ומשכך, ממילא אין לבית הדין סמכות ליתן סעד כאמור;
2. הפרת זכות חוזית אינה מקנה לעובדים זכות לשבות. נהפוך הוא, אילו היו העובדים שובתים הייתה עילה טובה למנוע את שביתתם בטענה, כי המדובר בסכסוך משפטי ולא בסכסוך כלכלי.
3. בהסתמך על כל האמור לעיל, מבקשת נציגות העובדים לקבל את בקשתה ולהורות כמבוקש בה ובסיכומיה.

דיון והכרעה

האם יש מקום לדחיית הבקשה על הסף מחמת שיהוי?

1. בטרם נכריע בטענות הצדדים לגופן, נעמוד תחילה על טענתן המקדמית של המשיבות, לפיה דין בקשת הצד להידחות על הסף בהיותה נגועה בשיהוי רב, אשר קבלתה בשלב זה עלולה לגרום למשיבות, כמו גם לעובדי רמ"י ולציבור בכללותו, נזק בלתי הפיך שלא היה נגרם אילו הוגשה הבקשה במועד הראוי, לפני כשלוש שנים.
2. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין הגענו לידי מסקנה לפיה, איננו מוצאים בטענת המשיבות בעניין השיהוי הצדקה לדחיית הבקשה על הסף. להלן נבאר את נימוקינו.
3. ראשית, נזכיר, כי הדיון התנהל במאוחד בבקשה לצווים זמניים ובבקשת הצד לסעדים קבועים ודי בטעם זה כדי להצדיק דיון לגופו של עניין.
4. ממכלול החומר שהונח לפנינו שוכנענו, כי משך הזמן שחלף עד שהוגשה בקשת הצד היה נעוץ בעיקרו בהתנהלותה של רמ"י ובמצג אותו הציגה בפני נציגות העובדים, לאורך השנים, לפיו היא פועלת לבחינת אפשרויות לקיום התחייבותה, אולם ביקשה מעת לעת ארכות לקיום ההתחייבות בנימוק של מורכבות ההליך, הכל כמשתקף בפרוטוקולי ועדות המכרזים שצורפו לבקשת הצד (נספחים 2-4 לבקשת הצד). לפיכך שוכנענו, כי המשיבות הן אלו ש"גררו רגליים" וביקשו מעת לעת ארכות להתקשרות עם טלאול, כאשר רק מסיכום ישיבת ועדת הפטור ממכרז מיום 23/4/17 (נספח 4 לבקשת הצד) ניתן היה לעמוד לראשונה על השינוי המהותי בעמדת הרשות וכוונתה להכין מכרז חדש להפעלת המוקד הטלפוני במיקור חוץ מלא.

מהראיות עוד עלה, כי בסמוך לאחר שנודע למבקשים על כוונה זו של הרשות, הם פנו למנכ"ל במכתב מיום 8/5/17 בדרישה ליישום ההתחייבות (נספח 6 לבקשת הצד); בנסיבות אלה, בהן רמ"י היא זו שבחרה להסתיר מעיני המבקשים את כוונתה להפר את התחייבותה והמבקשים פנו בבקשת הצד בסמוך לאחר שהתוודעו לכוונה זו- אין לרמ"י להלין אלא על עצמה, משלא הביאה את כוונתה זו לידיעת המבקשים, קודם לכן.

31. כך גם אין בידינו לקבל את טענת המשיבות לפיה, המבקשים לא סברו כביכול עד לאחרונה, כי בידם התחייבות במישור הקיבוצי ו/או, כי פנייתם לבית דין זה נעשתה אך ורק מחמת פתיחת הליכי המשא ומתן הקיבוצי. לא נעלמה מעינינו העובדה לפיה, אף רמ"י הייתה מודעת לאורך כל השנים שלאחר מכתב 13/6/13 להתחייבותה כלפי נציגות העובדים להקמת המוקד הטלפוני הפנימי, כמשתקף בפרוטוקולי הוועדות, כאשר השאלה אם עסקינן בהתחייבות במישור הקיבוצי, או אם לאו, ראויה להיבחן לגופה.

32. נוסף לאמור, הלכה פסוקה היא, כי דרך המלך בסכסוכים קיבוציים הינה דיון לגופו של עניין וכלשון סגנית הנשיא (בדימוס), כב' השופטת ברק-אוסוסקין (עס"ק (ארצי) 400094/97 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ו-19 אח' – מדינת ישראל-משרד הביטחון, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, חברת רפא"ל בע"מ, נתיב 2 בע"מ, מיום 6/9/04):

"עניין דחיה או מחיקה על הסף של הליך בסכסוך קיבוצי: המצוי ביחסי עבודה יאמר, שזאת דרך אינה נאותה, אינה טובה ואינה מועילה. סכסוך קיבוצי צריך שיטפלו בו, צריך שהוא ישמש נושא למשא-ומתן ובשלב סופי צריך שיפסקו בו לכאן או לכאן. בסכסוך ש"מחקת על הסף", לא עשית דבר - הוא יצוף בהזדמנות ראשונה ואולי בצורה חריפה יותר. אין זה כדור שאפשר לגלגל "תחת השטיח" כך שבמשך הזמן יתגלגל בשקט החוצה. זהו מרצע שאם תטמינו תחת השטיח יבצבץ ממנו ובסופו של דבר יצא החוצה ואולי אף יגרום חור בשטיח."

