25 מאי 2020

1. לפנינו תביעתם של Isshag Gebril Abdelrahim, ו-Hamid Da Woud Eisa, נושאי דרכונים זרים (להלן- התובע 1 ו- התובע 2, בהתאמה), אשר הועסקו על ידי קטו שירותי כ"א וסחר בע"מ (להלן – קטו או החברה), בחצרי מפעת 1965 (1987) בע"מ (להלן – מפעת), לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת העסקתם וסיומה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:

1. מפעת הינה חברה בפריסה ארצית העוסקת במתן שירותים מוניציפאליים של עבודות פינוי אשפה ברשויות מקומיות. מפעת מפעילה תחנת מעבר לקליטה, הפרדה, מיון, מחזור, קצוץ גזם, שינוע והטמנה של פסולת ביתית, גזם וגרוטאות.
2. קטו סיפקה למפעת עבודות מיון אשפה וגזם - כחלק מהפעלת קו מיון להפרדת פסולת ביתית אשר ממוקם בתחנת מעבר השרון [להלן - האתר או התחנה) המופעלת ונמצאת בשליטתה של מפעת.
3. מר אחמד קטו (להלן – מר קטו) הינו בעל מניות בקטו.
4. בין מפעת לקטו לא נחתם הסכם העסקה.

העדים

1. ביום 18.11.19 התקיים דיון הוכחות.

מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם. מטעם מפעת העיד מר אבישי עזריאלי, מנהל התחנה (להלן – אבישי), ומטעם החברה העיד מר קטו.

מר חד'יגה מוחמד (להלן – חדיג'ה) לא התייצב לדיון.

טענות התובעים

1. התובע 1 טען כי הועסק בחצרי מפעת באמצעות קטו בשתי תקופות- האחת, החל מחודש 11/14 ועד לחודש 8/2015, משך 9 חודשים, ושניה, החל מיום 1.4.16 ועד ליום 30.4.17, משך 13 חודשים- ובסך כולל של 22 חודשי עבודה.
2. התובע 2 טען כי הועסק בחצרי מפעת באמצעות קטו החל מחודש 10/14 ועד לחודש 5/17, משך 32 חודשי עבודה.
3. התובעים טענו כי עבדו במתכונת של שישה ימים בשבוע. לראשונה בתצהיריהם טענו כי עבדו גם בשבתות. התובע 1 טען כי לעיתים עבד בשבתות ואילו התובע 2 טען כי עבד לפחות 3 שבתות בחודש.
4. עוד טענו התובעים כי קטו הפיקה לתובעים תלושי שכר פיקטיביים, עבור חלק משכרם בלבד. כן טענו התובעים כי מפעת וקטו הינן מעסיקות במשותף לפיכך יש לחייבן במשותף בתשלום זכויותיהם הסוציאליות.
5. על מפעת הייתה מוטלת החובה לקלוט את התובעים לשורותיה בתום 9 חודשי עבודה בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, על כן היא אחראית לתשלום זכויותיהם הסוציאליות, לכל הפחות החל מהחודש העשירי להעסקתם.
6. התובעים הוסיפו וטענו כי מר קטו הפר את חוקי המגן ויש לבצע הרמת מסך במקרה זה בהתאם להוראות חוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן – חוק החברות) ומר חדיג'ה היה מנהלם הישיר בתקופת העסקתם, מטעם קטו.

טענות הנתבעים

1. מפעת טוענת להעדר עילה כנגדה הואיל ולגרסתה קטו העניקה לה את שירותיה כקבלן עצמאי ומדובר במיקור חוץ של שירותים בענף שאינו נכלל בגדר עבודות ניקיון ותחזוקה.
2. קטו ומר קטו טוענים כי דין התביעה להדחות על הסף בשל היעדר יריבות, שכן מעולם לא העסיקו את התובעים ולא מתקיימת ביניהם מערכת יחסים של עובד ומעסיק. לטענתם התובעים אינם מוכרים להם ואינם מועסקים על ידם וכן תלושי השכר שהמציאו התובעים הינם מזויפים.

מהלך ההתדיינות

1. בקשתם של התובעים לאיחוד תיקים התקבלה ביום 25.1.2018 על ידי סגנית הנשיאה, כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר.
2. חדיג'ה לא הגיש כתב הגנה ובקשתם של התובעים למתן פסק דין בהיעדר הגנה נדחתה ביום 24.7.18 , על ידי כבוד השופטת אירית הרמל.

