רקע

1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 30,988 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו על פי הנטען, לרכוש התובעת שהינה בעלת הזיכיון ומפעילת כביש אגרה מספר 6 , בעטיה של תאונת דרכים מיום 16.12.12. התאונה התרחשה בעת שרכב מסוג מערבל בטון המצוי בבעלות הנתבעת 2 ונהוג על ידי הנתבע 1, איבד שליטה, התנגש בציוד ובגדרות השייכים לתובעת והסב נזק.

2. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לנסיבות קרות התאונה בה נפגע רכוש התובעת מרכב הנתבעים, כך שהמחלוקת מאוד ממוקדת, ומתמצה בעיקרו של דבר בשיעור הנזק.

3. התובעת נסמכת בתביעתה על המסמכים הבאים: דוחות בהם מרוכזים פרטי האירוע, פקודות עבודה שהופקו ביחס לתיקונים שבוצעו לטענתה עקב התאונה, העתקים מחשבוניות התיקון, תצהיר מנהלת מחלקת תביעות בתובעת, וכן על חוות דעת השמאי מר ירון רומנו שעמד על פרטי נסיבות המקרה ושם את הנזקים שנגרמו לתובעת.

4. הנתבעים הגישו במועד שמיעת הראיות- ביום 19.6.18 , שומה נגדית של השמאי רענן ורשביאק (נ/1).

טענות הצדדים

5. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים לפצות אותה בגין הנזקים שנגרמו לרכושה בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה ובזיקה לחשבוניות התיקון שהוגשו. התובעת טענה בראשית סיכומיה, כי נוכח העובדה שהיא חתמה מול המדינה על חוזה זיכיון היא בוחרת את אנשי המקצוע המתחזקים את הכביש ומתקניו בהליך תחרותי, על פי הצעת מחיר זולה ביותר ואיכות עבודה, וזאת, מאחר ולעיתים אין לתובעת ממי להיפרע בעד נזקיה.

6. לטענתה הנתבעים לא השכילו לסתור את קביעות השמאי מטעמה, שכן חוות הדעת הנגדית הוגשה מבלי ששמאי הנתבעים ביקר במקום התאונה, וכאשר הוא כלל לא בחן מה הוחלף ותוקן ובאיזו עלות. נטען שמעדותו עלה שחוות דעתו ניתנה בהסתמך על עיון בתיעוד דל ולא ניתן כל הסבר באשר לסכומי הפיצוי שהופחתו כגון ביחס לתקורה, שעות עבודת המהנדס, פחת וכו'. לצד זאת שמאי הנתבעים אישר את כל העלויות של צוות תיקון מעקות והטיפול שנעשה במקום לאחר מכן, ולכן לא היה כל מקום לחקור את שמאי התובעת ביחס לכך. לטענת התובעת, קיים ברשותה תיעוד ביחס למה שדרוש תיקון במסגרת פקודת עבודה לקבלן המבצע, שבהן כלולה גם עלות התיקון.

7. עוד מפרטת התובעת בסיכומיה, שהקבלן המבצע עורך את עבודות התיקונים באופן שוטף ובסיום כל חודש נשלחת לתובעת חשבונית מס מרוכזת עבור כלל העבודות שבוצעו. חשבונית זו מוצאת בזיקה למפורט בד"וח צוותי העבודה ופקודות העבודה הכוללים פירוט בדבר סוג העבודה, זמן העבודה שנדרש ויתר הרכיבים הדרושים לביצוע. התובעת טוענת שפקודות העבודה וריכוז פרטי האירוע הינם בגדר רשומה מוסדית אליהן מצטרף גם תצהירה של גב' רווח שהעידה. לדידה הנתבעים לא הזימו רשומה מוסדית זו ולכן לטענתה יש לחייבם לשלם לתובעת את סכום הפיצוי שגובה בחוות הדעת וביתר הראיות.

8. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, שנזקי התובעת "מופרכים ומנופחים עד כדי מנותקים מהמציאות". הם נסמכים כאמור על שומה נגדית של השמאי ורשביאק, לפיה סך כל נזקי התובעת, מסתכמים בסך של 9,019 ₪. על יסוד כך טענו הנתבעים שהנזק לו טוענת הנתבעת הינו ניסיון נפסד להתעשר שלא כדין על חשבונם ולכן יש לדחות את התביעה נגדם. עוד נטען, שהתביעה הוגשה כשלוש שנים לאחר התרחשות המקרה, והנכס הניזוק נבדק רק בחלוף למעלה משנה לאחר המקרה, ובהתאם לכך יש לדידם נזק ראייתי וניתוק קשר סיבתי ועל כן נטל ההוכחה בגין הנזקים רובץ לפתחה של התובעת.

9. עוד נטען בכתב ההגנה שהתובעת לא צרפה כל חשבונית בדבר תיקון "רכבה" לרבות קבלת תשלום בפועל, ועוד טענות ביחס לאסמכתאות שעליה להציג בדבר "תיקון הרכב", אך ברי כי טענות אלה אינן קשורות לתביעה דנן, שכן רכבה של התובעת לא ניזוק אלא מעקות וגדרות הכביש אותו מתחזקת וניכר כי טענות אלה שורבבו מכתב טענות אחר.

10. בסיכומים טוענים הנתבעים, שאין לדון באופן חישוב הנזק ע"י שמאי התובעת, שכן נגד חוות דעתו של האחרון עומדת שקולה חוות דעת שמאי הנתבעים, ושני השמאים נחקרו ביחס לחוות דעתם בבית המשפט. לכן טענו הנתבעים כבר בראשית סיכומיהם, שאין בכוונתם לדון בחוות דעת אלה שמונחות בפני בית המשפט, שכן לב ליבה של המחלוקת הינה במישור אחד של שאלת הוכחת הנזק ושיעורו, ולטענתם התובעת לא עמדה בכך בזיקה לפסיקה , ומאחר ולא הוכיחה את נזקיה ולא המציאה את קבלות התיקון בחשבונית במס הפרטניות הנדרשות להוכחת התביעה. עוד נטען, שהתובעת לא זימנה לעדות את עורכי המסמכים עליהם מבססת תביעתה, ואין לראות בחשבונית הכלליות אשר הוגשו אלא, כמסמכים שהוגשו להוכחת עצם קיומם, הא ותו לא. גב' רווח שהעידה מטעם התובעת אינה עורכת החשבוניות שהוגשו ולכן היא אינה יכולה להעיד על אמיתותן שכן תפקידה הסתכם בהדפסתן בלבד.

11. לטענת הנתבעים התובעת לא השכילה להוכיח את תביעתה במישור הנזק וכל שקיים בתיק הינן שתי חוות דעת מומחים הניצבות אחת כנגד השנייה ושקולות זו לזו, ועל יסוד כך לא ניתן לאמוד את שיעור הנזק ולכן יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

12. מאחר ולפניי מחלוקת נזק מובהקת אני מוצאת לנכון להביא מקביעותיו של כב' השופט ג'ובראן באשר לחובת הניזוק להוכיח במישור הנזק את היקפו ותיחומו, וכן שיעורו המתבטא בכימות ושומה, כך בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו 2008):

"הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל)".

13. פסק דין זה ניתן בהסתמך על ההלכה המושרשת שניתנה בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ , פ"ד לה(2) 800, בעמ' 808 (1981) בה נקבע כך:

"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט".

14. כב' השופט נ' הנדל בהחלטה מיום 30.1.18 ברע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן הגדיר והידק את הנטל הרובץ לפתחו של תובע בהוכחת נזקו, כאשר קבע שאין לפסוק פיצוי על דרך אומדנה במקרה שבו ניתן להוכיח נזק ממשי, וכך אמר (עמ' 4 להחלטה):

"אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (שם, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005)). אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי "על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017).

