1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 4,542 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 11/10/2015 שהתרחשה בנהריה (להלן : "התאונה").

2. מדובר בתאונת שרשרת, בה היו מעורבים 4 כלי רכב, כאשר הראשון בשיירה הינו רכב התובעת מסוג מזדה, הרכב השני בשיירה הינו רכב הנתבעים 4-6 מסוג שברולט (להלן: "הרכב השני"), הרכב השלישי בשיירה הינו רכב הנתבעים 2-3 מסוג פולקסווגן (להלן: "הרכב השלישי") והרכב הרביעי הינו רכב טנדר מיצובישי שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן : "הרכב הרביעי").

3. ביום 22/3/2018 נשמעו עדויות הצדדים ובפתח הדיון הודיע ב"כ הנתבעים 2 -3, שהתנהל הליך מקביל בבית משפט השלום בחיפה במסגרת תא"מ 7678-08-16 שעניינו תביעת הנתבעת מס' 3 את הנתבעים 4-6, קרי תביעת הרכב השלישי בשיירה נגד הרכב הרביעי.

4. הצדדים הגישו את פרוטוקול הדיון שהתקיים בהליך המקביל, וכן את פסק הדין שניתן ביום 30/11/2016 לפיו האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנהג ברכב הרביעי, קרי הנתבע 1.

5. הנתבע 1 התייצב לדיון שלפניי כאשר אינו מיוצג ולאחר שהובהרה לו המשמעות של היוותרותו לא מיוצג אל מול שלושה עורכי דין אחרים המייצגים את יתר הצדדים, הוא בחר להמשיך באופן זה את ההליך.

6. נהג התובעת מר אבו סלוק איברהים העיד שהוא נסע בכביש שבו היה עומס תנועה, ולאחר שנעצר, רכבו נפגע על ידי הרכב שמאחוריו וכן הוסיף שהוא שמע קולות של "ברקסים ומהירות". הוא הבהיר שכאשר יצא מהרכב הוא ראה, כי ישנם עוד שלושה רכבים מאחורי רכבו, אך עמד על כך שחש ושמע מכה אחת, שפגעה ברכבו. הוא לא התעניין באשר לאחריות לקרות התאונה, אך מעדותו הוברר, כי הוא סבור שהרכב הרביעי אחראי לקרות התאונה, שכן לאחר שירד מהרכב הבין שהוא היה הרכב האחרון בשיירה.

7. הנתבע 1 העיד שהוא נסע בדרך שהייתה פקוקה, במהירות איטית כאשר היה מרחק קצר בין המכוניות, וכאשר התקרב לרכב השלישי בשיירה, הוא לא שם לב ופגע בחלקו האחורי. לצד עדות זו הוא מצא לנכון לציין שהוא כבר "קיבל עונש" בגין פגיעה זו ושילם את הנזק בהתאם למה שנקבע בפסק הדין שניתן בהליך המקביל. באופן מגמתי ביותר, הוא בחר לתאר ולמזער את חלקו כך שאמר שלא ראה מה התרחש לפני הרכב השלישי בשיירה, וכן הוסיף שהוא צילם את כל הרכבים, אך תלה את האשם בהעדר התמונות בבנו, שלדבריו מחק אותן ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו. גם בהמשך עדותו הוא שב ותלה את האשמה בבנו הצעיר, באופן מטריד למדיי.

8. בחקירתו הנגדית הוא הודה בפה מלא שלא הספיק לעצור, ולכן פגע ברכב שלפניו. באופן סותר העיד תחילה שלא ראה את שהתרחש לפני הרכב השלישי, ולאחר מכן אמר שכל המכוניות שראה מרחוק היו במהלך נסיעה.

9. באשר לרכב השלישי בשיירה, העיד הנתבע 1 שהוא היה בעת נסיעה כאשר הוא פגע בו. נוכח אמירה זו הוא עומת עם עדותו בתיק המקביל שם פירט, כי התאונה ארעה לאחר שראה את הרכב השלישי בשיירה עוצר. בהתייחס לכך הוא העיד באופן סותר לראשית דבריו תוך הנמקה לא קשורה- "זה גם אמרתי עכשיו שפגעתי בראשון" (עמ' 5 לפרוט' שו' 21).