33. על יסוד האמור לעיל, דין טענת המשיבות בדבר דחיית בקשת הצד על הסף להידחות. להלן נבחן את טענות הצדדים לגופן.

מעמדו הנורמטיבי של מכתב 13/6/13

34. בין הצדדים נטושה כאמור מחלוקת בשאלה, אם התחייבותה של רמ"י הנלמדת ממכתב 13/6/13 להקים מוקד טלפוני פנים ארגוני הינה חלק מההסכם הקיבוצי החל על הצדדים או שמא עסקינן לכל היותר בהתחייבות חד צדדית מטעמה של רמ"י, אשר בנסיבות העניין אין מקום להורות על אכיפתה.

35. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולמכלול נסיבות העניין, שוכנענו, כי יש לראות בהתחייבותה של רמ"י כלפי נציגות העובדים מיום 13/6/13 להקים מוקד טלפוני פנימי, כחלק מההסכמות הקיבוציות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההסכם הקיבוצי משנת 2013 ולפיכך הרשות אינה רשאית לחזור בה מהתחייבות זו ללא הסכמתה של נציגות העובדים.

להלן עיקר האינדיקציות והנימוקים התומכים במסקנתנו זו:

1. המוקד הטלפוני במינהל מקרקעי ישראל הופעל כאמור מאז שנת 2006 על ידי חברת טלאול, במיקור חוץ, מכח זכייתה במכרז. עם סיום תקופת ההתקשרות בין המדינה לטלאול בסוף שנת 2012 ביקשה המדינה לצאת למכרז נוסף ונציגות העובדים התנגדה לכך.

לאחר משא ומתן ממושך בין הצדדים, בין היתר, בנושא המוקד הטלפוני התחייבה הרשות בפני ההסתדרות ביום 13/6/13, כי בתוך 12-18 חודשים יופעל מוקד טלפוני פנימי, המאויש על ידי עובדי הרשות שבהסכם קיבוצי, זאת במקום המוקד הטלפוני שהופעל אז (וגם כיום) על ידי חברה חיצונית, במיקור חוץ. למקרא מכתבו של מנהל רמ"י דאז למר אבי ניסנקורן מיום 13/6/13, שכותרתו "מרחבים ברשות מקרקעי ישראל ומוקד טלפוני" עולה, כי המדובר בהתחייבות ברורה וחד משמעית של מנהל הרשות, שלמען הנוחות, נביא את לשונה להלן בשנית (ההדגשות אינן במקור, א.ק.):

"הריני להודיעך כי האמור במכתב שנשלח אליך ביום 18.5.2011 בעניין איחוד מחוזות תל אביב והמרכז מבוטל ובמקומו הוחלט כדלקמן:

1. ברשות יוקם מרחב עסקי תל אביב...

...

3.מוקד טלפוני

1. הריני להתחייב כי בתוך 12-18 חודשים ממועד הקמת הרשות, יופעל מוקד טלפוני אינטרני, וזאת במקום המוקד הטלפוני הנוכחי.
2. במוקד הטלפוני האינטרני יעבדו עובדי רשות המקרקעין בלבד בהסכם קיבוצי. מבלי לגרוע מהאמור, עובדי רשות המקרקעין אשר יעבדו במוקד הטלפוני האינטרני יהיו ברובם סטודנטים עובדי הרשות בהסכם קיבוצי.
3. בתקופת המעבר, עד להפסקת פעילות המוקד הטלפוני הנוכחי במיקור חוץ, תתקשר הנהלת הרשות בקניית שירותים במוקד טלפוני חיצוני המקושר למערכות הרשות.
4. מובהר כי בכל מקרה, המוקד הטלפוני לא יפעל באמצעות מיקור חוץ לאחר המועד שבו חלפו 18 חודשים ממועד הקמת הרשות."

כאמור, ביום 18/6/13 נשלח מכתב נוסף מטעמו של מנהל רמ"י דאז-מר ברוך צבי ליברמן למר ניסנקורן, שנוסחו זהה לנוסח מכתב 13/6/13 (נספח א' לכתב התשובה).

