לפני בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן- "חוק סדר הדין הפלילי").

רקע דיוני

ביום 7.2.17 הוגש כנגד המבקש (הנאשם 1) וארבעה אחרים כתב אישום המייחס למבקש ארבעה אישומים מתוך חמישה. על פי האישום הראשון מיוחסות למבקש עבירות של לקיחת שוחד והלבנת הון. על פי הנטען במסגרת אישום זה לקח המבקש בצוותא עם אחיו- הנאשם 2 שוחד בסך של כ- 366,000 ₪ מהנאשם 3- איש עסקים בעיר אשקלון וזאת בנוסף לטובת הנאה שלקח המבקש באמצעות השבתת אתר תקשורת על ידי הנאשם 3 בקשר עם תפקידו כעובד ציבור ובעד פעולות הקשורות בתפקידו. על פי האישום השני מיוחסות למבקש עבירות של לקיחת שוחד והלבנת הון. על פי הנטען במסגרת אישום זה לקח המבקש שוחד בסך של 100,000 ₪ ממר גבי מגנזי- איש עסקים בעיר אשקלון בקשר עם תפקידו כעובד ציבור ובעד פעולות הקשורות בתפקידו. כמו כן נטען כי את סכום השוחד קיבל לידיו תחילה הנאשם 4 על מנת לתיתו למבקש. על פי האישום הרביעי מיוחסת למבקש עבירה של מרמה והפרת אמונים ועל פי האישום החמישי מיוחסת למבקש עבירה של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה.

ביום 18.6.17 הגיש המבקש בקשה לעיון בחומר חקירה. המשיבה הגישה תגובה בכתב. בדיון שהתקיים ביום 2.7.17 שמעתי טענות הצדדים.

דיון והכרעה

זכותם של הנאשם ובא כוחו לעיין בחומר מעוגנת כידוע בסעיף 74(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי מ"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו...".

היקפה של הזכות וגבולותיה כמו גם אמת המידה להחלתה נדונו בפסיקה וכך נפסק:

"מהו אפוא "חומר חקירה" שבו רשאי הנאשם לעיין לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי? המבחן שנקבע בפסיקה לצורך מענה על שאלה זו הוא "מבחן הרלוונטיות" של החומר לאישום. לפי מבחן זה, כל חומר שיש לו זיקה ישירה או עקיפה לאישום המיוחס לנאשם הוא בגדר חומר חקירה ... עוד נקבע כי את מבחן הרלוונטיות יש להחיל בצורה רחבה כך ש"כל ראיה, העשויה להיות רלוואנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטראלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל ב'חומר החקירה' העומד לעיון הסניגוריה" (בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3) 630, 634-633 (1991)). לצד זאת, הובהר כי זכות העיון אינה בלתי-מוגבלת. נתונים שזיקתם הנטענת לאישום רחוקה (או לא קיימת), או שמתבקשים על סמך השערות בלתי-ממוקדות, אינם נחשבים לחומר חקירה (עניין ביטון, בפסקה 10). לפיכך, על הנאשם להצביע למצער על קיומו של "קצה חוט" שמקשר בין החומר המבוקש לבין האישום, שכן בית המשפט אינו מאפשר בהקשר זה "מסעות דיג" בלתי ממוקדים ..." (בש"פ 3488/17 ג'רושי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.6.17) (להלן- "עניין ג'רושי")).

ומכאן אפנה לדון בכל אחד מפריטי הבקשה.

תיעוד חזותי של חקירות החשודים

בא כוח המבקש טוען כי נמסרו לעיונו 45 דיסקים המכילים תיעוד חזותי של חלק מחקירות המבקש ומחקירות חשודים נוספים, ואולם לא נמסר לעיונו תיעוד חזותי של חקירות המבקש אשר לטענת המשיבה מכילים פרטים החוסים תחת צנעת הפרט וכן לא נמסר לעיונו תיעוד חזותי של חשודים נוספים שנחקרו תחת אזהרה ואולם בסופו של יום לא הוגש נגדם כתב אישום. לטענת בא כוח המבקש עיון בתיעוד החזותי של חקירות המבקש במשרדי המשיבה לא יאפשר את התייחסותו של המבקש לכך ועל כן אין בכך להועיל להגנתו. כמו כן טען כי התכנים הפרטיים שבאותו תיעוד נוגעים למבקש וכי וויתורו על זכותו זו מאפשרת את העברתו לעיון ההגנה.

המשיבה טענה מנגד כי תיעוד חזותי של עשר חקירות של המבקש ונאשמים נוספים לא נמסר לעיון בא כוח המבקש משום שהוא מכיל פרטים אינטימיים אודות מספר נשים אשר קיימו עם המבקש לכאורה קשרים בעלי אופי מיני וכי התוצאה הראויה המתבקשת באיזון שבין זכות העיון של המבקש לבין זכות הפרטיות של אותן נשים היא כי בא כוח המבקש יוכל לצפות בתיעוד זה במשרדי המשיבה בתיאום מראש, כאשר תמלול של אותן חקירות נמסרו לבא כוח המבקש לאחר שהפרטים החסויים הושחרו. באשר לתיעוד חזותי של חקירות חשודים נוספים טענה המשיבה כי מדובר בתיעוד חזותי של שני נאשמים נוספים - נאשם 2 ונאשם 3 בכתב האישום בלבד אשר לא נמסר לעיון ההגנה משום שאלה נשאלו והשיבו בנוגע לנשים אשר היו בקשר אינטימי עם המבקש ומשום צנעת הפרט.

