1. בפני בקשה לביטול פסק דין מתאריך 23.05.19 שניתן כנגד המבקש בהעדר התייצבות לדיון, במסגרתו נדחתה התנגדות המבקש לביצוע תובענה על סכום קצוב.
2. בקשת המבקש הוגשה בתאריך 25.06.19, במסגרתה עותר לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר התייצבות לדיון.
3. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה לביטול פסק דין, וזאת רק בתאריך 5.8.20 כשנה תמימה כמעט לאחר שהומצאה לה הבקשה. בבקשה טענה כי בשל טעות משרדית נעלם התיק מעיניה וכי נוהל מו"מ בין הצדדים בניסיון לסיים המחלוקות בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט- ניסיון אשר לא צלח.
4. עוד טענה המשיבה כי המבקש לא הצביע על צידוק לביטולו של פסק הדין וטענותיו אינן מראות כל הגנה, לפיכך טענה המשיבה כי יש להותיר את פסק הדין על כנו.
5. בנוסף טענה המשיבה כי נוכח המסמכים החתומים בידי המבקש לכאורה וכן אמצעי הזיהוי ובנוסף שיחה מוקלטת אשר הועברה לב"כ המבקש, הרי שאין לו כל טענת הגנה מפני התביעה.
6. עסקינן בהתנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב שהוגשה על ידי המשיבה ע"ס 24,164 ₪ בגין רכישת ציוד וכן בגין שירותי רדיו טלפון נייד (רט"נ).
7. המבקש טען בבקשתו, אשר נתמכה בתצהירו וכן בתצהיר מטעם ב"כ המבקש, כי אי הופעתו לדיון הייתה בהיסח דעת מאחר ונפלה טעות רישום ביומנו האישי של ב"כ המבקש כאשר מועד הדיון נרשם בטעות 23.06.19.
8. עוד טען המבקש כי סיכויי הגנתו טובים, שכן לשיטתו, לא ביצע שום עסקה עם המשיבה, לא היה הלקוח שלה ולא ביצע כל עסקה עם המשיבה. עוד נטען כי החוזה המצוי בידי המשיבה הינו חוזה מזויף וכי החתימה על החוזה איננה חתימתו של המבקש והינה מזויפת.

דיון והכרעה:

1. לאור העובדה כי הבקשה שלפנינו הוגשה בחלוף 30 יום ממתן פסק הדין, אנו נדרשים לתקנה 528 לתקנות אשר קובעת כלהלן: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
2. דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד יונקת מתוקף עיקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה (ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001); ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (פורסם בנבו, 15.12.2010)). אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". בעבר נקבע בפסיקה כי אם נסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת בעל הדין, גרמו לאיחור, הריהן טעם מיוחד. לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראו: רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (פורסם בנבו, 21.4.2015), פסקאות 17-16 והאסמכתאות שם).
3. עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו טעם מיוחד. נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד (בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 והאסמכתאות שם (פורסם בנבו, 20.3.2012)). כמו כן נקבע בפסיקה כי לעניין זה יש להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי, פסקה 26 (פורסם בנבו, 3.1.2013); רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (פורסם בנבו, 16.8.2012)).
4. אם כן, בין השיקולים שעל בית המשפט לאזן בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד ניתן למנות את עיקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית, וסיכויו של ההליך (חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 182-181 וההפניות שם (מהדורה שלישית, 2013)). ר' לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש השלום בקריות בת.א. 47564-03-18 פלוני נ' רימי הובלות ומסחר בע"מ [פורסם בנבו].
5. המבקש טען כי בשל טעות רישום ביומנו של בא כוחו, סבר כי תאריך הדיון קבוע ליום 23.06.19, כאשר בפועל מועד הדיון היה בתאריך 23.05.19.
6. הואיל והמדובר בטעות אנוש כאשר הבקשה דנן הוגשה יומיים בלבד לאחר חלוף המועד להגשתה, לאור האמור בפסיקה ונוכח הריכוך בדרישה לטעם מיוחד, מצאתי כי בנסיבות המקרה יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת בקשת הביטול, בכפוף לאמור להלן.
7. לאחר שהמבקש צלח את המשוכה הראשונה בעניין הארכת המועד, יש לדון בעילות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

העילות לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

1. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי דנה בביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד בלבד, וזו לשונה:

ביטול החלטה על פי צד אחד:

201 . ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה בהעדר באין כתבי טענות מצד שני והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או עניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.

ביטול מחובת הצדק

1. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מאי המצאה כדין- הוא יבוטל בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.
2. ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין.
3. במקרה שלפנינו, המבקש ידע על מועד הדיון ובשל רישום שגוי ביומן בא כוחו לא התייצב לדיון.
4. לאור זאת, הרי שאין מקום לביטול פסק הדין "מחובת הצדק" ונבחן באם מתקיימים התנאים הדרושים לביטולו של פסק הדין על פי שיקול דעת.

ביטול על פי שיקול דעת

1. בבקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת.

אלא שכך או כך , יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן. (ר' א. גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, 2015 עמ' 642.

1. ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן [פורסם בנבו] נקבעו בין היתר הדברים הבאים:

..." אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין... וזאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל הדין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה..".

1. דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות. (ר' החלטה מיום 2.3.16 בת"ק 10332-03-15 הכשרה חב' לביטוח בע"מ נ' חי ויקטור לב [פורסם בנבו].
2. והדברים יפים גם לענייננו- המבקש טען כי אי הופעתו לדיון הייתה בהיסח דעת ובשל טעות רישום ביומנו של ב"כ המבקש. נראה כי מחדלו של המבקש אינו נובע מהתעלמות מכוונת או מזלזול בהליך המשפטי, ומשכך, מחדל זה ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות.
3. לעניין סיכויי הגנתו של המבקש מפני התביעה- טען המבקש כי המדובר בחוזה מזויף והעסקה נעשתה במרמה תוך שיתוף פעולה לכאורה ע"י נציג המשיבה, כאשר החתימה על החוזה איננה חתימת המבקש והינה מזויפת.
4. אמנם המבקש, התעלם מבירור ההליך המשפטי העומד מולו ולא התייצב לדיון שנקבע ליום 23.05.19, אולם בנסיבות העניין, נוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים, ובשים לב למהות התביעה, ולגישה הליבראלית הנהוגה בנוגע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אני סבורה כי יהיה זה מידתי יותר ליתן למבקש את יומו בבית המשפט, וזאת במיוחד כאשר אותה טעות אנוש גרמה לכך שתגובת המשיבה הוגשה באיחור ניכר של כמעט שנה.
5. בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 23.05.19 יבוטל.

כן אני מורה על זימון הצדדים לדיון בהתנגדות ליום 2.9.20 שעה 09:15.

ניתנה היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.