1. עסקינן בבקשת חייב למתן צו כינוס על נכסיו. החייב הצהיר כי החובות שהצטברו לחובתו הנם בגובה כ- 660,000 ₪ ל- 7 נושים. הבקשה, כמקובל, הוגשה לכונ"ר, אולם עוד קודם להגשת תגובת הכונ"ר, פנה החייב לבית המשפט בבקשה להורות על עיכוב הליכים בהתאם לסעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל. הכונ"ר התנגד לבקשת החייב למתן צו כינוס, בטענה שמרבית החובות נוצרו בעבירה.
2. ביום 13/7/2017 התקיים לפניי דיון בבקשת החייב לעיכוב ההליכים לפי סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל, ונקבע כי הליכי הגבייה כנגד החייב יעוכבו עד למתן החלטה או צו כינוס, לפי העניין.
3. זה המקום לציין, כי החייב עודנו מרצה עונש מאסר, לאחר שהורשע ב- 26 עבירות של ניכוי מס שלא כדין וב- 56 עבירות של מסירת דוחות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס. בהכרעת הדין צוין כי החייב הציג בדוחות שהגיש למע"מ מאות חשבוניות כוזבות בסכום מס העולה על סך של 2,500,000 ₪.

גזר הדין שהוטל על החייב (לאחר שהוגש ערעור שהתקבל בחלקו) הנו 32 חודשי מאסר בפועל וקנס בשיעור של 250,000 ₪. בבקשתו של החייב למתן צו כינוס כלל החייב גם חוב זה.

1. השאלה שהובאה לפתחי בתיק זה הנה, האם יש ליתן לחייב צו כינוס, למרות העובדה שמרבית החובות שצבר הנם תולדה של עבירה, ובהקשר לכך, האם זהו השלב בו יש לדון בטענת חוסר תום הלב הטמון באופן יצירת החובות.

טענות הצדדים בתמצית:

1. לטענת הכונ"ר, עיון בבקשת החייב למתן צו כינוס מעלה, כי החייב הצהיר על חובו בגין הקנס שהוטל עליו בסך של 250,000 ₪, כאמור לעיל, וכן על חובו למשרד העבודה והרווחה בסך של 350,000 ₪. נטען, כי החייב לא הצהיר על חובותיו בגין המס שלא שולם בסך של 2,500,000 ₪.
2. הכונ"ר טען, כי מאחר והחובות נצברו תוך ביצוע עבירות פליליות, הרי שהם נוצרו בחוסר תום לב.
3. עוד נטען, כי רוב החובות נוצרו בסמוך למועד הגשת הבקשה למתן צו כינוס.
4. הכונ"ר הפנה בטיעוניו לפניי לפסק הדין שניתן בע"א 7092/13 ד.מ נ' י.מ (12/10/2015)(פורסם בנבו) לפיו, ככלל יש ליתן משקל לסוגיית תום הלב בעיקר בשלבי ההכרזה ובשלב ההפטר, אך אין הדבר מונע מבית המשפט לדחות את הבקשה ככל שיתברר כבר בשלב מוקדם זה כי החייב הגיש הבקשה בחוסר תום לב.

נטען, כי נסיבות יצירת החובות ידועות ואין מקום לבררן עוד ועל כן, אין לדחות עוד את מועד בחינת תום הלב.

1. החייב טען, כי לא בשלה העת לדון בטענות הכונ"ר ביחס לחוסר תום הלב. נטען, כי הכונ"ר יוכל לטעון טענות בדבר חוסר תום לב בשלב הדיון בהפטר וזאת בהתאם למגמה הניכרת בפסיקה, לדחות את שלב הדיון בחוסר תום הלב הנטען לשלבים המאוחרים יותר של ההליך.
2. נטען, כי השינוי במגמת הפסיקה בבית המשפט העליון נבע מהצורך לבחון את מכלול השיקולים בעניינו של החייב, לצד נסיבות חוסר תום הלב הנטען, כאשר יוצגו לפני בית המשפט מכלול הנתונים אודות החייב. עוד נטען, כי בדיקת הטענות בדבר חוסר תום הלב תאפשר לבית המשפט להגיע לפתרון, במקרים המתאימים, ובכפוף להתנהלות תמת לב במהלך ניהול הליך הפש"ר, כגון החרגת החובות שנוצרו בחוסר תום לב מצו ההפטר שיינתן לחייב.
3. החייב טען כי נסיבותיו האישיות הנן קשות וכי לא יעלה בידו לשלם את חובותיו ב"דרך הרגילה".

