1. התובע הינו תושב כפר דיר חנא ומכהן בתפקיד מנהל מחלקת הגביה במועצה המקומית דיר חנא ובכל עת רלוונטית לתביעה זו היה הבעלים ו/או המחזיק בבית הנמצא באותו כפר הבנוי על חלקה הידועה כחלקה 76 מגוש 19418 הרשומה ע"ש מספר שותפים (להלן: "הבית").

2. הנתבע הינו תאגיד מים שהוקם עפ"י חוק, שהיה אחראי, בכל עת רלוונטית לתובענה זו, על אחזקת מערכת המים והביוב, בין היתר, בכפר דיר חנא.

3. ביום 18.6.17 התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע ע"ס 50,000 ₪.

התובע טען בתביעתו כי בתאריך 3.12.12 הנתבע ביצע עבודות חפירה והתקנת מערכת מים וצנרת חדשה בשכונה בה ממוקם הבית של התובע.

נטען גם כי ביום 5.12.12 התובע גילה כי ביתו הוצף במים ולאחר שהוא פנה למר עבאס ג'מאל (להלן: "מר ג'מאל"), שהוא עובד המועצה המקומית דיר חנא ועובד התאגיד (הנתבע), מר ג'מאל ביקר במקום ומצא כי נמצא חצץ במד המים שאליו מחובר הבית ובתוך ברז המים שהתקין הנתבע לפני מד המים דבר שמנע סגירת זרימת המים לבית התובע.

מר ג'מאל סגר את הברז הראשי של השכונה ,פירק את מד המים והברז המותקן לפניו וביצע שטיפה וניקיון למערכת.

4. תביעה זו הוגשה כעבור יותר מ-5 שנים מיום התרחשות ההצפה בבית התובע (!!!), אליה צורפה חוות דעת מטעם השמאי מר סאמי חוראני שנערכה ביום 5.8.16 והתבססה על ביקור בדירה בסמוך לאחר התרחשות התאונה ותמונות שנעשו באותה עת.

5. השמאי חוראני העריך את הנזקים שנגרמו לבית התובע בסך 50,000 ₪, סכום שנתבע בכתב התביעה בתוספת 5,000 ₪ בגין הוצאות ועוגמת נפש שנגרמו לתובע.

6. לחוות דעת השמאי חוראני לא צורפו קבלות/חשבוניות או מסמכים כלשהם המעידים על עלות התיקונים שנעשו ע"י התובע בבית.

סכום התביעה כלל אובדן דמי שכירות לבית בסך 10,000 ₪ בגין 4 חודשים על אף שהוכח שהבית לא היה מושכר באותה עת.

7. הנתבע הגיש כתב הגנה והתכחש לנזקים הנטענים ע"י התובע ועל בעלותו של התובע על הבית, וטען כי התובע הפנה דרישה לנתבע אך ורק בשנת 2016 ושמאי מטעם הנתבעת מר ג'מאמעה ראמי העריך את נזקי התובע בסך 920 ₪ בלבד ונטען כי השמאי ג'מאמעה ביקר במקום ביום 12.10.17 וזיהה כי בגבול חלקת התובע קיים חיבור המים הנדון בתביעה אשר כלל מגוף (שסתום ניתוק) ומד מים בלבד, כאשר ממד המים נמשך צינור ישירות לבית ללא כל שסתום ניתוק לאחר מד המים. נמצא שקיים קו ראשי אליו מחובר שסתום המים לאחריו נמצא מד המים וממנו יוצא קו המים המספק מים לבית.

הנתבע טען כי החיבור הנ"ל אינו תקני והוא מנוגד לחוקים ולתקנות ולמל"ת (הוראות למתקני תברואה) וכן לתקן הישראלי.

הנתבע טען גם כי עפ"י התקנות והתקנים קיימת חובה על התובע להתקין שסתום מים לפני מד המים ואחריו, כאשר בבית התובע הותקן אך ורק שסתום אחד ע"י הנתבע לפני מד המים ולא הותקן שסתום נוסף ע"י התובע לאחר מד המים.

לטענת הנתבע אסור לתובע לגעת בשסתום המים שהותקן על ידו לפני מד המים המיועד לניתוק המים בזמן טיפול/החלפת מד המים ואם התובע היה מתקין שסתום נוסף תקני לאחר מד המים, סגירתו היתה מונעת את זרימת המים לבית ומונעת את הנזק הנטען לבית.

נטען גם שהנזק הנטען נגרם עקב רשלנותו של התובע.

8. הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

מיותר לציין כי במידה ויוחלט שלא היתה כל רשלנות מטעם הנתבע להתרחשות ההצפה, מיותר יהיה לדון בשאלת גובה הנזק.

דיון והכרעה בשאלת האחריות לאירוע ההצפה:

9. אין חולק שהנתבע התקין שסתום ניתוק לפני מד המים שיועד להתחברות הבית לרשת המים.