15. על רקע ההלכות הללו יש לבחון האם עלה בידי התובעת דנן להוכיח את נזקה כטענתה אם לאו. למעשה התובעת מבססת את תביעתה על תצהיר עדות ראשית של גב' אוסנת רווח המשמשת כמנהלת מחלקת תביעות בתובעת, על יסוד חוות דעתו של השמאי רומנו ופקודות עבודה וחשבוניות שהוגשו כמקשה אחת עם כתב הטענות. הנתבעת כאמור מבססת את הגנתה על חוות דעתו של השמאי מר ורשביאק וטוענת בעיקר טענות משפטיות באשר לאי הוכחת הנזק.

16. בדיון שהתקיים ביום 19/6/2018 נשמעו ראיות הצדדים כך שמטעם התובעת העידו השמאי מר ירון רומנו, וגב' אוסנת רווח. מטעם הנתבעים העיד השמאי מר ורשביאק רענן. בסיום שמיעת העדויות, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

17. חוות הדעת של שמאי התובעת הסתכמה בסך של 30,280 ₪ וכללה מפרט של ההערכה (עמ' 3 לחוות הדעת) המורכבת מנזקים ישירים בסכום של 26,330 ₪ והוצאות תקורה בשיעור של 15% מהנזק הישיר שהסתכמו בסך של 3,950 ₪. חוות דעת שמאי הנתבעת (נ/1) הסתכמה בסך של 9,019 ₪ ועל יסוד המפרט (עמ' 3 לחווה"ד) עולה כי אושר תשלום תקורה בשיעור של 15% כקביעת שמאי התובעת כך שנמצא שבמישור זה (יחיד) אין שוני בין קביעות השמאים.

18. מר רומנו העיד שהסכומים שכלל בחוות דעתו נקבעו על בסיס סיור חודשי שהוא ערך עם מהנדס חיצוני המרכז את כל הנזקים שנגרמו לכביש, וביחס למקרה הספציפי הוא ביקר במקום התאונה רק ביום 13/1/2013, קרי אחרי התיקון שבוצע. לדבריו פרט זה נשמט מחוות דעתו בשגגה, ואין בידיו אסמכתא לכך שהוא ביקר במקום, ואין אלא להאמין לדבריו.

19. כאשר נשאל ביחס לעבודה שבוצעה על ידי חב' דרך בטוחה בע"מ שנזכר בחוות הדעת כחברה מתקנת, הוא מצא לנכון לתקן על דוכן העדים ולהבהיר שמדובר בחב' אחים רוקח בע"מ שביצעה את העבודות, והפנה לחשבוניות של חברה זו ושל חב' נוספת בשם D&D ואמר שאלו הן החברות שביצעו את התיקונים. באשר לסכום הנזקים, הוא הבהיר שכל הנזקים שפורטו בחוות דעתו מגובים בחשבוניות, למעט הנזקים הנזכרים בסעיפים 15-13 לחוות דעת (עמ' 3) שהינם נזקים שמסתכמים בסך של 1,500 ₪, שמתמצים בביקורת של אבטחת איכות, ניהול תיק נזק, חשבונות ועלות מהנדס מטעם המפעיל, ואישר כי ללא נתונים אלה חוות הדעת מסתכמת בסכום של 24,830 ₪. עוד הוברר מעדותו ששמאי הנתבעים פנה אליו לקראת הכנת חוות הדעת ובתגובה לכך מצא לנכון העד להבהיר את כל העלויות שקבע והסברו לשמאי הנתבעים צורף לתצהירה של גב' רווח. בהסבר זה פורטו ההפרשים בין העלויות שנקבעו בשתי חוות הדעת כגון הקפצת קבלן למקום התאונה ויצירת מגלש שהוערכה בסך של 2,200 ₪ שביחס לנתון זה, השמאי הפנה אף לתמונות ממקום התאונה שצורפו והסביר גם שלאחר מכן נערך חילוץ של משאית הנתבעים והובא גם צוות אבטחה כדי לחסום את הכביש, דברים המגובים ביומן עבודה מזמן אמת של התובעת. לדבריו עלויות אלה המגובות בחשבונית מסתכמות בסך של 5,700 ₪ . לדבריו הפער באומדן בין שתי חוות הדעת נובע מכך ששמאי הנתבעים התעלם, בין היתר, מעלות תיקון המעקות המסתכם בסך של 5,380 ₪ וכן התעלם מהצורך בהחלפת השלט והתקנתו שמסתכם בסך של 9,150 ₪ ואלו הם ההפרשים בין העלויות שנקבעו בחוות הדעת.

20. לדברי שמאי התובעת, אף לאחר שהבהיר לשמאי הנתבעת את כל הדרוש, מצא האחרון להתעלם מסעיפים שלמים ביחס לנזקים אלה. כאשר שמאי התובעת עומת עם כך שאין אסמכתאות ביחס לתיקון שבוצע, בעמודים במקום התאונה, הוא הפנה לתמונות של ריכוז פרטי האירוע שצורפו אף הם לכתב התביעה ולפקודת העבודה מס' 170970 שבהם ניכר שיש מעקה ישן ועמוד שהוחלף. באשר לעלות תיקון זו, הוא הפנה גם לחשבונית מרוכזת של D&D המסתכמת בסך של 35,835 ₪ ומצורפת לה טבלה המפרטת לאיזה מפקודות העבודה מתייחסים התיקונים שנעשו, ויש הלימה בין פקודת העבודה לסכום שנכלל בחשבונית.

21. באשר לנושא הפחת העיד השמאי שלדידו לחלקי מתכת אין פחת ולכן אין מקום להפחית זאת מהאומדן הנזק וזה על יסוד ניסיונו בכל הקשור לאלמנטים מתכתיים. השמאי פירט את נוהל העבודה לפיו בכל עבודה שנעשית בכביש 6 פותחים פקודת עבודה מסודרת ולאחר מכן יוצאת חשבונית. לדבריו החשבונית הינה מרוכזת אך מצורפת אליה טבלה המפרטת את כל פקודות העבודה שנכללו בחשבונית זו. כאשר הוא נדרש לפרט את כל אחד מהרכיבים שבעמ' 3 לחוות דעתו הוא הפנה לחשבוניות ופקודות עבודה מפורטות (170970, 171023,170999, ו- 171024) ועלה בעדות שסעיפים 10-6 לחוות דעתו הסתכמו בסכום של 8,100 ₪ שהינו פחות מהסכום שאמד בחוות הדעת. בזיקה לכך במועד שמיעת הראיות נדמה היה שיש פער מסוים בחישוב הסופי של חוות הדעת אולם לאחר שבחנתי את מלוא התיעוד ועל רקע הסבריו של שמאי התובעת שהפנה לחשבונית מסכמת נוספת שמספרה 72 שבה צוין בסמוך לפקודת עבודה 171024 , תמחור של עבודת מנוף , צוות עבודת לילה ושלט, והסבר לפיו הסכומים מוצאים ביטוי בחשבוניות שונות (חשבונית 72)ביחס לעבודת המנוף (רכיב 11 לטבלה) וחומרים – שלט (רכיב 12 לטבלה) וכן באשר לעלות צוות תיקוני מעקות ואבטחת לילה נחה דעתי, כי במישור זה אין כל טעות בחישוב והכל נתמך בפקודות העבודה ובפירוט החשבוניות שאליהן הפנה השמאי.

22. על אף חקירה נגדית נוקבת למדי, התרשמתי לחיוב מעדותו של שמאי התובעת שנתן מענה מניח את הדעת באשר לאומדן הנזקים בחוות דעתו תוך שהפנה לתיעוד עליו הסתמך. כל קביעותיו הובהרו די הצורך והתרשמתי שלמעט חסר ראייתי של תיעוד ביחס לרכיבים 13- 15 בחוות הדעת המסתכמים בסך של 1,500 ₪ אך באשר לכל יתר הרכיבים קיים תיעוד מלא המבסס את השומה.