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר כי כעולה מחומר הראיות בתיק, ובפרט מדוחות האיכון שהציגו התובעים עצמם, אשר ניטרו את שיחותיהם הנכנסות והיוצאות, גרסתם אינה איננה עולה בקנה אחד עם נתוני הדוחו"ת כפי שיפורט בפסק הדין.
2. מצדן של הנתבעות, נדמה כי הן עשו כל שביכולתן על מנת להכשיל את התביעה בדרך לא דרך, בלשון המעטה- הכחשתה הגורפת של קטו להעסקתם של התובעים, על אף קיומם של תלושי שכר שהפיקה, ללא הבאת ראיות לסתור נכונותם; אי התייצבותו של חדיג'ה לעדות בפני בית הדין; עדותו המתחמקת של מר קטו; וכן הבאת עדותו של אבישי אשר בדיון הוכחות בלבד הסתבר כי היה מנהל האתר משך 3 חודשים בלבד, בניגוד לאמור בתצהירו. כל אלו הובילו את החקירה פעמים רבות למבוי סתום.

זהות המעסיק

1. התובעים מצהירים כי במהלך תקופות ההעסקה הנטענות על ידם, הם בצעו עבודתם אך ורק באתר:

"הייתה לי הסעה קבועה לאתר מיון הפסולת, גרתי בקלנסוואה בדירה שהנתבעים סייעו לנו בשכירותה, ועבדתי באתר של מפעת (אתר השרון)".

(תובע 1, סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית, תובע 2, סעיף 12 לתצהיר עדות ראשית, ההדגשה אינה במקור).

"לאורך כל תקופת העסקתי, עבדתי אך ורק בחצירי הנתבעת 1 מיינתי פסולת עבורה ושהייתי בחציריה ימים רבים, כל השבוע, וביצעתי עבודתי נאמנה עבורה".

(תובע 1, סעיף 21 לתצהיר עדות ראשית, תובע 2, סעיף 24 לתצהיר עדות ראשית, ההדגשה אינה במקור).

וכן-

"... אין חולק כי עבדתי עבור הנתבעת 1 שהייתי שם כל התקופה...."

(תובע 1, סעיף 23 לתצהיר עדות ראשית, תובע 2, סעיף 26 לתצהיר עדות ראשית, ההדגשה אינה במקור).

1. כך אף העידו בפני בית הדין (הטעויות במקור):

"ש. חוץ מעבודה של מיון זבל עבדת בעוד מקום?

ת. לא.

ש. העבודה שלך הייתה במיון זבל?

ת. כן, אנחנו עובדים שם בחברה ועושים מיון של זבל וברזל."

(תובע 1, פרוטוקול, ע"מ 7, שורות 22-19, ההדגשה אינה במקור).

....

"ש. אני אומר לך בתור עובדה שבמפעת לא עובדים שבתות?

ת. יום שבת אני עובד באותו אתר.

ש. יכול להיות שחדישה העסיק אותך באותר אתר?

ת. לא.

ש. האם פעם טענת שעבדת במקום אחר ולא במפעת?

ת. לא. באותו מקום עבדתי.

ש. זה נכון שבחיים לא טענת לאתר אחר גם לא בהליך הזה?

ת. אני עבדתי שם וזהו סיימתי לעבוד שם."

(תובע 2, פרוטוקול, ע"מ 21, שורות 28-21, ההדגשות אינן במקור).

...

"ש. אתה מודע לכך שעבדאל רחים ואתה גם מצהיר שהוא החבר שלך. אתה בטוח שעבדת בתל מונד? אתה יכול לתאר לי את האתר הזה?

ת. כן, קרוב לבית סוהר. אני עבדתי בזבל במפעת באותו מקום ולא במקום אחר."

(תובע 2, פרוטוקול, ע"מ 22, שורות 6-4).