החייב הנו בן 60 נשוי ואב ל- 11 ילדים. מצבם הרפואי של ארבעה מתוך ילדיו הנו קשה. לחייב ילד עם יד קטועה, ילדה הסובלת מפיגור שכלי ומבעיות פסיכיאטריות השוהה במעון, ילדה הסובלת ממחלת כליות, וילדה נוספת הסובלת ממחלה לבבית. לטענת החייב, בשל מאסרו, בני הבית מתכלכלים מקצבאות ואשת החייב איננה עובדת לאור הצורך לטפל בילדיה החולים.

דיון והכרעה:

1. אכן, כטענת החייב, מגמת הפסיקה הנה לקבוע, כי מרכז הכובד של טענות בדבר חוסר תום לב ביצירת החובות, יועתק אל השלבים הסופיים של הליך פשיטת הרגל, וכי הכרעה בעניין זה תידחה אף לשלב שבו תידון סוגיית ההפטר. יחד עם זאת, בפסקי הדין שיצאו תחת ידו של בית המשפט העליון לא נקבע כי בשום מקרה אין לדון בנסיבות יצירת החובות כבר בפתח ההליך. כפי שיוברר להלן, מצאתי כי יש לדחות את בקשתו של החייב כבר בשלב המקדמי, עת הוא מצוי בשערי הכניסה להליך פשיטת הרגל.
2. אין ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שעיקר החובות של החייב הנם חובות שנוצרו תוך ביצוע המעשים הפליליים בגינם הורשע (עבירות מס ועבירות של העסקת עובדים זרים ללא היתר). הדבר כאמור עולה בבירור מפירוט החובות שלעיל.
3. בפסק הדין שניתן בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז (4), 197 (2003), נקבע כי: "מסקנתי זו, שלפיה יש לשלול את תחולת הפקודה על בקשת חייב להכריז על עצמו כפושט רגל בשל אי-החוקיות בניהול עסקו רק בנסיבות שמדובר בהן בפגיעה מהותית בתקנת הציבור ולא רק בשל עצם אי-החוקיות של ניהול העסק, מבוססת על אדנים מספר: ראשית, בקשתו של חייב להכריז על עצמו כפושט רגל אינה דבר של מה בכך. לצד ההפטר – כי יינתן – כוללת ההכרזה משמעויות לא פשוטות מבחינת החייב. במובן זה ניתן לראות בבקשת חייב – אם הוגשה בתום-לב – כרצון כן להשתקם ולפתוח בדרך חדשה, ובהכרה החברתית בשיקומו הכלכלי והאישי – כמעין "מחילה" על חובו (ראו Gross supra [23], at p. 91). בנסיבות מעין אלה משקלה של אי-החוקיות שבמעשה המקורי פוחתת כנגד רצונו של החייב להשתקם. שנית, יש לזכור כי מדובר בחובות חוקיים שנוצרו במהלך פעילות בלתי חוקית. בנסיבות אלו מוצדק לשלול את הגנת הפקודה רק במקרים שבהם אי-החוקיות שבניהול העסק בולטת ועולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. שלישית, אין חולק כי תכליתה העיקרית של הפקודה היא כאמור הגנה על הנושים ועל שיקום החייב. התכלית הכללית של הרתעת עבריינים ומניעת פעילות בלתי חוקית היא חשובה, אך עם כל חשיבותה אין היא תכלית עיקרית במסגרת הפקודה. קיימים דברי חקיקה אחרים שתכליתם העיקרית היא הרתעת עבריינים וענישתם, אשר-על-כן מוצדק לא להחיל את הפקודה רק במקרים חריגים שבהם אי-החוקיות עולה כדי פגיעה מהותית בעקרון היסוד של השיטה בדבר תקנת הציבור"
4. הווה אומר, על פי פס"ד בנבנישתי, יש לאזן בין העיקרון השזור כחוט השני בכל תחומי המשפט והוא "שחוטא לא יצא נשכר" לבין תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל שאם להגדירן בתמצית רבה, מטרתן לאפשר לחייב להשתקם ולפתוח דף חדש, באופן שבו ההחלטה באם לאפשר לחייב ליהנות מהליכי פשיטת הרגל ובאם לא, נעוצה במידת אי החוקיות הנגזרת ממעשיו ומהתנהלותו הלא חוקית, אשר הביאה אותו ליצירת החובות המיוחסים לו.
5. בע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (3.5.09), נקבע כי: "גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסוים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו: חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981)" (ההדגשות אינן במקור- י.פ.א). משמע, שיקול נוסף שיש לשקול הנו משך הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות אשר יצרו את החובות העומדים בבסיס הבקשה למתן צו כינוס, כאשר ככל שהזמן שחלף הנו ארוך יותר, הדבר יפחית במידה מסוימת את משקלו של היעדר חוסר תום הלב.
6. מבחן נוסף שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון והוא, היחס בין החובות שמקורם בעבירה לעומת יתר החובות שנצטברו לחובת החייב שמבקש את הגנת פקודת הרגל.