1. בחינת טענות הצדדים מלמדת, כי סוגית המוקד הטלפוני הייתה אחת מנושאי המשא ומתן הקיבוצי שהתנהל בין הצדדים, כאשר כנגד התחייבות הרשות מיום 13/6/13 להקמת המוקד הטלפוני הפנימי, הסכימו המבקשים לחיבור נציגי המוקד הטלפוני, שהועסקו באותה העת על ידי החברה החיצונית במיקור חוץ, למערכות המידע של הרשות ובכך הסכימו למעשה להרחיב את היקף פעילות המוקד באופן ניכר, שכן לא נסתרה טענת המבקשים, כי עד לאותו מועד, פעילות המוקד הטלפוני הסתכמה בהעברת תמצית השיחה לאגף הרלוונטי ברשות. הסכמת המבקשים להפיכת המוקד ל"מוקד חכם" הייתה מתוך הסתמכות האחרונים על התחייבותה המפורשת של רמ"י, כי בתוך 12-18 חודשים מוקד זה יופעל על ידי עובדי רמ"י, תחת ההסכם הקיבוצי, כך שבקשת רמ"י היום לחזור בה מהתחייבותה בעניין המוקד הטלפוני הפנימי בלבד, ולהתייחס אליה באופן מלאכותי במובחן מיתר ההסכמות השלובות אליהן הגיעו הצדדים במועד ניהול המשא ומתן הקיבוצי אינה הוגנת בלשון המעטה.

בהקשר זה, כך עלה מדברי יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, מר יעקובי בדיון (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 22-29, ההדגשות הוספו, א.ק.):

"אני מחזיק בידי שלושה מכתבים. עשינו מו"מ כבד באותו מעמד של שינוי ההסכם הקיבוצי, ההסכם משנת 2013, אני מדבר רק על התקופה של התיקון. ההסכם היה בשנת 2011. הייתה בעיה של הפעלת המחשב והרשות התחייבה לפעול ולהכניס 13 מפעילי מחשב.

הרשות אמרה לנו שהניהול מאוד חשוב לה, הגדלנו את מספר החוזים האישיים בהסכמה. אני הייתי יו"ר הסתדרות עובדי המדינה גם אז וניהלתי את המו"מ בשנת 2013 מול בנצי ליברמן ונציגות האוצר. אני לא זוכר מי עוד היה...

נאלצנו לוותר על העסקה ישירה ורגילה והסכמנו ל-47 חוזים אישיים של הניהול ובתמורה קיבלנו התחייבות שאנחנו נקבל מוקד אינטרני..."

1. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי תוכן מכתב 13/6/13 לא צוטט במלואו בהסכם הקיבוצי המשלים עליו חתמו הצדדים ביום 19/6/13 ו/או כי המכתב עצמו לא צורף כנספח להסכם קיבוצי זה. אולם, כך גם לא נעלמה מעינינו העובדה, לפיה בסעיף 13 להסכם 2013 ביקשו הצדדים להוסיף במפורש את מכתב מנהל הרשות מיום 13/6/13 (או מיום 18/6/13, היינו כך) בעניין המוקד הטלפוני למכתבים המוזכרים בסעיף 33 להסכם הקיבוצי משנת 2011, המציין כי "הסכם זה נחתם בעקבות מכתבו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי בעניין...",ללמדך, כי הצדדים עצמם ראו במכתב 13/6/13 כמסמך המעגן את הסכמתם הקיבוצית בעניין המוקד הטלפוני הפנימי, העומדת בבסיס חתימתם על ההסכם הקיבוצי 2013; מסקנה זו נלמדת גם מהעובדה לפיה, מכתב 13/6/13 נחתם בסמוך מאוד לחתימת הצדדים על ההסכם הקיבוצי, כאשר טענת המבקשים, כי שני המסמכים אף נחתמו באותו היום, 13/6/13, אלא שתאריך ההסכם הקיבוצי שונה בכתב יד ל- 19/6/13 עם הוספת חתימת הממונה על השכר במשרד האוצר, מר קובי אמסלם (סע' 36 לסיכומי המבקשים)- לא רק שלא נסתרה, היא אף נלמדת מההסכם הקיבוצי עצמו (נספח 5 לבקשת הצד).

וכך עלה, בין היתר, מדברי מר יעקובי בדיון (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 22-29):

"עשינו בתוך ההליך התחייבויות, כמו שאני עושה בכל הסכם קיבוצי, לאחרונה חתמנו על הסכם קיבוצי לעובדי בתי המשפט, ההסכם בנוי מחלקים, השלד מדבר על עקרונות והתחייבויות של ארגון העובדים בשקט יש חלק מהדברים שבאים לידי ביטוי בהסכם וחלק במכתבי צד, למשל אחזקת רכב, תקני פלאפון, כל הדברים האלה באים במכתבים שמאפשרים לצדדים לא להיכנס להשלכות רוחב, אלא לפתור נקודה נקודתית."

1. לאמור נוסיף, כי למקרא פרוטוקולי ועדות המכרזים שהובאו לפנינו עולה ללא ספק, כי רמ"י הייתה (ועודנה) מודעת וערה לאורך כל השנים להתחייבותה מיום 13/6/13 כלפי נציגות העובדים להקים מוקד טלפוני פנימי. רמ"י ציינה את דבר קיום ההתחייבות האמורה בכל אחד מהפרוטוקולים של ועדות המכרזים וכך צוין בסיכום דיון ועדת המכרזים העליונה מיום 3/1/16 (נספח 2 לבקשת הצד):

"בחודש מאי 2013 נחתם מסמך הבנות עם ההסתדרות על-פיו על רמ"י לעבור תוך 18 חודשים להפעלת מוקד טלפוני פנים ארגוני. עד להקמתו, סוכם כי המוקד ימשיך בפעילותו באמצעות חברה חיצונית..."

ובסיכום דיון ועדת המכרזים העליונה מיום 27/6/16 (נספח 3 לבקשת הצד, ההדגשה הוספה, א.ק.) נרשם כדלקמן:

"... ההתקשרות נמשכה עד לסוף יולי 2013, כאשר בחודש מאי של אותה שנה הוסכם עם ועד העובדים וההסתדרות כי על רמ"י לעבור תוך 12-18 חודשים להפעלת מוקד טלפוני פנים ארגוני...".

ללמדך, כי גם רמ"י ראתה, בזמן אמת, בהתחייבותה להקמת המוקד הטלפוני הפנימי כחלק מההסכמות הקיבוציות אליהן הגיעה עם נציגות העובדים ואף ציינה, כי היא בוחנת אפשרויות לקיום התחייבותה.

1. אין בידינו לקבל את טענת המשיבות בסיכומיהן, כי נושא הסכסוך בתיק דנן – הקמת המוקד הטלפוני הפנים ארגוני – אינו נושא להסדרה קיבוצית. אכן נושא זה מצוי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אולם משבחר המעסיק בענייננו להגביל את הפררוגטיבה שלו במסגרת משא ומתן קיבוצי, כנגד קבלת התחייבויות שונות מנציגות העובדים, הרי שמדובר ב"הגבלה" תקפה שיש לתת לה תוקף משפטי מחייב ולא לאפשר למעסיק להשתחרר הימנה בדיעבד בנימוק, כי אין המדובר בנושא להסדרה קיבוצית.
2. כך גם אין בידינו לקבל את טענת המשיבות בסיכומיהן, לפיה נושא ההתחייבות אינו נכלל בעניינים המוגדרים בחוק הסכמים קיבוציים ו/או בחוק יישוב סכסוכי עבודה, זאת מהטעמים שהובאו בסיכומי התשובה של המבקשים. אכן הסוגיה נשוא הסכסוך דנן יכולה לחסות תחת הנושאים הרחבים "תנאי עבודה" ו/או "יחסי עבודה" שבהגדרת הסכם קיבוצי בחוק הסכמים קיבוציים.
3. כך גם טענת המשיבות שהועלתה לראשונה בסיכומיהן, לפיה התחייבות רמ"י העולה ממכתב 13/6/13 נחתמה 6 ימים עובר לחתימה על הסכם 2013 "מבלי שהיה סיפק, ככל הנראה, לבצע עבודת מטה רצינית שיהא בה כדי לברר היתרונות והחסרונות של מהלך שכזה" (סע' 151 לסיכומים)- אינה יכולה להתקבל בנסיבות העניין. טענה זו לא רק שלא הוכחה, אלא שמצופה ממעסיק בכלל ומרשות מינהלית בפרט לשקול את מכלול שיקוליה ולכלכל את צעדיה בהתאם עובר להתחייבותה כלפי נציגות העובדים ועובר לחתימתה על הסכם הקיבוצי (בענייננו הסכם קיבוצי משנת 2013) ולא אחריו.

היום בדיעבד מסתבר למדינה, כי היא נתנה לנציגות העובדים התחייבות לא כדאית מבחינה כלכלית.

1. באשר לטענת המשיבות בסיכומיהן, כי המחלוקת נשוא הסכסוך דנן אמורה לבוא על פתרונה במסגרת הידברות בין הצדדים, שיהא בה כדי להועיל לאזרחי המדינה ולא במסגרת הכרעתנו זו- יש לזכור, כי ממועד תחילתו של ההליך דנן, יוני 2017, אפשרנו לצדדים לנהל משא ומתן ולהידבר ביניהם, אלא שהידברות זו לא הניבה פרי ולא היה בה כדי לייתר הכרעתנו זו.
2. לא ניתן יהא בנסיבות העניין להתעלם מדברי מנכ"ל הרשות הנוכחי – מר עדיאל שמרון בדיון מיום 14/1/18 ובהתווספם לאמור לעיל, שיקפו בפנינו את אומד דעת הצדדים והתייחסותם בפועל למעמדו הנורמטיבי של מכתב 13/6/13.

וכלשון המנכ"ל (עמ' 14, לפרוטוקול, ש' 7-16, ההדגשות הוספו, א.ק.):

"אני בתפקיד בפועל מיוני 2015.