1. בסיכומי התובעים, חוזר ושב בא כוח התובעים על טענה זו, לפיה התובעים עבדו בתקופות הנטענות על ידם באתר בלבד (סעיף 3 לסיכומי התובעים).
2. עיון בדוחות האיכון של התובעים מלמדנו כי אין שחר לטענות אלו. אמנם, התובעים שהו באתר בחלק מן התקופות הנטענות על ידם, אך עיון קצר בדוחות מלמד כי עבודתם באתר לא הייתה בלבדית, וכי הם עבדו במקומות רבים נוספים באופן תדיר. כך למשל, תובע 1 עבד באתרים עם נקודת ציון בשם "הירקון 65, בני ברק", "מלון קולוני" בבת ים, "בית אבות משען" בתל אביב יפו, מושב עזריאל, אברבנאל 99, בני ברק, קניון דרורים ועוד; תובע 2 עבד במושב עזריאל, "קניון השרון", "צור נתן", "קניון דרורים", "בית הלורדים על תורן", "ינוב ליד בית אריזה אסיף" ועוד. נציין, כי מדובר ברשימה מצומצמת וחלקית בלבד. דוח האיכון מראה בבירור שלא רק שלא עבדו באתר בלבד, אלא כי בתקופות ההעסקה הנטענות עבדו באתרים רבים ברחבי הארץ. לא מן הנמנע כי העסקה זו נעשתה באמצעות מספר מעסיקים.
3. כפי העולה מדוחות האיכון של תובע 1 , לרוב, עבודתו באתר לא נעשתה בימים רציפים. באשר לתובע 2, גם בימים בהם עבד באופן רציף באתר, עבודתו התבצעה פעמים רבות במקומות נוספים, כך ששהה במספר אתרים באותו היום. זאת ועוד, דוחות האיכון של התובע 2 פוצלו לשתי תקופות עם מספרי טלפון שונים, כאשר אף לא ניתן הסבר באשר לשינוי מספר הטלפון של התובע 2, אם בכלל.
4. זאת ועוד, על אף שתובע 1 טוען כי הועסק באתר החל מחודש 11/14 ועד לחודש 8/15, על פי דוחות האיכון, לא ביקר בתקופה זו באתר ולו פעם אחת. דהיינו, טענתו זו נטולת אחיזה במציאות.
5. נעיר, כי נטל ההוכחה הינו על התובעים, ולפיכך היה עליהם להציג מסמך המפרט את עיקרי טענותיהם תוך הדגשת דברי סימוכין מתוך דוחות האיכון. עם זאת, הם בחרו להגיש אלפי עמודים עם נקודות איכון שונות, ללא הסבר וללא כל נימוק. בית הדין איננו לבלרם של התובעים, ואין מוטל עליו לנבור בדוחות האמורים בניסיון להפריד מוץ מן התבן.
6. אם כן, דוחות האיכון שהציגו התובעים מקעקעים את גרסתם לפיה עבדו במשרה מלאה בחצייה של מפעת. לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם כי מפעת הייתה מעסיקתם בפועל, נהפוך הוא. משכך, תביעתם כנגד מפעת לתשלום זכויותיהם הסוציאליות- נדחית.
7. יתר על כן, נוכח הדברים האמורים, אין בידנו לכמת את הרכיבים שנתבעו על ידי התובעים, המבוססים על העסקה מלאה בחצריה של מפעת בתקופות ההעסקה הנטענות על ידם. דהיינו, תביעתם של התובעים לרכיבים הבאים: דמי חגים וגמול שעות נוספות - נדחית.
8. כאמור, קטו מתכחשת כליל לעסקת התובעים. נקדים ונאמר, כי לאחר בחינת חומר הראיות וטענות הצדדים, הגענו לידי מסקנה כי התובעים הועסקו על ידי קטו, כפי שיפורט להלן.
9. קטו ומר קטו טענו בכתבי הגנתם כי דין התביעות כנגדם להידחות על הסף בשל היעדר יריבות שכן מעולם לא העסיקו את התובעים. הם תלו יהבם בטענה כי תלושי השכר שהמציאו התובעים הינם מזויפים. לא מצאנו כל בסיס לקבל טענה זו, שכן הם לא הובאה אף ראיה או ראשיתה על מנת לתמוך טענתם זו. הכלל הוא כי תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם, אלא אם מוכח אחרת [ע"ע (ארצי) 2635-01-15 מחמוד מוחמד – אליהו שורי (23.1.2018)]. לדידנו, לא די לה לקטו, בהגשת תלונה במשטרה על זיופם של תלושי השכר שהמציאו התובעים על מנת לשלול נכונותם. התובעים הגישו תלושי שכר בהם כתוב שחור על גבי לבן את שמה של החברה וכן מספר תיק הניכויים של החברה. קטו יכלה להוכיח זיופם על ידי הצגת ראיה כי מספר תיק הניכויים המנוי בטופס הינו שגוי. בנוסף, את התלושים ערך רואה החשבון מר משה נאמן (להלן- רו"ח נאמן). בהתאם, דוח ריכוז נתוני השכר שצורף לתצהיר עדות ראשית מטעם קטו ומר קטו חתום גם הוא על ידי רו"ח נאמן. דהינו, אין ספק כי רו"ח נאמן הוא זה שערך את התלושים, ומי שסיפק שירותים לקטו באותה עת. ככל שאכן התלושים זויפו ,לא ברור מדוע נמנעה הנתבעת מהצגת מסמך מאת רו"ח נאמן על פיו התלושים של התובעים לא נערכו על ידו , ואף לא זומן הוא לעדות בסוגיה זו.
10. יוער, כי אין בהכחשה גורפת של העסקת התובעים כדי להואיל לקטו ומר קטו, מבלי שהובאו ראיות מספקות לכך. נתבעות אלו נמנעו במופגן מהבאת עד רלוונטי על מנת לנסות ולהפריך את טענותיהם של התובעים. במקרה זה חלה החזקה הראייתית לפיה ככל שהיה מתייצב עד (ובמקרה דנן- עד רלוונטי) מטעמה של קטו, דבריו לא היו תומכים בגרסתה, לפיה לא העסיקה את התובעים, אלא היו תומכים דווקא בגרסת התובעים לפיה הועסקו על ידי קטו.
11. יתרה מכך, אין מחלוקת כי קטו הייתה ספק של מפעת במהלך תקופת ההעסקה (סעיף 7.3 לכתב הגנתה של מפעת). לפיכך, נוכח דוח האיכון שהוצג בפנינו על ידי בא כוח התובעים מהם עולה כי בחלק מתקופת ההעסקה הנטענת הם שהו באתר וכן בהתחשב בתלושי השכר מאת קטו שהמציאו התובעים, התוצאה היא כי קטו העסיקה את התובעים.
12. למעלה מן הצורך, נציין, כי אנו למדים מחשבוניות שהוציאה קטו למפעת כי סך המשמרות המדווח היה גבוה בהרבה מן העובדים עליהם הצהירה באותה עת. דוגמה לכך עולה מדוח ריכוז נתוני שכר החתום על ידי רו"ח נאמן- כך, למשל בחודש נובמבר 2016 דווחו 6 עובדים בלבד, ובאותה עת הגישה קטו חשבוניות (חשבוניות 85 ו-86) עם דרישת תשלום עבור סך כולל של 725 משמרות. הכיצד 6 עובדים מבצעים 725 משמרות בחודש? קטו לא ספקה כל תשובה ולו במרומז כיצד נעשה הדבר. מכאן עולה כי , אין באי הופעתם של התובעים ו/או חדיג'ה בדוח ריכוז משכורות השנתי לשנת 2017, כדי להוכיח כי קטו לא העסיקה אותם.
13. לנוכח דיוננו לעיל, אנו מכריעים כי קטו הייתה מעסקיתם של התובעים בתקופות ההעסקה שיפורטו בהמשך.
14. באשר לתביעתם של התובעים כנגד חדיג'ה, נאמר כי גם אם היה עולה בידי התובעים להוכיח את הקשר של חדיג'ה לעבודתם, משמדובר בעובד שכיר שהיה מנהל מטעם קטו לטענתם, לא ברורה העילה כנגדו והאם קיימת יריבות כלשהי בינו ובין התובעים. הדבר אף לא פורט על ידם בכתב תביעתם המתוקן, בו הוסיפו את שמו בלבד לשמות הצדדים. לפיכך, תביעתם כנגד חדיג'ה- נדחית.