כמו כן, אין מחלוקת שלא הותקן שסתום ניתוק נוסף לאחר מד המים וכי נמשך צינור ישירות ממד הבית ועד לבית ללא כל שסתום.

10. טענת הנתבע שסתום הניתוק שהותקן על ידו לפני מד המים נועד לצרכי המד הינה נכונה והגיונית, הרי, כל פעם שהנתבע יצטרך להחליף או לתקן את המד הוא יוכל לעשות כן ע"י ניתוק המים באמצעות אותו שסתום, אחרת הוא יצטרך לסגור את השסתום השכונתי ולהשאיר בתים רבים מנותקים ממים.

11. הגיוני שכל צרכן המתחבר למערכת המים יתקין שסתום ניתוק נוסף לאחר מד המים, ככל שכל פעם שירצה לנתק את המים מביתו, הוא יעשה זאת באמצעות אותו שסתום ניתוק.

12. המונח "מערכת מים" הוגדר בסעיף 1 של חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א – 2001 כדלקמן:

"צנרת ומתקנים אחרים להפקה, להולכה ולאספקה של מים, לרבות מתקני אחסון, אגירה, מדידה וויסות לחץ, ומתקנים לטיוב המים ולטיפול בהם, למעט מתקנים כאמור הנמצאים בחדרי הצרכן אחרי מד המים...".

מנוסח זה ניתן ללמוד שסתום הניתוק המותקן לפני מד המים הינו חלק ממערכת המים הנמצאת בשירות ובאחריות הנתבע ואין לתובע כל זכות במערכת הנ"ל ואף אין לו להסתמך על מערכת מים זו כולל שסתום הניתוק בכדי לנתק את המים של ביתו.

יוצא שבמידה והתובע ירצה פעם לנתק זרם המים מביתו, עליו לדאוג להתקנת שסתום ניתוק על חשבונו בחצריו לאחר מד המים.

13. עפ"י כלל 26ב(א) לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות) תשע"א – 2011 אדם המבקש לחבר לראשונה נכס בתחום החברה למערכת המים, עליו להגיש בקשה על כך בכתב וישלם את התעריף לחיבור מד מים בנכס שחובר לראשונה.

לבקשתו יצרף תכנית של תשתית המים הפרטית וכן את כל האישורים הנדרשים על פי דין לחיבור הנכס למערכת המים.

כלל זה מפנה אותנו לתקנות חוק תכנון ובניה, מתקני תברואה הקובעות שקיים צורך בהתקנת שסתומי ניתוק לפני מד המים ואחריו.

יוצא שקיים חובה על הצרכן לדאוג להתקנת שסתום ניתוק לאחר מד המים ועל חשבונו.

14. בפסק הדין שניתן ע"י השופט אלעד טל בתיק 3016-03-13 נקבע כי: "אחריותו של התאגיד הינה "למערכת המים", שלא בתחום חצרי הצרכן, בלבד. על פי לשון החוק קו הגבול בו מסתיימת אחריותו של התאגיד מצוי בחלק של מד המים ממנו זורמים המים בצינור לכיוון הצרכנים, ואז מתחילה אחריות צרכני המים".

השופט טל למד זאת מהוראת סעיף 23(א)(4) לחוק הנ"ל, כאשר הטיל המחוקק על התאגיד את החובה לדאוג לתפעול ולאחזקה תקינים של מערכת המים.

15. מכל האמור לעיל עולה כי שסתום הניתוק שהותקן ע"י התאגיד לפני מד המים במצב רגיל אמור להיות פתוח על מנת לספק מים לנכס התובע וסגירתו מיועדת אך ורק לטיפול במד המים.

16. לא נטען ולא הוכח כי התובע סגר את שסתום הניתוק שלפני מד המים ובכך הוא סמך שזרם המים לביתו נותק. גם אם הדבר היה נטען ומוכח, הרי שסתום זה לא הותקן לשירות הצרכן, אלא אך ורק לפעולותיו של הנתבע.

17. גם אם נניח שהסתום הנ"ל היה תקול, לא ברור ולא מובן מדוע מערכת המים בשטח הפרטי של התובע ובתוך ביתו לא פעלו כראוי באופן שההצפה לא היתה מתרחשת.

18. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל רשלנות מטעם הנתבע שיחוב על פיה כלפי התובע.

מה עוד שהתקלה שהיתה בשסתום (הצטברות אבנים) אינה צפויה ואינה יוצרת אחריות כלשהי מטעם הנתבע כלפי התובע.

19. אשר על כן ובהעדר כל רשלנות מטעם הנתבע, אני מורה על דחיית התביעה.

20. אינני מוצא את עצמי פטור מלהביע את תמיהתי על השיהוי הרב בהגשת התביעה (יותר מ-5 שנים).

21. על אף התוצאה שאליה הגעתי ולאור הנזקים שנגרמו לתובע ולהוצאות שהוציא, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/2, נ/1 בתיק.

ניתנה היום, כ"ה אייר תש"פ, 19 מאי 2020, בהעדר הצדדים.