לשאלת בית הדין, יש לקדנציה עד יוני 2021 ולשאלת בית הדין אם המנכ"ל שיבוא אחרי יסבור אחרת ויקבע מדיניות אחרת, למכתב התחייבות שאני נותן, אני משיב שכשאני ממלא את תפקידי אני עומד בהתחייבות של קודמי ועדיין יש לי אחריות ניהולית ותפקודית. לו אני הייתי מבקש מבית הדין ודיברו על זה שנתנו בהסכם הקיבוצי של 2011 הם נתנו וגם קיבלו המון, פה זה היה תיקון להסכם הקיבוצי ולא נתנו כל כך הרבה.

המכתב הזה ניתן כתיקון להסכם הקיבוצי. היו מספר תיקונים בהסכם הקיבוצי שבמסגרתם העובדים קיבלו עוד מענק כספי, אני לא זוכר את הפרטים, הוקמו מרחבי שירות...

לשאלת בית הדין, אם זה היה תיקון להסכם הקיבוצי למה זה לא חלק מההתחייבות הקיבוצית"

אין בידינו לקבל את טענת המשיבות , כאילו המנכ"ל "נתפס במילה" וכי אין לייחס משקל לאמירתו ה"אומללה" כלשון המשיבות (בסע' 86 לסיכומים). יש לזכור, כי הדברים נמסרו מפיו של מנהל הרשות וכאמור עת אמירה זו מצטרפת למכלול האינדיקציות הנ"ל – מצאנו, כי יש בה כדי ללמד על כוונת הצדדים שמאחורי התחייבות הרשות במכתב 13/6/13.

ומה יותר פשוט מבחינתה של המדינה שיכולה היתה להביא לדיון בבית הדין את מר ברוך צבי (בנצי) ליברמן, מי שכיהן בשעתו כמנכ"ל הרשות והוא זה שחתם על המכתב מיום 13/6/13 על מנת שיתמוך בטענת המדינה ויבהיר, כי אין המדובר בהתחייבות קיבוצית.

מצד אחד ניצבת לפנינו גרסתו של מר אריאל יעקבי – יו"ר הסתדרות עובדי המדינה אשר תאר בבית הדין מגוף ראשון על האופן בו התנהל דין ודברים בין הצדדים בזמן אמת, כשלדבריו רמ"י התחייבה כלפי נציגות העובדים להקים מוקד טלפוני פנימי באותו מכתב מיום 13/6/13 כחלק מהסכמות קיבוציות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הסכם קיבוצי משנת 2013.

מנגד מגיע לבית הדין מנכ"ל הרשות הנוכחי מר עדיאל שמרון ואומר בבית הדין דברים מפורשים לפיהם אותו מכתב מיום 13/6/13 נכתב וניתן "כתיקון להסכם קיבוצי" במסגרת מספר תיקונים לאותו הסכם קיבוצי של שנת 2011. וכאן כאשר נשאל המנכ"ל מר עדיאל שמרון על ידי בית הדין "אם זה היה תיקון להסכם הקיבוצי למה זה לא חלק מהתחייבות קיבוצית" לפתע התערבה הפרקליטה והועלתה טענה כאילו המנכ"ל "נתפס במילתו" כשהוא עצמו לא היה מעורה באותו דין ודברים משנת 2013.

מעצם הימנעות המדינה מהבאתו של מר ברוך צבי ליברמן מי שכיהן בשעתו כמנכ"ל הרשות וחתם על המכתב מיום 13/6/13, לבית הדין על מנת שיעיד מגוף ראשון האם דבריו של מר אריאל יעקבי – יו"ר הסתדרות עובדי המדינה נכונים או אם לאו, ניתן ללמוד, כי ככל הנראה מר ליברמן היה מאשר את הגרסה של מר יעקבי.

36. מכל האמור לעיל, אנו קובעים, כי יש לראות בהתחייבות הרשות מיום 13/6/13 כחלק מההסכמות הקיבוציות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההסכם הקיבוצי משנת 2013, אשר במרוצת השנים הרשות, ככל הנראה, תפסה עצמה ל"חוסר כדאיות בעסקה" ורצתה לחזור בה מהסכמה קיבוצית זו, אלא שהיא לא הייתה רשאית לעשות כן ללא הסכמת נציגות העובדים.

37. למעלה מהנדרש נוסיף, כי אף אם היינו קובעים, כי אין לראות במכתב 13/6/13 כחלק מההסכמות הקיבוציות אליהן הגיעו הצדדים, אלא לכל היותר כהתחייבות שלטונית חד צדדית / כהבטחה מינהלית – הרי שבחינת טענות הצדדים וראיותיהם מביאה אותנו לכלל מסקנה, לפיה לא הונח בפנינו צידוק לשחרור המשיבות מאותה התחייבות / הבטחה, כפי שיפורט להלן.