המחלוקת בין הצדדים אינה, אפוא, בשאלת היותו של התיעוד החזותי חומר חקירה אם לאו אלא בשאלת הדרך ליישומה של זכות העיון לגביו כאשר מנגד עומדת זכותם של צדדים שלישיים לפרטיות. לעיון ההגנה הועברו מלוא התימלולים של חקירות המבקש והנאשמים הנוספים לרבות כאלה אשר פרטים מזהים ואינטימיים אודות נשים שהיו מעורבות בקשר עם המבקש הוסרו מהם. תיעוד חזותי של אותן החקירות הועבר אף הוא לעיון ההגנה למעט תיעוד חזותי של עשר חקירות של המבקש ושני נאשמים נוספים הכוללים פרטים החוסים תחת צנעת הפרט כאמור.

כידוע, זכות העיון בחומר חקירה כוללת אף את הזכות להעתיקו, אלא שהזכות האמורה אינה מוחלטת כי אם יחסית ולפיכך במקרה של התנגשות בינה לבין הזכות לפרטיות של צדדים שלישיים יש למצוא את הדרך שיהא בה לאזן באופן המיטבי ביותר בין השתיים. אני סבור כי הצעת המשיבה להעמיד את התיעוד החזותי הכולל פרטים החוסים תחת צנעת הפרט לעיון המבקש ובא כוחו במשרדי המשיבה הינה דרך המאזנת באופן מידתי והולם בין הזכויות ואינה פוגעת בזכותו של המבקש להליך הוגן. בא כוח המבקש העלה אמנם קשיים טכניים אלא שאין באלה להצדיק את הפרת האיזון בין זכות העיון לבין הזכות לצנעת הפרט מקום בו אלה ניתנים לריפוי וחזקה על הצדדים כי ישכילו למצוא פתרונות פרקטיים אשר יקלו על העיון.

בא כוח המבקש הוסיף וטען כי אמרות הנוגעות לאותן נשים רלוונטיות לבירור האישומים המיוחסים למבקש היות ובידו הקלטה של "מתלוננת" אשר מספרת כי "תפרה תיק או ניסתה לתפור תיק לראש העיר הקודם תמורת כסף ואיך היא מציעה לתפור תיק לראש העיר הנוכחי". בא כוח המשיבה טען בתגובה כי אמרות הקשורות למבקש הועברו לעיון ההגנה במסגרת התמלילים. על כן איני מוצא להידרש לעניין זה וממילא הטיעון שהעלה בא כוח המבקש הינו כללי.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לעיון בפריט זה.

תוצרי האזנות סתר

בא כוח המבקש טוען כי תוצרי האזנת סתר משלוש עמדות האזנה שבוצעה למבקש ולשני נאשמים נוספים הכוללים שיחות והודעות טקסט סווגו על ידי היחידה החוקרת לשלוש טבלאות הכוללות שיחות שהוגדרו כ"רלוונטיות", כ"נוגעות" וכ"חסויות", כאשר תוכנן של שיחות שהוגדרו כנוגעות וכחסויות לא נמסרו לעיון ההגנה. בנסיבות אלה, עותר בא כוח המבקש לקבל לעיונו את כלל תוצרי האזנות הסתר לרבות אלה המהווים תיעוד של שיחות שהתקיימו בין המבקש לבין הנאשמים 2 ו-3 בתקופה שבין חודש אפריל לחודש יוני 2015. טוען בא כוח המבקש כי לא ייתכן חומרים אלה יוגדרו כבלתי רלוונטיות לבירור האשמה המיוחסת למבקש מקום כי יש בהם לתעד דברים שנאמרו והתבקשו על ידי המבקש מהנאשמים 2 ו-3 אשר אינם חסויים משום הגנת הפרטיות או שיקולי חקירה של פרשיות אחרות. בא כוח המבקש עתר לאפשר לו עיון בשלב ראשון ב"דפי ההפקה" המלאים הכוללים פרטים בסיסיים לגבי השיחות שהמשיבה החליטה כי אינן רלוונטיות על מנת שיוכל לעתור לשינוי סיווגן.

המשיבה טענה, מנגד, כי שיחות בלתי רלוונטיות לנושא החקירה אינן חוסות תחת זכות העיון וכי בא כוח המבקש אינו מצביע על שיחה אחת היכולה לסייע להגנתו ככזו אשר הוא מעוניין לשנות את סיווגה. לטענתה, אין להידרש לעתירתו הכוללנית של בא כוח המבקש וכי אם יעיין בתקציר השיחות שהוגדרו כנוגעות לאישום אך לא רלוונטיות ויצביע על שיחה אשר לטענתו רלוונטית, בקשתו תיבחן.