בהמשך כאשר היה לו קושי להתמודד עם יתר העדויות אשר הפנו את אצבע מאשימה כלפיו, הוא שב ומצא להסביר את הדברים באמתלות שונות ולא קשורות- כך שהמוסך שפירק את רכב התובעת נהג במרמה, שבנו מחק את התמונות שצילם ובכלל מדובר בכביש בו המהירות המותרת 80 קמ"ש אך הוא נסע במהירות של 20 קמ"ש.

אם לא די בהסברים התלושים הללו, באשר לרכב השלישי הוא העיד, שכתוצאה "מהפחד שלו הוא נתן גז" ובכך הוא נכנס ברכב שלפניו.

10. כאשר נאמר לו שגרסתו לא מצאה ביטוי עד כה בטופס ההודעה שהוגש מטעמו, וכן לא בעדותו בבית משפט בתיק המקביל, הוא מצא להסביר שהדברים נכתבו על ידי גיסו והכל התנהל בצורה מהירה והוא אמר רק שתי מילים בבית המשפט ובכך קיבל את עונשו.

11. התרשמתי לשלילה מעדותו של הנתבע 1 שעשה ככל הניתן למלט עצמו מאחריות אף במחיר של סתירת גרסתו בתיק המקביל, בפני המשטרה ובטופס ההודעה. עוד אציין, שבמשטרה הגרסה הייתה שהוא בלם לאחר שהרכב השלישי בלם בפתאומיות, אך התנגש ופגע בו.

12. מר בן אורן דוד, שנהג ברכב השני בשיירה, העיד שהוא עמד בפקק לקראת צומת כברי ולאחר שניות ספורות התנגש בו רכב הפולקסווגן שהיה השלישי בשיירה וכתוצאה מכך נגרם לו נזק ממשי בחלקו האחורי של הרכב, בעוד שבחלק הקדמי הנזק היה שולי. הוא אמר שהוא חש מכה אחת ברכבו, ולא ראה את הרכב שפגע בו קודם לכן. הוא אמר שבעדות במשטרה הוא מצא להטיל את האחריות לקרות התאונה לפתחו של הרכב הרביעי בשיירה, וזאת על יסוד השיח שהתקיים בין הנהגים מיד לאחר התאונה, כפי שמסר לו הנהג ברכב השלישי.

13. הנתבע 2, שנהג ברכב השלישי בשיירה, סיפר בפשטות את הגרסה לפיה, הוא עמד בפקק והרכב הרביעי שיצא מאחוריו פגע בו והדף אותו אל עבר המכוניות שהיו לפניו. עוד הוא הבהיר, שעובר לקרות התאונה, כל הרכבים המעורבים עמדו בעוד הרכב היחידי שהיה בתזוזה היה הרכב הרביעי, הרכב הפוגע.

14. דומה שיש תמימות דעים בין כל הנהגים המעורבים לפיה, הרכב הרביעי אחראי לקרות התאונה. דבר זה נתמך גם בעדויות שנמסרו בפני המשטרה באופן אותנטי בסמוך לקרות התאונה וכן על יסוד פרוטוקול הדיון בהליך המקביל בפסק הדין שניתן בו.

15. על יסוד האמור לעיל ובהתאם למסקנתי לפיה גרסתו של הנתבע 1 נדחית מאחר ומצאיתיה לא מהימנה ומשעה שכל הראיות מובילות למסקנה לפיה האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הרכב הרביעי בשיירה, אני קובעת כי האחריות לפיצוי התובעת מוטלת על שכמו של הנתבע 1.

סוף דבר

16. התביעה נגד הנתבעים 6-2 נדחית ללא צו להוצאות.

17. אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 4,542 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עד כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,800 ₪.

18. הסכום הכולל ישולם בשני תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1/5/2018.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.