הבטחה מינהלית

38. כב' השופט ד"ר טל גולן עמד בפסק דין שניתן על ידו על התשתית הנורמטיבית הרלוונטית לסוגית ההבטחה המינהלית, בזו הלשון (סע"ש (נצ') 5386-10-15 מלכה פרץ, רותי סלע, שרה אטיאס – עיריית בית שאן, גזבר עיריית בית שאן, מיום 19/01/17 והאסמכתאות שם, א.ק.):

"13. הבטחה מינהלית – הבטחה מינהלית יכולה להוות מקור לזכות ו/או עילה משפטית בידי מקבל ההבטחה, ומאידך מקור לחיוב הרשות השלטונית, וזאת כפי שנקבע בהלכת סאי-טקס המפורסמת. באותו מקרה, קבע בית המשפט העליון, כדלקמן:

"הבטחה שניתנה על ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו, ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקוים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה, אפילו לא שינה האזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה... כאשר ניתנה הבטחה חוקית על ידי מי שהסמכות בידו לתתה ובידו גם למלא אחריה, היא מחייבת, ובאין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה- יש לכבדה, ובית-משפט זה יצווה על מילויה."

14. הלכת סאי טקס נחשבת להלכה מרחיבה, אשר נמתחה עליה ביקורת לא אחת ופסיקה מאוחרת אף הסתייגה מניסוח הרחב ופירשה אותה באופן שאיפשר לרשויות מסגרת רחבה וגמישה יותר לחזור בהן או לשנות מהתחייבויותיהן. עם זאת, הפסיקה המאוחרת להלכת סאי טקס הדגישה אף היא את העיקרון שרשות ציבורית חייבת לכבד התחייבות שקיבלה על עצמה, אך במקביל נותר מקום לבחינה, "האם ישנו טעם סביר המצדיק את ביטול ההחלטה – והחובה להראות זאת מוטלת על המשיבים המבקשים להתעלם מן ההחלטה שנתקבלה לטובת העותר". יצוין גם, כי עקרונות אלה אף יושמו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. בכלל זה, אימץ בית הדין הארצי לעבודה את הדין הכללי בכל הנוגע לשאלה מתי קשורה רשות להבטחתה, ונקבע כי הבטחת רשות היא בת תוקף, במידה והתמלאו ארבעה תנאים: ראשית, נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה; שנית, הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; שלישית, הוא בעל יכולת למלא אחריה; רביעית, אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.

15. עוד יודגש, כי המדובר בתנאים מצטברים, ולפיכך במידה שאחד התנאים הללו אינו מתקיים, רשאית הרשות לשנות או לבטל את ההתחייבות. עוד נקבע, כי על בית הדין לבחון את תוקפה של הבטחה מנהלית, על פי אמות המידה והכללים החלים במשפט הציבורי. לבסוף, ובאשר לשלושת התנאים הראשונים, נקבע כי נטל ההוכחה על קיומם מוטל על שכמו של מקבל ההבטחה; מנגד, משהוכיח מקבל ההבטחה כי ניתנה הבטחה מינהלית מחייבת, יעלה לעתים הצורך להכריע אם קיים צידוק חוקי לחזרה מהבטחה שניתנה, והנטל בעניין זה מוטל על הגורם המבטיח – הרשות המינהלית.

16. עם זאת, על מנת להכריע בשאלה האם בענייננו העירייה מחויבת לקיים את התנאים שנקבעו בתלוש ההדמיה והובטחו לכאורה לתובעות גם בעל-פה, אין חובה להכריע בשאלה האם המדובר הבטחה חוזית כשלעצמה, או בהבטחה מינהלית. ביחס לכך, הפסיקה עמדה על כך שההבחנה בין "הבטחה שלטונית" לבין חוזה תקף הצטמצמה מאד, ובית המשפט העליון פסק בהקשר זה בפרשת ארגון מגדלי הירקות, כדלקמן:

"מה טיבו של ההסכם שבפנינו? האם מדובר ב"חוזה" או שמא ב"הבטחה מינהלית" גרידא? המערערים טוענים כי בחוזה עסקינן. המשיבה, לעומתם, סבורה כי ההסכם הוא בבחינת הבטחה מינהלית חד-צדדית. "ניתנת האמת להיאמר, כי ההבחנה בין זה (החוזה) לבין זו (ההבטחה המנהלית) אינה משמעותית כבעבר. הטעם העיקרי לכך הוא, שהפסיקה הכירה בתוקפה של ההבטחה המנהלית, ובד-בבד התנתה הכרה זאת בתנאים הדומים בעיקרם לאלה שעומדים ביסוד תוקפו של החוזה. כך, קבעה הפסיקה כי על-מנת שתהא הבטחה מנהלית מחייבת, נדרש כי המבטיח התכוון ליתן לה תוקף משפטי מחייב, וכי היא מפורשת די הצורך (ראו בג"צ 321/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ל(1) 673; והשוו לדרישות גמירות-הדעת והמסוימות שבחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; וכן ראו א' שטיין, 'הבטחה מנהלית' משפטים יד 255 (תשמ"ה)). ומן העבר השני, קבעה הפסיקה כי התחייבות חד-צדדית יכול שתיחשב, במשפטנו, כחוזה (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 595; פ' לרנר, ההתחייבות החד-צדדית (תשס"א) 87, 135). כך נצטמצם לו הפער שבין החוזה לבין ההבטחה המנהלית - הן מבחינת המהות והן מבחינת הנפקויות - וגם בענייננו אינני סבור כי לסיווג זה משמעות מכרעת."

