א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 9.5.17 ב-ת.א. 35543-06-16, לפיה נדחתה בקשת המבקשים ליתן כנגד המשיבה צו לגילוי מסמכים פלוני, ותשובות לשאלון.

ב. המבקשים הגישו כנגד המשיבה תובענה ע"ס 637,000 ₪ בטענה שהמשיבה, סוכנת ביטוח, פנתה לצד שלישי, דהיינו, חברת הביטוח "מגדל", ללא ידיעתם, קודם לחתימה על הסכם פירוק השותפות ביניהם, והורתה על העברת לקוחות השותפות למספר סוכן פרטי שניתן לה על ידי הצד השלישי. בכך הביאה המשיבה הלכה למעשה לחסרון כספים רבים מכספי השותפות, וכן מכספים המגיעים למבקשים לאחר פירוק השותפות, כך לפי הנטען בתביעה.

ג. המשיבה הגישה ביום 20.7.16 בקשה לדחיית התביעה על הסף. בקשה זו נדחתה ביום 15.9.16 בנימוק שקיימים בין הצדדים מחלוקות עובדתיות הטעונות שמיעת ראיות.

ד. באותו תאריך נתן בית משפט קמא החלטה נוספת, לפיה נקבע קדם המשפט ליום 12.2.17, ועוד נקבע שעד 30.11.16 ישלימו הצדדים את כל ההליכים שלפי פרק ט' בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנוסף, נקבעו מועדי הגשת תצהירי העדות הראשית.

אציין, שבהמשך ובשים לב לבקשת המשיבה (ובהסכמת ב"כ המבקשים) נדחה מועד קדם המשפט והתקיים בפועל ביום 10.5.17.

ביני לביני, הגישו המבקשים את ראיותיהם בכתב ביום 1.1.17, וראיות המשיבה בכתב הוגשו ביום 30.4.17.

ה. בתאריך 9.5.17 הוגשה בקשת המבקשים למתן צו גילוי מסמכים, לרבות גילוי מסמכים ספציפיים, וכן צו לחייב את המשיבה להשיב בתצהיר על שאלון, כל זאת לפי תקנות 110, 112 ו-113 לתקנות סדר הדין האזרחי.

במסגרת בקשה זו עתרו המבקשים למתן צו גילוי מסמכים כללי, ובנוסף למתן צו המורה למשיבה להמציא לעיון ולהעתקה 11 מסמכים ספציפיים שפורטו במסגרת הבקשה, וכן להשיב בתצהיר על שאלות שהופנו אליה.

ו. בהחלטתו מאותו יום (9.5.17) קבע בית משפט קמא, שאין בדעתו לחזור ולעסוק בנושא הואיל ובהחלטה מיום 15.9.16 נקבע, שעל הצדדים להשלים את ההליכים המקדמיים עד 30.11.16 ומועד זה חלף עבר לו, ובינתיים אף הגישו הצדדים את ראיותיהם.

ז. על החלטה זו של בית משפט קמא מונחת בפניי בקשת רשות הערעור.

אוסיף, שלמחרת מתן ההחלטה, דהיינו, ביום 10.5.17, התקיימה ישיבת קדם משפט בפני בית משפט קמא ובה נתן בית משפט קמא הצעה לצדדים בנוגע לסיום התיק.

ב"כ המבקשים ביקש ארכה לשקול את ההצעה בנימוק שטרם קיבל את ראיותיה של המשיבה וכן הוסיף: "לרבות הגשת כל בקשה רלוונטית בעניין המסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעת הואיל וטרם הצלחנו לקרוא אותם מתוך נט המשפט...".

ח. בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת בית משפט קמא מיום 9.5.17 נטען, כי מדובר במסמכים מהותיים ומרכזיים לנשוא המחלוקת שיהא בגילוים כדי להביא לגילוי האמת במחלוקת שבין הצדדים.

המבקשים מדגישים, שביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. עוד נטען, שתקנה 113 של תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט ליתן צו גילוי מסמכים בכל עת, ובלבד שבית המשפט יבחן האם המסמכים רלוונטיים לדיון המתנהל בין הצדדים ולשאלות שבמחלוקת. בנוסף, מפנים המבקשים לפסיקה רלוונטית.

ט. נתבקשה תגובת המשיבה המצביעה על כך שבין הצדדים מתנהלים דיונים משפטיים מזה כ-14 שנה ובכולם הפסידו המבקשים, שאף חויבו לשלם למשיבה את סכום פסק הבורר והוצאות המשפט. במסגרת הסכם פשרה שנעשה בין הצדדים אף התחייבו המבקשים שלא יתבעו עוד את המשיבה או מי מבני משפחתה בעניין עסקי הביטוח.

