1. תביעה ותביעה שכנגד בסדר דין מהיר שהוגשו בהמשך להסכם שכירות דירה ברחוב יחזקאל בנתניה שהתחדש מדי שנה כאשר ההסכם האחרון נחתם בין הצדדים ביום 1.5.16. המשכירים הינם התובעים דוד אברהם ולילי, והנתבעים אבי ורונית בן שמעון הם השוכרים.
2. טענות התובעים:

בהתאם להסכמת הצדדים כאשר נכנסו הנתבעים לגור סוכם שהם יוכלו להכנס למושכר שבועיים לפני המועד שנרשם בהסכם, ללא תשלום בתמורה לריצוף שייעשה באיזור מסוים בדירה. הנתבעים לא עשו כן.

סוכם בין הצדדים שהנתבעים יפנו הדירה באמצע חודש אפריל 2017. הנתבעים פינוי הדירה ביום 17.4.17 שהם מותירים אותה במצב לא טוב עם נזקים רבים. לתובעים לא היתה ברירה והם פדו את שיק הבטחון על סך 20,000 ₪ אשר היה ברשותם שניתן על ידי הנתבעים להבטחת מלוא התחייבויותיהם בהתאם להסכם השכירות.

לא ניתן היה להשכיר הדירה עד אמצע חודש יולי מאחר והתובעים נאלצו לשפץ הדירה אותה עת.

כן הנתבעים החליפו על דעת צילינדר בדירה כדי למנוע כניסת התובעים.

התובעים פנו לקבלת חוות דעת מהנדס באשר לאומדן הליקויים בדירה.

סך כל חוות הדעת הינו 34,492 ₪. לסכום זה יש להוסיף תשלום שכר דירה לחודשיים בסך 5400 ₪, החלפת צילינדר, חומרי בניה, עוגמת נפש ותשלום ארנונה ומים. כן יש לקזז את שיק הבטחון שניתן ומשכך סכום התביעה הינו 34,684 ₪.

1. הנתבעים טענו מנגד שלא הוסכם כלל על תיקון הרצפה. הדירה נשוא התביעה היתה דירה ישנה שסבלה מליקויים רבים. הנתבעים הכניסו לדירה מזגנים ובסיום ההסכם הוציאו אותם וכן הוציאו מזגן נוסף שלא היה תקין וזאת לבקשת התובעים. הדירה הושארה במצב סביר לאחר סיוד, בהתחשב בבלאי סביר, לאחר שנערך סיור בדירה עם בנם של התובעים. היתה התחייבות של התובעים להשיב את שיק הבטחון אולם בדיעבד הוברר להם שהוא הוגש לפרעון עוד טרם מועד הפינוי.

הנתבעים בתביעה שכנגד דרשו את השבת שיק הבטחון על סך 20,000 ₪ וכן דרשו פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם.

1. בדיון שהתקיים ביום 25.6.178 הסכימו התובעים להפחית עלות הריצוף כפי שקבע המומחה, דהיינו סך של 7,000 ₪.
2. דיון והכרעה:
3. השאלה העומדת לדיון הינה האם הפרו הנתבעים את הסכם השכירות שבין הצדדים?

התובעים טענו שהנתבעים הותירו בדירה נזקים רבים אשר הם נאלצו לתקנם ועל כן הפרו התחייבותיהם בהתאם להסכם.

כן הציגו חוות דעת מומחה מטעמם. בבית המשפט נחקר המומחה על חוות דעתו.

בכל הנוגע למזגנים קבע המומחה עלות של 5,000 ₪ . הנתבע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שהתובעים אישרו לו להוציא מזגן סלון שלא פעל. תחתיו הותקן על ידו מזגן אחר. אם המזגן הותקן על ידי הנתבעים מדוע יש לחייבם בעלותו של מזגן חדש? לא קיבלתי לכך הסבר מהתובעים. כן לא הוצגה כל ראיה שהמזגן שהיה בדירה פעל וכי הנתבעים לא התקינו מזגנים מכספים.

