החלטה

1. החלטה בבקשה להטלת עיקול זמני וקודם שאדון בבקשה לגופה, אציין שמקריאתה אף לא לחלוטין ברור איזה זכויות ואצל איזה מחזיקים מתבקש בית המשפט לשקול את עיקולם.

עם זאת, בשים לב להקשרה של הפרשה כמפורט להלן, מתבקשת המסקנה שככל הנראה הכוונה להטלת עיקול זמני על זכויות המשיבה 1, העמותה, בחלקה 231/1 בגוש 30080. נוכח קשיים עליהם למד בית המשפט מקריאת הבקשה, על פניה, נמנע בית המשפט ממתן סעד זמני, נקבעה בקשה זו לדיון, ולאחריו ניתנת עתה החלטה זאת.

2. כלל ועיקר. מותנה כל סעד זמני בכך שיעלה בידי המבקש להוכיח תשתית ראייתית לכאורה לזכותו, כזו שאף תלמד על סיכוייו בתביעתו: -

לשונה המדויקת של תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי – שכותרתה "בקשה לסעד זמני" – היא: "אם שוכנע [בית המשפט] על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה". הדרישה הראייתית איננה מעמידה רף גבוה. אך הרף קיים. הסיבה לכך היא שהצד המבקש את הסעד הזמני עותר להכרעה משפטית בשלב הראשוני, טרם נפסק הדין. ישנם מצבים המצדיקים התערבות כזו. אך אל יתפלא צד המבקש סעד זמני כי עליו לפחות להוכיח סיכוי מינימאלי להוכחות תביעתו. בענייננו, כאמור, ההפך הוא הנדון" [רע"א 4187/12 יפה עמית נ' בנק לאומי לישראל, פורסם בנבו, 29.5.2012].

3. אין חולקין, שאבן הפינה לפרשה בהסכם שנחתם בין המבקש, כרוכש, לבין המשיבה 1 ביום א' כסלו תשס"ז, 2006. ואשר למשיבים 2 ו-3 נכתב בהסכם, ברורות ומפורשות, שהם אינם אלא מנהליה ומורשי החתימה של המשיבה 1, ומכאן קצרה הדרך למסקנה שבינם לבין המבקש אין כלל מערכת יחסים חוזית רלוונטית. די בכך כדי להכביד מאוד על טענות המבקש ליריבות כלפיהם.

4. על פי הבקשה עצמה, הועברו תשלומים בתקופה של כשנתיים לאחר חתימת ההסכם ועד למחצית 2008. על פי סעיף 9 לבקשה, הועבר הסך של 419,000 דולר.

5. בפניי אף נסח רישום לפיו רשומה הערת אזהרה לטובת המשיב 3, ולא רשומה עד היום כל הערה לטובת המבקש.

6. בתשובה לשאלת בית המשפט השיב בא כוחו הנכבד מאוד של המבקש, שנבעה ההשתהות בשל מחלת המבקש ואף צוינה רמת אמון רבה שהייתה לו כלפי המשיב 2. ולכל היותר, הוסיף וציין פעולות כלשהן שהיו במהלך התקופה לקידום העסקה, אך לא מעבר לכך.

7. בפי ב"כ המשיבים עוד טענות רבות נוספות לגופה של טענה בדבר קיומה של התקשרות חוזית תקפה, אך בנסיבות העניין כבר לא יהא בהן כדי לשנות.

8. על יסוד משקלו המצטבר של כל האמור לעיל, נדרשת המסקנה, שאין תשתית למתן סעד זמני, ולכל היותר תתברר התמונה הכוללת בהליך העיקרי: -

א. הזכויות במקרקעין שאותן מבקש המבקש לעקל, אינן בנות עיקול באשר רשומה עליהן כבר הערת אזהרה לטובת המשיב 3. נשקלה, אכן, האפשרות לאשר עיקול זמני לאחר הערת האזהרה, אך לא נמצא בכך כל טעם מעשי, ולא בכדי לא נתבקש בית המשפט לכך, אף על דרך החילופין.

ב. באשר למשיב 3, כמוהו כמשיב 2, אין כל יריבות בינו לבין המבקש. בנסיבות אלה אין אחיזה לעיקול זכויותיו מכוח הערת האזהרה הרשומה על שמו.

ג. ומעבר לכל הדברים, לפחות לכאורה, קיימת שאלה של ממש האם לא התיישנו טענות המבקש, וזאת על יסוד ההסכם, מועדי התשלומים, אם בכלל בוצעו, ואף לגרסתו הוא.

אין זאת תשתית העשויה להוות בסיס לסעדים זמניים.

9. ולאחר כל זאת, ועם כל ההערכה, אף בהינתן שיש מידה של ממש בטענות המבקש, אם לא סבר לרשום הערת אזהרה על זכויותיו, ככל שאכן רכש הוא זכויות על פי הסכם שנחתם לפני כ-11 שנה, ואם לא סבר אף להגיע לבית המשפט עד עתה, אין לו להלין אלא על עצמו. ער בית המשפט לטענותיו בדבר מצב בריאותו, ואיחולי החלמה – שלוחים. ואולם, ייתכן, שיש בהם כדי להצדיק תקופה מסוימת של טיפולים ושיהוי כזה או אחר. אין בכך כדי להצדיק פרק זמן ארוך כמפורט לעיל. ושלא לדבר על הטענה הנוגעת למערכת יחסים שבבסיסה אמון מיוחד, הן בשים לב לקרבת משפחה והן נוכח המקובלות בחברה בה חיים הצדדים: אין אלה טענות המצדיקות את הדבר, וודאי בחלוף כל כך הרבה שנים כשיכל המבקש, זה לא כבר להיווכח שלמערכת יחסים מיוחדת זו, לפחות לטענתו, אין כל בסיס.

10. נוכח כל האמור, נדחית הבקשה.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.