י. המשיבה מפנה להוראות סעיף 1(10) של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, וטוענת, שאין ליתן רשות ערעור על כל החלטה לפי פרק ט' של תקנות סדר הדין האזרחי שעניינו הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים.

עוד טוענת המשיבה, שאין חלים במקרה זה החריגים המצויים בסעיף 1(10) של הצו הנ"ל, ומדגישה, שאין בבקשה נשוא בקשת רשות הערעור כל עתירה ספציפית להורות על גילוי מסמך פלוני ספציפי שכן הבקשה היא כללית, המסמכים הנדרשים לא פורטו בגוף הבקשה, ויתר על כן, לא צוין מדוע נחוצים הם, ומה הרלוונטיות שלהם להליך הנדון, ולפיכך, לדעת המשיבה, חל הכלל לפיו אין ולא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה להורות על גילוי מסמכים.

י"א. המשיבה מוסיפה ומפנה להחלטת בית משפט קמא מיום 15.9.16, לפיה על הצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים עד 30.11.16, ומציינת, שרק ביום 9.5.17 הוגשה בקשתם של המבקשים לגילוי מסמכים ותשובות לשאלון, משמע, כ-8 חודשים לאחר החלטת 15.9.16, וארבעה חודשים ומחצה מאז המועד שקצב בית משפט קמא לסיום ההליכים המקדמיים, וכל זאת לאחר שכבר הוגשו תצהירי העדות הראשית של הצדדים.

טוענת המשיבה, כי הבקשה לגילוי מסמכים הוגשה באיחור ניכר ובולט, לאחר המצאת תצהירי עדות ראשית של הצדדים, ומבלי שהמבקשים ביקשו אורכה להגשת בקשה כאמור, ומבלי שנתנו הסבר לאיחור.

המשיבה מפנה אף היא לפסיקה רלוונטית.

י"ב. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון בפני בית משפט קמא, בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובתגובה לבקשת רשות הערעור על נספחיה, החלטתי לפי תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה.

החלטתי להיענות לבקשה באופן חלקי, כפי שאבהיר להלן.

י"ג. סעיף 1 של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, קובע, כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים בעשרת תתי הסעיפים ובהם ס"ק (10):

"החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמכים פלוני, עיון במסמכים, ובעניין טענת חסיון (ההדגשה שלי – י.ג.).

מכאן, שבצד ההוראה הכללית הגורפת לפיה לא תינתן רשות ערעור בנוגע להחלטה לפי פרק ט' של תקנות סדר הדין האזרחי מצויים שלושה חריגים: גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים וטענת חסיון.

י"ד. לפיכך, ככל שבקשת רשות הערעור שבפניי נוגעת לגילוי מסמכים כללי, ולשאלון, דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכך אני מחליט.

ט"ו. שונה הדין באשר לגילוי מסמך פלוני ועיון במסמכים.

נטען על ידי המשיבה, שאין בבקשה שהוגשה ביום 9.5.17 פירוט של המסמכים הספציפיים, שכן בסעיף 3(א) של הבקשה נכתב:

"ליתן צו המורה למשיבה להמציא המסמכים הספציפיים לעיון ו/או העתקה...", מבלי שיופיע שם פירוט המסמכים.

ואולם, אין להתעלם מכך שבסעיף 1 של הבקשה מיום 9.5.17 נכתב, שעוד ביום 20.11.16 נדרשה המשיבה ליתן תצהיר של גילוי מסמכים ספציפיים, וכן להשיב על שאלון בתצהיר. תזכורות נשלחו בהמשך. עוד נכתב בגוף בקשתם של המבקשים מיום 9.5.17, שעותק השאלון והתזכורות מצור"ב. מכאן, שהמכתב ששלח ב"כ המבקשים אל המשיבה ביום 20.11.16 מהווה חלק בלתי נפרד של הבקשה שהוגשה ביום 9.5.17, ובמכתב פורטו 11 המסמכים הספציפיים שהמצאתם נתבקשה.

ט"ז. אקדים ואציין, שאין בדעתי לדון בשאלה האם יש לחייב את המשיבה בגילוי המסמכים הספציפיים נשוא הבקשה ולמוסרם לעיון, אם לאו, שכן הדיון במחלוקת זו אשר בין הצדדים אמור להתקיים ולהתברר בפני הערכאה הדיונית. דיון זה לא התקיים הואיל ובית משפט קמא דחה את בקשת הגילוי על הסף, מבלי לדון בה, ובכך לטעמי נפלה שגגה, בכל הנוגע לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, וכזכור רק בבקשה זו ניתן לדון במסגרת בקשת רשות הערעור.