מהו צו ההרחבה החל על העסקת התובעים?

1. לטענת התובעים, על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון, 2014 (להלן - צו הרחבה בענף הניקיון), ולחילופין על יחסיהם חלות הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותים כוח אדם, 2004 (להלן - צו הרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם), ולפיכך יש לחשב את זכויותיהם בתיק זה בהתאם לאחד מן הצווים המנויים לעיל.
2. בבואנו לבחון תחולתו של צו הרחבה מסוים, יש לסווג את העסק של המעסיק שלפנינו [דיון נג/125-3 (ארצי) אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ (30.11.93)]. בנוסף, ניתן להסתמך על סיווגו הענפי של מפעל בהסתמך על קובץ הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [דבע נו/ 3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי מוחמד עבד אלעזיז (4.12.96)]. הנטל להוכיח תחולתו של הסכם קיבוצי או צו הרחבה מוטל על הטוען לתחולתו, ובמקרה דנן- מוטל על כתפיהם של התובעים [ע"ע (ארצי) יפה אפרימי – לילה עבד לעיל (9.7.2000)].
3. באשר לתחולה של צו ההרחבה בענף הניקיון- טענה זו של התובעים נטענה בעלמא ללא כל ביסוס וללא עריכת אבחנה בין הנתבעות. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי מפעת מפעילה תחנת מעבר לקליטה, הפרדה, מיון, מחזור, קצוץ גזם, שינוע והטמנה של פסולת ביתית, גזם וגרוטאות, וכי התובעים עבדו במיון פסולת באתר במהלך עבודתם, כך העידו בפני בית הדין (תובע 1, פרוטוקול, ע"מ 7, שורות 22-21, תובע 2, פרוטוקול, ע"מ 15, שורות 15-10). על פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011 (אשר החליף את הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993), פעילות התובעים משויכת לענף מחזור (והשבה) של חומרים [(ענף ראשי 38 (איסוף, טיפול וסילוק של אשפה ופסולת; מחזור והשבה של חומרים), ענף משנה 383, תת ענף 3830)]. דהיינו, תחום עיסוק זה אינו מנוי בענף שירותי הניקיון המנוי בענף ראשי 81 לסיווג האחיד כאמור. לפיכך, ברי כי עבודתם של התובעים איננה עבודת ניקיון, ולכן מפעת, ולבטח קטו, אינן יכולות להיחשב כמעסיקות בענף הניקיון, ואין תחולה במקרה דנן להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון.
4. נעיר, כי בסיכומי התובעים נטשו הם את טענתם זו לתחולת צו ההרחבה בענף הניקיון. כמו כן, בעוד שבתצהירים הם טוענים כי קטו הינה קבלנית שירות בתחום הניקיון בעלת רישיון מס' 4316, בסיכומיהם הם מציינים כי קטו מחזיקה ברישיון למתן שירותי כוח אדם שמספרו 1589, טענות שלא נסתרו על ידי הנתבעים.
5. נדגיש כי קטו מעולם לא הכחישה את טענת התובעים לפיה היא חברת כוח אדם ולא טענה כי היא לא עוסקת כקבלן כוח אדם. מר קטו בעדותו, אף העיד כי החברה מספקת שירותי כוח אדם, כדלקמן:

"ש. מה סיפקתם למפעת כל חודש?

ת. 9-10 עובדים.

ש. אז יש לכם בממוצע בחברה 9-10 עובדים?

ת. כן."

(פרוטוקול, ע"מ 24, שורות 25-24).

וכך גם אבישי:

"ש. חב' קטו סיפקה לכם עוד שירותים חוץ מ-12 עובדים?

ת. לפי מה שידוע לי לא."

(פרוטוקול, ע"מ 28, שורות 31-30).

1. על יסוד כל האמור לעיל , אנו קובעים כי חברת קטו הינה חברת כוח אדם, ולפיכך יחולו במקרה דנן הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם.

הרמת מסך כנגד מר קטו

1. התובעים טוענים כל אחד בכתב תביעתו כי הועסקו בשורות קטו תוך שלילת זכויותיהם באופן גורף, ותוך הפרה בוטה של כל חוקי המגן (סעיף 25 לכתב התביעה של התובע 1, סעיף 27 לכתב התביעה של התובע 2). לגישתם מדובר במקרה מובהק של חוסר תום לב והפרה בוטה של חובת האמון כלפי עובדיהם, הפרה המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות.
2. הוראת החוק החלה על עניינו היא סעיף 6 לחוק החברות. הסעיף מונה את המקרים המצדיקים הרמת מסך על ידי בית המשפט:

"(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."

1. לשון הסעיף קובעת באופן ברור כי הרמת מסך ההתאגדות תעשה במקרים חריגים בלבד המנויים בסעיף. נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כבוד השופטת ורדה וירט ליבנה, חזרה על הלכה זו וקבעה כי על מנת לחייב בעל מניות בחובות החברה יש להניח תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך [בר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ ואיציק אנקוניה – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.06)].
2. אין מחלוקת בעניינו, כי מר קטו הינו הבעלים של קטו (תצהיר עדות ראשית של מר קטו, סעיף 2). עם זאת, לא ברורה מעורבותו בקטו וכן בהעסקת התובעים בפרט, ובעדותו חזר ושב על טענתו כי איננו מעורב בענייני החברה (פרוטוקול, ע"מ 23, שורה 33, ע"מ 24, שורות 3-1, ע"מ 25, שורות 28-16).
3. התובעים טענו כי מר קטו הינו מעסיקם הישיר אך מעדותם עולה כי הם אינם מכירים כלל את מר קטו (תובע 1, פרוטוקול, ע"מ 13, שורה 32, ע"מ 33, שורות 1-3, תובע 2, פרוטוקול, ע"מ 20, שורות 10-1, שורות 17-16), התובעים אף לא הביאו ראיות לתמוך טענותיהם.
4. במקרה דנן, כעולה מן החומר המונח לפנינו, אין מדובר במקרה חריג המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. חרף הפגמים בהתנהלותה של קטו, אין בה כדי להצדיק מתן תרופה קיצונית זו, אשר שמורה היא למקרי ה"חולי" המתאימים. לדידנו, אין די בעובדות העולות מן התיק על מנת להכריע בכך, ולבטח שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת. בהתאם לכך התביעה כנגד מר קטו, נדחית.

תקופת ההעסקה

1. לנוכח טענותיהם נטולות הבסיס אשר הופרכו על ידי ראיות התובעים עצמם כי עבדו באתר בלבד, משך כל תקופות ההעסקה הנטענות על ידם, אין לנו אלא להסתמך על תלושי השכר שהציגו התובעים בקביעת תקופות העסקתם על ידי קטו.
2. נעיר, כי הומצאו לבית הדין רק חלק מן התלושים בתקופת ההעסקה הנטענת. כך, תובע 1 המציא 7 תלושי משכורת בלבד (מתקופת תקופת העסקה נטענת על ידו של 22 חודשים), ותובע 2 המציא 6 תלושים בלבד (מתוך תקופת העסקה נטענת של 32 חודשי עבודה).
3. בהתייחס לתאריך תחילת ההעסקה המנוי במרבית תלושי השכר שהמציאו התובעים, ואשר נכונותם לא נסתרה על ידי הנתבעים, אנו קובעים כי תקופות ההעסקה של התובעים הן כדלקמן:
4. תובע 1: 14 חודשי עבודה (ינואר 2016 עד פברואר 2017 (כולל)).
5. תובע 2: 13 חודשי עבודה (ינואר 2016 עד ינואר 2017 (כולל)).
6. ניגש כעת למלאכת בדיקת זכויותיהם הסוציאליות של התובעים והאם זכאים הם לפיצויים מאת קטו, בהתאם לתקופות ההעסקה כאמור כפי שנקבעו על ידנו.

