לפניי תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע עקב פגיעתו בתאונה במהלך עבודתו.

רקע וגדר המחלוקת

1. התובע יליד 1967. כעשר שנים לפני התאונה ועד עצם היום הזה, התובע עוסק בעבודות צנרת ומיזוג אוויר. לפני כן התובע גם עבד כמסגר. במסגרת עבודתו בצנרת ומיזוג אוויר, התובע ביצע גם עבודת ריתוך.
2. ביום 30.5.2016, כשהתובע עסק במקצועו הנ"ל בשירותו של הנתבע 1 (להלן: המעביד), ארעה לו תאונת עבודה. במועד התאונה המעביד שימש כקבלן משנה מטעם הקבלן הראשי, צד ג' 3 (להלן: משב הנדסה), שביצע עבודות מיזוג אוויר וצנרת אצל צד ג' 1, בית חולים יוספטל (להלן: בית החולים או שירותי בריאות כללית). נטען, כי התובע נדרש על ידי המעביד לבצע פעולת חיתוך מתכת בגובה באמצעות דיסק חשמלי, שסופק לו על ידי המעביד עצמו. התובע עלה על סולם, שסופק לו אף הוא על ידי המעביד, החזיק את הדיסק בשתי ידיו והתחיל בביצוע חיתוך המתכת (להלן: הרפפה). תוך כדי ביצוע העבודה כאמור, הדיסק "נתקע", נתפס ברפפה ולאחר מכן נהדף אל עבר התובע ופגע בפניו (להלן: התאונה).
3. במועדים הרלבנטיים לתאונה, המעביד היה מבוטח בפוליסת ביטוח מעבידים בחברת הביטוח הפניקס, הנתבעת 2 (להלן: חב' הפניקס). על פי הפוליסה (ראו: מוצג נ/11), המבוטח הוא אך ורק המעביד והגבולות המירביים לאחריותו בכיסוי חבות מעבידים עמד על סך של 1,500,000 $ למקרה ביטוח.
4. כתוצאה מהתאונה התובע סבל מחתך עמוק בסנטר וטופל באופן מיּדי בבית החולים, שם בוצעה תפירה כירורגית של החתך ואושפז עד ליום 1.6.2016.
5. מומחית ברפואת הפלסטיקה מטעם התובע, ד"ר ראניה אלחטיב-פאהום, העריכה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% בגין צלקת מכאיבה ומכערת, לפי סעיף 75(2)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להן: התקנות).
6. מומחה רפואי בתחום האמור מטעם הנתבעים וצדדי ג', ד"ר ערן מאיר, מצא כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה, וזאת לפי סעיף 75(2)(א) לתוספת לתקנות.
7. לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, ומשלא השכילו הם להגיע לכל הסכמה בנושא זה, אף לא לשיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית שבדקה את התובע במסגרת תביעתו במוסד לביטוח לאומי - ענף נפגעי עבודה, מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' הר שי, שהמליץ על נכות צמיתה בשיעור 10%, לפי סעיף 75(2)(ב) לתוספת לתקנות. עוד הוסיף המומחה וציין, כי עלוּת שיפור מראה הצלקת (ולא העלמתה) מסתכמת בסכום של 25,740 ₪ (הסכום כולל מע"מ בחובו).
8. לא זו אף זו, פרופ' הר שי מצא פגיעה נוירולוגית, ובעקבות כך, תוקן כתב התביעה וצורפה חוות דעת של נוירולוג מטעם התובע, ד"ר חנא רואשדה, לפיה נמצאה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין פגיעה בענף התחושתי של הטריגמינוס (העצב השלישי) ורגישות בצלקת מסוג דיסאסטזיה (תחושה לא תקינה), לפי סעיף 29(5)(א)(1) לתוספת לתקנות. המומחה הבהיר כי נכות זו, אינה חופפת את הנכות שנקבעה בחוות דעתו של פרופ' הר שי. נוירולוג מטעם הנתבעים וצדדי ג', פרופ' בדארנה סמיח, המליץ על נכות בשיעור 1.5% בגין דיסאסטזיה קלה בצלקת, משנית לפגיעה עצבית בענף הטריגמינוס.
9. הצדדים נחלקו הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בין הנתבעים לצדדי ג' ניטשו מחלוקות גם בשאלת חלוקת החבות הנזיקית בינם לבין עצמם וגם בשאלות חוזיות וביטוחיות, כפי שיפורט להלן ובהמשך הדברים.
10. המעביד וחב' הפניקס טענו, כי בית החולים הוא הבעלים של הפרויקט בו ארעה התאונה. עוד נטען כי בית החולים היה מזמין העבודה, ומכוח כך היה האמון על בטיחות, תקינות, ניקיון והסרת מפגעים וגורמי סיכון בשטחו, לרבות פיקוח על כל המתרחש בשטחו בכלל ובמקום האירוע בפרט. לאור טענות אלו, נשלחה ההודעה כנגד צדדי ג': בית החולים, חב' הראל (שנטען כי ביטחה את בית החולים/שירותי בריאות כללית), וחברת משב הנדסה. נטען, כי משב הנדסה הייתה הקבלן הראשי בפרויקט הנדון, מזמינת העבודה מהמעביד, האחראית והאמונה על בטיחות, תקינות, ניקיון והסרת מפגעים וגורמי סיכון בשטח העבודה, לרבות פיקוח על כל המתרחש בפרויקט. הנתבעים טענו, כי על בית החולים וחב' משב הנדסה לשאת בנזקי התובע באופן בלעדי ולשפות את המעביד בגין כל סכום שיחויב לשלמו לתובע. נטען, כי הנזק נגרם עקב התרשלותם של בית החולים או חב' משב הנדסה ועקב הפרת חובותיהם כלפי התובע.
11. הנתבעים הוסיפו והעלו טענות במישור החוזי. נטען, כי במסגרת ההתקשרות ההסכמית בין המעביד לבין הצד השלישי, התחייב הצד השלישי בחוזה לשאת בכל נזק לגוף או לרכוש בעקבות ביצוע העבודות ולשפות את המודיעות או מי מטעמן על כל תביעה שתוגש.
12. במישור הביטוחי, נטען כי הצדדים השלישיים התחייבו, במסגרת החוזה, לבטח גם את המודיעות בפוליסות ביטוח.