בכל הנוגע לצביעת הדירה –המומחה קבע סך של 5500 ₪ בגין צביעת הדירה. בהסכם השכירות בין הצדדים לא צוין כלל שעל הנתבעים להחזיר את הדירה צבועה. משכך מדוע יש להעמיס על כתפיהם עלות צביעה זו?

בכל הנוגע ליתר הממצאים שמצא המומחה כגון פגיעות בארונות מטבח, רשתות בחדרים, פגיעה בשלבי תריסים, דלת עץ, ציפוי בתחת דלת חדר רחצה, רשת במטבח, מסגרת חלון פגומה, לא התרשמתי מעדותו כלל ועיקר שעסקינן בליקויים שנגרמו באשמת ומעשי הנתבעים ושאינם נובעים מבלאי טבעי, כאשר יש לזכור שהדירה הינה כבת 60 שנה כפי שהעיד המומחה. (ראה עמ' 2 שורה 19).

הנתבע הצהיר מנגד שמצבה של הדירה לא היה טוב וליקויים שהיו בדירה הוסתרו. רק לאחר כניסתם לדירה מצאו רטיבויות במקומות רבים בדירה, וכן מי גשם שחדרו. גם העד מטעמו מר בריגה העיד שבעונת הגשמים חדרו מי גשם לדירה (ראה עמ' 12 שורות 7-9) .

במשך כל השנים פנה לתובעים וביקש תיקון הליקויים אולם הם לא עשו כן.

עוד הצהיר שבאשר לארון המטבח המצב נותר כפי שהיה וכי לא ניתן היה לראות את הפתח בארון שכן היה תנור במקום.

באשר ליתר הליקויים כגון רשתות ומסגרות חלון טען שזהו בלאי סביר.

עדותו זו של הנתבע לא נסתרה. כפי שציינתי אף מחוות דעת מומחה התובעים לא התרשמתי כלל שליקויים אלה אינם כתוצאה מבלאי סביר, ומשכך איני סבורה שיש להשית על כתפי הנתבעים עלותם.

1. אציין עוד שביום מסירת החזקה נכחו הנתבע וכן בנו של התובע. בנו של התובע העיד שעובד בשיפוצים. לטענתו לא אמר לנתבע שישיב את שטר הבטחון, אלא מסר שלאחר שיבחנו ואם ייראו שהדירה בסדר אז ישיבו השיק. (ראה עמ' 10 שורות 12-13). העד עובד בשיפוצים, אם אכן היו ליקויים בדירה, מדוע לא ראה אותם באותו הרגע? לא קיבלתי ממנו כל הסבר מספק.

עובדה נוספת הינה שהוא העיד שהתובעים ביצעו שיפוץ קל בדירה והשכירו הדירה. בהמשך העיד שרק החליפו המנעול וצבעו הדירה בעלות של 5,000 ₪ . (ראה עמ' 11 שורות 4-8). הווה אומר, אף לדעת התובעים לא היה כל צורך בביצוע שיפוץ בדירה. העובדה שבחרו רק לצבוע הדירה ולהחליף המנעול מדברת בעד עצמה. כפי שקבעתי לעיל הנתבעים כלל לא היו צריכים לשאת בעלות צביעת הדירה. ברור הוא שדירה לאחר מספר שנות השכרה דרושה צביעה, אולם התובעים לא הוכיחו כלל שיש להטיל על כתפי הנתבעים עלות הצביעה.

1. באשר לתריס האיוורור בחדר הרחצה – המומחה קבע שהשוכר פירק את התריס וכתוצאה מכך אריחי חיפוי שהיו מתחת נשברו ויש החליף ולתקן בעלות של 1,200 ₪.

התובעים הציגו קבלה על סך 1,000 ₪ לרכישת מרצפות.

הנתבעים לא התמודדו עם טענה זו ומשכך לא נסתרה הטענה שהמרצפות נשברו ולא כתוצאה מבלאי סביר. על כן יש לחייבם בסך של 1,000 ₪.