23. אל מול עדותו המבוססת והמפורטת של שמאי התובעת , אותה אני מקבלת קיימת עדות שמאי הנתבעים שכבר עתה אומר, שלא היה בה כדי לבסס את קביעותיו ובעיקרו של דבר, לא היה בה כדי לסתור את קביעותיו המבוססות של שמאי התובעת. יש לציין שמאי הנתבעת אישר את רכיבים 13- 15 שבחוות דעת התובעת אך שם אותם באופן נמוך יותר , קרי בסכום של 740 ₪ חלף 1,500 ₪. התרשמתי ששמאי הנתבעת לא ביצע שומה יסודית המגובה בבדיקות והערכה של ממש את הנזקים שנגרמו. מהעדות הוברר ששמאי הנתבעת כל לא הזדמן למקום האירוע מאחר והוא התוודע להתרחשותו שנתיים לאחר מכן. גם בשלב המאוחר שנודע לו , הוא לא מצא לנכון להגיע למקום ולבדוק את שתוקן . אף בשאלה כה פשוטה מדוע לא אישר עלות עבודת מנוף שהזדמן למקום להרים את משאית הנתבעים מהכביש הוא השיב באופן שאינו מניח את הדעת , שלא התייחס לכך בטענה שזה נכלל במסגרת נזקים למשאית עצמה בהערכתו של שמאי הרכב.

24. באותו אופן תמוהה שמאי הנתבעת לא ידע שנתבע גם תיקון שלט שניזוק, עד כדי כך שהיה צורך לבחון האם הוא מעיד ביחס לתאונה דנן. בסופו של דבר הוברר שהתיעוד היחיד לו נחשף שמאי הנתבעת היה כתב התביעה כך, שלא היו בפניו פקודות העבודה , תמונות ממקום האירוע וכך גם לא חשבוניות התיקון (עמ' 17 לפרוט'). הוא גם לא מצא לנכון לשוחח עם שמאי התובעת עובר לעריכת השומה. גם יתר התייחסותו של השמאי בעדות לרכיבים שנכללו בחוות דעת התובעת , הייתה לא רצינית ( עמ' 18 סיפא) וניכר היה שהוא עושה הכל כדי לבטל את קביעות שמאי התובעת אך ללא כל הסבר. שמאי הנתבעת גם לא ידע מהי עבודת המגלש שנזקקו לעשות במקום (עמ' 19 לפרוט').

25. על רקע עדותו הלא משכנעת של שמאי הנתבעת והעובדה שלאחר עדות זו הוברר כי אין בנמצא חוו"ד הסותרת את קביעות שמאי הנתבעת, בחרה הנתבעת טיעון הגנה תמוהה בנסיבות העניין עת טענה שבפני בית המשפט קיימות שתי חוות דעת שקולות ומשכך אין מקום לדון בהן. לא בכדי לאחר עדותו של שמאי הנתבעת שכבר בסיומה היה ברור שאינה מבססת את ההגנה, בחרה הנתבעת בקו הגנה של טיעון משפטי גרידא שאינו מבוסס על נתונים עובדתיים תוך הטלת יהבה על כך שלא עלה בידי התובעת להוכיח נזקה כנדרש, ובהתעלמות מופגנת מחוות דעת , כושלת של השמאי מטעמה. כאשר לטיעון זה נילוותה התלהמות מצד הנתבעים תוך הטחת האשמות בתובעת בדבר " נוכלות", בלטו הנתבעים עוד יותר בחיוורונם ההגנתי.

26. אם בוחנים את המאזן הראייתי עד כה , על יסוד חוות דעת השמאים בלבד, ניתן לקבוע שעלה בידי התובעת להוכיח את מרבית נזקה כך שהוא מסתכם בסכות של 29,520 ₪ המשקף את הנזקים הישירים (באשר לרכיבים 13-15 שלא גובה אומצה קביעתו של שמאי הנתבעת) והוצאות התקורה.

27. אולם, התובעת לא הסתפקה בהוכחת תביעתה רק בעדות השמאי מטעמה, כאמור גם גב' רווח העידה באשר לנזקים שנגרמו לאחר שהוגש תצהירה ואליו צורפו גם פקודות העבודה הנזכרות לעיל וכן חשבוניות התיקון. כבר בראשית עדותה של הגב' עתר ב"כ הנתבעים להוצאת התיעוד שצורף לתצהיר מהתיק מאחר ועורכי המסמכים לא התייצבו למסור עדות. מצאתי לדחות בקשתו שעלתה לראשונה בעת שנמצאת עדה על דוכן העדים, וזאת ולאור הגמשת כללי קבילות הראיות ומתן הדגש לשאלת משקלה של הראיה ובזיקה לכך קבעתי שתהא לכך התייחסות בפסק הדין. מעדותה של גב' רווח הוברר כי מכלול חשבוניות התיקון של התובעת מגיעות לידיה והיא מוודאת שהכול בנמצא. גב' רווח אישרה שהמסמכים שצורפו לתצהירה קרי פקודות העבודה והחשבוניות לא נערכו על ידה אלא שחלקה הסתכם בהדפסתם.

28. בחקירתה הנגדית אישרה גב' רווח שקיימות חשבוניות תיקון בגין כל עבודות התיקון שבוצעו והסבירה כיצד יש לכמת כל חשבונית, כאשר לדבריה היא מרכזת את כל הנתונים ובודקת את תקינותם.

29. סבורני שפקודות העבודה שצורפו לתצהיר ומהווים את הבסיס לתיקונים שהיה צורך לבצע ועל בסיסן הוצאו החשבוניות, הינן בגדר "רשומה מוסדית" , קרי ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה. הנתבעים זנחו בחקירתם הנגדית כל שאלה ביחס לפקודות עבודה וכך גם בסיכומים ולכן יש לקבל את פקודות העבודה הללו כראייה לצורך בתיקונים ובעבודות שבוצעו.

30. באשר לחשבוניות ישנה מסוכה ראייתית שהתובעת לא צלחה ובהקשר זה אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה ישנו קושי לקבל את החשבוניות שהוגשו לגבי אמיתות תוכנן באשר לחיסרון הכיס שנגרם לתובעת בגין התשלום בו נשא, וזאת משעה שלא התייצבו עורכי המסמכים להעיד. מעדותה של גב' רווח הוברר שתפקידה ביחס לחשבוניות התמצה בהדפסתן, ולכן היא לא יכלה להעיד לגבי אמיתותן. לצד זאת היא העידה באופן משכנע באשר להלימה בין האמור בפקודות העבודה לסכומים שבחשבוניות. יובהר, כי הנתבעים עושים שימוש כפול ונוגד בחשבוניות אלה שכן מחד הם טוענים שיש בהן כדי להפריך את הטענות בדבר הנזק לאור העדר התאמה בין הסכומים לפקודות העבודה, ובאותה נשימה הפ טוענים להוצאתן מהתיק לאור אי העדת עורכם.

31. על יסוד בחינת מכלול הטענות סבורני שגם ללא החשבוניות , להן הנתבעים לא מתכחשים באופן מלא, כאמור, ניתן לקבל את התביעה שכן במקרה זה די בחוות דעת השמאי כדי להוכיח את, שיעור הנזק. בתחילת הדיון פורטה ההלכה הפסוקה בדבר הנטל בו צריך לעמוד התובע בהוכחת נזקו. סבורני שבמקרה זה התובעת עמדה בנטל להוכחת נזקיה ושיעורם באופן מדויק. חוות דעת התובעת לא נסתרה והשומה עומדת בעינה ונסמכת על פקודות העבודה על ותצלומים שבהן ניכר הנזק. לכן סבורני כי מקרה זה נכלל בגדר המקרים בהם לצורך הוכחת הנזק, ניתן להסתפק בחוות דעת השמאי מאחר והיא ראיה מספקת מבחינת משקלה ומהימנותה, גם ללא חשבוניות.

32. לאור כל המקובץ אני, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו ולכן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום הנזק בסך של 29,520 ₪ בצירוף שכ"ט שמאי בסך של 708 ₪.

34. לסכומים הללו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.