דיון והכרעה

שאלת החבות:

1. לאחר ששקלתי את העדויות שנפרשו בפני, הגעתי לכלל מסקנה לפיה גרסת התובע גבי נסיבות התאונה הוכחה לפי מאזן ההסתברויות. יתרה מכך, התברר כי הנתבעים וצדדי ג' כפרו כפירה סתמית ממש בנסיבות התאונה. שכן, לאחר שמיעת עדותו של המעביד, העד היחיד מטעם הנתבעים (יש לציין, כי מטעם צדדי ג' לא הובא אף עד), לא נותר אלא לתהות הכיצד לא נרתעו הנתבעים מהשחתת זמן ציבור המתדיינים לריק והכיצד עמדו בתוקף על שמיעת הראיות גם בשאלת החבות.
2. כבר אציין, כי עדותו של התובע יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. בעדותו התובע מסר דברים הפועלים לכאורה לרעתו. הדבר מעיד על אמינות ומהימנות עדותו. כך לדוגמא: התובע הודה כי לפני תחילת עבודתו אצל המעביד היה לו ניסיון בסוג העבודות שביצע אצל המעביד [ראו: עמ' 2 בתמליל הדיון מיום 4.7.2022 (להלן: התמליל) ש' 10-12]. גרסת התובע לגבי נסיבות פגיעתו היא גם הגרסה שנרשמה בתיעוד הרפואי הראשון מיום התאונה ובטופס בל.250 עליו חתום המעביד ללא כל הסתייגות. יתרה מכך, בעדותו של המעביד עלו ממצאים שתמכו בעדות התובע. כך לדוגמא: המעביד אישר כי ביום התאונה התובע היה אמור לחתוך רפפה בגובה 2-3 מטרים מהרצפה, כשלצורך ביצוע העבודה הוא סיפק לו דיסק חשמלי וסולם (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול ש' 30-33 ועמ' 15 ש' 4-9 וש' 20-21). המעביד גם הודה כי הוא עצמו לא נכח במקום העבודה במועד התאונה ולא מינה מנהל עבודה מטעמו (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול ש' 17-23). עוד אישר המעביד כי לא ניתנו לתובע הוראות ואזהרות כלשהן בטרם ביצוע העבודה. עדות זו מתיישבת עם עדות התובע שמסר כי לא קיבל כל הדרכה מהנתבע (ראו: עמ' 3 בתמליל ש' 10-15). המעביד לא ידע לומר אם סופקו לתובע אמצעי הגנה לפנים (ראו: עמ' 15 לפרוטוקול ש' 10-15). בהקשר זה יש לציין, כי התובע מסר כי לא סופקה לו מסכה או אמצעי הגנה אחר למניעת פגיעתו. בנסיבות, ובשקלול שתי העדויות הנ"ל, אני קובעת, כממצא עובדתי, כי פניו של התובע היו חשופים, ללא כל הגנה, מפני פגיעתו הצפויה מהדיסק.
3. מטעם הנתבעים גם לא הוצגה כל ראייה אובייקטיבית שתעיד על ההדרכות שניתנו לתובע במהלך שנות עבודתו אצל המעביד. לתצהיר המעביד צורפה תעודת הסמכה לעבודה בגובה מיום 12.7.2020 (ראו: מוצג נ/1). נושא זה אינו רלוונטי לענייננו.
4. בנסיבות המפורטות לעיל, ומשלא ניטשה מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים בשאלה המשפטית, שמא מתקיימת חבות נזיקית, ככל שתוכחנה העובדות הנטענות על ידי התובע לגבי אופן התרחשות התאונה, לא ארחיב עוד בשאלת החבות. אציין בקצרה, כי המעביד הפר את חובותיו כלפי התובע בכל הנוגע לקביעת שיטת עבודה בטוחה. הוא נתן לו לבצע עבודת חיתוך מתכת הנמצאת בגובה 2-3 מטרים מהרצפה בעזרת דיסק חשמלי ובעמידה על סולם, ללא אספקת משטח עמידה בטוח. הדבר הקשה על התובע לפעול למניעת פגיעתו מהדיסק שנהדף לכיוונו. המעביד גם לא סיפק לתובע אמצעים כלשהם לצורכי ההגנה על פניו בזמן השימוש בדיסק החשמלי ולא נתן לו כל הדרכה או אזהרה מפני הסכנה הצפויה לו בזמן ביצוע העבודה. הנתבעים וצדדי ג' לא כפרו בקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לבין הפרת חובות הזהירות כלפי התובע.

חלוקת החבות הנזיקית בין המעביד, לבין משב הנדסת קירור ומיזוג אויר (הקבלן הראשי) ובית החולים (מזמין העבודה):