39. בחינת טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין מלמדת, כי לכל הפחות ניתנה לנציגות העובדים הבטחה מינהלית, הממלאת אחר התנאים שנקבעו בפסיקה, עת נותן ההבטחה המפורשת היה מנכ"ל הרשות דאז- בעל סמכות לכל דבר ועניין; למנכ"ל הרשות דאז הייתה כוונה להקנות להתחייבותו תוקף משפטי מחייב וללא ספק הייתה לו היכולת למלא אחריה ולהלן נעמוד על קיומו של התנאי הרביעי, לפיו לא שוכנענו, כי קיים צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה.

אין צידוק להחיל בענייננו את הלכת ההשתחררות

40. הכלל הוא, כאמור, כי משניתנה הבטחה חוקית על ידי בעל שררה שהיה מוסמך ליתן הבטחה זו ולמלא אחריה ואשר מקבל ההבטחה הסתמך עליה, יש לקיים את ההבטחה ובית דין זה יצווה על מילויה, באין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. צידוק כאמור יכול להתקיים במקרה של פגיעה באינטרס הציבורי עקב שינוי נסיבות משמעותי שעניינו הצורך של הרשות להתאים את עמדתה לנסיבות המשתנות, או עת קיום ההבטחה עלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב (אף בהיעדר שינוי נסיבות).

41. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ובחנו את נסיבות העניין, נחה דעתנו, כי אף אם היינו קובעים, כי אין המדובר בהסכמה קיבוצית אלא לכל היותר בהבטחה מינהלית (ולא כך קבענו כאמור), הרי שבכל מקום, לא שוכנענו, כי יש להחיל בענייננו את הלכת ההשתחררות על ההבטחה המינהלית שניתנה לנציגות העובדים בדבר הקמת המוקד הטלפוני הפנימי, שיאויש על ידי עובדי הרשות תחת ההסכם הקיבוצי בלבד.

42. אכן לא מצאנו בנסיבות המתוארות על ידי המשיבות כל "צידוק חוקי" או שינוי נסיבות המצדיק השתחררות מההתחייבות שניתנה. רמ"י לא הצביעה על נסיבות יוצאות דופן שלא היו בשליטתה / בידיעתה במועד מתן ההתחייבות, ואין בטיעונים שהובאו בסיכומיה בכל הקשור למשבר הדיור הציבורי כדי להביא לשינוי מסקנתנו זו. עיון בסיכומי דיוני הוועדות (נספחים 2-4 לבקשת הצד) מלמד, כי החלטת הרשות לשנות עמדתה ולחזור בה מהתחייבותה בדבר הקמת המוקד הטלפוני הפנימי לא נבעה ממשבר הדיור הציבורי וטענה זו לא בא זכרה בפרוטוקולים בזמן אמת.

43. כך גם טענות המשיבות בכל הקשור להיקף עלות הקמת המוקד הפנימי אכן משקפות לכל היותר "טעות בכדאיות העסקה", שאינה מצדיקה בנסיבות העניין את ביטול ההתחייבות להקמת המוקד הטלפוני הפנימי, שניתנה כמפורט לעיל, כחלק ממארג ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אשר עמדו בבסיס חתימתם על ההסכם הקיבוצי המשלים משנת 2013.

44. המשיבות טענו בפנינו באריכות לעניין הבעייתיות הכרוכה לכאורה בהקמת מוקד טלפוני המאויש על ידי סטודנטים, תחת נציגי המוקד עתירי הניסיון והידע, המועסקים כיום במוקד המופעל על ידי טלאול. המשיבות אף גיבו טענות אלה בחוות דעת. ודוק, גם בטענות אלה לא מצאנו די לשינוי מסקנתנו או להצדיק את חזרת הרשות מהבטחתה והתחייבותה כלפי נציגות העובדים. יש לזכור, כי עיון במכתב 13/6/13 מלמד, כי ההחלטה לאייש את המוקד על ידי סטודנטים הינה החלטה של רמ"י, הנתונה לשיקול דעתה, ואינה מתחייבת מלשון מכתב 13/6/13, כך שאין כל מניעה לאיוש המוקד על ידי עובדי רמ"י שאינם סטודנטים ומכל מקום, אין בטענה זו כדי להצדיק את השתחררות הרשות מהתחייבותה, רק משום שבדיעבד המדינה מגלה לפתע, כי העסקת עובדי רמ"י שאינם סטודנטים במוקד הטלפוני היא יקרה יותר מהעסקה של עובדי חברה חיצונית.