תלושי שכרם של התובעים

1. סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן- חוק הגנת השכר), קובע כי מקום בו המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין תלוש שכר עד המועד הקבוע בחוק או תלוש השכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולן או חלקם, בית הדין רשאי לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק. תקרת הפיצויים נקבעה לסך של 5,000 ₪, כאשר בית הדין רשאי לקבוע פיצויים בסכום אחר מטעמים מיוחדים שירשמו.
2. מעיון בתלושי השכר עולה כי זהים הם בחלק רב מהתקופה, ואף התלושים של שני התובעים דומים זה לזה. הסכומים קבועים ברובם, בסכומים עגולים שאינם משתנים לרוב. כך לדוגמה, תלוש משכורת אפריל 2016 של תובע 2 הינו בסכום ברוטו של 4,500 ₪ וסכום הנטו הינו בסך 4,130 ₪. אותם הסכומים בדיוק מופיעים בתלושים של חודשים ספטמבר 2016 עד ינואר 2017. בדומה, התלושים של התובע 1 הינם בסכומים זהים (4500 ₪ ו-4130 ₪ בהתאמה) עבור חודשים ספטמבר 2016 עד ינואר 2017, ושני תלושים נוספים הינם בסכומים גבוהים יותר.
3. זאת ועוד, הרכיבים המנויים בתלושים אינם משתנים מדי חודש. אצל התובע 2 הרכיבים הינם בדרך כלל שכר יסוד, אש"ל, שכר דירה וביטוח רפואי, כך גם אצל התובע 1 מלבד שני תלושים בהם צוינו שעות נוספות שביצע תובע 1 (תלוש אוגוסט 2016 וכן תלוש פברואר 2017). אף השכר השעתי של תובע 1 משתנה לאורך תקופת ההעסקה כאשר בחודש 8/16 הוא עומד על 25.94 ₪, לאחר מכן יורד ל-25 ₪ בחודש9/16 ושוב עולה והפעם ל-30 ₪ בחודש 2/17. בתלושיו של תובע 2 השכר השעתי עומד על 25 ₪ ללא שינוי. יום הערך משתנה אף הוא לאורך תקופת ההעסקה במקרה של התובע 2.
4. נוסף לאמור לעיל, תאריך תחילת עבודתם משתנה בחלק מן התלושים, כך שאצל התובע 1, במרבית התלושים מנוי חודש ינואר 2016 ובשני תלושים נוספים מנויים החודשים מרץ 2016 ויולי 2016; אצל התובע 2 במרבית התלושים מנוי חודש ינואר 2016 ובתלוש אחד מנוי חודש מרץ 2016 כיום תחילת העבודה.
5. בחלק מן התלושים לא צוינו מספר ימי העבודה, וכן לא צוינו כלל מספר ימי המחלה של התובעים, וימי החופשה אינם מתועדים כהלכה כאשר מדי חודש נרשם כי לכל עובד נצבר יום חופש אחד וכי לא נוצלו ימי חופשה, וזאת ללא ביצוע צבירה.
6. יתר על כן, במרבית התלושים, קטו לא ביצעה הפרשות כדין, הן לרשויות השונות עבור ביטוח לאומי (למעט שקלים בודדים) ומס הכנסה, וכן לא ביצעה הפרשות לפנסיה ודמי הבראה בחלוף שנת עבודה בהתאם לדין.
7. משאין מדובר בהפרה חד פעמית אלא בהתנהלות נמשכת מצידה של קטו, כפי שזו משתקפת בתלושי השכר של התובעים, אנו קובעים כי קטו תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 1,500 ₪ בגין רכיב זה.