י"ז. תקנה 113 של תקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי בית המשפט רשאי:

"בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים, ובין אם לאו, ליתן לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי ברשותו או בשליטתו... ".

בית משפט קמא הורה בהחלטתו מיום 15.9.16, כי ההליכים לפי פרק ט' של תקנות סדר הדין האזרחי חייבים להסתיים עד 30.11.16, ומכאן, שכאשר הוגשה הבקשה נשוא הדיון מיום 9.5.17 המועד הנ"ל של 30.11.16 כבר חלף עבר לו, מבלי שהמבקשים עתרו למתן ארכה, ואין צריך לומר שיש להקפיד על כך שמועדים שנקבעים על ידי בית המשפט אכן יכובדו, שאם לא כן עלול הדבר לפגוע ביעילות ניהול הדיון המשפטי.

י"ח. ואולם, בצד כל אלה יש להביא בחשבון שיום אחד לאחר הגשת הבקשה מיום 9.5.17 התקיים קדם המשפט הראשון בין הצדדים. תקנה 143 של תקנות סדר הדין האזרחי מפרטת את סמכויותיו של שופט במסגרת קדם משפט. בס"ק 3 של תקנה 143 נקבע, כי סמכותו של בית המשפט בקדם משפט היא:

"להחליט בדבר מתן פרטים נוספים, הודיות בעובדות ובמסמכים, הצגת שאלונים גילוי מסמכים, והעיון בהם, עריכת חקירות וחשבונות, בדיקת נכסים ומינוי מומחים" (ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ט. מעיון בפרוטוקול קדם המשפט מיום 10.5.17 עולה, שקדם המשפט טרם מיצה את עצמו, הואיל ובית המשפט, מחד גיסא, נתן הצעה לצדדים, ומאידך גיסא, הודיע ב"כ המבקשים שהואיל וטרם קיבל את ראיות המשיבה (תצהירי המשיבה נמסרו לידיו בזמן הישיבה על ידי בית המשפט), מבקש הוא ארכה של 30 יום להודיע עמדתו בענין הצעת בית המשפט "לרבות הגשת כל בקשה רלוונטית בעניין המסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעת...".

כ. הבקשה המתייחסת לעיון במסמכים שצורפו לתצהירי המשיבה (דהיינו, בקשת עיון לפי תקנה 114 של תקנות סדר הדין האזרחי) אכן הוגשה על ידי ב"כ המבקשים בהמשך, ביום 7.6.17, וכמובן שאינני דן בה במסגרת פסק דין זה, שהרי בקשת רשות הערעור מתייחסת אך ורק להחלטת בית משפט קמא מיום 9.5.17.

ואולם, עולה מכל האמור לעיל שקדם המשפט, טרם מיצה את עצמו, שכן בישיבה האחת שהתקיימה האזינו הצדדים להצעת בית המשפט, וב"כ המבקשים ביקש, כפי שכבר ציינתי, שהות לשקול את עמדתו לגבי הצעת בית המשפט, וכן ביקש ארכה להגיש כל בקשה רלוונטית בעניין המסמכים שצורפו לתצהירי המשיבה (שאכן הוגשה ביום 7.6.17).

כ"א. לפיכך, משהוגשה ביום 9.5.17 בקשת גילוי המסמכים, נשוא הדיון כאן, יום אחד בטרם התקיים קדם המשפט הראשון בתיק (10.5.17), היה מקום לכך שבית משפט קמא יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 143(3) של תקנות סדר הדין האזרחי, וידון בבקשת הגילוי במסגרת קדם המשפט.

כ"ב. כאמור כבר לעיל, את בקשת רשות הערעור ניתן להגיש אך ורק לגבי גילוי מסמך פלוני ועיון במסמכים, ולפיכך אני מקבל חלקית את בקשת רשות הערעור, שדנתי בה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה, ומבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 9.5.17 ככל שזו מתייחסת לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם.

אני מורה נוכח האמור לעיל, כי בית משפט קמא יקיים דיון לגופו של עניין בבקשתם של המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים ועיון בהם, דהיינו, המסמכים הספציפיים כפי שפורטו במכתב ב"כ המבקשים מיום 20.11.16, ויקבע לאחר שמיעת טיעוניהם של שני הצדדים, האם יש מקום לחייב את המשיבה בגילוי המסמכים הספציפיים, ועיון בהם, בין אם כולם, בין אם מקצתם, ובין אם בכלל.

למותר לציין שאינני מביע עמדה כלשהי לגבי גופה של הבקשה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין אל:

1. ב"כ המבקשים: עוה"ד וייזל-רינגל, הוד השרון.

2. ב"כ המשיבה: עוה"ד שמעון צח, חיפה.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ז, 27 יוני 2017, בהעדר הצדדים.