בקשה לתשלום תכוף בהתאם לסעיף 5א' בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 ("החוק").

ביום 5.2.17 נפגע המבקש, יליד 1970, עת נהג ברכבו בכביש 60, כאשר חפץ חד חדר אל רכבו ופגע בו (התאונה). ממקום התאונה פונה התאונה לבית החולים העמק שבעפולה.

מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה עלה כי לאחר התאונה המבקש אושפז מיום 5.2.17 עד 9.2.17, עם חבלה קשה לעין ימין ושברים בארובת העין. במהלך אשפוזו שם עבר המבקש ניתוח תחת הרדמה כללית.

תמצית הטענות בבקשה

לטענת המבקש התאונה אירעה עת נהג הוא ברכבו בנסיעה בכיכר תנועה, כאשר חפץ זר חדר מהחלון של הרכב. הוא לא ידע לומר אם החפץ היה אבן או ברזל, הוא לא ידע אם אכן הוא עף כתוצאה מהעבודות בכביש שהתרחשו אותה העת בסביבה או שהוא החפץ עף מרכב אחר (ראו עדותו בעמ' 5 לפרוט' שורות 30- 32).

לטענתו כתוצאה מהתאונה הוא איבד את עין ימין, נגרמו לו שברים בארובת עין ימין וקרע של גיד בכתף השמאלית.

בבקשה נאמר כי ביום 17.4.17 נשלחה דרישה למשיבה לתשלום תכוף, אך זו נדחתה טלפונית על ידי עו"ד אסתי מעיין.

בבקשה, תחת הסעיף "הכנסותיו של הנפגע בששת החודשים שקדמו לתאונה" נרשם כך: "הכנסה חודשית ממוצעת סך של 12,000 ₪, כאשר סכום זה מורכב מסך של 1,600 ₪ הבטחת הכנסה ושאר הכסף במזומן מ'קפה אינטרנט' בעפולה". לטענת המבקש, בטרם התאונה הוא היה נהג משאית.

בבקשה נטען כי סך ההוצאות של המבקש בחצי שנה שקדמה לתאונה, היה 12,000 ₪, שהורכב ממיסים, מזון, תרופות, ביטוחים, תקשורת ו"התחייבויות שונות".

המבקש עתר לפסיקת 100,000 ₪ כתשלום תכוף, וזאת בגין הוצאות רפואיות שהוציא לטענתו, בגין הפסדי השתכרות ובגין מכשירים וטיפולים רפואיים, כאשר לטענת המבקש סכום ההוצאות שהוציא עבור תרופות, נסיעות לבדיקות וטיפולים רפואיים עמד על סך של כ- 20,000 ₪.

בעניין זה טען המבקש, כי בעקבות התאונה הוא נאלץ לעבור שני ניתוחים בעינו, אחד מהם בוצע באופן פרטי בעלות של כ- 14,000 ₪.

עוד טען המבקש כי כתוצאה מהתאונה נותר באי כושר עבודה מלא, המוסד לביטוח לאומי קבע למבקש נכות גופנית צמיתה בשיעור 34% בגין אובדן עין ימין.

המשיבה, התנגדה לבקשה, משלושה טעמים עיקריים:

הראשון, הוא העדר תחולתו של החוק בנסיבות- בעניין זה נטען כי קיימת הן מחלוקת עובדתית האם התאונה ארעה כפי שתיאר המבקש, והן מחלוקת משפטית האם בנסיבות עסקינן ב"תאונת דרכים", כאשר טענת הנתבעת היא שהאירוע לא מהווה תאונת דרכים.

לטענת הנתבעת, בהתאם לנסיבות שתוארו על ידי המבקש, הרכב בו נהג המבקש בזמן התאונה שימש רק כ"זירת אירוע", והפגיעה שלו לא נגרמה עקב ה"שימוש ברכב מנועי". לטענת המשיבה הפגיעה מהחפץ הזר בענייננו, שככל הנראה עף לחלון מהעבודות בכביש שהתבצעו בסמוך, לא יכול להיחשב כסיכון טבעי של נהיגה, ומשכך אין תחולה לחוק הפיצויים.