זכאות התובעים לפיצויי פיטורים ,פיצוי בגין אי עריכת שימוע ואי מתן הודעה מוקדמת

1. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, קובע כי עובד שעבד משך שנה אחת אצל מעסיק אחד במקום עבודה אחד ופוטר, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. עם זאת, לאחר בחינת טענותיהם וראיותיהם של התובעים, אין אנו מקבלים את גרסתם, וננמק. תובע 1 הציג וורסיות שונות וסותרות לנסיבות פיטוריו: בכתב תביעתו טען כי ביום 30.4.17 ניגש לשוחח עם מר קטו (הערה: וזאת בעוד שהעיד בפני בית הדין כי הוא לא מכיר אותו, ראו פרוטוקול: ע"מ 13, שורה 32, ע"מ 14, שורה 1), וביקש לקבל לידיו את מלוא תלושי השכר האמתיים, וכן בקש כי קטו תבטח אותו בביטוח רפואי. בנוסף, טען התובע 1 כי ביקש לקבל העלאת שכר. לטענת התובע 1 לאחר העלאת בקשותיו כאמור, מר קטו ביקש ממנו לעזוב לאלתר. לאחר מכן בתצהירו הוא שינה את גרסתו והצהיר כי ביקש את אותן הבקשות המנויות לעיל, אך הפעם, הפנה בקשותיו למר חדיג'ה ו"מר עבד" (תצהיר עדות ראשית של התובע 1, סעיף 32). בעדותו בפני בית הדין שינה את גרסתו פעם שלישית:

"ש. למה עזבת את העבודה?

ת. הייתי חולה.

ש. באיזה יום?

ת. חודש 03/17.

ש. אתה היית חולה ועזבת את העבודה?

ת. אני אמרתי לו שאני חולה , אמר אם אתה חולה אל תחזור.

ש. אין סיבה אחרת?

ת. אין שום סיבה אחרת."

(פרוטוקול, ע"מ 12, שורות 17-10).

1. באשר לגרסת התובע 2- בכתב תביעתו טען הוא כי ביום 15.5.17, ניגש אליו מר "עבד", מנהל מטעם הנתבעים והודיע לו כי אין צורך עוד בעבודתו ופיטר אותו לאלתר. בתצהירו חזר על טענה זו. נעיר, כי התובע 2 לא נחקר על נסיבות סיום העסקתו.
2. זאת ועוד, מלבד פירוט נסיבות הפיטורים (ובמקרה של תובע 1- שלוש גרסאות שונות לנסיבות אלו כאמור לעיל), התובעים לא הביאו אף ראשית לתמיכה בטענתם זו. הלכה פסוקה היא כי נטל הראיה מוטל על התובע להוכחת מעשה הפיטורים (ראו: ד"ר יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה (מהדורה רביעית) פרק 2 עמוד 6-8). בעניינו של התובע 1, טענותיו החלופיות באשר לנסיבות פיטוריו אף מחזקות את אי מהימנות גרסתו. לפיכך, אנו דוחים את תביעתם של התובעים בגין רכיב זה, אשר לא הוכחה. נוכח קביעתנו זו, מתייתר הדיון בשאלת גובה הפיצוי בשל אי עריכת שימוע ומתן הודעה מוקדמת , רכיבים להם התובעים אינם זכאים.
3. יחד עם זאת, אין קטו פטורה מהחובה לבצע הפקדות שוטפות לקרן הפיצויים בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח האדם. בדומה להוראות צו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק- 2016, גם כאן מחויב המעסיק בהפקדת 6% מן השכר לרכיב פיצויי פיטורין (ראו סעיף 3 לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני וכן סעיף 8.13.8 לצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם), החל מהחודש השביעי להעסקת העובד.
4. לפיכך, זכאים התובעים לסכומים הבאים:
5. קטו תשלם לתובע 1 בגין אי הפרשה לרכיב פיצוי פיטורים סך של 2,160 ₪ (6% X 8 X 4,500 ₪).
6. קטו תשלם לתובע 2 בגין אי הפרשה לרכיב פיצוי פיטורים בסך של 1,890 ₪ (6% X 7 X 4,500 ₪).

פדיון חופשה שנתית

1. על פי הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם החל מהשנה הראשונה יהיה זכאי העובד ל-13 ימי חופשה בשנה. נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה על ידי עובד ומכסת החופשה שנותרה לזכותו, מוטל על המעסיק [דב"ע לא 3-22 ציק ליפוט – חיים קסטנר (13.1.72)], משקבענו כי קטו העסיקה את התובעים, ולנוכח העובדה כי קטו הכחישה העסקתם ולא העבירה טענותיה בעניין, ברי, כי התובעים זכאים לפיצויים בגין אי פדיון ימי חופשה שנתית.
2. התובעים זכאים לפדיון ימי חופשה כמפורט להלן:

1. קטו תשלם לתובע 1 בגין רכיב זה את הסכומים הבאים: 3,017 ₪. (12 X 214.5 ₪ + 2 X 221.76 ₪).
2. קטו תשלם לתובע 2 בגין רכיב זה את הסכומים הבאים: 2,795 ₪. (12 X 214.5 ₪ + 1 X 221.76 ₪).