1. בהתחשב בחומרת מעשיו של המעביד, במידת אשמו היחסי ובעובדה כי הוא היה הגורם בפועל לאירוע התאונה, סבורני כי עיקר החבות הנזיקית מוטלת על כתפיו. מדובר במעביד, שמכוח היותו מעביד, מוטלת עליו אחריות מוגברת וישירה כלפי עובדיו. כעולה מחומר הראיות, נכח בשטח אחראי עבודה (להבדיל ממנהל עבודה) מטעם המעביד, בנו של המעביד. גם המעביד בעצמו היה מגיע לשטח. המעביד היה מחלק את העבודה ונותן הוראות דרך הבן שלו וזה האחרון היה מעביר את ההוראות לעובדים בשטח, כולל התובע. עוד נמסר, כי בנוכחות המעביד הוא עצמו מחלק את העבודה בין העובדים ונותן להם הוראות מה לעשות, אך בהיעדרו בנו של המעביד מבצע תפקיד זה (ראו: עמ' 4 בתמליל ש' 21-22 ועמ' 6 ש' 6-18 וכן עמ' 7 בתמליל ש' 16-24). ציוד העבודה הועמד לרשות התובע על ידי התובע. מכאן מתחייבת המסקנה כי ציוד ההגנה היה אמור להיות מסופק על ידי המעביד. יש לציין, כי המעביד לא טען אחרת.
2. התובע מסר בעדותו כי ממונה בטיחות מטעם בית החולים מסר להם הדרכה פעם אחת (ראו: עמ' 3 בתמליל ש' 11-14). על תוכן ההדרכה לא הובאה כל ראיה. התובע רק מסר, בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעים, כי לא הוסבר לו שצריך לבצע עבודת ריתוך עם מסכה. יש להבהיר, כי בענייננו התובע עסק בחיתוך ולא בריתוך (ראו: עמ' 3 בתמליל ש' 21-27). מכל מקום, התובע לא העלה כל טענה כנגד בית החולים ולא תבע אותו מלכתחילה. מטעם הנתבעים לא הובאה כל ראיה להוכחת מעורבותו של בית החולים בעבודה שבוצעה או בקביעת שיטתה.
3. כעולה מעדות התובע, נכח במקום עובד מטעם משב הנדסה. התובע לא ידע לומר מה היה תפקידו, אך כן מסר כי אותו עובד אמר להם איזה עבודה צריך לעשות: לחתוך צינור, להתקין "וינטה" והיכן להתקינה (ראו: עמ' 4 בתמליל ש' 23-27).
4. המעביד מסר בעדותו כי בד"כ יש בשטח העבודה ממונה בטיחות, שלא הוא ממנה אותו. עוד מסר כי הוא עצמו לא מינה מנהל עבודה, לא מנהל בטיחות ולא ממונה בטיחות (ראו: עמ' 2 בפרוטוקול הדיון ש' 19-23).
5. בחקירתו הנגדית המעביד מסר כי את ההוראה לבצע את העבודה הספציפית הנדונה ניתנה על ידי מישהו מטעם משב הנדסה. הטענה לא עלתה בתצהיר עדותו הראשית. מעיון בתצהיר האמור, ניתן להיווכח כי המעביד לא העלה כל טענה במישור חלוקת האחריות בינו לבין צדדי ג'. הוא אך מסר כי זכור לו כי ממונה בטיחות מטעם משב הנדסה ומטעם בית החולים קיימו תדריכי בטיחות לכלל העובדים, לרבות לתובע (ראו: סעיף 6 במוצג נ/1).