בא כוח המבקש טען בתגובה כי המבקש אינו יכול לזכור את השיחות וכי מתקצירי השיחות שסווגו כנוגעות לאישום לא ניתן ללמוד דבר.

אין חולק כי למבקש הזכות לקבל לעיונו את תוצרי האזנות הסתר שנקלטו במסגרת החקירה, אלא שעל אף ביטויה הפרטני ועקרונות מיוחדים שנקבעו לגביה באשר לסיווג השיחות חלים עליה אותם העקרונות שהותוו בפסיקה ביחס לזכות העיון הכללית. בהתאם לכך, עומדת למבקש זכות עיון מלאה ביחס לתוצרי האזנות סתר שסווגו כרלוונטיות לאישום וזכות עיון חלקית דהיינו- עיון ברשימת השיחות, בפרטים אודות מועדן והצדדים להן וכן בתקציריהן ביחס לתוצרי האזנות סתר שסווגו כבעלי נגיעה כלשהי לאישום. לעומת זאת, זכות העיון אינה עומדת ביחס לתוצרי האזנות סתר שסווגו כבלתי רלוונטיים לאישום. לאחרונה ובעניין ג'רושי שאוזכר לעיל אף נפסק כי תיקון 75 לחוק סדר הדין הפלילי שנכנס לתוקפו ביום 4.8.16 לא הרחיב את זכות העיון ברשימת כל החומר שנאסף ונרשם בתיק, על חומר שאינו רלוונטי לליבת האישום, או לפריפריה שלו, וכי זכות זו לעיון ברשימה החומר מוגבלת לרשימת תוצרי האזנות סתר שיש להם נגיעה כלשהי לאישום.

בעניינו, הועברה לידי ההגנה רשימת תוצרי האזנות סתר שהוגדרו כשיחות נוגעות לאישום. למבקש עומדת הזכות לקבל אף את תקציריהן של אותן שיחות ומתגובת המשיבה עולה כי תקצירים הועברו לעיונו. למבקש אף עומדת הזכות "לבקש שינוי סיווג של שיחות קונקרטיות ברשימת השיחות ה"נוגעות" שהועברה לו על ידי המדינה ואף לפנות לבית המשפט בעניין זה" ולצורך מימוש אפשרותו זו עליו להצביע על "אינדיקציות, אפילו כלליות, לשיחות נוספות אשר עשויות לסייע לו" (עניין ג'רושי, פסקה 59). בא כוח המבקש אמנם טען כי שיחות המתייחסות לתקופה הספציפית בה נקב בין המבקש לבין הנאשמים 2 ו-3 רלוונטיות לבירור האישום אלא שטענה זו כללית ואין בה להצדיק להעביר לעיונו את כל השיחות שסווגו כ"נוגעות לאישום". בידי בא כוח המבקש תקצירי אותן שיחות ואם סבור הוא כי התקציר אינו מסייע לו לעמוד על טיב השיחה יכול הוא לפנות למשיבה ולבקש פרטים נוספים.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לעיון בפריט זה.

הסכם עד מדינה, הודעות ותיעוד חזותי של חוסה לואיס לימברק

בא כוח המבקש עותר לאפשר לו עיון בהסכם עד המדינה ובחקירותיו של עד המדינה וכן בתיעודן החזותי. לטענתו קיבל לעיונו רק שתיים מחקירותיו כאשר לגבי אחת נמסר אף תמלול ותיעוד חזותי ולא מעבר לכך כאשר לטענתו עד זה נחקר כשבע עשרה פעמים.

המשיבה טענה מנגד, כי הסכם עד המדינה שנחתם עם העד מתייחס אף לתיקים אחרים שטרם הוגש בהם כתב אישום וטרם נשלחו בהם מכתבי זימון לשימוע ובהינתן כך הרי שהאיזון הראוי הוא בלאפשר לבא כוח המבקש את זכות העיון בהסכם עד המדינה במשרדיה בתיאום מראש אך לא בהעתקה שלו. באשר לחקירותיו הנוספות של עד המדינה מסרה כי אלה נגבו במסגרת תיק אחר ואינן רלוונטיות למבקש ולאישומים המיוחסים לו. כמו כן מסרה כי שורות מסוימות מתוך הודעות אשר נמצאו כקשורות בעקיפין לתיק זה נמסרו לידי ההגנה משום משנה זהירות.

הסכם עד המדינה לרבות נספח א' וכן 16 הודעות של עד המדינה הועמדו לעיוני.

לאחר שעיינתי בהסכם עד המדינה ולנוכח עמדת המשיבה אני סבור כי הצעת המשיבה לאפשר לבא כוח המבקש עיון בו במשרדיה מאזנת באופן מידתי וראוי בין זכות העיון של המבקש לבין האינטרס הציבורי כי לא ייחשף בפני מעורבים בפרשיות אחרות הנמצאות בשלב של חקירה ואשר טרם הוגש בהם כתב אישום.

באשר להודעות עד המדינה, עיינתי באלה ומצאתי כי צודקת המשיבה בעמדתה שלא חלה עליהן זכות העיון משום שאינן רלוונטיות לבירור האישומים המיוחסים למבקש.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.