בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונה בין אופנוע נהוג ע"י התובע לבין רכב פרטי נהוג ע"י הנתבע 1.

המחלוקת בין הצדדים היא האם הרכב סטה ימינה לנתיב נסיעת האופנוע, חצה את נתיבו לעבר אי התנועה, כי החליט ברגע האחרון לסטות למחלף חבצלת, בשל פקק התנועה, בלי שראה אותו, וכך נגרמה ההתנגשות בין חזית האופנוע לבין הדלת הימנית קדמית של הרכב – כגרסת התובע; או שהאופנוע הגיע משולי הכביש מימין לעבר הנתיב הימני בו נסע הנתבע 1 ופגע בדלת הימנית שלו בגלל שהיה אוטובוס מאחורי הרכב והוא לא ראה את הרכב – כגרסת הנתבע.

לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים, תמונת זירת האירוע בה נראה מיקום הרכבים לאחר התאונה, תמונות הנזק לכלי הרכב, הודעות הנהגים למשטרה ולחברת הביטוח, התרשמתי כי הסיבה לתאונה היא סטיה ימינה של הנתבע 1 אל אי התנועה, כ אשר תוך כדי הסטיה נכנס הרכב לנתיב נסיעת האופנוע, מבלי שראה אותו מגיע מאחוריו. אילו היתה גרסת הנתבע 1 נכונה, והנתבע 1 נסע ישר בנתיבו, לא היתה כל סיבה שהאופנוע יפגע בעוצמה בדלת הימנית שלו, כי היה יכול בקלות להטות מעט את הכידון ימינה ולהמשיך לנסוע על אי התנועה.

עם זאת, התרשמתי כי האופנוע נסע מימין לטור הרכבים בו נסע הנתבע ולא במרכז הנתיב, ועל כן יש לו תרומת רשלנות לקרות התאונה. עם זאת האשם העיקרי מוטל על הנתבע אשר היה צריך לצפות תנועת כלי רכב דו גלגליים בעת ביצוע סטיה ימינה מהנתיב, ולא לעשות כן כאשר מאחוריו אוטובוס החוסם לו את שדה הראיה.

אני מחלקת את האחריות הן בתביעה והן בתביעה שכנגד באופן ש-75% מוטל על הנתבע 1 ו-25% על התובע.

בהתאם לכך ישאו הצדדים בחלק היחסי של נזקי צד השני, בתביעה ובתביעה שכנגד.

לאור התוצאה, הנתבעים ישאו בשכ"ט ב"כ התובע בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ט, 06 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.