בע"א 3083/13 פלונית נ' יפים שיכמן [פורסם בנבו] (11.1.15),נקבע כי: "קשה להלום כי חוב בשיעור של כ-5.5% מן המכלול הוא זה אשר יקבע מה יעלה בגורלם של שאר החובות". בעניין פלונית, היה זה השיקול המכריע בהחלטתו של בית המשפט לקבל את בקשתו של החייב ליהנות מהגנת הפקודה בשל חובות שנוצרו בביצוע עבירה.

1. בפש"ר חי' 17394-04-11 נאטור נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה [פורסם בנבו] (17.1.15), נדחתה בקשת חייב להכריזו פושט רגל מהטעם שמרבית חובותיו קשורים לעבירות פליליות חמורות שביצע ומקורם בקנסות ובפיצויים פליליים שנגזרו עליו בגין הרשעותיו. בפסק דין זה נתן בית המשפט משקל של ממש להתנהלות החייב במסגרת בירור ההליך הפלילי, ולכך שהחייב השקיע את רוב מרצו להתחמק מן הדין במטרה למנוע את הבאתו למשפט.

מן הדין אל הנדון:

1. במקרה שלפניי, מרבית חובותיו של החייב נוצרו כתוצאה מביצוע עבירות פליליות על ידו. המדובר הוא בעבירות בעלות אופי כלכלי, שאין להמעיט בחומרתן, ובהשלכות שיש לעבירות מסוג זה על כלכלת המשק כולה. לעבירות מסוג זה השלכות חמורות לנתח בלתי מוגדר של ניזוקים וקשה לאמוד את היקף הנזק שנגרם כתוצאה מהן, וזאת מבלי להתייחס למובן הצר של הפגיעה בשלטון החוק. במקרה דנא, ברי כי לא ניתן להצביע על ניזוק אחד, קורבן עבירה אחד, הניזוק מהתנהלותו הקלוקלת של החייב.

החייב כאמור הורשע ב- 26 עבירות של ניכוי מס שלא כדין וב- 56 עבירות של מסירת דוחות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס. בהכרעת הדין צוין כי החייב הציג בדוחות שהגיש למע"מ מאות חשבוניות כוזבות בסכום מס העולה על סך של 2,500,000 ₪. מדובר בסכומים עצומים, והפגיעה בתקנת הציבור במקרה זה הנה ברורה וחד משמעית.