דמי הבראה

1. התובעים טוענים כי משך כל תקופת העסקתם, לא שולמו להם דמי הבראה כלל. אכן, טענה זו נתמכת בתלושי שכרם של התובעים, כאשר רכיב זה אינו מנוי בהם.

1. צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם (ראו סעיף 8.7.1) קובע כי עובד שהשלים שנת עבודה מלאה, יהא זכאי לתשלום דמי הבראה בעבור השנה שחלפה. לפיכך, בהתחשב בתקופות ההעסקה של התובעים כפי שנקבעו על ידנו, קטו תשלם לתובע 1 סך של 2,268 ₪ בגין רכיב זה. כן תשלם קטו סך של 2,079 ₪ לתובע 2, בגין רכיב זה.

קרן פנסיה

1. לטענת התובעים לא הופרשו לזכותם סכומים לקרן הפנסיה בתקופות העסקתם הנטענות. בהתאם לדין הייתה מחויבת קטו להפריש כספים אלו החל מהחודש השביעי להעסקתם [סעיף 6(ה) לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (2011)]. תלושי שכרם של התובעים אכן לא כוללים רכיבי הפרשות כאמור, וקטו ממילא הכחישה העסקתם ולא טענה כי הפרישה כספים כאמור. משכך, זכאים התובעים לפיצויים חלף הפקדות לקרן פנסיה (6% תגמולים), כדלקמן:
2. קטו תשלם לתובע 1 בגין אי הפרשה פנסיונית , סך של 2,160 ₪ (6% X 8 X 4,500 ₪).
3. קטו תשלם לתובע 2 בגין אי הפרשה פנסיונית, סך של 1,890 ₪ (6% X 7 X 4,500 ₪).

קרן השתלמות

1. משקבענו כי אין תחולה להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, דין התביעה בגין רכיב זה- להדחות.

השלמה לשכר מינימום

1. במקרה זה, חלות הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, לפיו שכר העובדים לא יפחת מהשכר הקבוע בחוק שכר מינימום- תשמ"ז-1987 (להלן – חוק שכר מינימום), כפי שיתעדכן מעת לעת.

1. לפיכך, בהתאם למספר תלושי השכר שנמסרו לבית הדין (חמשה בלבד), אנו פוסקים לתובעים את הסכומים הבאים:
2. קטו תשלם לתובע 1 סך של 930 ₪ ((4X 0.94 ₪X 165 שעות) + (1 X 1.88 ₪ X 165 שעות)).
3. קטו תשלם לתובע 2 סך של 930 ₪ ((4X 0.94 ₪X 165 שעות) + (1 X 1.88 ₪ X 165 שעות)).

אי מתן הודעה לעובד

1. חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס״ב-2002 (להלן- חוק הודעה לעובד) מטיל על המעסיק את החובה למסור לעובד תוך 30 יום ממועד תחילת עבודתו, הודעה המפרטת את תנאי עבודתו. סעיף 5 לחוק הודעה לעובד קובע כי לבית הדין סמכות לפסוק פיצויים על הפרת הוראות החוק, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪. הוראת הסעיף מקנה לבית הדין האפשרות לפסוק פיצויים בסכום אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
2. לנוכח הכחשתה הגורפת של קטו לדבר העסקתם של התובעים, מקל וחומר, נהיר כי לא נמסרה לתובעים הודעה לעובד כמתחייב לפי חוק. במקרה דנן, מחדלה זה של קטו הוביל לאי בהירות גדולה באשר לזכויות התובעים.
3. לנוכח האמור לעיל, על קטו לשלם לכל אחד מן התובעים פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של2,000 ₪, כל אחד.

סוף דבר

1. קטו תשלם לתובע 1 תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:
2. בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר , סך של 1,500 ₪.
3. תשלום חלף הפקדות לקופת הפיצויים בסך של 2,160 ₪.
4. פדיון חופשה שנתית בסך 3,017 ₪.
5. דמי הבראה בסך 2,268 ₪.
6. תשלום חלף הפקדות פנסיוניות בסך 2,160 ₪.
7. השלמה לשכר מינימום בסך 930 ₪.
8. אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

1. קטו תשלם לתובע 2 תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:
2. בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר סך של 1,500 ₪.
3. תשלום חלף הפקדות לקרן פיצויים בסך של 1,890 ₪.
4. פדיון חופשה שנתית בסך 2,795 ₪.
5. דמי הבראה בסך 2,079 ₪.
6. תשלום חלף הפקדות פנסיוניות בסך 1,890 ₪.
7. השלמה לשכר מינימום בסך 930 ₪.
8. אי מתן הודעה לעובד בסך2,000 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

1. לנוכח התנהלות הצדדים בתיק, והתוצאה אליה הגענו, כל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עו"ד.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ב' סיוון תש"פ, (25 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.