1. זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 4.6.17 שבה היו מעורבים רכב התובע ומשאית בבעלות הנתבעת 1 נהוגה על ידי הנתבע 2 ומבוטחת אצל הנתבעת 3.

2. התובע עותר לסיכומים הבאים:

א. שכ"ט שמאי 700 ₪.

ב. נזק לרכב (כולל ירידת ערך) 6,920 ₪.

התובע טען שנסע בכביש החוף בנתיב הימני תוך פקק תנועה, לכן דובר בנסיעה איטית בערך ב- 15 קמ"ש וכך מסר התובע לבית המשפט:

"במהלך הנסיעה אני מרגיש בומבה מהצד השמאלי של הרכב.

חשבנו שזה כמו פיגוע שמשהו נכנס בכוונה ... הוא סטה מהנתיב שלו ונכנס לנתיב שלי."

(עמ' 1 שורות 19-17).

בכתב התביעה נאמר שהנתבע פגע בחלק הקדמי ימני של המשאית בצד שמאלי אחורי של רכב התובע.

3. גרסת הנתבע 2 שונה לחלוטין:

לפני התאונה רכב התובע נסע בשוליים בצד ימין ורצה להשתלב בנתיב בו נסעה המשאית ותוך כדי כך פגע במשאית.

וכך הנתבע 2 מסר לבית המשפט:

"נסעתי בכביש החוף עצרנו והרגשתי מצד ימין קדימה, עצרתי בצד. לא ראיתי אותו בשוליים ... לאור האופן שהתאונה קרתה אני יכול להניח שהוא נסע בשוליים כי אני נסעתי כל הזמן במסלול הימני ...ולא זזתי מהמסלול." (ע' 3 בין השורות 9-4).

4. בחקירה הנגדית התובע נשאל מדוע לא עצר בעת התאונה והשיב שהשוליים היו צרים מידי. מתשובה זו נציג חברת הביטוח סבר שהשוליים נגמרו וזו הסיבה שבגללה נאלץ התובע להיכנס לנתיב.

כמו כן ציין נציג חב' הביטוח שתמונות הנזק במשאית מגלות שחלק הקדימי של הפגוש הפלסטי של המשאית נשלף, דבר שמעיד שהתובע פגע במשאית מאחור.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך.

א. כללית העדפתי את גרסת הנתבע 2 לעומת עדות התובע לגבי נסיבות קרות התאונה.

בקשר לכך אין לתת משקל לתצהיר אשת התובע מכיוון שלא נחקרה בפני בית המשפט.

ב. מיקום ואופן הפגיעות במשאית וברכב מתיישבים עם גרסת הנתבע 2.

אם המשאית פגעה ברכב התובע היינו צפויים לראות סימני פגיעה בחלון הקדמי של המשאית. אולם מצילומי המשאית ניתן לראות שהחלק הקדמי נתלש .מכך ברור שרכב התובע בא מהצד ומאחור המשאית.

לכן התאונה קרתה באופן שהנתבע 2 תאר לבית המשפט.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ח, 16 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.