מעבר לכך, הנזק ליתר הנושים של החייב, שאינם רשויות שלטון, כתוצאה מהתנהלותו של החייב, הנו ברור אף הוא. יש להניח, שאם לא היה מבצע החייב את העבירות שבגינן הורשע, לא היו מוטלים עליו קנסות בגובה מאות אלפי שקלים, ואז הסיכוי כי היה עולה בידו לפרוע את חובותיו כלפי יתר הנושים, היה גבוה יותר.

בהיותן העבירות בעלות אופי כלכלי ובשים לב לפגיעה הקשה והבלתי מוגדרת של עבירות מסוג זה, כמפורט לעיל, הרי שאי-החוקיות שבניהול העסק בולטת ועולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. יובהר כי אין המדובר בחובות חוקיים אשר נוצרו כתוצאה מניהול עסק לא חוקי, אלא בחובות שמקורם בקנסות ובהעלמת מס.

1. כאמור, החובות אותם חב החייב לנושיו ועליהם הצהיר בבקשתו, מסתכמים בסך של 652,676 ₪. מתוך הסך הנ"ל לחייב כאמור חוב לרשות המיסים בשל הקנס שהוטל עליו בהליך הפלילי בסך של 250,000 ₪, וכן חוב למשרד העבודה והרווחה בגין קנס שהוטל עליו בשל העסקת עובדים זרים ללא היתר בסך של 320,000 ₪. לא מן הנמנע כי לכך יש לצרף את החוב האזרחי לשלטונות המס, בסכום של כ-2.5 מיליון ₪. יתר החובות הנם חובות צריכה בהיקף כולל של כ- 90,000 ₪ וחוב בגין דוח משטרה שגדל לסך של כ- 1750₪. מכאן, שחלק החובות אשר נוצרו כתוצאה מעבירות פליליות ומקנסות, הנו גבוה לאין שיעור לעומת יתר החובות. העובדה כי מרבית חובותיו של החייב הצטברו בשל ביצוע עבירות ובשל ניהול עסק באופן לא חוקי, מחזקת את המסקנה כי לפחות בעת הזו, יש לשלול ממנו את כרטיס הכניסה להליך פשיטת הרגל.
2. אין להתעלם מכך שהעבירות בוצעו אך בעת האחרונה וכי הקנסות התגבשו באופן סופי רק ביום 4/5/2016, עת ניתן פסק הדין בערעור שהגיש החייב. עוד יש ליתן את הדעת לכך, שהחייב עודנו מרצה עונש מאסר בגין העבירות בהן הורשע, ולא ניתן לומר כי השלים את חובו לחברה. כן, מימד הזמן ביחס למועד יצירת החובות לבין הגשת הבקשה למתן צו כינוס הנו כזה אשר אין בו כדי להצדיק את מתן הצו. אין להתעלם מכך שהחייב לא עשה כל מאמץ לשלם את הקנסות מחוץ להליכי פשיטת הרגל. ער אני לכך שנסיבותיו של החייב הנן קשות כפי שפורטו לעיל, המדובר הוא בחובות טריים, שלא נעשה כל מאמץ כן ואמתי לפרוע אותם, מבלי להזדקק להליך פשיטת הרגל. בעריכת האיזונים הנכונים לטעמי, אני סבור כי לא די בנסיבותיו האישיות של החייב, הגם שהן מורכבות ביותר, כדי להצדיק את כניסתו להליך פשיטת הרגל.
3. אסכם כך: החובות שנוצרו שיעורם גובה לאין ערוך מיתר החובות. המדובר בחובות טריים. החייב עודנו מרצה את עונש המאסר שהוטל עליו בשל ביצוע העבירות. הפגיעה בתקנת הציבור היא קשה. על כן אני סבור שאין מקום לאפשר לחייב, לפחות לא בשלב זה, ליהנות מהגנות הפקודה. על כן, אני מורה על דחיית הבקשה למתן צו כינוס.

צו עיכוב ההליכים שניתן בעניינו של החייב מכח סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל בהחלטה מיום 13/7/2017, מבוטל בזאת.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ח, 15 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.