6. חומר הראיות הנ"ל, אינו מאפשר קביעת ממצאים עובדתיים המלמדים על חלקו של בית החולים בקביעת נוהלי עבודה, שיטות עבודה, נהלי בטיחות, תדריכי בטיחות וכו'. גם לא הוכח כי לגוף זה יש את הידע וההכשרה המקצועיים העלולים היו להציבו כאחראי לפקח או להדריך או ליתן הוראות עבודה בנוגע לפרויקט הנדון. הרי לשם כך, בית החולים התקשר בהסכם עבודה עם חברה מקצועית, שתהיה אחראית על ביצוע העבודה, תפקח על מהלכה ותדאג לכל אמצעי הבטיחות הסבירים הנדרשים לביצועה. לא נטען ולא הוכח, כי בית החולים התרשל בבחירת בעל חוזהו. כאמור לעיל גם לא הוכח מה היה תוכן ההדרכה שניתנה מטעם בית החולים ובאיזה נושאים. לא מן הנמנע כי ההדרכה מטעם בית החולים התמקדה בסיור לצורכי ההתמצאות במקום, ואם ניתנה מטעמו הדרכה בנושא בטיחות בעבודה, אזי לא ברי מה עוד בית החולים נדרש לעשות. על כן, אני קובעת כי לא הוכח כל דופי בהתנהלות בית החולים ולא הוכחה כל התרשלות מצדו.
7. באשר לקבלן הראשי, משב הנדסה, ניתן לקבוע, על יסוד הראיות לעלי, כי הוא זה שהגדיר לקבלן המשנה, למעביד, איזה עבודה צריך לבצע. את ההוראות לגבי שיטת ביצוע העבודה, אספקת ציוד העבודה, אספקת ציוד מגן, השגחה ופיקוח ישירים על התובע במהלך ביצוע העבודה, כל אלה נותרו לפתחו של המעביד.
8. לא נעלם מעיניי גם, כי על הקבלן הראשי, משב הנדסה, מוטלת גם החובה למנות ממונה בטיחות באתר העבודה, לפקח על עבודת קבלני המשנה מטעמו ולוודא כי העבודה מבוצעת תוך הקפדה על כללי הבטיחות. יש לציין, כי מחומר הראיות לא עלתה כל טענה כי לא מונה ממונה בטיחות מטעם הקבלן הראשי. נהפוך הוא. המעביד אך אישר כי בכל אתר שהוא עובד בו יש ממונה בטיחות מטעם הקבלן הראשי או מטעם המזמין. יחד עם זאת, דומה כי אותו ממונה בטיחות התעלם משיטת העבודה הלא בטוחה או מאי מתן ציוד מגן לתובע.
9. בהינתן כל האמור לעיל, ובהתחשב בכך כי המעביד בנסיבות דנן היה הגורם שביכולתו למנוע את הנזק בצורה היעילה ביותר, ולוּ על ידי מתן ציוד מגן לפנים, ומנגד בהתחשב בצורך במתן הרתעה לכל הגורמים הרלבנטיים שנכחו באתר (הכוונה לקבלן המשנה ולקבלן הראשי), אני קובעת כי המעביד יישא ב- 75% מנזקי התובע וחב' משב הנדסה (הקלן הראשי) תישא ב- 25% מהנזק האמור.

