בתביעה שלפניי, המדובר בנזק שנגרם לרכב התובע באמצעות רכב הנתבעים במסגרת תאונת דרכים שארעה בעיר רמת גן.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי ביום 28.8.16, עת נסע ישר בנתיב, הגיח לפתע רכב הנתבעים בנסיעה לאחור, ומבלי לשים לב לנעשה בדרך פגע ברכבו וגרם לו לנזקים רבים, כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו.

2. לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 היתה במצב עמידה מוחלט עם רכבה, אולם לנהג רכב התובע אצה הדרך ובניסיון לעקוף את הנתבעת 1 גרם לתאונה ברשלנותו.

3. לאחר שמיעת נהגי רכבי הצדדים, מצאתי להעדיף את גרסת נהגת רכב הנתבעים על פני זו של התובע, ולקבוע כי התאונה נגרמה באשמו העצמי שלו, ולפיכך, דין התביעה להדחות.

דיון והכרעה

4. בעדותו לפניי, העיד התובע כי נסע ברחוב ביאליק כאשר הכביש עמוס, ואחריו נסע אמבולנס. לטענתו, נצמד הוא לימין הדרך בכדי לאפשר לאמבולנס לעבור ואזי נסעה הנתבעת 1 לאחור כדי להכנס לחניה ופגעה ברכבו. עוד סבר, כי הנתבעת 1 שמעה את צופר האמבולנס, כפי ששמע הוא, ועל כן, היה באפשרותה לדעת כי האמבולנס נוסע מאחוריו.

לעומתו, העידה הנתבעת 1 כי בזמן שממתינה היא לרכב מאחור שיפנה חניה בימין הדרך, פגע בה רכב התובע לכל אורך הצד השמאלי. לטענתה, התמונה שצורפה וסומנה ת/1, צולמה על ידו כשביקשה היא לנסוע ברוורס ולהיכנס לחניה אחרי התרחשות התאונה. עוד ציינה, כי אין היא זוכרת כלל שהיה אמבולנס במקום.

5. ואכן, עיון בתמונות שהוצגו לתיק, רואים את רכב הנתבעת 1 כשהוא בנטיה לאחור ולמרכז הכביש אך הנתבעת 1 מצויה מחוץ לרכב בצדו הימני של הרכב. זו הבהירה כי עצרה את רכבה במהלך הנסיעה לאחור כיון שבתה רצה לכיוונה וזו נאלצה לצאת ולהביא לה מוצץ. גם תמונת הרכב מעידה כי זה לא חצה את גבול הנתיב הימני ולא חדר לתוך תחומו של הנתיב השמאלי. אלא שלטענת התובע נצמד הוא לימין הכביש בכדי לאפשר לאמבולנס לעבור, כנראה מצדו השמאלי. נדמה, שאין צורך בעין חדה במיוחד כדי להבחין במה שהעידה הנתבעת 1 בעצמה בחקירתה, כי אין אפשרות ליותר משני רכבים לעבור בשני הנתיבים שבכביש. וכשהיא חוסמת נתיב ימני והתובע נצמד אליה משמאל, אך ברור הוא כי אין זה יתכן כי אמבולנס יצליח לעבור כרכב שלישי בנתיב משמאל. הנתבעת 1 חזרה ואישרה כי לא הבחינה באמבולנס ואף לא שמעה צפירות של אחד כזה, כפי שתיאר התובע בחקירתו. טענתו זו, יש להטעים, הועלתה לראשונה בחקירתו בבית המשפט ולא הוזכרה בטופס הודעתו לחברת הביטוח ואף לא בכתב התביעה, אוין אלא לתמוה על כך שפרט מהותי שכזה לא הועלה עד כה.

6. עוד יאמר, כי בניגוד לעדותו הלקונית של התובע, היתה עדותה של הנתבעת 1 מפורטת למדי וכללה פרטי פרטים על שקרה קודם לתאונה ולאחריה, תוך שהיא מציינת כי הופתעה היא לדעת כי התובע הגיש כנגדה תביעה הגם שהחליטה לוותר על הנזק שנגרם לה בשל היותו של הרכב ישן ופגום, ובשל כך אף לא הגישה תביעה לחברת הביטוח אלא לאחר שפנו אליה בעניין לנוכח הגשת תביעת התובע. מצאתי את עדותה כמהימנה ועדיפה על פני זו של התובע, ועל כן, מצאתי לקבוע כממצא עובדתי כי הנתבעת 1 עמדה בנתיב הימני ללא תזוזה ואילו התובע הגיח מאחור ובהצמדו לנתיב הימני פגע ברכבה. יצוין, כי די בכך שהתובע אישר כי זה נצמד לימין הדרך הגם שהבחין ברכב הנתבעת המצוי לפנים בנתיב הימני, כדי שהדבר יהווה הודאה מצדו ביצירת סיכון והפרעה לתנועה, שהרי היה עליו לנהוג בנתיב השמאלי הפנוי בלבד, ואילו אכן הבחין באמבולנס מאחור אזי היה עליו לעצור את רכבו בצד ימין של הדרך ולא להצמד לימין בנסיעה. פעולה רשלנית זו גרמה לפגיעה ברכב הנתבעת ולנזק שנגרם לשני הרכבים.

סוף דבר

7. לפיכך, המסקנה היא שהתובע גרם באשמו העצמי לתאונה ולנזק שנגרם לרכבו. משכך, האחריות לתאונה ולנזקיה מוטלת על כתפי התובע ודין תביעתו להידחות.

8. בנסיבות הענין, התובע ישא בשכר בטלת הנתבעת 1 כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.