45. טענת המשיבות בדבר היעדר תקנים מאושרים על ידי משרד האוצר להקמת המוקד הטלפוני הפנימי אין בה צידוק להשתחררות הרשות מהבטחתה. לא נעלמה מעינינו העובדה, כי רמ"י היא זו שהייתה אמורה לפעול לקבלת התקנים ממשרד האוצר, כאשר עיון במכתב 13/6/13 מלמד, כי התחייבותה של רמ"י כלפי נציגות העובדים לא הייתה מותנית בקבלת התקנים, מה גם שמשרד האוצר היה שותף למשא ומתן בין הצדדים וטענת המבקשים, כי תאריך ההסכם הקיבוצי שונה בכתב יד ליום 19/6/13, לאחר חתימת הממונה על השכר דאז- מר קובי אמסלם- לא נסתרה והיא אף עולה מעיון בהסכם הקיבוצי המשלים עצמו (נספח 5 לבקשת הצד). במצב דברים זה, לא מצאנו בטיעוני המשיבות בעניין היעדר התקנים המאושרים על ידי משרד האוצר כדי להצדיק את השתחררות הרשות מההבטחה שניתנה לנציגות העובדים.

46. ונוסיף, כי אף אם היו מתקיימים טעמים המצדיקים חזרת הרשות מהבטחתה כלפי נציגות העובדים, הרי שמצופה היה ממעסיק בכלל ומרשות מינהלית בפרט, להביא את החלטתה המנומקת, המבטלת או משנה את אופן יישום התחייבותה, בפני מקבל ההבטחה – נציגות העובדים בענייננו – ולבחון מולה הכיצד ניתן לפעול בנסיבות החדשות, ולא לפעול כפי שבחרה הרשות בתיק דנן, תוך התעלמות מנציגות העובדים ומאחורי גבם.

סיכום הדברים עד כה

47. על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי התחייבות הרשות כלפי נציגות העובדים להקמת המוקד הטלפוני הפנימי, הנלמדת ממכתב 13/6/13, הינה חלק מההסכמות הקיבוציות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההסכם הקיבוצי המשלים משנת 2013; ואף אם היינו קובעים, כי המדובר לכל היותר בהבטחה מינהלית, הרי שלא שוכנענו בקיומו של טעם חוקי המצדיק את השתחררות הרשות מהבטחה זו.

48. בטרם נחתום נוסיף, כי אף מבלי לקבוע מסמרות בטענת המבקשים, לפיה התנהלות הרשות עומדת בסתירה גמורה להנחיות נש"מ, הרי שהמשיבות לא ביקשו להביא בפנינו ראיות בשאלה אם פעילות המוקד הינה בגדר פעילות ליבה של הרשות, אם לאו; ומכל מקום טענת הרשות, כי פעילות המוקד הטלפוני אינה חלק מפעילות הליבה שלה, אינה מתיישבת עם העובדה, כי בשנת 2013 חוברו נציגי המוקד הטלפוני למערכות המידע של הרשות, על מנת שאלה יבצעו פעולות הכרוכות בהוצאת מידע מתוך המערכות, עת מטענות הצדדים למדנו, כי באותו מועד הורחבה פעילות המוקד הטלפוני באופן ניכר והפך ל'מוקד חכם', לעומת היקף הפעילות המצומצם שהיה למוקד עובר לאותו מועד, אשר התמצה בהעברת תוכן הפניות לאגף הרלוונטי ברשות בלבד. כך שממילא ספק רב אם היתה מתקבלת טענת המשיבות, לפיה פעילות המוקד הטלפוני במתכונתו כ"מוקד חכם" אינה חלק מפעילות הליבה של הרשות.

הסעד המתאים

49. במצב דברים זה, וכהמשך ישיר לקביעתנו בדבר מעמדו הנורמטיבי של מכתב 13/6/13 והיותו חלק מההסכמות הקיבוציות אליהן הגיעו הצדדים- אנו מורים כמבוקש בבקשה ובסיכומי הצדדים, כדלקמן:

1. ניתן בזאת צו מניעה קבוע, האוסר על רמ"י להמשיך התקשרותה עם חברת טלאול או עם כל ספק אחר מעבר להתקשרות הקיימת, שאושרה כעולה מטענות הצדדים עד לחודש יוני 2018;
2. על רמ"י לפעול לאלתר לקיום ההסכמה הקיבוצית עם נציגות העובדים מיום 13/6/13 ולנקוט בכל הנדרש על מנת להקים את המוקד הטלפוני הפנימי, אשר יאויש על ידי עובדי רמ"י שבהסכם קיבוצי בלבד, ובכלל זה, לפעול לאלתר לקבלת תקני העובדים הנחוצים לצורך הפעלת המוקד הפנימי.

סוף דבר

50. בקשת הצד מתקבלת, כמפורט לעיל.

51. משמדובר בהליך קיבוצי- אין צו להוצאות.

ניתן היום,01.05.18, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.