הסוגיה החוזיות:

1. כבר אומר, כי הטענה הועלתה על דרך הסתם וללא כל ביסוס. ראשית כל, בהודעה כנגד צדדי ג', נטען באופן סתמי לקיומה של מערכת חוזית בין המעביד לבין הצד השלישי. נשאלת השאלה, למי הכוונה? לבית החולים או לחב' משב הנדסה? ההודעה סותמת ולא מפרטת. רק במהלך שמיעת הראיות עמדו הנתבעות על קבלת תצהיר מחברת משב הנדסה בעניין זה. לא נתבקשה הצהרה דומה מבית החולים. כך, שרק במועד שמיעת הראיות התברר כי הכוונה למערכת חוזית בין המעביד לבין חברת משב הנדסה. שנית, בראיות שהוגשו מטעם המעביד לא הוגשה כל ראיה שתלמד על קיומה של מערכת חוזית בין המעביד לביו חב' משב הנדסה. מכל מקום, לא הוגשה כל ראיה שתלמד על קיומן של ההסכמות הנטענות על ידי המעביד במישור האחריות הנזיקית וחובות השיפוי והביטוח. המעביד עצמו, לא העלה כל טענה בתצהירו בנוגע למערכת החוזית הנטענת. שלישית, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם חב' משב הנדסה, לפיו נמסר כי לא אותר כל חוזה בינה לבין המעביד (ראו: הודעת ב"כ הצדדים השלישיים מיום 19.7.2022).

