לפניי תביעה כספית על סך 9,746 ₪ בגין נזקי רכב שנגרמו מתאונת דרכים שארעה ביום 29.12.16 בצומת "הפיל", ברחוב בני אפרים בתל-אביב. כמו-כן הוגשה ע"י הנתבעים, תביעה שכנגד כנגד התובעת והמבטחת (נתבעת שכנגד 3), על סך 24,843 ₪.

ביום 10.5.18 התקיים לפניי דיון במהלכו נשמעו עדויות הנהגים המעורבים. בסופו, נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעים ודחיתי המשך הדיון לשמיעת עד ראיה מטעמם. בדיון שהתקיים ביום 4.11.18 נשמע עד הראיה, מר לירן סופר.

כעולה מסיכומי ב"כ הצדדים, המחלוקת ביניהם רחבה. בעו"ד ב"כ התובעת, עו"ד חזמה, וב"כ הנתבעת שכנגד 3, עו"ד פיזנטי, סבורים כי האחריות כולה לגרום התאונה רובצת על כתפי נתבע 1 ועותרים לקבל התביעה ולדחות התביעה שכנגד, מבקש ב"כ הנתבעים, עו"ד מרקוביץ', לדחות התביעה ולקבל התביעה שכנגד.

דיון והכרעה

נקודת המחלוקת המשמעותית ביותר נוגעת לשאלה מי מהנהגים לא ציית לכללי הדרך ונסע בניגוד להוראות המופע של הרמזור. לדברי התובעת, נסעה במהירות איטית באור ירוק , שנתבע 1 הגיח מצדה השמאלי, פגע בחלק השמאלי האחורי של רכבה בעוצמה וגרם לסחרור רכבה. התובעת מסרה כי לא הבחינה ברכב הנתבע לפני התאונה על אף ששדה הראיה היה רחב ופתוח והכחישה בחקירתה הנגדית הטענה שנסעה במהירות ובאור אדום.

מנגד, הנתבע 1 סיפר בעדותו, כי ביקש לפנות שמאלה לכיוון בית הקברות קריית שאול, כשלצורך כך היה עליו לחצות את נתיבי הנסיעה של התובעת. לדבריו, עמד בעצירה מוחלטת באור אדום והחל בנסיעה לאחר שהרמזור התחלף לירוק. בשלב זה הבחין ברכב התובעת נוסע מימינו במהירות רבה, בלם אך לא הצליח למנוע את הפגיעה. עוד הוסיף כי לאחר מכן, הגיע אדם רכוב על אופניים חשמליים, פנה לתובעת והטיח בה כי נסעה באור אדום. הנתבע רשם את פרטיו ובהמשך אף זימנו מטעמו כעד.

עוד הכחיש הנתבע 1 טענת ב"כ הנתבעת, כי נסע במהירות והסביר כי החל בנסיעה איטית ממצב של עצירה מוחלטת בכוונה לפנות שמאלה ועצר עוד טרם חלפה על פניו התובעת אך בכל זאת היא פגעה בחלקו הקדמי של רכבו.

מעדות העד מטעם הנתבעים- עד הראייה, מר לירן סופר עולה שעמד בנתיב הנסיעה של התובעת בסמוך לקו העצירה באור אדום. העד הבהיר כי התובעת נסעה ב"אדום מוחלט ונכנסה ברכב שפנה שמאלה לכיוון קריית שאול" (פרו' מיום 4.11.18, עמ' 2). עוד הוסיף כי אינו מכיר מי מהצדדים אך לאחר התאונה ניגש לוודא שהנהגים לא נפגעו ומסר את פרטיו לנתבע. יצוין, כי שם העד ופרטיו מופיעים כבר בהודעת המבטח של הנתבע.

לאחר ששמעתי עדויות הנהגים ועד הראיה, טיעוני הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם וכן בתמונות הנזק, מצאתי לדחות התביעה העיקרית ולקבל את מלוא התביעה שכנגד.

מצאתי לקבל טענת הנתבע המחוזקת בעדות עד הראייה כי נסע באור ירוק וכי נסיעתו הייתה איטית. ב"כ התובעת והנתבעת שכנגד טענו טענות שונות באשר לאמינות השניים, בדגש על קשיים באמינות עד הראייה. אני דוחה טענות אלו. טענת הנתבע כי נסע באיטיות נתמכת בתוואי השטח שאינו מאפשר ביצוע הפנייה במהירות רבה כטענתם. עד הראייה, שהינו עד נטרלי, עמד נחרצות על גרסתו בנקודת המחלוקת המרכזית, כי התובעת היא שלא עצרה באור אדום בניגוד לכללי הדרך. אכן, ככל הנראה בשל חלוף הזמן, חלק מפרטי המקרה לא זכר אך די לי בעדותו הברורה בנקודה מהותית זו.

עוד יש לזכור, שלאחר התאונה, העד מסר פרטיו לנתבע ופרטיו צוינו בהודעה מטעמו, ללמדנו כי אכן כטענת הנתבע, תמך, כבר במועד התאונה, בגרסתו ואף הסכים למלא חובתו האזרחית ולמסור עדות לטובתו.

אין מדובר בתובעת שנסעה בניגוד לכללי הדרך באופן מכוון ומודע. חצייתה את הצמת באור אדום נבעה ככל הנראה מחוסר תשומת ליבה לדרך בה נסעה, למופע הרמזור ולרכבו של הנתבע. נסיעתה המהירה ונסיונה האחרון לחמוק מהמפגש עם רכב הנתבע הביאו לסחרור רכבה לאחר ההתנגשות. התובעת אף ציינה, שטרם התאונה לא הבחינה ברכב הנתבע והדבר אינו מתיישב עם שדה הראיה הפתוח והריק מרכבים (ראו פרו', מיום 10.5.18, עמ' 2 ש' 33 – עמ' 3 ש' 12).

בחנתי אף טענת ב"כ התובעת ביחס למיקום הנזק, אך לא מצאתי שיש בהן כדי לשנות ממסקנתי.

לסיכום, מצאתי לאמץ גרסת הנתבע 1 המחוזקת ע"י עדות עד הראייה באשר לנסיבות התאונה. אני קובעת כי התובעת חצתה הצומת באור אדום שלא כדין ומבלי ששמה ליבה לכביש בו נסעה. על כן רובצת על כתפיה אחריות מלאה לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו.

סוף דבר, אני דוחה התביעה העיקרית, מקבלת התביעה שכנגד ומחייבת את התובעת והנתבעת שכנגד לשלם לנתבעים סך של 24,843 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,727 ₪ ואגרת משפט בסך 374 ₪. כן יישאו בשכר בטלת עד הנתבעים- הכל לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

פסה"ד יישלח לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.