הטעם השני הוא, שטענות המבקש מקומן בפיצוי בפסק דין סופי, ולא במסגרת בקשה לתשלום תכוף, כך לשיטת המשיבה.

השלישי הוא, שאף אם ייקבע כי עסקינן בתאונת דרכים, לטענת המשיבה אין קשר סיבתי בין הפגיעות מהם סובל המבקש, והטיפולים הרפואיים שקיבל לבין התאונה הנטענת. כן טענה כי הבקשה הוגשה ללא כל תמיכה ראייתית, לא הוגשו קבלות לא הוצגו תלושי משכורת לא הוצגה ראיה המאשרת כי המבקש אכן עבר ניתוח בעינו, במימון פרטי בעלות של 14,000 ₪.

נטען כי טענות המבקש לנזק גופני בכתף כלל לא תועדו בסמוך לאחר התאונה ומשכך אין קשר סיבתי בגין הפגיעה לתאונה הנטענת.

נטען כי ההוצאות המבוקשות והמדווחות של המבקש, מעבר לכך שלא נתמכו בראיות, הן לא בבחינת ההוצאות אותן ניתן לפסוק במסגרת בקשה לתשלום תכוף. כך, למשל, היה על המבקש להביא תיעוד מקופת החולים כי הניתוח אותו עבר באופן פרטי, לא היה מכוסה במסגרת הטיפולים הניתנים בקופה אליה הוא שייך.

בתגובה לטענות אלו טען המבקש, כי עסקינן בתאונת דרכים, שכן הפגיעות של המבקש נגרמו בעת שעשה ברכב שימוש רגיל למטרות תחבורה. לטענתו, בתי המשפט הכירו בעבר בנסיבות דומות באירוע כתאונת דרכים, וכבר נקבע לא אחת כי פגיעת גוף זר בנוסע ברכב הוא בגדר סיכון טבעי הכרוך בשימוש ברכב.

אציין כי שני הצדדים הפנו לפסיקה בעניין תחולת החוק בנסיבות של פגיעה מחפץ זר בנוסע ברכב. אלא, שלא ראיתי לנכון להרחיב בעניין זה, בשלב זה, זאת לאור המסקנה אליה הגעתי, שתפורט להלן.

אלו היו בתמצית, טענות הצדדים בבקשה. לאחר שהצדדים הגישו את טענותיהם בכתב, התקיים לפני דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו נחקר המבקש.

דיון והכרעה

אתחיל בכך, שבקשה לתשלום תכוף היא, בפועל בקשה לסעד זמני, לגביו נקבע כי אין מקום להידרש במסגרת הדיון בו למחלוקת בעניין אחריות המבטחת לאירוע. בשלב זה, די בראיות לכאורה, בשאלות המרכזיות המבססות חבות לכאורה, הן בנוגע לכך שמדובר בתאונת דרכים והן בנוגע לכלי הרכב המעורב (רע"א 1271/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלונים, פסקה 15 בפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין והאסמכתאות הנזכרות שם (8.4.2012).

בענייננו, סבורני, כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי המבקש נפגע בעינו עת נהג ברכבו, וכתוצאה מפגיעה זו נגרם לו הנזק בעין.

המבקש לא ידע לומר מהו החפץ שפגע בו, יתכן ברזל, אך ולגרסתו החפץ נכנס דרך החלון הימני של הרכב שהיה פתוח אותה העת. לאחר מכן המבקש חדל מלנהוג ופונה מרכבו לבית החולים. סבורני כי אף על גרסה זו אין ממש מחלוקת.