הסוגיה הביטוחית:

1. נתחיל בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות, שנרכשה על ידי חברת משב הנדסה אצל צד ג' 2 (להלן: חב' הראל), ואשר כללה כיסוי ביטוחי בגין חבות כלפי צד שלישי, כשגבול האחריות עמד על סך 11,866,936 ₪ למקרה ביטוח (ראו: מוצג נ/4 – להלן: פוליסת משב הנדסה בהראל). פוליסה זו כיסתה את חבות המבוטחים שלהלן כלפי צד שלישי: משב הנדסה; חברת ארדן פרויקטים (1985) בע"מ; חברות בת; מנהלי חברות; בעלי מניות ועובדיהם; קבלנים; קבלני משנה מכל דרגה; מזמיני עבודה; המפקח ומנהל הפרויקט. אלא מאי? פוליסה זו לא כללה כיסוי ביטוחי מפני חבות מעבידים. כך, שחבותו של המעביד כלפי התובע אינה מכוסה בפוליסת משב הנדסה בהראל. יתרה מכך, הראל טענה, כי משב הנדסה לא הצהירה על הפרויקט נשוא התביעה, ולכן פוליסת משב בהראל אינה מכסה את התאונה הנדונה. עיינתי בפוליסות הביטוח שהראל הוציאה עבור חברת משב הנדסה, ושוכנעתי כי אכן הפרויקט נשוא התביעה לא נכלל במסגרת הפרויקטים עליהם הוצהר בפוליסה (ראו: מוצגים נ/4, נ/5).
2. שירותי בריאות כללית הייתה מבוטחת בפוליסה נוספת בחב' הראל, פוליסת ביטוח עבודות קבלניות, שכללה כיסוי ביטוחי בגין חבות כלפי צד שלישי, כשגבול האחריות עמד על 20,000,000 ₪. שם המבוטח על פי פוליסה זו הוא: שירותי בריאות כללית. פוליסה זו אף היא לא כללה כיסוי ביטוח חבות מעבידים. מה עוד, שהמבוטחת בפוליסה זו היא אך ורק שירותי בריאות כללית.
3. לאחר תום הדיון הואילה בטובה חברת הראל להמציא פוליסת ביטוח נוספת, המכסה את חבותה של משב הנדסה מפני אחריות מעבידים (ראו הודעה מיום 10.8.2022). לפי פוליסה זו, קבלני המשנה נכללים אף הם בשם המבוטח. על כן, יהא על הראל לשפות את הנתבעים בסך של ... מתוך חלקו של המעביד באחריות. יובהר, כי סכום הביטוח למקרה ביטוח על פי פוליסה זו עומד על סך של 22,241,400 ₪. ראינו לעיל כי סכום הביטוח למקרה הביטוח בפוליסה של הפניקס עומד על סך של 1,500,000$ אשר שווים ב- ₪ עומד על סך של 4,890,000 ₪, לפי השער היציג כיום. מכאן, ובהתאם ליחס בין סכומי הביטוח, יהא על הראל לשפות את הפניקס ב- 82% מתוך חלקו של המעביד באחריות (היינו, מתוך ה- 75% מסך הפיצוי).

שאלת הנזק:

1. כעולה מחוות דעת המומחים, השפעתה של הנכות הרפואית באה לידי ביטוי בפעולות מינוריות של ממש, בעיקר כשהתובע מגלח את פניו. התובע מסר לכל המומחים על תחושת כאב בזמן הגילוח. לא נעלם מעיניי, כי התובע הלין על תחושת בושה ואי נעימות מהצלקת, אך הדבר אמור לקבל ביטוי בבואי לפסוק את הפיצוי ההולם בראש הנזק של כאב וסבל. ואילו, בנוגע לתפקודיות הנכות והשפעתה על כושר העבודה וההשתכרות, שוכנעתי כי לצלקת שנותרה קיימת השפעה מינימאלית ביותר, הנובעת מההפרעה הנוירולוגית בתחושה וכן בהתעסקות התובע עם הצלקת וניסיונותיו להסתירה כשהוא נמצא בין אנשים, בין אם במהלך העבודה והין בכל מקום.
2. התובע לא עמד בנטל הוכחת הטענה כי שכרו ערב התאונה עלה על הסכום הנקוב בתלושי שכרו והמדווח למוסד לביטוח לאומי. ממוצע שכרו החודש של התובע ערב התאונה עמד על סך של 6,305 ₪ (ראו: נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של התובע – מוצג ת/1, וכן מוצגים נ/2 ו- נו/3). סכום זה מוצמד להיום = 6,791 ₪.
3. עקב התאונה התובע נעדר מעבודתו למשך חודשיים (חודשים יוני ויולי 2016), ולאחריהם הוא שב לעבודה סדירה וללא כל פגיעה בשכרו. יתרה מכך, בשנת 2017 התובע עבד אצל מעסיקים אחרים והשתכר סכומים שנעו בין 13,700 ₪ לבין 14,800 ₪ בערך לחודש. בשנים 2018 עד 2021 שכרו ירד בחזרה לגבולות שכרו ערב התאונה, עם עלייה מתונה. פשיטא, כי הדבר אינו קשור לפגיעתו בתאונה. אחרת, אין כל הסבר לעלייה החדה בשכרו בשנת 2017.
4. בנסיבות, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי השכר בחודשיים הנ"ל בסך של 14,444 ₪ וזאת, לפי החישוב הבא: (6,791 ₪ x חודשיים) + הפרשי ריבית מאמצע תקופת אי הכושר (1.7.2016) עד היום.
5. התובע זכאי גם לפיצוי בסך של 25,740 ₪, בגין הוצאות רפואיות בעתיד. מדובר בהוצאות הניתוח לשיפור מראה הצלקת, שנקבעו על ידי פרופ' הר שפי.
6. כמו כן, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 27,338 ₪ בגין הפסדי שכר בעתיד. בהקשר זה לקחתי בחשבון שכר חודשי עתידי בסך של 7,500 ₪ לחודש, נכות תפקודית וכן גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 3%, וזאת בגין הנכות הנוירולוגית והפלסטית. בהקשר זה יש לציין כי לקחתי בחשבון את זכאותו של התובע לפיצוי בגין הניתוח עליו המליץ פרופ' הר שפי, האמור לשפר את מראה הצלקת. הדבר יביא להפחתה בתחושת הבושה וההתעסקות עם הסתרת הצלקת גם במהלך העבודה. מכאן, שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הועמד על 3% בסך הכל.
7. התובע זכאי עוד לפיצוי בגין הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד, וזאת בשיעור 12.5% מסך הפסדי שכרו. על כן, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה פיצוי בסך של 5,223 ₪.
8. בגין כאב וסבל, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 55,000 ₪, וזאת בהתחשב בגילו, בטיב הנכות הצמיתה ושיעורה, ובהתחשב בחוויה הקשה אותה עבר התובע בזמן פציעתו ובסבלו בתקופת ההחלמה.
9. עבור הוצאותיו הרפואיות ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה, אני פוסקת לתובע סכום המוערך בדרך אומדנא בסך של 3,000 ₪.
10. מסך נזקיו לעיל, יש לקזז את תגמולי המל"ל, ענף נפגעי עבודה, בסך של 30,000 ₪.
11. היתרה לפיצוי = 101,000 ₪ (סכום עגול).

לסיכום

1. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע את הסך של 101,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 9,400 ₪ בגין הוצאות משפט (שכר המומחים מטעם התובע, חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, ואגרת פתיחה).
2. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. ההודעה כנגד צד ג' 1 נדחית, כשבנסיבות איני עושה צו להוצאות.
4. ההודעה כנגד צדדי ג' 2 ו- 3 מתקבלת באופן חלקי בלבד, כך שהנני מחייבת את צדדי ג' 2 ו- 3, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבעים בסך של 25,250 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 2,350 ₪ בגין הוצאות משפט.
5. . כמו כן, הנני מחייבת את צד ג' 2 לשפות את הנתבעת 2 בסך של 62,115 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 5,781 ₪ בגין הוצאות משפט.
6. צד ג' 3 ישלם את הסכומים שחויב בהם כאמור לעיל, בתוך 30 ימים מיום קבלת הודעת הנתבעת 2 על ביצוע התשלום לתובע, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד אב תשפ"ב, 11 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.