1. לפניי תביעה שעניינה נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25/1/17.

2. התובעת טוענת כי רכב הנתבעת – משאית, פגע בה מאחור. מנגד טוענת הנתבעת כי רכב התובעת – גורר ונגרר, הגיע מנתיב השתלבות, לא האט ולא נתן זכות קדימה בניגוד לתמרור קיים, וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

3. במהלך הדיון שהתקיים העידו שני הנהגים.

4. נהג התובע העיד כי נסע בדרך עם רכבו הכולל נגרר, השתלב בכביש לחלוטין, ונסע לאיטו בפקק. לדבריו הרמזור התחלף, אז פגעה בו משאית הנתבעת מאחור. את התמונות שצורפו לתיק צילם נהג התובע מיד לאחר התאונה, כשלדבריו הרכבים התקדמו מעט כדי לא להפריע בכביש. הנהג טוען כי השתלב בכביש לפני המשאית, וראה את המשאית לראשונה לאחר התאונה. עוד לדבריו, נגרם לו נזק בחלק האחורי של הרכב ובדוד המשאבה, פגיעות שגרמו להשבתת המשאבה שלא תוקנה, ואינה פעילה גם היום.

5. נהג הנתבעת העיד כי במהלך הנסיעה שם לב שמימינו נתיב השתלבות ובו רכב התובע. לדבריו, רכב התובע לא האט בניגוד לתמרור שנמצא במקום, ועל מנת למנוע פגיעה הוא עצר את המשאית. רכב התובע המשיך בנסיעה, עבר את המשאית ונתן למשאית מכה בטמבון עם מגן הגלגל של המשאבה. למשאית נגרם נזק שבר מתחת לפנס שאין כוונה לתקנו. נהג הנתבעת טוען כי התאונה התרחשה כשחלקו הקדמי של רכב התובע לפניו ואילו הנגרר מאחור. כיוון שהנגרר רחב מהגורר, התרחשה הפגיעה במהלך הנסיון להשתלב.

6. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים שהובאו בפניי ובתמונות הרכבים, ולאחר שקילת מכלול הנתונים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

7. עדות נהג התובע היתה מהימנה בעיני, ומתיישבת היטב עם מוקדי הנזק בשני הרכבים ועם התמונות שצולמו סמוך למועד התאונה. גם אם תתקבל גרסת נהג המשאית כי חלק מהנגרר עוד היה בנתיב ההשתלבות וההשתלבות לא הושלמה, הרי שעל פי מוקדי הנזק, רכב התובע כבר השתלב ברובו, שכן הנזקים הינם בחלק האחורי של הנגרר ובחלק הקדמי של המשאית. מאחר ואין מחלוקת כי היה עומס תנועה במועד התאונה, ומאחר ורכב התובע שהינו רכב ארוך, כבר השתלב או היה לקראת סיום ההשתלבות בנתיב, היה על המשאית להמתין, לאפשר את השלמת ההשתלבות, ולא להתקדם בנסיעה. גרסת התובע לפיה כבר השתלב, לפחות ברובו, בנתיב, מתיישבת גם עם התמונות שצולמו סמוך למועד התאונה. לאור כך שמדובר בשני רכבים גדולים וארוכים, ובכביש היתה תנועה, הרכבים לא יכלו לשנות בהרבה את מיקומם, ובתמונות נראה רכב התובע לפני המשאית כשהוא אינו באותו קו, אלא מימין, כשהדוד שנפגע נמצא מול מקום הנזק שנגרם למשאית. מנגד, גרסת נהג המשאית לפיה עצר ואז התרחשה התאונה כתוצאה מרוחב הגורר, אינה עולה בקנה אחד עם התמונות שצורפו, ואף אינה תואמת את ההודעה שמילא סמוך למועד התאונה בה לא ציין כי התאונה התרחשה כשהוא בעמידה, וכשהנגרר כולו אחריו.

8. בנסיבות אלה, מצאתי את גרסת התובע עדיפה על גרסת הנתבעת ועל כן דין התביעה להתקבל. מסכום התביעה יש להפחית את רכיבי הנזק הנטענים בגין ימי השבתה, טרדה ונסיעות שנטענו בעלמא ולא נתמכו בדבר.

9. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 27,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עד כפי שנפסק, הוצאות התובע בסך 600 ש"ח, ו- 5,600 ₪ שכר טרחת עורך דין.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ט, 03 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.