המחלוקות שנותרו בענייננו, בשלב זה, הן בעיקרן שתיים: משפטית- האם האירוע מהווה תאונת דרכים, ככל שהתשובה לכך תהא חיובית, יש להמשיך ולבחון האם התשלום המבוקש הוא בהתאם להוראות החוק (הוצאות שהוצאו לצרכי ריפוי וכיו"); עובדתית- האם המבקש הוכיח הוצאותיו, הכנסותיו וכיו"ב, האם המבקשת הוכיח את נזקו.

אקדים ואומר כי דין הבקשה להימחק משום שהיא לא נתמכה ראייתית כלל.

משכך אין מקום בשלב זה להידרש למחלוקות המשפטיות אותן העלו הצדדים.

במישור העובדתי, האמת ניתנת להיאמר כי טענותיו של המבקש לא נתמכו בראיות.

באשר לנזק הגופני- המבקש לא צירף את דו"ח סיכום האשפוז לאחר התאונה, לא צורף כל תיעוד רפואי בדבר הניתוח השני, שנטען כי נעשה באופן פרטי בעלות של 14,000 ₪. לא צורף מסמך אחד מהמוסד לביטוח לאומי, כך שהטענה בדבר נכות רפואית צמיתה לא נתמכה.

באשר להוצאות המבקש- המבקש צירף מעט קבלות, שסכומן אינו עולה על סך של 2,000 ₪. יתר המסמכים שצורפו הם הצעות מחיר בלבד, ללא קבלות. כך שאין שום הוכחה כי המבקש שילם בגין הניתוח ובגין טיפולים רפואיים וכיו"ב. בעדותו הוא טען שהוא לא שמר קבלות, כי אין לו מסמכים מקופת החולים המאשרים כי הניתוח לא קיים במסגרת השירותים הניתנים בקופה (עמ' 4, שר' 16- 21).

באשר להכנסות המבקש, לא צורפה ולו ראיה אחת- כך לא צורפו תלושי משכורת, לא הובא לעדות מעבידו הנטען, לא צורפו דפי חשבון, לא הוכח כי המבקש קיבל הבטחת הכנסה, או כי למבקש הייתה הכנסה קבועה בטרם התאונה. על כך יש להוסיף כי מלכתחילה גרסת המבקש הייתה עמומה והיא נסתרה בעדותו. המבקש העיד כי הוא נקלע להליכי חדלות פירעון, והוא הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, לאחר שנפתחו נגדו מספר תיקים בהוצאה לפועל. כן העיד כי הוא במקביל אף הורשע בעבירות פליליות ונשפט לחצי שנה עבודות שירות. הוא עבד ללא תלושי משכורת בעסק בשם "קפה אינטרנט" ומשכורתו שולמה לו במזומן (ראו עמ' 3- 4 לפרוט').

בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) תשמ"ט- 1989, היה על המבקש לצרף שישה תלושי משכורת וכן אישור מאת מעסיקו (ראו ס' 6 בתקנות הנ"ל וכן טופס 2 בתוספת); קבלות בדבר הוצאות מחיה ועוד.

בהתאם לסעיף 8 בתקנות הנ"ל "מבקש שלא ימלא אחר הוראה מהוראות תקנות אלה, רשאי בית המשפט לצוות על מחיקת בקשתו..." וכך אני מורה.

למותר להוסיף ולציין, כי על אף שבפועל התקבלה טענת המשיבה, כי הבקשה לא נתמכה בתשתית ראייתית, לאור הנסיבות, ובכללן הנזק הגופני המשמעותי שנגרם למבקש שגובה במסמכים, לא ראיתי לנכון ליתן סעד קיצוני יותר של דחיה. כמו כן בעדותו, הצהיר המבקש כי באפשרותו לצרף את המסמכים החסרים אותם מניתי לעיל- קבלות בדבר הוצאות מחייה (אך טרם עשה כן), זימון מעסיקו למתן עדות ועוד. כן טען כי לעורך דינו הועברו אף קבלות ומסמכים מאת המוסד לביטוח לאומי (ראו עמ' 3 לפרוט' ש' 24- 30).

בנסיבות, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ח, 12 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.