בכל הנוגע למאוורר לא ברור כלל אם התובעים התקינו המאוורר. הנתבע הצהיר שפירק את המאוורר לאחר שקיבל את רשות התובעים שכן קיצר. משכך זכותם של הנתבעים לפרק המאוורר.

1. בכל הנוגע להחלפת הצילינדר – המומחה מטעם התובעים קבע שכתוצאה מהפריצה שביצעו הנתבעים נגרמו נזקים לדלת ויש להחליפה בעלות של 2500 ₪. הנתבעים לא טענו כנגד עובדה זו. אם זאת התובעים הציגו קבלות על סך 220 ₪ ו 650 ₪. מכאן שיש לחייב הנתבעים בעלות זו, שכן איני סבורה שהיא תוצאה של בלאי סביר.
2. לסיום ראש פרק זה, עלות הליקויים המוטלת על כתפי הנתבעים הינה בסך של 1870 ₪ בעלות זו ברור שאין כל צורך בפיקוח הנדסי.

באשר לחיוב הנתבעים בשכר דירה, כעולה מהאמור לעיל כל השיפוץ שנערך בדירה הינו צביעה שאינה לוקחת פרק זמן כה רב המצדיק תשלום שכר דירה.

זאת ועוד, כפי שקבעתי אין להשית עלותה על כתפי הנתבעים, מה גם שלא ברור כלל כמה זמן לקח לתובעים למצוא שוכרים חדשים לדירה, והאם לא ניתן היה לצבעה בפרק זמן זה עד לכניסת שוכרים חדשים, כאשר צביעה לא אורכת זמן רב. עוד אציין שהתובעים בסיכומיהם כלל לא טענו בדבר תשלום שכר דירה ועל כן כלל הנראה זנחו הטענה.

1. בכל הנוגע לתשלומי ארנונה ומים – הנתבעים הסכימו לשלם החלק היחסי עד לעזיבתם. הנתבעים לא הציגו כל ראיה לכך ששילמו חשבונות קודמים כפי שפורט על ידי התובעים. בהתאם לקבלות שהוצגו על ידי התובעים וכאשר לא קיבלתי כל הוכחה לכך שהנתבעים שילמו סכומים אלה, סבורני שיש לחייב הנתבעים בסך של 742 ₪ בגין ארנונה וסך של 214 ₪ חשבון מים.
2. שיק הבטחון- כעולה מהמסמכים שיק הבטחון הופקד ביום 27.4.17. משכך לא ניתן לקבל טענת הנתבעים שהשיק הופקד טרם עזיבתם את המושכר. עם זאת התובעים לא פנו במכתב והודיעו לנתבעים שמפקידים את שיק הבטחון.

האם היה מקום להפקדת שיק הבטחון?

מהאמור לעיל עולה שלא היה כל מקום להפקדת שיק הבטחון, כאשר לא הוכח כלל שהנתבעים הפרו התחייבותיהם וגרמו לנזק שאינו בלאי סביר וכאשר התובעים למעשה כלל לא הציגו כל קבלות לשיפוץ שערכו בדירה, למעט צביעתה , שאינה כלל באחריות הנתבעים, ושאף לגביה לא הוצגה כל קבלה.

משכך סבורני שהתובעים פעלו שלא כדין בהפקדת שיק הבטחון על סך 20,000 ₪ כאשר כל הנזק שנגרם ע"י הנתבעים כפי שקבעתי לעיל הינו בסכומים נמוכים עד מאוד.

1. לאור כל האמור לעיל על התובעים להשיב לנתבעים את הסך של17,174 ₪. מאחר ולטעמי התובעים פעלו שלא כדין בהפקדת שיק הבטחון למעשה תביעתם נדחתה, והתביעה שכנגד התקבלה בחלקה הגדול, אזי יש מקום שהתובעים ישלמו הוצאות הליך זה לנתבעים בסך של 4,000 ₪.

ניתן היום, ה' אב תשע"ח , 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים