בקשה לסעד זמני של עיכוב ביצוע פסק דין, ללא תנאי או כפוף להפקדה חודשית. בקשה שאינה מן הנהירות, ודינה דחייה אף ללא תגובה.

1. ברקע הדברים, עד כמה שניתן להבין: המשיב הגיש בשנת 2010 תביעת שכר טרחה נגד המבקשים, בסך 12,359 ש"ח. דיון התקיים ביום 1.11.2010. בהמלצת בית המשפט הסכימו הצדדים למתן פסק דין על מלוא הסכום בתוספת הוצאות שפסק בית המשפט ופיצוי מוסכם במקרה של הפרה, תוך פריסת התשלום לתשלומים חודשיים של 300 ₪. פסק הדין, ניתן להבין, לא קוים לסברת המשיב, שכן הלה פתח תיק הוצל"פ. לשיטת המבקשים שילמו בגדרו סכום המגיע כדי סכום פסק הדין.

2. המבקשים הגישו עתה תובענה לביטול פסק הדין וסגירת תיק ההוצל"פ, כמו גם לפיצוי כספי. בגדרי התובענה עתרו לסעד זמני של עיכוב ביצוע פסק הדין, ללא תנאי ולחלופין כפוף להפקדה חודשית של 1,000 ₪. זו הבקשה הנתונה להכרעתי.

3. דין הבקשה להדחות, ללא צורך בתגובה. שלושה שיקולים: סיכויי התביעה, מאזן הנוחות, והשתהות.

לעניין סיכויי התביעה, הרי שמהלך לביטול פסק דין שניתן בהסכמה אינו פשוט מעצם הווייתו. שיקולי סופיות הדיון, יציבות הדין, והשמירה על ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים, בין היתר, מצדיקים את ההיעתרות לנסיגה מן ההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין "רק במצב בו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד" (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577, 592 (1997)). כאן, וחרף טענות שהם משמיעים נגד המשיב, קשה עד מאד להבין מכתב התביעה את הבסיס לנסיגת המבקשים מהסכמתם, וכיצד יעלה בידם להביא כמעט שבע שנים לאחר מעשה להביא לביטולו של פסק הדין המוסכם. מובן שאיני נוטע מסמרות, ברם סיכויי התביעה לכאורה אינם נחזים בשלב זה גבוהים.

לעניין מאזן הנוחות: לא הובהר כנדרש כיצד הוא נוטה לטובת המבקשים. נקודת המוצא היא שזוכה זכאי לביצוע פסק דין כספי ללא עיכובים. המבקשים חפצים לעכב את ביצועו. יוער שאם שילמו את מלוא סכום פסק הדין, לא ברור מה נותר בתיק ההוצל"פ, ולכאורה יכולים היו לטעון טענת "פרעתי" בהליך שם. אולם אם נניח כי להליך ההוצל"פ בסיס בשל אי ביצוע תשלומים במועד (והמבקשים אינם מפרטים) והיתווספות הפיצוי המוסכם, הרי שלא ברור מה הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה מהמשך ההליכים בתיק. הם טוענים ל"נזק בלתי הפיך". מהו, לא פירטו. ברור גם שאם תצלח דרכם ופסק הדין יבוטל, מה ששילמו אמור כעקרון להיות מוחזר להם.

ואשר להשתהות: יוער רק שהמבקשים לא ביארו בצורה מפורטת כיצד ארע שהגיעו לבית המשפט ועתרו לביטול כמעט שבע שנים לאחר מעשה, ובהיעדר הבהרה בעניין קשה לזהות מדוע על בית המשפט למהר ולסייע.

4. טעמים אלה, ודאי בהצטברם, די בהם להביא בנסיבות אלה לדחיית הבקשה לסעד זמני, בלא צורך בתגובה, שאז ייעשה הדבר ללא הוצאות לטובת הצד שכנגד אשר לא נדרש להגיב, וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ז, 14 יוני 2017, בהעדר הצדדים.